ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
שפילפוגל, שפילפוגל
מתן חרמוני

תקציר

בוקר אחד מתעורר ד"ר יהושע רדלר, מרצה לספרות עברית, ומגלה שהפך לד"ר יהודית רדלר. אבל למעט הוא עצמו, הכול נשאר כפי שהיה. הוא נכנס למכונית, מתניע, מקלל, נוהג מהרחוב שבו הוא גר אל האוניברסיטה. בסך הכול, העובדה שקם עם מערכת רבייה שונה היא משנית לעומת העיכוב מורט העצבים בחוזה להוצאת ספרו הבא.

 

סיפורה של יהודית רדלר נמסר בקולו המובס והשנון של פרח אקדמיה נובל, המשקיף על ההיררכיה המוסדית מתחתיתה. הוא פורשׂ עולם שוקק של תשוקות ובגידות, שבו תענוגות הבשר ממפים את יחסי הכוח, והאירועים המסעירים ביותר נפרטים לגינונים בירוקרטיים ומשחקי חצר. החוג לספרות מצטייר ברומן כמקום שמשכלל את הציות למדרגת אמנות, ומעוות בהדרגה את נשמותיהם המתכווצוֹת של סריסיו. בפרוזה וירטואוזית ובהומור פראי, מתן חרמוני מעצב קרנבל פרוע של יצרים ותאוות, שהוא בעת ובעונה אחת גם ריקוד מתואם־להחריד של אדונים ומשרתים.

 

שפילפוגל, שפילפוגל הוא ספרו הרביעי של מתן חרמוני, חתן פרס ברנשטיין ופרס ראש הממשלה. ספריו הקודמים - ״היברו פבלישינג קומפני״, ״ארבע ארצות״ ו״ג׳ון טרבולטה ואני״ - זכו לשבחי הביקורת.

השכלה נמוכה / רן בן-נון
מתן חרמוני מגיש מבט משועשע ורווי יצרים על החוג לספרות עברית
השכלה נמוכה / רן בן-נון
מתן חרמוני מגיש מבט משועשע ורווי יצרים על החוג לספרות עברית
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • אף אחד בחוג לספרות עברית לא עושה עניין מכך שד"ר יהושע רדלר הופך בוקר אחד לד"ר יהודית רדלר. אחרי הכל, יש להם דברים חשובים יותר לעסוק בהם – פרסומים, קביעות, פוליטיקה וסקס. הרבה הרבה סקס. האם יעלה על הדעת שספרה המונומנטלי החדש של ד"ר יהודית רדלר תקוע במסדרונות ההוצאה רק כי הפכה לפתע לאישה? האם גם בעולם הספרות הכה נאור וליברלי שולט עדיין אותו השוביניזם עתיק היומין? זו שאלה מצוינת, שלאיש אין עליה תשובה, במיוחד כשבינתיים כולם ממשיכים לשכב עם כולם במלוא המרץ – רווקים עם נשואים, מבוגרים עם צעירים, בכירים עם זוטרים – כולם מבוססים באותה עיסת בוץ הורמונלית דביקה ומהנה.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • מוות בחוג לספרות/ בתיה גור
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • אל תתבלבלו מהרוח המשועשעת, זה הרבה יותר רציני ממה שזה נראה.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • חרמוני, מהכותבים המדויקים והמשוכללים בשפה העברית, מגיע כאן לשיאים חדשים של טירוף ופרובוקציה, בועט בפרות קדושות לכל לעבר ומשתעשע להנאתו ולהנאתנו בממסד האקדמי העבש והרקוב.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • העלילה של "שפילפוגל, שפילפוגל" אכן מופרעת להדהים ומשעשעת להפליא, אבל מה שעושה אותו באמת הוא השפה הבלעדית של חרמוני, שאין דומה לה. זו מעין עברית עכשווית שמטפטפים לתוכה שמץ ארכאיות מתוקה, כמו איזה כתב עלום מהימים הראשונים שבהם השפה העתיקה קמה לתחייה. זה כל כך יפה, כל כל טבעי ואמיתי, ואנחנו צוללים אל תוך הטקסט בהנאה עצומה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • עם כל הכבוד, גבר שהופך לאישה זה קצת משומש ונדוש.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • המספר הוא אוריאל, איש סגל אקדמי זוטר שיש לו הכבוד לשכב עם ד"ר רדלר ואף לדווח שהיא אישה מושכת ביותר. אוריאל לא מצליח להתקדם בשורות החוג כי הוא לא יודע ללקק, לדעתו, ועל כן קנאתו נתונה כולה לאיש שנושא את שם הספר, שפילפוגל, שדווקא כן יודע מאיזה צד מרוחה החמאה אצל ראש החוג ואיך מגיעים אליה. שפילפוגל מקבל את הקביעות שאוריאל יכול רק לחלום עליה ועכשיו הוא מסודר לכל החיים וליבו של חברו נחמץ בקרבו.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "הלשון שהייתה כבדה, הססנית ולא מעט מבוהלת וכנועה מעל קתדרת המרצים, הפכה במיטה לזריזה, אכזרית, נחושה ולוחמת".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • על הדשא בגילמן, אין שום אפשרות אחרת.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • באלף אחוז. מתים על מתן חרמוני עוד מאז "היברו פבלישינג קומפני".
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • יש כאן שילוב של אסתטיקה עילאית עם מגע של נוסטלגיה, כאילו התגעגענו אל השפה הזאת למרות שלא דיברנו בה מעולם. "שפילפוגל, שפילפוגל" הוא נס בעיירה, והעיירה היא תל אביב – מטונפת, מסואבת, ותמיד אהובה.