מספרת הסרטים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מספרת הסרטים

מספרת הסרטים

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: עינת טלמון
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2011
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 110 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 50 דק'

תקציר

 

הילדה מריה מרגריטה ניחנה בכישרון משחק יוצא דופן ובזיכרון מושלם. בתחרות שאביה עורך בין ילדיו היא זוכה בתפקיד הנחשק של מספרת הסרטים: בכל פעם שבקולנוע מציגים סרט חדש בכיכובם של ג'ון ויין או מרילין מונרו, או מקרינים דרמה הוליוודית עתירת כוכבים כמו "בן חור" או לחלופין סרט מקסיקני - סוג שהיה אהוב במיוחד על אביה - היא נשלחת לצפות בו ולשחזר את החוויה באוזני שאר בני המשפחה. הם אינם יכולים להרשות לעצמם עוד כרטיסים לקולנוע, הבידור היחיד בָּאוֹפיסינָה, מחנה הכורים העני שהם מתגוררים בו, במדבר אטקמה שבצ'ילה.

אט אט קהל הצופים של מספרת הסרטים גדל והולך, והיא טועמת את טעם התהילה והזוהר. אבל אירועים המתרחשים בחייה של מריה המתבגרת ושל אחיה וכן באופיסינה ובצ'ילה כולה, משנים את פני הדברים; גם הטלוויזיה משתלטת על הכפר "כמו מגיפה".

מספרת הסרטים היא אגדה כובשת, משעשעת ועצובה, שבמילים ספורות ומדודות יוצרת גיבורה חד פעמית. הסיפור הוא מחווה לעולם שנעלם זה מכבר, כמו הסרטים הגדולים ההם.

הסופר יליד צ'ילה, אֶרנַן ריוֶורָה לֶטֶליֶיר, זכה בפרסים רבים על ספריו, ובהם פרס הספר הלאומי במולדתו ופרס אלפגוארה היוקרתי לספרות בשפה הספרדית ב-2009 על "אמנות ההקמה לתחייה", ספר שיראה אף הוא אור בכתר. מספרת הסרטים תורגם ל-11 שפות ועובד לקולנוע

פרק ראשון

1



מאחר שבבית שלנו הכסף לא הלך ברגל ואנחנו דווקא כן, כשלָאוֹפיסינָה* היה מגיע סרט שאבא שלי חשב שהוא טוב ולוּ רק בגלל השם של השחקן או השחקנית הראשיים, היינו אוספים מטבעות שהספיקו בדיוק לכרטיס אחד, ואני נשלחתי לצפות בו.
[* oficina - משרד. כינוי למרכזים תעשייתיים לכריית מְלַחַת (תערובת של אשלגן חנקתי ונתרן חנקתי) הפזורים במדבר אַטַקַמָה בצפון צ׳ילה. המרכזים כללו יחידה ניהולית, בתים למגורי הפועלים, בתי ספר, כנסייה וכו׳. חיו בהם אלפי עובדים מצ'ילה, בוליביה, פרו וארגנטינה.]
אחר כך, כשחזרתי מהקולנוע, הייתי צריכה לספר את הסרט לבני המשפחה שהתאספו בסלון בהרכב מלא.


2



היה נחמד אחרי הסרט למצוא את אבא ואת האחים שלי מחכים לי בהתרגשות בבית, יושבים בשורה כמו בקולנוע, מסורקים למשעי ולבושים במיטב בגדיהם.
אבא, שמיכה בוליביאנית על רגליו, ישב על הכורסה היחידה שהיתה לנו, וזאת היתה השורה הראשונה באולם. על הרצפה, לצד הכורסה, ניצבו בקבוק היין האדום שלו והכוס היחידה שנותרה בבית. ספסל ארוך מעץ גס, שעליו התמקמו האחים שלי לפי סדר, מהקטן לגדול, שימש כשורה השנייה באולם, וכעבור זמן מה, כשחלק מהחברים שלהם התחילו להציץ מהחלון, הפך הספסל ליציע.
אני הייתי מגיעה מהקולנוע, שותה במהירות כוס תה (שהוכנה מראש) ומתחילה במופע. עמדתי מולם, גבי אל הקיר המסויד, לבן כמו מסך קולנוע, והייתי מספרת להם את הסרט מ"אָלֶף עד תיו", כדברי אבא, והשתדלתי שלא לשכוח שום פרט, לא מהעלילה, לא מהדיאלוגים ולא מהדמויות.
דרך אגב, עלי להבהיר שלא שלחו אותי לקולנוע משום שהייתי הבת היחידה במשפחה והם - אבי ואחַי - גילו התנהגות אבירית כלפי העלמה היחידה. לא, סֶניוֹר. נשלחתי משום שהייתי מספרת הסרטים הטובה מכולם. פשוטו כמשמעו: מספרת הסרטים הטובה במשפחה. אחר כך הפכתי למספרת הטובה ביותר בשכונה, ובתוך זמן קצר בקַמְפַּמֶנְטוֹ* כולו. עד כמה שידוע לי, לא היה איש באוֹפיסינָה שהיה טוב ממני באמנות סיפור הסרטים. סרטים מכל סוג שהוא: מערבונים, מתח, מלחמה, מדע בדיוני, אהבה. וכמובן סרטים מקסיקניים, שהיו האהובים ביותר על אבא, כמו על כל דרומי שמכבד את עצמו.
[* campamento - מחנה מעבר או מחנה ארעי. כינוי לצורת המגורים של עובדי מכרות המְלַחַת.]
ודווקא באמצעות סרט מקסיקני, מהסרטים האלה סוחטי הדמעות וגדושי השירים, הרווחתי ביושר את התואר שלי. מפני שאת התואר היה צריך להרוויח.
או אולי אתם חושבים שנבחרתי בגלל הגזרה היפה שלי?

עוד על הספר

  • תרגום: עינת טלמון
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2011
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 110 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 50 דק'
מספרת הסרטים ארנן ריברה לטלייר

1



מאחר שבבית שלנו הכסף לא הלך ברגל ואנחנו דווקא כן, כשלָאוֹפיסינָה* היה מגיע סרט שאבא שלי חשב שהוא טוב ולוּ רק בגלל השם של השחקן או השחקנית הראשיים, היינו אוספים מטבעות שהספיקו בדיוק לכרטיס אחד, ואני נשלחתי לצפות בו.
[* oficina - משרד. כינוי למרכזים תעשייתיים לכריית מְלַחַת (תערובת של אשלגן חנקתי ונתרן חנקתי) הפזורים במדבר אַטַקַמָה בצפון צ׳ילה. המרכזים כללו יחידה ניהולית, בתים למגורי הפועלים, בתי ספר, כנסייה וכו׳. חיו בהם אלפי עובדים מצ'ילה, בוליביה, פרו וארגנטינה.]
אחר כך, כשחזרתי מהקולנוע, הייתי צריכה לספר את הסרט לבני המשפחה שהתאספו בסלון בהרכב מלא.


2



היה נחמד אחרי הסרט למצוא את אבא ואת האחים שלי מחכים לי בהתרגשות בבית, יושבים בשורה כמו בקולנוע, מסורקים למשעי ולבושים במיטב בגדיהם.
אבא, שמיכה בוליביאנית על רגליו, ישב על הכורסה היחידה שהיתה לנו, וזאת היתה השורה הראשונה באולם. על הרצפה, לצד הכורסה, ניצבו בקבוק היין האדום שלו והכוס היחידה שנותרה בבית. ספסל ארוך מעץ גס, שעליו התמקמו האחים שלי לפי סדר, מהקטן לגדול, שימש כשורה השנייה באולם, וכעבור זמן מה, כשחלק מהחברים שלהם התחילו להציץ מהחלון, הפך הספסל ליציע.
אני הייתי מגיעה מהקולנוע, שותה במהירות כוס תה (שהוכנה מראש) ומתחילה במופע. עמדתי מולם, גבי אל הקיר המסויד, לבן כמו מסך קולנוע, והייתי מספרת להם את הסרט מ"אָלֶף עד תיו", כדברי אבא, והשתדלתי שלא לשכוח שום פרט, לא מהעלילה, לא מהדיאלוגים ולא מהדמויות.
דרך אגב, עלי להבהיר שלא שלחו אותי לקולנוע משום שהייתי הבת היחידה במשפחה והם - אבי ואחַי - גילו התנהגות אבירית כלפי העלמה היחידה. לא, סֶניוֹר. נשלחתי משום שהייתי מספרת הסרטים הטובה מכולם. פשוטו כמשמעו: מספרת הסרטים הטובה במשפחה. אחר כך הפכתי למספרת הטובה ביותר בשכונה, ובתוך זמן קצר בקַמְפַּמֶנְטוֹ* כולו. עד כמה שידוע לי, לא היה איש באוֹפיסינָה שהיה טוב ממני באמנות סיפור הסרטים. סרטים מכל סוג שהוא: מערבונים, מתח, מלחמה, מדע בדיוני, אהבה. וכמובן סרטים מקסיקניים, שהיו האהובים ביותר על אבא, כמו על כל דרומי שמכבד את עצמו.
[* campamento - מחנה מעבר או מחנה ארעי. כינוי לצורת המגורים של עובדי מכרות המְלַחַת.]
ודווקא באמצעות סרט מקסיקני, מהסרטים האלה סוחטי הדמעות וגדושי השירים, הרווחתי ביושר את התואר שלי. מפני שאת התואר היה צריך להרוויח.
או אולי אתם חושבים שנבחרתי בגלל הגזרה היפה שלי?