חובבת ספרות פנטזיה; כותבת גם על החשבונית מתחנת הדלק, שמונחת על ההגה; וכשיוצא לה ספר חדש היא במאניה דפרסיה טוטאלית. ליאור הוכמן ("דובים בשממה") עונה לשאלון האישי
'עפיפונים' של רומן גארי, ו'אשה בורחת מבשורה' של דויד גרוסמן. שני ספרים שהם הרבה יותר מספרים בעיני.
בינתיים - שניים.
יש כמה וכמה ספרי עיון שמחכים לי – 'המצאת הטבע' של אנדריאה וולף, 'העולם עד אתמול' של ג'רארד דיימונד, 'הרשת התרבותית' ו'הרשת הספרותית' של נועה מנהיים.
איפשהו בצפון הרחוק, בין נורבגיה לדנמרק.
שיחות עם אנשים בדרך כלל עוזרות. משחררות אצלי משהו במחשבות ומעוררות מחדש את הצורך להתנסח, שזו דרך להיות בקשר. לא עובד לי לכתוב בכוח.
סביב 50 שקל נראה לי מחיר סביר ביותר.
אהיה מאוד מופתעת, וסקרנית לקרוא את מה שיכתוב.
כתיבה.
גם כתיבה וגם סקס הן בשבילי דרכים להיות בקשר. השאלה עם מי בא לי להיות בקשר באותו הרגע ובאיזה אופן.
אין שום חוקיות. אני כותבת טוב כשעולה לי מחשבה ששווה לכתוב אותה. כבר יצא שכתבתי על גב קבלות מהתחנת דלק עם ההגה כשולחן בזמן שעמדתי ברמזור אדום.
בחיים לא.
ברור!!! הלוואי. בהצלחה למי שינסה את זה.
1943. ולו כדי להרגיש את ההקלה שבלחזור להווה אחר כך.
כנראה שתרצה אתר. אני מרגישה שהיא כתבה את הנשמה שלי. והלוואי שהמפגש לא יאכזב...
עד לפני לא הרבה זמן זו היתה אליס מונרו. היום אני הרבה פחות נחרצת.
השאלה היא לא על מה, השאלה היא איך, ומאיזו נקודת מבט. יש לא מעט נושאים שחסרים כתיבה יותר צנועה וחומלת, בגובה העיניים ולא בהתנשאות של יודעי-כל.
מאניה דיפרסיה טוטאלית. פסגות של אושר עילאי ותהומות של חרדה, מבוכה ויאוש לסירוגין.
כנראה פסיכולוגיה. אולי ריפוי בעיסוק.
שום דבר מכוון. אני עולה ויורדת מדרגות במרץ בכל פעם שמסדרת כביסה בארונות. וגם סוחבת קניות מהסופר לגמרי לבד.
כנראה שספרי פנטזיה. אבל לא הייתי קוראת לזה "בזבוז זמן". זה סוג של הקלה מנטלית. בריחה לעולמות אחרים.