בשנת 1996 עברה עם משפחתה לגליל התחתון לגבעת אבני. משחר ילדותה כתבה לאה למגירה, הכתיבה מהווה עבורה "העברת מילים מהלב אל הדף" להיות בעולמות ומקומות דמיוניים, ליצור ללמד ולהעביר מסר. ללאה 2 בנות, מיכל ויעל, ו2 נכדות. בן זוגה נפצע במלחמת יום כיפור, מצב זה גרם לה להיות מעורבת בהתמודדויות המשפחות עם תופעות שלאחר המלחמה. במרץ 2010 יצא ספרה הראשון "לאן נעלם הצחוק של אבא?" זה ספר ראשון המספר דרך עיניו של ילד בן 6 על התמודדותו עם אביו הסובל מפוסט טראומה. הספר מהווה כלי להתמודדות עם תופעות שלאחר המלחמה וההשלכות על המשפחה. היום לאה מאמנת אישית מוסמכת, חברה בלשכת המאמנים ומנחת קבוצות , למדה במכללת כנרת בעמק הירדן. בין עיסוקיה הנחיית קבוצה של נשים בתל השומר אשר בעליהן סובלים מפוסט טראומה. רצונותיה להמשיך לכתוב, להוציא ספרים, להמשיך לתמוך ולתרום למען החברה, להעלות את המודעות בנושא המלחמה והשלכותיה על המשפחה. בשנת 2013 כתבה וסרט בארכיון הסופרים. לאה ממשיכה לכתוב, שירים ובעתיד ספרים נוספים.