יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: יעל אפשטיין
הכתיבה באה לה בקלות; היא כותבת במיטה ויש שירים שמפריעים לה לישון; והיא אוהבת לקנות ספרים במבצע. איריס שפירא ילון ("כל שלמדתי, למחוק - זר פראי") עונה לשאלון האישי
שירי זלדה.
כתבתי טיוטת ספר פרוזה אחד בשנת 2001, על מסע תרמילאים לדרום אמריקה, בו הכרתי את אהבת חיי. ואז שלחתי להוצאות, נעניתי שזו כתיבת זרם תודעה והיא אינה מסחרית. הנחתי לזה.
צילה של הרוח/ קרלוס רואיס סאפון
חוף ים פרטי, עדיף קל"ב, שאוכל לחזור לישון בבית במיטה שלי, לצד אהובי.
לשמחתי, אני סובלת מהבעיה ההפוכה. הכתיבה באה לי בקלות, כפי שכתבתי בשיר 'אני מתחילה מהסוף' שפורסם במוסף הספרות בעיתון הארץ (חלום שהתגשם!). אני "משפריצה שירים כמו עיטוש" ואחר כך מלטשת אותם. למדתי (ועדיין לומדת) להשיל את המיותר, לזקק ולדייק את קולי האותנטי - בכתיבה ובחיים. ומכאן גם נבע שם ספרי (הלקוח מהשיר האחרון בספר), להזכיר לי זאת כל הזמן – ללמוד, להתפתח ואז למחוק, להיפרד מקצוות מיותרים ולהשאיר מקום לחדש. מערכות יחסים וחיבורים מעוררים בי השראה - עם אנשים אחרים, עם עצמי, עם הטבע והחיבור לנשגב.
הלוואי וספרים היו מופיעים ברשימת הקניות והסידורים, לצד מזון, חומרי ניקוי והלבשה. בעיניי, ספרים הם הזנה לנפש ומתן תוקף לרגשות, חשיבותם עצומה. בכלכלה הקלאסית, ברוב המקרים, ככל שמחיר הספר נמוך יותר, הביקוש גובר, אך כמובן שיש לשמור כאן שיווי משקל של הוגנות ליוצרים ולכל העלויות. כרוכשת, אני אוהבת לרכוש במבצעים.
אופתע, ואנסה לשכנע אותו במקביל לרכוש מקצוע פרקטי. קל יותר להיות סופר/משורר כשיש לך הכנסה נוספת.
כתיבה הרבה יותר טעימה.
כתיבה פואטית ארוטית... לפני או אחרי מעשה אהבה.
כותבת הכי טוב בחדר השינה. במיטה באמצעות הטלפון או הלפטופ. זכיתי שהנביעה ממני נמשכת, כמעט כל יום יוצא ממני שיר. יש שירים שמפריעים לי לישון, כי הם משתוללים ורוצים להשמיע קולם. בהתחלה הייתי קמה באמצע הלילה ורושמת. היום, אני שמה להם גבול. גם אם יאבדו בלילה, יבואו אחרים ביום. אני מלקטת רגעים קטנים בחיים ומבקשת לשהות בהם בנוכחות מלאה ולתת להם תוקף וביטוי מזוקק במלים. רושמת לי את קצה החוט בטלפון ואחר כך מתפנה לפתח את זה לשיר.
אין מצב, לא רואה עצמי אוכלת עין של פרה, מחזיקה מעמד בשיווי משקל על בול עץ או מתנתקת מהטלפון.
בטח! ונראה לי שזה יהיה מקסים. אשמח להצעות.
עם רט באטלר מחלף עם הרוח (למרות אופיו).
לתקופת קום המדינה. מסקרן אותי להרגיש את תחושת החלוציות.
הדלאי למה, לפגישה אישית. פגשתי אותו כקהל באלף הקודם, כשהגיע לארץ ונותר בי טעם של עוד.
אופוריה נפלאה! לספרי הראשון ערכתי השקה חגיגית בתיאטרון יפו, ומכוונת שגם הספרים הבאים יזכו לחגיגות משלהם. ספר חדש הוא הזדמנות להגיע למקומות ואנשים חדשים. מתרגשת למשל, מגבר ששלח לי תמונה של צילום דף מספרי שצירף למתנת יום הולדת לאהובתו, או אנשים שכתבו לי בזמן המלחמה, שהשירים שלי העניקו להם רגעי נחמה ורוך. כאשת קריירה בכירה בעולם עסקי גברי, לא פשוט עבורי להוציא ספר חשוף, לספק הצצה לעולמי הנשי הפנימי האינטימי. יש רגעים שבא לי להתחבא מתחת לשולחן, כשאנשים זרים מחטטים בתוך המקומות העדינים שלי. ומנגד, רגעים שאני מתפוצצת מגאווה ושמחה על הדרך שעברתי, על הבשלות להצהיר ברשות הרבים – 'זו אני, על כל חלקיי', מלווה ברצון לחלוק מהתובנות שליקטתי במסעי, עם אחרים. הקשר עם הקוראים משמעותי והוא כרוח גבית מלטפת כנפיים, להמשיך לעוף ולהיחשף.
מהבוקר עד מאוחר בערב ביממה אחת, עד שכאבו לי הידיים מההקלדה.
פילאטיס (בספרי כלול שיר 'תובנות משיעור פילאטיס', שזכה להתייחסות מחמיאה מד"ר אילן ברקוביץ), הליכה ברגל ברחבי גבעתיים, ופעם בארבע שנים – צפייה נמרצת מהספה בשידורי האולימפיאדה.
מדי פעם ספרים רומנטיים, שאבי ז"ל היה קורא להם "רומנים למשרתות" וספרי העצמה אישית. בסך הכל – קריאת ספר אינה בזבוז זמן בעיניי, היא הזמנה למסע, קליל או עמוק, ואני מתענגת על האפשרות להניח סימניה ולחזור אליו, לכל חלק שאבחר בו, בזמן אחר (הייתי שמחה לאפשרות הזו, גם מחוץ לדפי הספר).
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה