אהרן מגד

אהרן מגד, חתן פרס ישראל לספרות, הוא מבכירי הסופרים בארץ. יצירתו העשירה משתרעת על פני שישה עשורים ועשרות ספרים, ובמרכזה עומד גורל היחיד על רקע החוויה הישראלית, על התמורות השונות שחלו בה במרוצת השנים.

אהרן מגד נולד באוגוסט 1920 בפולין ועלה ארצה עם הוריו ב-1926. הוא גדל ברעננה, אז מושבה קטנה, ולמד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. משסיים את חוק לימודיו בגימנסיה, עבר הכשרה בקיבוץ גבעת ברנר, ובמשך שתים-עשרה שנה היה חבר בקיבוץ שדות ים. בין השנים 1948-1946 פעל כשליח תנועת "החלוץ הצעיר" בארצות הברית.

מגד היה ממייסדי הדו-שבועון "משא", ביטאון הספרות העברית הצעירה באותם ימים, וערך אותו בין השנים 1953-1950. החל ב-1953 ובמשך חמש-עשרה שנה ערך את המוסף הספרותי של העיתון "למרחב".

בין השנים 1971-1968 שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. מ-1971 ועד ל-1985 היה בעל טור קבוע בעיתון "דבר".

הוא היה סופר-אורח במחלקה לספרות עברית של אוניברסיטת אוקספורד, וכן במרכזים ספרותיים בינלאומיים, ביניהם: של אוניברסיטת איובה, ארצות הברית; בלאג'ו, איטליה, מטעם קרן רוקפלר; לאוויני, שווייץ, ועוד. פעמים אחדות יצא למסעי הרצאות מחוף לחוף בארצות הברית, וביקר באוניברסיטאות ובמרכזים יהודיים. בין השנים 1987-1980 כיהן כנשיא הסניף הישראלי של ארגון הסופרים הבינלאומי PEN. מ-1979 הוא חבר באקדמיה ללשון העברית.

אהרן מגד פירסם עד כה כארבעים ספרים, ובהם רומנים, קובצי סיפורים, ספרי ילדים, מסות, עיון ומחזות (ראו להלן רשימת כל יצירותיו). מאות מאמרים ומסות מפרי עטו, שהתפרסמו בעיתונים ובכתבי עת בארץ ובחו"ל, לא קובצו עדיין.

ב-1974 זכה מגד בפרס ביאליק על ספריו "מחברות אביתר" ו"על עצים ואבנים". כמו כן זכה בפרסים ובאותות הוקרה רבים אחרים, וביניהם: פרס אוסישקין (1955), פרס ברנר (1957), פרס שלונסקי (1963), פרס פיכמן (1979), פרס השופטים של אקו"ם (1990), פרס ירושלים על שם ש"י עגנון (1996), פרס ויצ"ו, צרפת (1998), פרס ראש הממשלה (1998), פרס הנשיא (2001), פרס "קורט" ניו יורק (2003, על "פויגלמן") ופרס ישראל לספרות (2003).

ספריו של מגד תורגמו לשפות רבות, ובהן אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית ורוסית, ויצירותיו הופיעו באנתולוגיות שונות בשפות זרות.

אהרן מגד נשוי לסופרת אידה צורית, והוא אביהם של הסופר אייל מגד ושל ד"ר עמוס מגד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה.

 
;