בחירות המבקרים

מבקרי ואנשי תרבות ממליצים על ספרים שאהבו

פאולה רוזנברג

מנחת טלוויזיה ורדיו
איך להיות אמא מאמצת / נעמה סגל

ציון: 10

נעמה סגל מרגשת אותי באומץ בו היא מספרת את הרגשות הלא נוחים. החשיפה הכנה שלה, ללא עיגול פינות, מאפשרת לקוראת להזדהות עם המסע שלה להיות אמא, ובו בזמן להרגיש יותר בנוח עם הרגשות האלו, שחיים בתוך כולנו. נעמה ובן-זוגה יואב אימצו שתי בנות והיא כותבת על היחסים שלה עם עצמה ועם בנותיה ועם יואב, עם המון הומור, חוכמה ובעיקר אהבה. זה ספר שחודר ישר ללב של כל מי שאוהבת מישהי או מישהו ורוצה להיות נוכחות מיטיבה בעולמו, למרות האתגרים והמורכבויות והשאלות שמלוות כל קשר, ובמיוחד יחסי אם-בת. מהרגע שמתחילים, אי-אפשר להניח אותו עד סופו.

שרית פליין

סופרת, מנהלת ערבי ספרות, צלמת, בעלת האתר "אוצר מילים"
תיק אודסקי / נילי אסיא

ציון: 10

מדובר בספר בלשי, שכתוב לעילא ועילא לפי חוקי הז'אנר, כולל דמות הבלשית הראשית, הדמויות נהדרות, עגולות, מסקרנות ואנושיות. העלילה מסקרנת ומותחת. אבל שלא תטעו- אסקפיזם היא לא הכותרת המתאימה לו. נילי אסיא לא מייפה את המציאות בה אנו חיים. היא נוגעת במצוקות הקשות של עובדות זרות, וגם לא פוחדת להצביע על פערי מעמדות קיצוניים ועל מצבנו כמדינה שתלויה על בלימה. חשוב לציין "תיק אודסקי" הוא לא תיק מסרים - הוא ספר מצוין. קראתי אותו כי הוא ריתק אותי.

ירון פריד

סופר, מתרגם ומבקר ספרות של עיתון "מעריב"
לא תאהב / איתן דרור-פריאר
ציון: 10

איך סיפור שיש בו תסמונת טורט, תחרות סמויה פחות או יותר בין אחים ושני הורים בעיתיים במקרה הטוב, ובעיקר אמא אחת מסרסת, יכול להיות כל כך עדין וענוג? תשאלו את איתן דרור-פראיר, שכתב רומן מושלם בסוגו על זהות מינית והשלמה הדרגתית שובת לב ושוברת לב עם כל הדברים הפחות נעימים בחייו של אדם ובילדותו, ותוך כדי ברא את אחת הדמויות הנשיות המרתקות ביותר בספרות העברית של העת האחרונה: מין מיס תבל מקומית שמשחיתה נפשות לא בכוונה (וגם כן בכוונה) אבל בסופו של דבר אי אפשר לעמוד בפניה, וצבעיה האנושיים מתגלים במלוא יופיים, גם אם באיחור.

 

 פינת המתלהבת 

עטרה אופק

עורכת ומתרגמת, בעלת האתר "המתלהבת"
בהקיץ / רוני גלבפיש 

ציון: 10

וואו, זה אחד הספרים הכי אמיצים והכי מעניינים שתוכלו להניח עליהם יד השנה, או בכלל. אני רואה איך בן־זוגי בולע אותו בשקיקה, והוא אחד שבקושי אפשר לשכנע אותו לקרוא ספרות ישראלית, ואני מבינה שרוני גלבפיש ענתה פה על צורך אדיר – גם אצל הנשים שכתבו וסיפרו לה (וקוראות כעת) את הסודות הכי אינטימיים שלהן, וגם אצל הגברים שלא ידעו שלנשים שלצדם (או לחברותיהן, או לאחיותיהן) יש בכלל סודות כאלה. יש כל כך הרבה חלומות ורצונות ותשוקות ומאוויים כמוסים שנשארים תמיד בחשכה, והנה באה רוני והוציאה אותם לאור. מה עוד יש לומר? פשוט תקראו. הכל.