מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:איציק שוקל

נורית גרץ

הסופרת נורית גרץ ("ים ביני לבינך", "על דעת עצמו") הייתה שמחה לכתוב על סקס, אבל קצת מתקשה לעשות את זה
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • "תמות אהובי" של אריאנה הרוויץ. זה ספר על אשה משוגעת, מסופר מפיה של אשה משוגעת והוא מצליח לשקף דרך עיניה המבולבלות את העולם הכאוטי הלא מובן שלנו. חבל לי קצת שלא אני כתבתי את הספר הזה, אבל גם אם הייתי רוצה לכתוב אותו לא הייתי מצליחה, כי אני לא די מטורפת.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • אף אחד. לוקח לי הרבה זמן לחשוב על הדבר שאותו אני עומדת לכתוב, לתכנן, להבין מה עומד לקרות ובשלב הזה הספר כבר גמור בעצם. צריך רק לכתוב אותו ובוודאי אי אפשר להפסיק אותו.
  • ספר שתיקחי לאי בודד כדי לקרוא?
  • את "שדים" של דוסטויבסקי. אני מאמינה שזה ספר חובה לכל מי שרוצה להבין את הרגע של הגילוי שאין אלוהים, ושאם אין אלוהים, אין גם טוב ורע ואין מוסר ואין אהבה ולכן אין אפשרות לחיות.
  • האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?
  • בבית שלי, בחדר העבודה מול החלון. זה האי שלי, בעצם לא אי, אלא אפשרות של אי.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • כשאני תקועה בכתיבה אני עוזבת, מתרחקת ואחר כך חוזרת. לפעמים זה עובד.
  • השלימי את המשפט: אם הילדה שלי יוצאת סופרת, אני...
  • יצאו לי שתי בנות יוצרות כך שזה קצת מאוחר לשאול אותי מה היה אילו הילד שלי היה סופר.
  • באיזה שעות ומיקום את כותבת הכי טוב?
  • אני כותבת בכל שעה ובכל מקום. תוך כדי הליכה, טיול, במקלחת, בזמן בישול. מול המחשב אני רק מעלה אל המסך את מה שנכתב כבר בראש קודם לכן.
  • מציעים לך להשתתף בהשרדות VIP תמורת מאות אלפי שקלים, בא בחשבון?
  • לא
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • לא. אם הספר כבר שר בעצמו, לא צריך להוסיף לו עוד מוזיקה, אם הוא לא שר בעצמו אין טעם להוסיף לו מוזיקה.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • הבחירה שלי היא כתיבה על סקס טוב, גם אם עד היום לא הצלחתי לעשות את זה.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • אולי לשנה שבה הגיעה ה"רוסלאן" לארץ ישראל והתחילה העליה השלישית, כשעדיין היה ברור שכאן תתגשמנה כל התקוות.
  • את יכולה לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחרי?
  • את האנשים החיים שהייתי רוצה לפגוש, אני ממילא פוגשת. אם היו מציעים לי בחירה הייתי בוחרת באנשים שחיו בעבר או בספרים. מישהו כמו סטברוגין מ"שדים", או הנסיך מישקין מ"האידיוט".
  • אבל מה עם מקצוע? מה את הולכת ללמוד אם אני שולח אותך עכשיו ללימודים?
  • לפני שנים קראתי ספר שנקרא God and the New Physics וממנו הבנתי שאם הזמן של היקום יימדד כשנה, החיים של האנושות כולה, מהאדם הקדמון עד היום, ייספרו ככמה שניות או דקות. הבנתי אז שהמקצוע האמיתי שאותו צריך ללמוד הוא הפיזיקה החדשה, משהו שיש בו משך ארוך מעבר לזמן המוגבל שלנו.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • ספרים אני קוראת, את הזמן אני מבזבזת בטלוויזיה.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרט).
  • מתכננת תמיד את החופשה במקום אחר, אבל נשארת כאן.
  • כמה הכי הרבה שעות רצוף יצא לך לשבת לכתוב?
  • אף פעם לא רצוף, שעה-שעתיים, לפעמים ביום ולפעמים בלילה.
  • ספר נייר או דיגיטלי?
  • לא זה ולא זה. אני משתמשת באמצעים של העבר – ספר מסופר בקול אנושי – עם הטכנולוגיות של העתיד – Icast, Audible אפילו הספריה לעיוורים.
  • כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
  • יוצאת לטייל עם הכלב.
  • איזה משפט מספר את מתקשה לשכוח?
  • המשפט הבא של הפילוסוף ג'ורג'יו אגמבן: "מה שאנו תופסים כאפלת השמים הוא למעשה אור שנע מהר מאוד לכיווננו, ולמרות זאת לא מצליח להגיע ממש עד אלינו, כיוון שהגלקסיות שמהן הוא נובע מתרחקות במהירות רבה יותר מזו שלו, ממהירות האור. לתפוס באפלת ההווה את האור שמבקש להגיע אלינו אך לא מצליח לעשות זאת – זו המשמעות של להיות בני-הזמן".
עוד ראיונות עם סופרים