בחירות המבקרים

מבקרי ואנשי תרבות ממליצים על ספרים שאהבו

מיה סלע

מבקרת ספרות ומגישת תכנית הספרות "מה שכרוך"
בשביל מה כל זה / רמי מארק רום

ציון: 10

רמי מארק רום עובד על הקוראים שלו. לכאורה יש לפנינו ספר בלשי. יש בלש, יש מנקה רחובות אתיופי שנעלם, הבלש נשלח לחפש אחריו. אנחנו מכירים את התבנית הזאת, אבל האם הבלש באמת מחפש אותו? ככה מחפשים נעדר? בכל פעם שהקורא מבחין בבלש הולך ימינה, הוא כמעט רוצה  ללחוש לו – "היי, הדירה היא בכלל בצד שמאל, למה אתה הולך למקום הלא הנכון", והבלש מצידו מקפיד שלא לחפש את הנעדר שלו, נגרר לשיטוט בין כל מיני טיפוסים בשכונה בלוד, השכונה בה הוא עצמו גדל. זהו ספר ובו קרנבל של מהגרים נשכחים, של שפות, של נידחות. ספר ביכורים מפתיע, שנקרא כמעט כמו ספר מתורגם בגלל השפה הייחודית שלו, שאין בה נהי קיומי אלא יופי והומור.

יאיר אגמון

סופר
האיש הזקן: פרידה / נגה אלבלך

ציון: 10

הספר נגע לליבי, כתבה אותו נגה אלבלך הרגישה והמוכשרת. הספר מספר סיפור על קשיש ששוקע בדמנציה, ונפרד אט אט מהעולם. קודם בנפש, ואחר כך גם בגוף. זה נשמע נורא, וזה באמת נורא, אבל זה ספר שאתם צריכים לקרוא. תסמכו עלי. זה ספר שנכנס מתחת לעור, ומצליח בשפה רזה וניהול מדוייק של מילים, לצלול אל האופל, לחזור ממנו בשלום, ולהציע לקוראים בו נחמה וגאולה.

דעאל שלו

סופר
לעולם אל תיתן לי ללכת / קאזואו‏ אישיגורו

ציון: 8

למרות שמו רב ההברות, קאזואו‏ אישיגורו מעולם לא כתב ביפנית. הוא בריטי ממוצא יפני, וכחתן פרס נובל לספרות לא בטוח שהוא נשען על דעתי, ובכל זאת קראתי השבוע את "לעולם אל תיתן לי ללכת". תחושה מטרידה-משהו עולה מהכריכה והיא התגברה ואחזה בי מיד עם העמוד הראשון. הספר מצליח לייצר חוסר נוחות מעצם ההצצה לנפש אנושית לא בשלה, כזו שהחירות הבסיסית ביותר נמנעת ממנה, אולם בפסיביות אין קץ היא משלימה עם גורלה. הקורא, כמו גם הגיבורים, מבין לאט לאט את המצב לאשורו, אבל למרות שהאמת המפורשת נגלית רק בעובי הספר, הרי שהרוע השקט, הסמוי מן העין, שורר בו לכל אורכו. הבחירה לכתוב בגוף ראשון אך בשפה פשוטה, מרוחקת וקרה משרתת היטב את הרעיון של הניתוק הרגשי של הגיבורים מעצמם, כאילו היה הכותב מכונה. עלילת הספר היא קטנה, מקומית, בלי דרמות גדולות לכאורה: חוויות ילדות ובגרות זעירות. מין, חלומות, חיפוש אדם מוכר. כי הדרמה הגדולה באמת נמצאת בספר הזה רק מאחורי הקלעים, כרעיון מופשט. אישיגורו חלם חלום ביעותים על חברה עתידנית העלולה להדרדר למחוזות אפלים, וכתב ספר קטן הממחיש תמונה בנאלית, זעירה כמעט, של חיי אדם אחד בעולם שכזה. זוהי דרך מופלאה לגרום לנו לעצור לרגע משטף המציאות, לחשוב ולהרהר בסובב אותנו ובמקומנו בעולם. ואם "לעולם אל תיתן לי ללכת" גרם לי לעשות זאת, הרי שהוא ראוי מאוד לקריאה. כדאי.

עטרה אופק

עורכת ומתרגמת, בעלת האתר "המתלהבת"
תוחלת החיים של האהבה / ינץ לוי

ציון: 10

הספר הזה (מ-2015) הוא הבעת האמון הכי אמיצה ונדיבה של סופר בקוראיו שזכורה לי אי פעם. ינץ לוי כאילו פותח למעננו את חולצתו ומכניס אותנו בעדינות לכיס הפנימי של הנפש שלו, שם הוא משתף אותנו בפשטות ובגילוי לב נדיר בכל מה שעובר עליו כשהוא כותב על מה שקרה לו ולמשפחתו מרגע שנודע שאחיו הגדול האהוב חלה במחלה סופנית ועד למותו כעבור כחמש שנים. הוא תופס אותך חזק בצווארון על ההתחלה ("מהי תקווה? תקווה היא ייאוש מטוגן") אבל הספר שלו לא עצוב אלא נפלא, מלא אהבה, ובסופו יש נחמה. אל תפספסו.