ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8

תקציר

אישה מחליטה בוקר אחד להיכנס לבריכה המשותפת בבניין מגוריה ולא יוצאת.

3 בנובמבר 1957. בשעה ש"ספוטניק 2" משוגרת לחלל כשעל סיפונה הכלבה הסובייטית לייקה, זוג מתחיל את שגרת יומו: וירג'יל בקט, סוכן ביטוח, לא בדיוק מאושר בעבודה שלו אבל הוא ממלא את תפקידו. קתלין בקט, פעם אלופת טניס מבטיחה, היא כיום אמא ועקרת בית במשרה מלאה. ביום ראשון חם יחסית לעונה, היא מחליטה לא להתלוות למשפחתה לכנסייה ובמקום זאת שולפת את בגד הים האדום הישן שלה ונכנסת לבריכה הנטושה שבבניין המגורים שלהם בניוארק, דלאוור. ואז היא מסרבת לצאת.

הגשר, אשר זכה לשבחים רבים מאז צאתו לאור, הוא סיפור מהודק וסוחף החודר תחת המעטה הנוצץ של נישואים אידיאליים לכאורה וחושף את האמיתות הלא מדוברות השוכנות במעמקים.

"האם נישואים יכולים לשרוד סודות וחטאים?... הדיוקן החד והמדויק שמשרטטת אנתוני, של חיים ממוצעים לכאורה באמצע המאה הקודמת, חושף את המורכבויות של אותם חיים על פני יום שמשי אחד." – Kirkus, Starred Review

"במעשה פעוט לכאורה של מרד נשי, ג'סיקה אנתוני מוליכה אותנו אל תוך חיי נישואים בטלטלה... סיפור מסחרר וכתוב לעילא שתוכלו לסיים בתוך שעות בודדות." – Oprah Daily

צר מאוד / רן בן-נון
אישה נאבקת למצוא את מקומה בשנות החמישים
צר מאוד / רן בן-נון
אישה נאבקת למצוא את מקומה בשנות החמישים
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • קתלין, אלופת טניס לשעבר, מטפלת היטב בבית ובילדים, ולא קוראת ספרים עד הסוף. היא נשואה לווירג'יל, סוכן ביטוח כושל, אך בעל טוב למדי ואפילו די חתיך, ויש להם שני ילדים, נתניאל בן ה-8 וניקולס הקטן ממנו בשנה. הזמן הוא נובמבר 1957, וזהו יום ראשון חם יחסית בניוארק, דלאוור. מד החום במתחם הדירות שבו הם מתגוררים זמנית, עד שיגשימו את חלומם ויעברו לבית פרטי, מורה על 21 מעלות. אז קתי מודיעה שהיא לא מרגישה טוב ומוותרת על הביקור הקבוע בכנסייה. היא נדחקת לתוך בגד הים האדום שלה מהקולג', נכנסת לבריכה השוממת במתחם – כי כולם שם זקנים מדי – וזהו, מסרבת לצאת. כך נפתח "הגשר", ספרה הקצר והעוצמתי של ג'סיקה אנתוני. המוות מקיף אותי, חושבת קתי כשקשישי המתחם בוהים בה מבעד לווילונות משוכים. אז היא מציתה סיגריה, משכשכת קלות ברגליה ומתענגת על הקלילות שבמים, כשאנתוני משגרת לעברנו סאטירה מדויקת וחריפה על חוסר המשמעות האינהרנטי שבאורח החיים האמריקני, עם גיבורה שהמרד הקטן והנחוש שלה מעורר הזדהות והשראה; פשוט לעזוב הכל, לפרוש מהמציאות ולטבול במים קרירים שלא בעונה.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • שיעורים בכימיה/ בוני גרמוס
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • יותר רציני ממה שהוא נראה.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • קתי נמצאת בשבוע השמיני להריון וממש לא בטוח שווירג'יל הוא האבא. הם נשואים כבר 9 שנים ונוסעים בביואיק בלו בירד תכולה, כמובן, שווירג'יל כבר מפגר בתשלומים עליה ולא מגלה לקתי. הוא בגד בה פעם אחת יותר מדי, עם מלצרית בבר שבו הוא נוהג להשתכר עם הקולגות לעבודה, שהם לא ממש חברים. קתי יודעת; המלצרית, מו, התקשרה אליהם הביתה, והיא זו שענתה. אחרי שהוא מחזיר את הילדים מהכנסייה ולפני הגולף, וירג'יל חוטף לגימה מבקבוק ויסקי שהוא מחביא מתחת לכיור; לפעמים גם קתי לוגמת ממנו. הם בשנות ה-30 לחייהם, נדבקים באווירת החרדה הלאומית כשהרוסים שולחים לחלל את הכלבה לייקה, ורק על זה כולם מדברים. בהתחשב ברקע המדכדך הזה, הפרישה של קתי לבריכה נראית כבחירה סבירה והגיונית ביותר.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • מה אני עושה עם האיש הזה, במקום הזה, ושל מי החיים האלה לעזאזל, היא כמו תוהה. אלו שאלות שלא נשאלו מספיק או לא נשאלו כלל בפיפטיז, והרקע הזה מדגיש ומעצים אותן. קתי עדיין מתגעגעת למדריך הטניס היהודי-צ'כי שלה מהקולג', הגבר היחיד שאהבה באמת, שהכניס אותה להריון ונאסר עליה לראותו אחרי ההפלה, אז הוא היה שולח לה ספרים של ירוסלב האשק. בתקופה שבה גבר מבוגר יכול לצבוט בישבנה של אישה צעירה בלי שאף אחד יעשה מזה עניין, קתלין שוברת את הכלים. זהו המרד הקטן שלה. זעיר ממש, אבל יותר טוב מכלום, מלהיכנע לחיים הסתמיים האלה ללא מאבק. וככל שהספר מתקדם, מתברר שהמרד פחות קטן ממה שאנו חושבים. אבל מה יקרה כשווירג'יל יחזור ממשחק הגולף וקתי עדיין תהיה בבריכה. האם האם זהו סוף המרד?
  • למה לא?
  • למה לא?

  • זה ספר ממש קצר. אולי אפילו קצר מדי. הוא מותיר אחריו תחושה של רעיונות לא מספיק מפותחים.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • אב הבית של מתחם הדירות. גוץ ממוצא יווני שעיר כמו קוף והמעריץ מספר אחת של קתי. האיש הזה מלא הפתעות.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "אירועים חיצוניים חלפו לידם בצורה מוזרה, כאילו הם מתבוננים בעולם הנע מתוך רכבת שעומדת במקום".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • ניוארק, דלאוור. די משעממת, אבל גם קצת נעימה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • בוודאי. נשמח לרומן באורך מלא של אנתוני אם זה לא קשה לה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • ובעצם, גם וירג'יל לא חי את החיים שרצה, אבל הוא עצלן ושטחי מכדי לשנות דברים. וכך אנתוני מספרת את אותה הסצינה מנקודות מבט שונות, מדלגת בין זמנים ויוצרת סיפור מהודק, חכם, חסכוני, שחודר עמוק. כל מה שקתלין רוצה עכשיו זו כנות טוטאלית. אבל אולי במקום הזה, בזמן הזה, היא מבקשת יותר מדי; את הבלתי אפשרי.