ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
אליאנה גולדסטיין
מרטין רכטמן

תקציר

ערב השקת ספר כלשהו היא והוא, זרים גמורים, יוצאים לעשן – ומתחילים לדבר. זה התסריט הקלאסי: הם ממשיכים משם לבר, שותים יין, נוסעים אליו, ג'וינט, מיטה. בבוקר שלמחרת הם שותים קפה ואוכלים יחד ארוחת בוקר, ולפני שהיא הולכת הם מחליפים טלפונים. מתברר שהוא לא יודע מה שמה.
מה יותר עירוני מזה? בערב, הבחור, ששכנו הפסנתרן משגע אותו, מעשן את שארית הג'וינט מליל אמש. וראו זה פלא, המוזיקה נשמעת לו שמיימית פתאום.
מפגש. פסנתר. גראס. אלה מתניעים מנוע של פרוזה, ומעתה יחוללו עלילה מרתונית עד לאופק לא ידוע. העיר הנפרשת כמו במפה, אנשיה, המפגשים האקראיים, הזירות והאירועים, הם תיבת הפתעות ספרותית.

אליאנה גולדשטיין מאת מרטין רכטמן הוא תזכורת למה שאיבדנו בתקופה האחרונה. או תקווה למה שנקבל בחזרה. הוצאת זיקית התעוררה לחיים כדי להעניק לכם מתנה: מנה של ספרות, מודרניות ואחווה בזמן ובמקום שהן נחוצות כאוויר לנשימה.

"חשבנו שהקולנוע מהיר מהחיים והספרות איטית מהם, אבל מרטין רכטמן מחליק על פני משפטים כאילו היו תמיסה קולנועית טהורה, וממציא זמן אחר לסיפור, הווה אלסטי ועשיר שלוכד את הקורא בזרם."
גרסיאלה ספרנסה

מרטין רכטמן, יליד 1961, הוא סופר, תסריטאי ובמאי ארגנטינאי. למד קולנוע בבואנוס איירס ובאוניברסיטת ניו יורק, מלמד כיום קולנוע ונחשב לאחד מחלוצי הקולנוע הארגנטינאי החדש. ב-1992 פרסם קובץ סיפורים קצרים, רפאדו, ואחד מהם – הסיפור שנתן לספר את שמו  – היה הבסיס לסרט העלילתי הראשון שלו, בעל אותו השם: רפאדו, שהפך במהרה לסרט פולחן. ב־1999 ביים את סרטו השני, סילביה פריטו, יצירת מופת שהוצגה בפסטיבלים רבים ברחבי העולם. ב-2003 ביים את הסרט עטור הפרסים הכפפות הקסומות, וב-2012 – את שתי יריות. יצירתו הספרותית זכתה גם היא להצלחה, במיוחד ספריו רפאדו,  וֶלקְרוֹ ואני  (1996), ספרות וסיפורים אחרים (2004) ושלוש נובלות (2012), שנובלה אחת מתוכו, שתי חברות, ראתה אור בהוצאת תשע נשמות ונובלה שנייה מתוכו אליאנה גולדשטיין רואה עתה אור בזיקית.

שוטטות / רן בן-נון
מרטין רכטמן כותב פואטיקה אורבנית עילאית
שוטטות / רן בן-נון
מרטין רכטמן כותב פואטיקה אורבנית עילאית
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • לאורך רוב הסיפור הם בכלל לא יודעים איך קוראים זה לזו ומשתמשים בשמות קוד כלליים כמו "נשמה" ואפילו "אהוב", שכמו מתרוקן לגמרי ממשמעותו האינטימית ונותר כמעין כינוי גוף חלול וסתמי. גיבוריו של מרטין רכטמן הארגנטינאי נפגשים במקרה באיזו השקה ספרותית בבואנוס איירס, מעשנים משהו, מבלים לילה ביחד ואז נתקלים זה בזו בכל מיני מקומות ברחבי העיר, או שלא.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • רעד העיר/ חגית גרוסמן
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • בעיקר קצרצר. לפני שמתחילים להרגיש את הכובד, זה כבר נגמר.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • הג'וינט הזה שעבר בין הגיבור לאליאנה מעיר אצלו איזו ערגה ישנה והופך אותו למעט חברותי מהרגיל, מערער את הבועה האורבנית השגרתית שלו ושולח אותו לסדרה של מפגשים, שלא יהפכו אותו לבודד פחות. "אליאנה גולדסטיין" הוא קינה אורבנית מבריקה על סביבה שבה קשרים אנושיים הולכים ומתמסמסים לסבך של אינטרסים צרים, שעליהם שורה עצבות סמיכה. הדבר היחיד שמניע את העלילה הוא הצורך בסמים קלים (המשככים במעט את מכאובי הנגינה האינטנסיבית של השכן הפסנתרן), שעליו גם מתבססים רוב המגעים החברתיים. התוצאה היא שוטטות אובססיבית במטרה למצוא מרגוע לנפש – לא אהבה, אפילו לא סקס, רק מקום שקט להניח בו את הראש.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • פשוט ללכת ברחוב ללא מטרה ברורה ולחכות שיקרה משהו, וגם אם לא יקרה כלום זה בסדר גמור. זו בעצם המשמעות העמוקה של החיים בעיר. הערך העליון שמנחה את הגיבור הוא בדידות בהמון – להכיר את כולם, אבל לא באמת להתחבר לאף אחד. הכל ארעי וחולף, שום דבר לא נתפס ומתהדק, גם לא בתוך המשפחה. אבל בחופש הזה יש גם אומללות אינסופית, אולי בחירה לא להיות מאושר וגם לא לחפש את האושר, אלא פשוט להיות, לעשות את הדבר שלך. או כמו שאומרים הילדים: you do you.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • אוף, זה כל כך קצר – רוצים עוד מזה!
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • קלאודיה, אשתו של החבר הכי טוב של הגיבור, שמשתלטת לבעלה על המייל ושולחת לכל רשימת התפוצה שלו בשמו הצעות מיניות גועליות – עד שמפטרים אותו מהעבודה וכל חבריו ובני משפחתו מתרחקים ממנו. אל תתעסקו איתה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "מה שאהבתי במעבר הדירה שלי היה החסכנות; בן רגע התרגלתי לחיות עם כלום כמעט. זה גרם לי להבין שרוב הדברים שלי היו מיותרים".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • קחו אותו לטיול בעיר. לכו, שבו איפשהו ותקראו קצת. לכו עוד קצת, שבו במקום אחר ותקראו עוד קצת. ככה עד שייגמר לכם.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כל כך! מרטין רכטמן הוא סופר שרוצים עוד ועוד ממנו, וזה אף פעם לא מספיק.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • רכטמן כתב טקסט חד וצורב על אי היאחזות – בחפצים, במקומות, באנשים. מסע הגיבור דרך שכונות בואנוס איירס – מהסלאמס המצחינים ביותר, דרך רובעי העסקים ועד לשכונות היוקרה – הוא תהליך של היפטרות והשלה של כל מה שכובל אותך: אנשים, רכוש, עבודה, מחויבות. בסוף הדרך נמצאת אולי איזו שלווה רגעית, אבל הרגע הזה מתקיים דווקא מחוץ לעיר – בפטגוניה, ארץ האש. איזה מזל שעדיין יש לאן לברוח.