הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • שער הרחמים
  • שער הרחמים
    דורית זילברמן | 2008 | פרוזה מקור, רומן רומנטי | 191 עמ' מודפסים

    שער הרחמים הוא סיפור אהבה מורכב בין נחמן, רחל אשתו והודא, העוזרת הערבייה שלה, המתגוררים בשכונת שערַים שברחובות בשנת 1936. הסיפור מסופר מפיו של אברם בן השמונה, בנם של נחמן ורחל, ידידו-אויבו של עאטף. עאטף, בנה של הודא, מבוגר מעט מאברם ומשמש מושא לקנאתו.

    הפרטים שאברם בוחר לספר לעתים צובטים בלב, לעתים משעשעים ומצחיקים. סיפור היחסים בין שני הנערים מציע מבט רענן על שורשי הסכסוך בארץ.

    דורית זילברמן היא עורכת דין המתמחה בדיני משפחה, סופרת, מרצה ועורכת. סיפוריה תורגמו לאנגלית, לצרפתית ולגרמנית. היא שימשה כמבקרת ספרותית במוספים הספרותיים של מעריב ודבר והיתה מעורכי כתב העת הספרותי מאזניים. שימשה כראש אקדמי במכללת המשולש בבקה אל-גרבייה וכראש התוכנית לכתיבה אמנותית בבית ברל; הרצתה באוניברסיטאות תל אביב, הנגב ובר-אילן. כתבה עד היום 18 ספרים.

  • ספר דיגיטלי
     
    37
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • שער ראשון

     

    שערַים

    (1936)

     

     

     

    פרולוג

    דווקא כשאני כבר אוהב אותו הוא הולך. אני כבר כמעט מוסלמי כמוהו, ופתאום הוא ואמא שלו עוזבים אותנו. פתאום הם אורזים את הבגדים ומתכוננים ללכת. אני שואל את עאטף, "למה אתם עוזבים?"

    הוא אומר, "לא יודע, אמא לא מגלה לי."

    כואב לי. אני מתבייש לשאול את אמא של עאטף אבל הכאב גדול יותר מהבושה. אז אני הולך להודא ושואל, "למה אתם עוזבים?"

    הודא לא עונה. היא אפילו לא מסתובבת אלי. אני ממשיך לדבר אל שמלתה השחורה, "את כועסת?"

    עכשיו היא מסתובבת בבת-אחת כאילו מישהו שחרר קפיץ שהיא תלויה עליו, "לא, יא חביבי."

    "אבל עאטף הוא כמו אח שלי הגדול."

    "אתה לא יודע מה אתה מדבר."

    "בבקשה, אל תלכו. אני אוהב אתכם."

    "אבא שלך דורש שנעזוב."

    "אבא שלי?" אני נדהם. אני יודע שאין טעם ללכת אליו. הוא חונק אותי במבט שלו ולא אומר מילה.

    אבא שלי קורא לעאטף פרא אדם. תמיד אני חושב שזה מתוך חיבה. יכול להיות שלא?

    אמא ישנה בפינת החדר. כאילו לא אכפת לה. אתמול שמעתי אותה אומרת לאבא משפט שלא הבנתי. אלוהים ישפוט ביני ובינך. מה, הוא גירש אותה? היא אמרה פעם או פעמיים את המילה הגר. אבל היא יודעת טוב מאוד שעאטף אצלנו לא גר. אבא עובד ואני לא יודע איפה. אולי קשה להם לראות את הודא ואת עאטף עוזבים. גם לי זה קשה. למה אף אחד לא אומר לי?! אולי גם אני רוצה לישון? או לצאת? הודא מתקשה כמו קליפה של עץ. אבל לפני שהם עוזבים אני רואה שהלחי של עאטף רטובה. אני רץ אחריהם ובוכה. הם צועדים קדימה. הודא מגבירה את הקצב ועאטף נסחב אחריה. אני רץ אחריהם ונופל. ישר עם הפנים בחול. בתוך האבק שמתרומם אני כמעט תופס לעאטף ברגל, ואני קם ורץ אבל הם הולכים מהר יותר ואסור לי להתרחק כל כך מהשער של שערַים. בגלל זה אני רק עומד שם וצועק, כאילו מחזיקים אותי בחבלים, "תחזרו. אני בטוח שאפשר להשלים..."

     

    "הדרך חכמה יותר מההולכים בה," אבא שלי אומר. אני לא מבין את זה אבל אני בטוח שזה משפט חגיגי. אבא שלי אומר שזה פתגם ערבי. אני הולך לבית הספר ומנסה לבדוק אם הדרך חכמה יותר מההולכים בה. הדרך עשויה מחול. החול נעשה קצת קשה מרוב שדורכים עליו. בצדדים החול רך יותר. האנשים עשו את הדרך ברגליים שלהם.

    הדרך לעממי ארוכה. בסוף השכונה עוברים שער ומגרש גדול, ואז מגיעים. אני מתכונן ללכת לבית הספר עם טליה ועמוס. אלה הם השכנים החדשים שלי. אמא לא יכולה לבוא איתי, את זה אני כבר יודע. הדרך ארוכה ואני עוד לא מכיר אותה. אבל אבא מפתיע אותי בבוקר ואומר שביום הראשון של שנת הלימודים הוא בא איתי. אני שואל את אבא אם השער שבקצה השכונה שלנו הוא שער הרחמים. אבא אומר שלא, ששער הרחמים זה בירושלים.

    "אבל הוא גם בשיר," אני אומר לו.

    "זה לא סתם שיר. מה ששמעת אלה זמירות של בית הכנסת, ודרך שער הרחמים יבוא המשיח," אבא אומר ונותן לי יד. כף היד שלי הולכת לאיבוד בתוך כף היד שלו.

    אבא שר בקול חזק את השיר של שלום שבזי, "נראה בני ציון שהם עם בבליים, יבנה וציפורי ושערַים וירושלמיים." ככה אנחנו עוברים את הדרך הארוכה.

    אני שואל, "אבא? פתח תקוה זה לפני ירושלים?"

    "לא, פתח תקוה היא בכיוון ההפוך לירושלים מהבית שלנו. למה אתה שואל?"

    "כי ככה זה צריך להיות," אני עונה לו ומנסה לנער את החול מתוך הסנדלים, "נכנסים לירושלים דרך פתח תקוה ויוצאים דרך שער הרחמים."

    • דורית זילברמן
    • דורית זילברמן

      דורית זילברמן (נולדה ב-2 בדצמבר 1956) היא סופרת וחוקרת ספרות ישראלית. פרסמה 16 ספרים, בהם רומנים, נובלות וסיפורים קצרים.

      בשנים האחרונות משמשת כעורכת דין ומתמחה בדיני משפחה.
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות