ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
ארזת לבד
אסף שור

תקציר

אני‭ ‬הולך‭ ‬למות,‭ ‬חשב‭ ‬אלכס.‭ ‬וזה‭ ‬אסון‭ ‬שאיש‭ ‬מלבדי‭ ‬אינו‭ ‬יודע‭ ‬לשער את‭ ‬היקפו‭.‬

 

אלכס‭ ‬סובל‭ ‬ממחלה‭ ‬סופנית‭ ,‬ומחליט‭ ‬לסיים‭ ‬את‭ ‬חייו‭ .‬המוות‭ ‬המתקרב‭ ‬מבדיל‭ ‬אותו‭ ‬בידיעה‭ ‬שקטה‭ ‬מסובביו,‭ ‬החיים‭ ‬כאילו‭ ‬אינם‭ ‬יודעים‭ ‬שיום‭ ‬אחד‭ ‬ימותו.‭ ‬המוות‭ ‬מצווה‭ ‬בדידות‭ ‬ושתיקה,‭ ‬אבל‭ ‬החיים‭ ‬אינם‭ ‬מכבדים‭ ‬את‭ ‬הצו‭ ‬הזה:‭ ‬אהוביו‭ ‬של‭ ‬אלכס‭ ‬משיקים‭ ‬לימיו‭ ‬האחרונים‭ ‬בתערובת‭ ‬של‭ ‬כאב‭ ‬ומבוכה,‭ ‬ודרכו‭ ‬אל‭ ‬המטוס‭ ‬לשווייץ‭ ‬מתפתלת‭ ‬בשביליהם‭ ‬של‭ ‬חיים‭ ‬שיימשכו‭ ‬אחריו.‭ ‬אוהביו‭ ‬אינם‭ ‬יכולים‭ ‬להפר‭ ‬את‭ ‬בדידותו,‭ ‬אבל‭ ‬הם‭ ‬נוגעים‭ ‬בגבולותיה‭ ‬ומשהו‭ ‬בעולמם‭ ‬נרעד.‭ ‬סיפורי‭ ‬חייו‭ ‬נשזרים‭ ‬בחיי‭ ‬אחרים:‭ ‬חברים,‭ ‬אהובות,‭ ‬עוברי‭ ‬אורח‭ ‬ובעלי‭ ‬חיים‭ ‬מזדמנים‭ ‬אחרים‭.‬

 

בינתיים‭ ‬סובבים‭ ‬הלוויינים‭ ‬בשמיים. ‬על‭ ‬הקרקע‭ ‬שוקדים‭ ‬פיזיקאים‭ ‬על‭ ‬ניסוי‭ ‬שאפתני,‭ ‬שתוצאותיו‭ ‬יטרפו‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הסיפורים. ‬ובתווך‭ ‬נקווים‭ ‬החיים‭ ‬טיפה‭ ‬אחר‭ ‬טיפה‭.‬

 

כך,‭ ‬בין‭ ‬המלמול‭ ‬הרוחש‭ ‬בירכתי‭ ‬התודעה‭ ‬לבין‭ ‬תנועת‭ ‬הכוכבים‭ ‬במסילתם,‭ ‬מגולל‭ ‬אסף‭ ‬שור‭ ‬סיפור‭ ‬מלא‭ ‬יופי‭ ‬ושמחה‭ ‬שקטה‭.‬

 

כתיבתו‭ ‬של‭ ‬אסף‭ ‬שור,‭ ‬זוכה‭ ‬פרס‭ ‬ברנשטיין‭ ‬ופרס‭ ‬לוי‭ ‬אשכול,‭ ‬מעידה‭ ‬על‭ ‬העולם‭ ‬ועל‭ ‬המעשה‭ ‬הספרותי‭ ‬בחריפות‭ ‬ובהומור‭ ‬דק. ‬שניים‭ ‬מספריו‭ ‬הקודמים, 'כה‭ ‬אמר‭ ‬וינסנט, החתול‭ ‬הטיפש'‭' ‬ו‭'‬למה‭ ‬דג‭ ‬ציפור', יצאו‭ ‬גם‭ ‬הם‭ ‬בהוצאת‭ ‬כתר‭ ‬וזכו‭ ‬לשבחי‭ ‬הביקורת‭. ‬זהו‭ ‬ספרו‭ ‬השישי‭.‬

שירת הברבור / רן בן-נון
ספר לא מדכא על אדם שהחליט לסיים את חייו
שירת הברבור / רן בן-נון
ספר לא מדכא על אדם שהחליט לסיים את חייו
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • לא תמצאו זמן פילוסופי יותר מאשר זה שלפני המוות – זמן לסיכומים, תובנות, מילים אחרונות. זה מה שעושה אלכס. הוא מחליט לסיים את חייו בהליך המתת חסד בשוויץ ונפרד מהסובבים אותו, מביתו, מארצו, מכל מה שהיה שלו. אנחנו מלווים אותו בשדה התעופה, כשהוא מותיר לשני אחייניו מילים אחרונות: לא, הוא לא רוצה שילוו אותו הלאה וכן, הוא מדווח להם על מעט הרכוש שנשאר, הבגדים המסודרים, אוסף המאובנים המיוחד והכי חשוב – הגראס הרפואי – אולי יצליחו למלא איזה מרשם בימים הספורים שעוד נותרו. המוות הוא עניין בודד למדי שבינך לבין עצמך, אבל הוא שולח אדוות שנוגעות – לפעמים דווקא במקומות הכי כואבים.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • לחיות טוב למות טוב/ כריסטיאן ברנרד
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • לא קל ולא פשוט, עניין של חיים ומוות.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • מה שמציל את המצב הוא כמו תמיד, ההומור. יש לך תובנות שלפני המוות? שואל האיש שעוזר לו בשדה התעופה. "בטח, תשקיע בנדל"ן", משיב אלכס. ואיך זה מרגיש? "שמח שיכולתי לקחת חלק בכל הדבר הזה", במובן הכל, כל מה שיש. וכמה חבל ששכח להריח הדרים לפני הטיסה, ובעניין אחר – האם יש עוד טעם לשטוף ידיים בשירותים? כאילו, מה הסכנה? חיידקים?
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • מעבר למוות, ממשיכים החיים. למשל הטרמפיסט, עמוס הפילוסוף, שהזמין את אלכס לביתו, סלון פילוסופי אמיתי שבו אמרו שהכול בעצם פילוסופיה. מה שאנחנו עושים מהמציאות, מה שאנחנו לומדים ממנה, מה שאנו חושבים.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • ובצד המטריד למדי, אלכס חושב – אולי הג'ינג'ית החמודה בתור לעלייה במטוס תרשה לו לגעת לה בחזה אם רק תדע לאן הוא טס? אין לזה שום הצדקה, בשום שלב בחיים.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • דורית, אשתו של אלכס, הילדה החיוורת עם העיניים השחורות הגדולות שהייתה לאישה חכמה ומסעירה. הכי עצוב לנו בשבילה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "וכל האנשים עמדו שם, וכל הבנים שעמדו לצד אביהם חשבו על מות אביהם, וכל האבות החיים שעמדו לצד בניהם חשבו על מות בניהם ועל מותם שלהם ועל מות אבותיהם, וכל האבות המתים לא חשבו דבר, כי הם כבר מתו".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • חופשה על שפת אגם לוצרן, במהרה בימינו אמן ואמן.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן. אסף שור הוא סופר עתיר הפתעות.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • ובינתיים, מעל ראשו של אלכס, מתרקם משהו גדול, במובן הקוסמי – פיזיקאים, בהם גם ישראלים, מתכננים ניסוי בגלי כבידה. אצל אסף שור הכל פילוסופיה והכל כבידה – החלקיק האלוהי נמצא בנו, מעלינו, מסביבנו. אז מה המשמעות של המוות בתוך כל זה, ומהם החיים אם לא תודעה? להיות שם, להרגיש, לחשוב, להבין. לא צריך לעשות דברים גדולים מהחיים, מיוחדים, נדירים, כדי שהם יהיו בעלי ערך. צריך פשוט להיות שם כשהם קורים.