יוסף לוּאִידוֹר (1893 – 2 במאי 1921) היה סופר וחלוץ עברי. פרסם מאמרים, סיפורים ותרגומים. נרצח ביפו במאורעות תרפ"א.

חי בלודז'. בגיל צעיר עלה ארצה, ועבד כפועל חקלאי במושבות העלייה הראשונה. במקביל עסק גם בכתיבה ספרותית. כאשר חש שאינו מצליח להשתלב בחברה החלוצית, הפך העיסוק בספרות למרכזי יותר בעבורו.

לואידור כתב סיפורים, מאמרי ביקורת ואף תרגם יצירות משפות זרות. בין סיפוריו "עלי" ו"יואש". בין תרגומיו ספרו של קנוט האמסון, "פן, מרשימותיו של הלוטננט תומאס גלן". מאמרי ביקורת שכתב עסקו בספרים שתרגם, למשל, ב"רובינזון קרוזו" של דניאל דפו.

בכ"ד בניסן תרפ"א, 2 במאי 1921, נרצח יחד עם יוסף חיים ברנר, צבי שץ, וחברים נוספים מחבורתו של ברנר כאשר ניסו להיחלץ מהבית המבודד בפאתי יפו בו התגוררו. גופתו נמצאה ביום שלאחר הרצח, אך, כמו כל גופות הנרצחים בבית, לא נאספה, וכשחזרו לאסוף את הגופות בימים שלאחר מכן, התברר שגופתו נעלמה. בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב קבוע ציון לזכרו בקבר אחים א'.

דוד בן-גוריון תיעד בזיכרונותיו את סיפור אובדן גופתו של לואידור בימים שלאחר הרצח. 

בשנת 1976 כינס דב לנדאו את סיפוריו של יוסף, וכתב מבוא "לתולדותיו ולדמותו".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3pyuzz5k