ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8

תקציר

אלכס מיכאלידס עושה זאת שוב. ספרו החדש של מחבר רב-המכר העולמי המטופלת השקטה הוא מותחן כובש המשלב רצח, פסיכולוגיה ומיתולוגיה יוונית.

קולג' סנט כריסטופר, קיימברידג', הוא עולם סגור עבור רובנו.

בשביל מריאנה אנדרוס – מטפלת קבוצתית המתמודדת עם אבל פרטי משלה – זהו המקום שבו פגשה את בעלה המנוח. בשביל אחייניתה זואי, זוהי זירת הרצח של חברתה הטובה ביותר.

מריאנה נחפזת לקיימברידג' לתמוך בזואי ונקלעת לחקירת הרצח. היא מתוודעת לדבר קיומה של אגודה אפופת סודות העוברת טלטלה עזה עקב מות סטודנטית החברה בה. מאחורי היופי האנגלי האידילי מפעפעים קנאה וזעם שמקורם בקבוצת סטודנטיות הידועה רק בכינוי "הבתולות" ומצויה תחת השפעתו המאיימת של הפרופסור המסתורי אדוארד פוסקה.

פוסקה נראה כמי שיודע יותר מכל אחד אחר על מעשה הרצח – ועל הקרבן. הוא גם ייהפך לחשוד המרכזי בחקירתה של מריאנה – אובססיה שתגבה ממנה את היקר לה מכול.

הבתולות הוא סיפור של אהבה ושל אבל – של מה שמעצב אותנו ושל מה שגורם לנו להרוג.

אלכס מיכאלידס נולד ב־1977 בקפריסין לאב יווני ולאם אנגלייה. הוא למד ספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג' ולתואר שני בכתיבת תסריטים במכון האמריקאי לקולנוע בלוס אנג'לס. מיכאלידס כתב את התסריט של "השטן שאת מכירה" והשתתף בכתיבת התסריט של "האנגלים באים" (2018). המטופלת השקטה (פן הוצאה לאור/ידיעות ספרים, 2019) היה לרב־מכר עולמי ותורגם ל־50 שפות.

מסכת מוות / רן בן נון
אלכס מיכאלידס אינו סופר של להיט אחד
מסכת מוות / רן בן נון
אלכס מיכאלידס אינו סופר של להיט אחד
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • מריאנה, בת לאם אנגליה שלא הכירה ואב טייקון יווני, גרה בשכונה שווה בלונדון ומתפרנסת כתרפיסטית המתמחה בקבוצות תמיכה. מריאנה איבדה את אהוב ליבה סבסטיאן בנסיבות טראגיות – הוא טבע במהלך חופשה ביוון - ויש לה מטופל סטוקר קריפי, אך אלו אינן הצרות הכי גדולות בחייה. זואי, אחיינתיה האהובה של מריאנה, מתקשרת ומספרת שהיא יודעת מיהי הצעירה האדמונית שגופתה התגלתה סמוך לאוניברסיטת קיימברידג'. אחרי שהמשטרה מגלה אוזלת יד מחפירה בפיענוח הפשע והולכת בשבלוניות על החשוד המיידי, מריאנה משתכנעת להישאר בקמפוס ולהשיק חקירה משלה, שבמרכזה פרופסור אדוארד פוסקה הכריזמטי, בן 40 ומשהו עם נוכחות "ביירונית", לחיים שקועות, עיניים שחורות, שיער ארוך, וסביבו מרחפת חבורת סטודנטיות/ מעריצות יפהפיות מבתים טובים, לבושות לבן וקוראות לעצמן "הבתולות".
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • מקוללים/ ג'וזפין אנג'ליני
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • למרות כל המיתולוגיה ההלניסטית – קליל קליל.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • עם שורות מקסימות של אלפרד טניסון, יצירות מופת של טיציאן והשראה עמוקה מאוריפידס ופולחני המוות במיתולוגיה היוונית (ההרצאות של פוסקה באמת שמיימיות – סליחה, שטניות), "הבתולות" הוא מותחן מהנה להפליא המעורר פחות רגשות אשם יחסית לענקי תעשייה שגרתיים מזן הרלן קובן או לי צ'יילד.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • מריאנה, מוקפת בסטודנט לפיזיקה חמוד שפגשה ברכבת ובקרימינולוג חתיך ומתנשא, אולי אינה חוקרת מקצועית, אבל היא מכירה את צפונות נפש האדם ומיומנת בחשיבה מתודית מסודרת, גם כשרוחות העבר מתחברות לנפתולי העלילה ורודפות אותה עד חורמה. וכך, צעד צעד, לאט ובסבלנות, מתגלה האמת.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • זה כיף ונעים ונחמד, אבל למרבה הצער ממש לא ספרות גדולה בשום קנה מידה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • קלריסה, המנטורית של מריאנה, פרופסור בקיימברידג', מעשנת מקטרת ותמיד מצוידת בציטוטים הכי יפים.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "בטרגדיה היוונית קיים מונח לרגע הזה: אנאגנוריסיס – ידיעה – הרגע שבו הגיבור רואה סוף סוף את האמת ומבין את גורלו - ואיך היא תמיד הייתה שם, כל הזמן, מולו".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • ברור שקיימברידג'. חלק בלתי נפרד מהעלילה, ממש אחת הגיבורות, והקסומה שבהן.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • אשפי המותחנים מהדור החדש יודעים להוסיף לעלילות המהירות שלהם תבלין אקסטרה כלשהו. אצל גיום מוסו, למשל, התבלין הוא רומנטיקה דחוסה. אלכס מיכאלידס, לעומת זאת, משתמש בפסיכולוגיה ובתרבות. הימור פרוע – הוא עוד יהיה גדול יותר ממוסו.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • "הבתולות" הוא מותחן עשוי היטב, שפורש מניפה רחבה של עוד ועוד אפשרויות, ואז הולך ומצטמצם לאמת אחת מחרידה. בזכות העלילה הקצבית והרקע הקולג'י המפתה אפשר לסלוח למיכאלידס על ההסברים הפסיכולוגיסטיים המתישים – איך נולד פסיכופת/ מהי העברה רגשית – וליהנות מבידור מעולה ואיכותי, שמחמיא לנפש ואינו מעליב את האינטליגנציה של הקורא. מה בסך הכל ביקשנו? שיעשו לנו נעימי בנשמה.