ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון7
אל גן העדן
האניה ינגיהארה

תקציר

מאת הסופרת של חיים קטנים המופתי — רומן נועז ומבריק המתפרשׂ על פני שָלוש מאות ופורשׂ שלוש גרסאות שונות של הניסוי האמריקאי, על נאהבים, על משפחה, על אובדן ועל ההבטחה החמקמקה לאוטופיה.  

בגרסה חלופית של אמריקה ב־1893, ניו יורק היא חלק ממדינות החירות, שתושביהן יכולים לאהוב כל מי שחשקה בו נפשם ולחלוק איתו את חייהם (לפחות כך נראה). צאצא צעיר ושברירי למשפחה רמת־מעלה מתנגד לאירוסין עם מחזר אמיד וראוי, ונמשך אל מורה למוזיקה רב־קסם וחסר אמצעים. במנהטן שבעיצומה של מגפת האיידס ב־1993, גבר הוואִי צעיר חי עם בן זוגו המבוגר והעשיר ממנו בהרבה, ומסתיר את מצוקות ילדותו ואת גורלו של אביו. וב-2093, בעולם משוסע במגפות ונתון לשלטון טוטליטרי, נכדתו הפגועה של מדען רב־עוצמה מנסה למצוא את דרכה בחיים בלעדיו – ולפתור את תעלומת ההיעלמויות של בעלה.

שלושת סיפורי המעשה האלה מצטרפים זה לזה בסימפוניה כובשת ורבת־המצאות, שהתווים והנושאים החוזרים ונשנים בה מעמיקים ומעשירים אלה את אלה: בית מידות מהודר בוושינגטון סקוור פארק בגריניץ' וילג'; מחלה וטיפולים שגובים מחיר נורא; עושר ועליבות; החלשים והחזקים; גזע; הגדרת המשפחה וההשתייכות ללאום; הצדקנות המסוכנת של בעלי העוצמה ושל מהפכנים; הכמיהה למצוא מקום בגן עדן עלי אדמות, וההבנה ההדרגתית שמקום כזה אינו יכול להתקיים. מה שמאחד לא רק את הדמויות אלא את האמריקוֹת האלה הוא קיומן של האיכויות שעושות אותנו אנושיים: פחד. אהבה. בושה. צורך. בדידות.  

אל גן העדן הוא רומן של תקופות מעבר ממאה למאה ויצירה בעלת עוצמה ספרותית מפליאה, אבל בראש ובראשונה זוהי יצירה של גאונות רגשית. סוד כוחו של הרומן היוצא דופן הזה הוא הבנתה של ינגיהארה את התשוקה המייסרת להגן על אהובינו – בני זוג, נאהבים, ילדים, חברים, בני משפחה ואפילו האזרחים בארצנו – ואת הכאב הנגרם לנו כשידנו קצרה מלהושיע.

ספרה הקודם של ינגיהארה, חיים קטנים, נכלל ברשימת המועמדים הסופיים לפרס הספר הלאומי האמריקאי, לפרס מאן בּוּקֶר ולפרס בֵּייליז לסיפורת מאת נשים בבריטניה, וזכה בפרס קירקוס היוקרתי. הוא צוין לשבח כאחד הספרים הטובים לשנת 2015 בניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, וול סטריט ג'ורנל, רשת הרדיו הציבורית של ארצות הברית (NPR), ואניטי פייר, ווג, אוֹ, המגזין של אוֹפְּרָה, האקונומיסט ופיפל. 

שבחים לחיים קטנים

"יוצא מן הכלל... הספר הופך אט־אט מדיוקן של דור למשהו אפל יותר וענוג יותר: בחינה של מצולות האכזריות האנושית, עם משקל שכנגד בדמות כוחות השיקום של החברוּת."   ניו יורקר
"לא נגזים אם נכנה את הרומן הזה יצירה של רב־אומן."  סן פרנסיסקו כרוניקל
"מרגש עמוקות... דיוקן מהפך קרביים של החסד המתמיד של חברוּת."   רשת הרדיו הציבורית של ארצות הברית
"מרגש וטרנסצנדנטי."   וושינגטון פוסט

"מהפנט... חברוּת אינטימית, אוֹפּראית, בין ארבעה גברים."   האקונומיסט
"יוצא דופן... חיים קטנים מזכה את ינגיהארה בתואר סופרת אמריקאית חשובה."
 וול סטריט ג'ורנל 
"חיים קטנים נקרא בתחושה אמיתית של אירוע: גיחתו של קול מרכזי חדש בסיפורת."  ווג
"קריאה מרעישה ומזעזעת שתשאיר את ליבכם, כמו ליבו של הגְרינץ', רחב פי כמה וכמה."   האובזרוור

הדרך רצופת הכוונות הטובות / רן בן-נון
ספרה השני של האניה ינגיהארה קצת מאכזב
הדרך רצופת הכוונות הטובות / רן בן-נון
ספרה השני של האניה ינגיהארה קצת מאכזב
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • זהו ככל הנראה הספר שלו הכי חיכינו השנה – המשך דרכה הספרותית של הכותבת הגאונית שמאחורי "חיים קטנים", אחת מיצירות המופת הבולטות בספרות האמריקאית בעשור הקודם. כמו מודעת לגודל המעמד והשעה, האניה ינגיהארה לא סתם כתבה ספר שני, אלא יצרה את "אל גן העדן", פרויקט כתיבה מונומנטלי, שאפתני ועצום ממדים, שהוא מעין היסטוריה אלטרנטיבית של אמריקה המתפרשת על פני שלושה ספרים בשלוש מאות שונות – 1893, 1993 ו-2093 – ועוסקת במושגים הכי אוניברסליים כמו חירות אישית, אינדיבידואליות וקשר אנושי. אמריקה האחרת של ינגיהארה מורכבת מרצועה של "מדינות חופש", שבה האהבה והזוגיות החד מינית מקובלות ומוכרות ממש מההתחלה. זה בהחלט מרשים ומעורר השתאות, אך למרבה הצער – קשה מאוד לקריאה ולאורך חלקים ארוכים מדי אפילו קצת מתיש.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • המאורות/ אלינור קטון
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • כבד מאוד, אולי אפילו כבד מדי, על גבול הקשה מנשוא.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • הספר השני, המוצלח מבין השלושה, מתרחש ב-1993 וגיבורו הוא דיוויד, בן 25 ממוצא הוואי, פקיד משפטי שהוא בן הזוג המוחזק של עורך דין המבוגר ממנו בשלושה עשורים. דיוויד מקבל מכתב מאביו שנשאר בהוואי והשתקע בחוף נידח ועוין. כאן מתגלים ניצוצות מינגיהארה של "חיים קטנים", כשהיא מטפלת בתנופה סיפורית ורוב השראה בסוגיות של הגירה, הישרדות וזהות – להחליט מי אתה, לטוב ולרע, ולדבוק בהחלטה הזו עד כלות הנשימה.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • ב-2093 ינגיהארה מציגה חזון אפוקליפטי טוטאלי, היקפי ורב מערכתי: רעב, מגיפות, מלחמה, משטר עריצות אכזרי ואפס זכויות אדם, כולל חזרה של ההומוסקסואליות לארון. היא משכפלת את מערכות היחסים מתחילת הסאגה בווריאציות מעמד ומגדר המחייבות את הקורא בריכוז עילאי, כי בהן טמונות המשמעויות העמוקות של הספר – איך אנו בונים חיים משותפים, משלימים עם עברנו ומרכיבים או מפרקים משפחה ובית.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • דווקא הספר הפותח, המתרחש ב-1893, הוא מעין רומן רומנטי גאה ולפרקים אפילו קצת קיטשי, על יורש עשיר שמוותר על בן הזוג המיוחס שייעד לו סבו הפטריארך לטובת מוזיקאי עני ורגיש. הסיפור כה מוגזם, צעקני ופלקטי, שלעתים זה מרגיש כמו כשיוצרת הטלוויזיה שונדה ריימס ממלאת את "ברידג'רטון" שלה בדמויות של אצילים אפרו-אנגלים – מופרך, מביך ומשעשע מהסיבות הלא נכונות.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • צ'רלי, גיבורת הספר השלישי, שיודעת שבעלה נמצא איתה כי הוא חייב, אבל אוהב מישהו אחר, גבר, לפי נטיית ליבו. צ'רלי היא דמות יפהפייה, טראגית, שמגלמת בגופה ובנפשה את הביטוי הצרוף של אהבה חד צדדית שאינה מבקשת לעצמה דבר, וזה שובר את הלב באלף דרכים שונות.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "מה קורה במוח של ילד, איך הם מסוגלים לאחוז בתודעתם בו בזמן שניים או שלושה רעיונות סותרים לגמרי או שונים לגמרי, ואיך עבורם הם לא רק קשורים זה לזה אלא ממש אחוזים זה בזה. מתי אובדת לנו היכולת לחשוב כך?"
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • ניו יורק. אבל בבקשה שתהיה ניו יורק של היום אם אפשר.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • איפה הסופרת של "חיים קטנים", שידעה לפרק את הדיכאון לסדרת פיצוצים תרמו-גרעיניים מרעידי לב ונפש? אולי היא עוד תשוב בספר הבא.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • כן, זה גדול ועצום ואפילו חשוב מאוד. אבל הדרך אל גן העדן כה מגלומנית, עמוסת פרטים לא הכרחיים, טרחנית ומפרכת, שבכלל לא ברור אם היא אכן מובילה לגן העדן, או שאולי בטעות הגענו למקום האחר.