המומלצים של מנחם פרי

פרופסור לתורת הספרות ועורך הספריה החדשה וספרי סימן קריאה.

אמנות השמחה / גוליארדה ספיינצה
מודסטה היא גיבורה ספרותית שלא פגשתי דומה לה. היא חסרת-מעצורים, היא נחושה כברזל, היא פושעת, היא האֵם הגדולה הנפלאה – העמודים שבהם היא משוחחת עם ילדיה (שאת רובם אימצה) הם מן האהובים עלי בספר הזה, שהמילה "סוחף" קטנה עליו. ספיינצה היתה בשבילי תגלית, הצטרפות מפתיעה של דמות חדשה לקבוצה של סופרות איטלקיות מצוינות. הדבר שהרשים אותי במיוחד ב'אמנות השמחה' הוא ההעזה שלו, בכל התחומים.

קשרי משפחה / קלאריס ליספקטור
בשבילי הגדוּלה של ליספקטור היא בסיפורים הקצרים שלה. בהם היא מתגלה ככותבת מופתית, שיודעת לזהות את הרחש הנסתר שמאחורי אפיזודות יומיומיות שגרתיות לכאורה. בקובץ הזה, שפורסם בברזיל לפני 60 שנה, היא עוקבת אחרי המתרחש בנפשם של אנשים שמנסים להיאחז בשגרה המשפחתית אך מאורע של-מה-בכך מטלטל את עולמן. זה הספר המושלם להתוודע דרכו אל ליספקטור.

נפשות מתות / ולדימיר גוגול
אין סופר שמצחיק אותי יותר מגוגול! הוא חסר-רסן ומבריק כל-כך, שאי אפשר שלא לפרוץ בצחוק חמש פעם בעמוד. הגיבור של 'נפשות מתות', צ'יצ'יקוב, מתנהל בעולם אבסורדי בתכלית ומציאותי מאוד בעת ובעונה אחת. זה ספר מבדר עד דמעות על העמדות-הפנים שמהן עשויים חיינו, והגרסה העברית של המתרגמת רנה ליטוין היא תענוג בפני עצמו.

חמור / סמי ברדוגו
בשנים האחרונות נדמה לי שכולנו מדברים בתבניות לשון נתונות, מצטטים ללא הרף. סמי ברדוגו הוא בעיני מן הכותבים הנדירים שממציאים אופן התבטאות חדש לגמרי, מקורי וייחודי ובשל כך מרגש (ובזה הוא מזכיר לי את דוד פוגל). הוא כותב נדיר, ו'חמור' שלו הוא בעיני מאורע ספרותי של פעם בדור. אם תתמסרו לו ותניחו לעצמם לקבל את גיבורו רוסלאן, תזכו בחוויה שלא תישכח.

על שפת הכרך / דוד פוגל
פוגל הוא בעיני משורר ענק. שירתו זכתה למקום הראוי לה, בפסגה, רק עשרים שנה לאחר שהרגו אותו הגרמנים. משוררים רבים שהתפעלתי מהם דוהים אצלי במשך השנים, אל פוגל אני חוזר למעלה מחמישים שנה והוא תמיד רענן, תמיד מעביר בי צמרמורת. "בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר / נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא־נִרְאִים / הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים", זה לא נפלא?

המלחמה שהצילה את חיי / קימברלי ברובייקר ברדלי
ההמלצה הזו היא תולדה של ההתרגשות שעורר הספר בסביבתי הקרובה: בת-זוגי, האחיין שלה בן ה-15, אמא שלה, כולם קראו אותו עוד לפני שתורגם לעברית ולא הפסיקו לדבר עליו, מה שתרם בסופו של דבר להחלטת הקיבוץ המאוחד לתרגמו. הוא מספר על התמודדות יוצאת-דופן בחייה של ילדה בת 11 ועל הקשר המרפא-הדדית בינה לבין האשה שבביתה היא מתארחת, ואמינותו, כך סיפרו לי בני המשפחה, מעניקה לו כוח רגשי עז.