ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9

תקציר

"שמעו סיפור: אהבתי פעם גבר שרצה להרוג אותי. בסוף הוא מצא אותי כחולה וללא נשימה וצוחק מי שצוחק אחרון, הציל אותי. מה קרה בין לבין? אני לא זוכרת. על כל פנים כששבה אלי הכרתי עזבתי אותו. מה יכולתי לעשות? נמאס לי. איך זוכרים אהבה? איזו בדיחה. שוכחים אותה".
 
 
אישה צעירה עוסקת בזנות. היא נכנסת ויוצאת ממכוניות של זרים. גברים באים והולכים, אינספור נשים אחרות, בשמות בדויים, חולפות על פניה. הן לא מדברות כמעט, רק מחליפות מבטים.
 
אהבה, ספר הפרוזה הראשון של מעין איתן, כמוהו כפצצה קטנה ומתקתקת המונחת על שולחן הקפה בסלון בית אמיד. בווירטואוזיות לשונית ובשפה שאינה נזקקת להצדקות פסיכולוגיות או פילוסופיות שואלת איתן כיצד יכולה להתקיים אהבה בעולם שקיימת בו גם זנות. המזיגה בין אינטלקט חריף ותנופה פואטית, שניכרה כבר בסיפורים הקצרים ובמסות שפרסמה, מגיעה לידי מיצוי מרשים בספרה הראשון: איתן לא מניחה לנו להותיר את הזנות, על מבני התשוקה הקשיחים שלה – אדון-שפחה, אבא-ילדה, לקוח-זונה – מחוץ לפרקטיקות התשוקה שבין גבר ואישה המבקשים לקיים ״אהבה".
 
מעין איתן (1986) גדלה בנגב וחיה בתל אביב. סיפורים קצרים, מסות ותרגומים פרי עטה התפרסמו בבמות שונות בארץ ובחו"ל. אהבה הוא ספרה הראשון.
מה קשור אהבה? / רן בן-נון
מבט מהפך קרביים על החיים בתעשיית המין
מה קשור אהבה? / רן בן-נון
מבט מהפך קרביים על החיים בתעשיית המין
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • קוראים לה ליבי, כמו בשיר, אבל זה לא שמה האמיתי. גיבורת ספר הביכורים המצמית של מעין איתן, היא זונה, שמתארת את מה שעובר עליה בשפה רזה ומדויקת, קשוחה ומתוחה, שהרגשות והמחשבות רוחשים מתחתיה, כמבקשים להתפוצץ בכל שנייה. היא רזה וגבוהה, לא יפה בעיני עצמה אך בעלת נוכחות ממגנטת. היא קוראת ספרים בערמות ויש לה סקרנות אינטלקטואלית אינסופית. לא ברור למה היא עובדת דווקא במקצוע הזה, ובעצם כן, זו הדרך היחידה שהיא מכירה לעשות כסף, הרבה כסף. ובעצם, זה לא משנה. היא יכלה להיות כל אחת, זה יכול לקרות לכל אחת, וזה המסר הכואב של הספר הזה, שלא נותן מנוח בתיאורים הפלסטיים החדים שבו.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • תתפשטי/ דנה גולד לוין
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קצרצר, אבל לא קל בכלל.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • היא מכורה – לריגוש, לסכנה, לגוף, לסמים, לחתכים קטנים שהיא חורצת בעצמה, לכאב, ללהיות נחשקת, ללהיות מישהי אחרת, לסרסור שהיא קצת מאוהבת בו, ואולי לכל ההוויה הזאת, שקצת מרחפת ליד המציאות. אבל זו המציאות שלה, המטורפת, שלא תיאמן, ובמרכזה טמון נתק רגשי עמוק, שביסודו ככל הנראה טראומה עמוקה מהילדות, שבכלל אי אפשר לדבר עליה. משהו מחריד שקרה מעבר לדלת סגורה והותיר בנפשה כתם בל יימחה.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • אבל מה באמת קרה ומה לא? קשה לדעת, כי היא תמיד משקרת – למשפחה, לבן הזוג, לסרסור, ללקוחות, לחברות, ובעיקר לעצמה. והשקר הגדול ביותר הוא שיש או שיכולה להיות הפרדה בין חיי הלילה לחיי היום, שאפשר לעבוד בעבודה הזו וגם לקיים זוגיות נורמלית, אולי אפילו משפחה. אי אפשר, כי הנפש מורעלת, כי החיים נגועים, כי משהו בבסיסם לא ניתן לריפוי. כי זה הביטוי המוחשי והעמוק ביותר של להיות מת מבפנים.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • קשה לנשום כשקוראים את הספר הזה – וגם קצת אחרי הקריאה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • היא היתה רק ילדה, שרק רצתה שיאהבו אותה ויחבקו אותה, יעטפו אותה ויגנו עליה. זה לא קרה. את הפצע לא ניתן היה לרפא. מזמן לא קראתם ספר שאת הגיבורה שלו כל כך רציתם לחבק.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "דפקתי את הראש חזק בקיר, לא, את כל הגוף שלי הטחתי שם, והקיר פנה אליי ואמר: מה את עושה עכשיו?"
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • במקום שבו אפשר לבכות בלי שאף אחד יראה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • חובה. מעין איתן היא תגלית אדירה והבטחה ענקית, שעוד תקיים ובגדול.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • ובתוך בליל השפה המדהימה, מרובת הסתירות שלה, פתאום אנחנו שואלים את עצמנו: אולי אנחנו פשוט לא מבינים כלום, אולי יש דברים שאי אפשר להבין? וככה זה נגמר, בסימן שאלה אחד גדול, מהדהד, חזק יותר מכל תשובה.