ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון7

תקציר

שני סיפורים מותחים, מהנים ומפתיעים כלולים בספר הנהדר הזה, שהקריאה בו דומה לנסיעה ברכבת הרים, ושניהם עשויים מלאכת מחשבת.

 

בסיפור בשר, המתרחש לקראת סוף המאה ה־21, התנועה הצמחונית זכתה לניצחון, וברוב מדינות העולם אכילת בשר אינה חוקית. אזרחי ישראל הצעירים ניזונים מתחליפים, ורק הזקנים זוכרים במעומעם זמנים אחרים. אחת מהם היא אלמנה בשם בוהקת, שמחליטה לקחת את נכדתה האהובה רות למועדון בשר מחתרתי. הסבתא מבקשת להחיות את הטעם הישן, אבל ההרפתקה של השתיים זוכה לתפנית בלתי־צפויה.

 

במרכזו של הסיפור השני, הרצח המושלם, מצוי איתן קרני, מנהל שיווק חדור אמביציה שמעולם לא התגבר על בינוניותו. קרני מוצא את עצמו מחוץ לשוק העבודה ואינו יודע כיצד למלא את זמנו. אפוף זעם ומתוך גבריות פצועה הוא מחליט לנקום את הנקמה המושלמת ומתכנן ביסודיות וביצירתיות את הרצח המשפיל של המעסיק שפגע בו. רק נקמה, הוא מאמין, תאפשר לו לנשום שוב.

 

שתי עלילות מורטות עצבים נפרשות כאן. בשתיהן מוצגים אנשים שמבקשים לחשוף את אנושיותם על ידי מעשה נועז, ובשתיהן מתגלה אוריה שביט כמספר בוטח ומסעיר, שמזהיר את הקורא מפני הסכנות הטמונות בחיים חסרי משמעות ובה בעת חושף את האשליה שבבחירה החופשית.

 

אוריה שביט הוא מחברם של 17 ספרים, ובהם הרומן "האיש המת", שהיה רב-מכר. שלושה מספריו לילדים נבחרו ל"מצעד הספרים" של משרד החינוך. שביט הוא פרופ' ללימודי אסלאם, חוקר הלכה ותיאולוגיה מודרניות, ומשמש משנת 2016 ראש החוג ללימודי הערבית והאסלאם וראש התוכנית למדעי הדתות באוניברסיטת תל-אביב. הוא גם מחבר הספר "המדריך לסטודנט" שהיה לנפוץ מסוגו בישראל. בעבר היה עיתונאי ועורך בכיר ב"הארץ" ובעיתונים אחרים.

תן ביס / רן בן-נון
"בשר" של אוריה שביט נגוע במטיפנות טבעונאית בנאלית
תן ביס / רן בן-נון
"בשר" של אוריה שביט נגוע במטיפנות טבעונאית בנאלית
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • לקראת סוף המאה ה-21 מגיעה תוחלת החיים בישראל ל-115 שנים בממוצע. גיבורת "בשר", בוהקת, רק בת 89, מחליטה ללכת למועדון בשר מחתרתי שמתקיים מתחת לרדאר מאז שאכילתו הפכה ללא חוקית. היא תיקח להרפתקה את נכדתה רות, לכבוד יום הולדתה התשיעי. ההרפתקה הקטנה והשובבה בניחוח עברייני קליל של הסבתא ונכדתה מידרדרת במהירות לדרמה מצמררת ואף מסוכנת. לאכול בעלי חיים זה לא מצחיק ולא משעשע כלל וכלל, עניין שאין להקל בו ראש. לא בעתיד – וגם לא עכשיו.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • לאכול בעלי חיים/ ג'ונתן ספרן פויר
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קליל כמו מיגרנה מתמשכת.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • נחמד לחשוב על עתיד שבו מפלגת המרכז השלטת היא "החלביים", האוחזת באידיאולוגיה צמחונית ואילו באופוזיציה יושבים "הקינואיסטים" הטבעונים. ישראל של "בשר" מצטיירת כמקום נורמלי, חלק מאיחוד מדינות המזרח התיכון, שבו עוסקים בצרכים האמיתיים של האזרחים, אחרי שכל ענייני הגבולות נפתרו כבר מזמן.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • גם עניין הצמחונות נראה הגיוני להפליא. תעשיית הבשר גבתה מכדור הארץ את כל המשאבים בעודה מרעילה את יושביו, כשבמקביל תחליפי הבשר הפכו זולים וטעימים יותר. את כל זה מספרת בוהקת לנכדתה באופן אורגני ונעים, שמשתלב יפה בעלילת הסיפור.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • שביט לוקח את הטבעונות גם למקומות לא מובנים מאליהם, שלא לומר בעייתיים ממש. למשל, מה עם זכויות החרקים למיניהם, כולל המכוערים והעוקצים? וחמור מכך, מה עם זכויות העוברים, התינוקות שעדיין לא נולדו? בקצה שלה, האידיאולוגיה הטבעונית פוגשת את החשיבה הימנית קיצונית הריאקציונית והחשוכה ביותר- זו שפוסלת אפילו את זכות האישה על גופה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • בוהקת צלולה, חדה ומשועממת להחריד בבית האבות היוקרתי בו היא מבלה את ימיה מאז שבעלה הלך לעולמו. דמות בהחלט חביבה לפרקים.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "המהמורות שבדרך הרתיעו אותה בגלל אותו רפיון שהנחה את ימיה זה שנים רבות. עכשיו הרגישה שהמרי סוף־סוף מושל בה, מכוון את מהלכיה בעוצמה".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • במטבח, כשמחכים לתבשיל הקינואה שיתרכך.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • לא סביר. לא נעים להכליל, אבל זה העניין עם הטבעונים - הם תמיד כל כך רציניים.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • חלק ניכר מהספר מוקדש, מטבע הדברים, להטפה צמחונית/ טבעונית שגרתית, המשלבת ביעילות רבה קיימות עם מוסריות וכמו בחיים, ברור שהם צודקים, אבל למי יש כוח לעוד סיבוב, אחד מאלף, של ההטפה הצדקנית הזו?