ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10
שנות העשרים
יערה שחורי

תקציר

את ניצבת בחוסר זהירות על הסף. הנה העתיד שלך שעוד רגע יתכנס תחת המילה עבר. זמנים הם עניין מבלבל עבורך. יכולת להיות בת תשע מצטיינת. אלה שנות העשרים שאת נכשלת בהן.
 
כמו בחלום, המספרת הולכת שוב בדרכים שבהן הלכה כאישה צעירה שמחפשת מקום בעולם. היא מפענחת את הסימנים הסותרים שהטביעה באותן דרכים ובתוך כך מטשטשת אותם בעקבות טריים. שנות העשרים מספר על שנים דחוסות ואינטנסיביות, מערב דברים שהיו ודברים שהיו יכולים להיות. התחנות ברורות ולכאורה מוכרות: לשכת גיוס, שנה בקיבוץ, עיר גדולה, עבודות גרועות ומערכות יחסים גרועות עוד יותר, לב שבור ופסקול מרוסק של שנות התשעים ושל תחילת שנות האלפיים. התוצאה הפרדוקסלית היא ממואר בגוף שני, שבחיפושיו אחר הגוף הראשון נעשה לנגד עינינו לרומן מרהיב בעל עומק רגשי של ממש.
 
זהו ספרה הרביעי של יערה שחורי, כלת פרס ברנשטיין, פרס היצירה לסופרים עבריים ופרס שרת התרבות, וזוכת מלגת פולברייט לסדנת הכתיבה הבינלאומית באיווה. ספרה הקודם, אקווריום, יראה אור בקרוב בארה"ב בהוצאת FSG. 
עלי עשור / שילה נעמן
אחרי שחתרה תחת פוליטקת הזהויות בספרה "אקווריום", שבחן את הבועה של קהילת החירשים, יערה שחורי מכוונת את המיקרוסקופ בעל הרזולוציה הפיוטית שלה אל הקרוב והמוכר. האם שנות העשרים הפרטיות שלה מצדיקות ממואר?
עלי עשור / שילה נעמן
אחרי שחתרה תחת פוליטקת הזהויות בספרה "אקווריום", שבחן את הבועה של קהילת החירשים, יערה שחורי מכוונת את המיקרוסקופ בעל הרזולוציה הפיוטית שלה אל הקרוב והמוכר. האם שנות העשרים הפרטיות שלה מצדיקות ממואר?
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • יערה חיילת, יערה מטפלת, יערה ממלצרת, יערה לומדת. יערה קוראת וקוראת וכותבת, יערה בת ואחות ומאהבת. יערה מרצה ועורכת ספרים אחרי 200 עמודים יערה בת שלושים. כבמעשה אלכימיה, מחומר החיים הממש לא דרמטי הזה מזדקק ספר מהפנט שהוא אוטו פיקשן במיטבה.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • כמו וירג'יניה וסילביה, כמו יונה ודליה, כמו אן ורוקסן אבל מסודרת ומתפקדת. "את מתאהבת בהמינגווי אבל לא הורגת את עצמך." (ע' 67)
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • כבד. כמו "בביטוי הקבוע שאמרה אימך לכל חבר חדש שהצגת בפניה, "קשה זאת, הא?" כאילו את משקולת כבדה מנשוא שמישהו מוכרח לשאת". (ע' 48)
  • למה כן?
  • למה כן?

  • בגלל המודעות העצמית הצלולה: "את מתחילה לומר מילים שאינן נושאות מטען, אותיות שחסרות צד אחורי, מתחככת בקליפה של השפה כמו בנשל מת." (ע' 48)
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • בגלל ההומור האירוני חסר הרחמים: "לחברות המעניינות שלך יש מיגרנות. זה נראה לך אצילי. זה נראה לך תסמין שהיית רוצה לאמץ. זה נראה לך משהו שגם האחיות ברונטה וגם אידי סדג'וויק בסטודיו 54 יכלו לסבול ממנו. משהו שמעיד על מוח מיוסר. פרצים חשמליים לא נשלטים. עופרי מסתגרת ימים שלמים בחדר חשוך ואת חומדת לעצמך את החשכה הכפויה שלה. אבל את לוקה רק במיגרנות מדומות כשאת מבקשת לא לפגוש מישהו, כי את מלאכת אמירת הלא את מתקשה ללמוד." (ע' 116)
  • למה לא?
  • למה לא?

  • המילה "כמו" מופיעה בספר 359 פעמים, ולפעמים אין בסיס יציב מספיק להעמיס עליו דימויים.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • אחלאם. "כמה קל להתאהב בילדות היפות, האמיצות והחכמות. את מצפה מעצמך להיות מוקסמת מהעלובים שבילדים אבל אפילו כאן האהבה לא מחולקת שווה בשווה." (ע' 131)
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "אם יאנסו אותך צריך לצעוק "שרפה" ולא "אונס" כי אנשים תמיד יחרדו לרכוש שלהם ויצאו כדי לראות אם המכונית שלהם עולה באש." (ע' 54)
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • באמבטיה. אפילו מותר לתת לדפים להירטב ולרחוץ בדיו.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כמובן, לשנות השלושים. לראות מה הורות ומשכנתא עושות לרפיון ועדינות מלנכולית.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • "לפחות הן עברו, את חושבת. שנות העשרים. לפחות נשארת בחיים."