הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • קדוש מעונה
  • קדוש מעונה
    לקליי קינקייד היו חיים קשים, הוא נאלץ לגדל את שני אחיו לבדו. עכשיו הוא גבר בעל אמצעים שעוזר לאנשים ולכן זכה בכינוי 'הקדוש קליי', אבל הוא מצולק רגשית וגם חיצונית ובכל הנוגע לחייו האישיים הוא רחוק מלהיות הקדוש שכולם חושבים שהוא. קליי לא הטיפוס שיתחייב למערכת יחסים ארוכת טווח, אלא יסתפק בכל היתרונות הלוהטים שיש למפגשים חד־פעמיים עם נשים יפות להציע. הוא הטיפוס החוטא, הוא אוהב את זה מהיר ומלוכלך, וזאת הסיבה לכך שכאשר סמנתה היפהפייה והמיוחסת נכנסת לבר שלו הוא יודע שאין מצב שהוא ייגע בה.
     
    סמנתה ג'יימיסון מאסה בכך שכל הזמן נאמר לה מה לעשות, עם מי לצאת, איזה בגדים ללבוש ועם מי להתחתן. סמנתה לא מוכנה לקבל יותר ביקורת מאף גבר, כולל מ'הקדוש קליי' המסתורי והסקסי. כל חייה היא הייתה מהוגנת ולה זה מספיק. היא מוכנה ומזומנה לטעום קצת מכל החטאים שיש לקליי להציע. 
     
    קדוש מעונה נכתב על ידי שתי סופרות מוכשרות שחברו זו לזו, קרלי פיליפס ואריקה ויילד.  זה הספר הראשון בסדרת האחים הקדושים, רומן רומנטי, עכשווי וסקסי על הרצון לפרוץ גבולות ולהכניס לחיים מסתורין וחטאים. כל ספר בסדרה על גיבורים שונים ויכול להיקרא כספר יחיד. הסדרה כבשה את רשימות רבי המכר של 'אמזון', 'יו.אס.איי טודיי' וה'ניו יורק טיימס'. 
    מכר מאות עותקים
  • ספר דיגיטלי
     
    35
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • פרק 1
     
    "אני חושב שהגיע הזמן שתציע לבתי נישואין, הריסון."
     
    סמנתה ג'יימיסון נעצרה במקומה רגע לפני שדפקה על דלת חדר העבודה של אביה כששמעה את הכרזתו של קונרד ג'יימיסון, שנאמרה כלאחר יד וגרמה לליבה לזנק בחזהּ. כבר שמונה חודשים שהיא יוצאת קבוע עם הריסון בלקוול השלישי, אבל לאחרונה החלה לחשוב על כך שאולי היא רוצה לסיים את מערכת היחסים שלה איתו, לא להתחתן איתו.
     
    נראה כי לאביה היו תוכניות אחרות וסמנתה נותרה נטועה במקומה מעברה השני של הדלת.
     
    "אני יודע שנראה כאילו אני דוחק בך," המשיך קונרד בקולו העמוק והסמכותי, "אבל הוכחת את יכולתך כמנהל בכיר והגיע הזמן להצניח אותך לעמדת המנכ"ל. הנישואים לסמנתה יקדמו את המטרה ויבטיחו כי החברה תישאר במשפחה."
     
    "קונרד, זה כבוד גדול עבורי שכך אתה רואה אותי," ענה הריסון באיפוק, בחוסר הרגש האופייני לו, "למעשה, קיוויתי שזו תהיה התוצאה הסופית של הקשר שלי עם סמנתה."
     
    תחושת גועל עלתה בגרונה של סמנתה כשהבינה שהחיזור של הריסון היה מכוון לבסס את מקומו בחברה וכדי להשיג משרה בכירה בה. לקשר שלהם לא היה דבר וחצי דבר עם רגשות רומנטיים מצידו אלא היה בבחינת הסכם עסקי לשני הגברים ותו לא. על אף ששקלה לאחרונה לסיים את הקשר, היא נכנסה אליו מלכתחילה מתוך מניעים כנים, אבל ניכר בבירור שהוא לא.
     
    החברה של אביה, 'ג'יימיסון גלובל', הייתה קרן גידור וחברת השקעות מובילה, שנוסדה בידי סבה של סמנתה, שנפטר מדום לב לפני כעשר שנים. אביה נטל לידיו את מושכות העסק ולאור חוסר העניין שגילתה סמנתה הצעירה בעסקי המשפחה, נראה שקונרד החליט לסדר עבורה נישואין בשידוך לגבר שהגיע ממשפחה עשירה ובעלת השפעה לא פחות ממשפחתו.
     
    הסידור בין אביה להריסון לא היה אמור להפתיע את סמנתה כלל. כל חייה הייתה מודעת לכך שהוריה מטפחים אותה לקראת תפקיד שייעדו לה. היא למדה בבית ספר יוקרתי לבנות כדי להבטיח שהיא תלמד איך להתנהג בחברת בעלי ההון ולהתרועע איתם. לרוב בעשרים ושש שנות חייה סמנתה הייתה דוגמה ומופת לנערה טובה - צייתנית ומכבדת את רצונות הוריה תוך הדחקת הדחף האמיתי שלה למרוד בתוכניתם להפוך אותה לרעייה הקטנה והמושלמת. כעת החל דחף זה לטפס בציפורניים שלופות אל פני השטח במהירות ובזעם.
     
    היא נשענה על הקיר והבליעה צחוק מריר בעודה מקשיבה לשני הגברים משוחחים על אודותיה כאילו הייתה חפץ, ולא אישה בעלת רגשות וחלומות משלה, שהיו גדולים מאיזה תפקיד של רעייה מאולפת וצייתנית, מארחת מושלמת עבור גבר מצליח שיראה בה לא יותר מאשר נכס. בדיוק התפקיד שמלאה אימה, קסנדרה, עבור אביה של סמנתה - רעייה יפהפייה הממלאת את חובותיה ונהנית ממעמד גבוה הכולל את כל ההטבות ואת כל הפינוקים שיכול להעניק לה בן משפחת ג'יימיסון העשירה.
     
    "קסנדרה כבר רכשה טבעת אירוסין לפי טעמה וסגנונה של סמנתה וכך המטלה המייגעת נחסכה ממך," המשיך אביה בנימה עסקית, "כל מה שנדרש ממך כעת הוא להחליק את הטבעת על אצבעה של בתי וקסנדרה תתחיל בהכנות לחתונה."
     
    לסמנתה לא תהיה זכות להביע את דעתה בעניין. לא בבחירת החתן, לא בבחירת הטבעת ולא בעתידה. ההנחה שמן הסתם היא תגיב בחיוב גרמה לה להיכנס לחדר העבודה ולהחזיר לעצמה את השליטה בחייה.
     
    בלי לדפוק תחילה, פתחה בדחיפה את הדלת ונכנסה לחדר. כניסתה הפתאומית הבהילה את שני הגברים.
     
    היא נעמדה בסמוך לכיסא העור שעליו ישב הריסון ומבטה פגש את מבטו הדרוך. "לא אתחתן איתך, הריסון, אז אל תטרח לבקש."
     
    "סמנתה!" אביה נבח את שמה, משתמש בנימת קול שלרוב הייתה מעמידה אותה במקומה.
     
    אבל לא הפעם. היא לא נסוגה, סירבה להיכנע ולוותר. באותו הרגע הבינה שהיא נמצאת ברגע מכריע בחייה - לבחור לציית להוריה כפי שתמיד עשתה או לחיות את חייה כפי שתמיד רצתה.
     
    שפתיו של הריסון נמתחו לקו דק. "אני מניח ששמעת את השיחה שלנו?"
     
    אפילו לא הייתה לו את ההגינות להיראות אשם על שנתפס משתמש בה כדי לזכות בקידום ב'ג'יימיסון גלובל'.
     
    "שמעתי כל מילה. אני לא חתיכת חפץ ואינני שייכת לאף אחד מכם. אין לכם את הרשות להשתמש בי כדי לסגור עסקה."
     
    אף לא אחד מהגברים הכחיש את הצהרתה, והתסכול והכעס רק גברו בה.
     
    "את לא חושבת שהתגובה שלך מוגזמת?" שאל הריסון בטון מפייס בעודו נעמד, כופה עליה להרים אליו את מבטה.
     
    הוא היה גבוה ורזה והיא שנאה כשהשתמש בגובהו באופן שהיה בו כדי לקבוע את סמכותו עליה. זה היה משהו שהחלה לשים אליו לב לאחרונה - כשהריסון לא קיבל את מה שרצה, נקט טקטיקות הרתעה מרומזות.
     
    "התגובה שלי בכלל לא מופרזת." לעיתים תכופות הייתה אימה אומרת כי סמנתה היא עקשנית וסמנתה לא היססה להוכיח כעת את הטענה הזאת. "אני לא אוהבת אותך ואתה לא אוהב אותי."
     
    בשמונת חודשי הקשר שלהם, מעולם לא הצהירו על אהבתם זה לזה. הקשר היה נטול אינטימיות, תשוקה וכבוד הדדי - כל הדברים שגרמו לאדם להתאהב - וסמנתה סירבה לבלות את חייה בנישואים נטולי אהבה, כמו שאימה עשתה, רק לטובת העסק המשפחתי.
     
    הריסון תחב את ידיו לכיסים הקדמיים במכנסיו, חוסר סבלנות קל ניכר על פניו. "אכפת לי ממך, סמנתה. זה מספיק עבורי."
     
    היא הנידה בראשה, בעוד אביה צופה מהצד בלי לומר מילה. הוא לא ישנה את דעתו ויתמוך במה שהיא רוצה. גם כך כל זה לא ממש היה קשור אליה.
     
    "זה לא מספיק עבורי. אני רוצה יותר מהאכפתיות שלך. מגיע לי יותר ולא אתחתן איתך לעולם."
     
    אביה נאנח והסגיר את כעסו הרב. "הפסיקי להיות כזו דרמטית, סמנתה. הסידורים כבר נעשו. את והריסון הולכים להתחתן."
     
    הפגנת השליטה גרמה לבטנה לצנוח מפני שידעה היטב שאם תישאר לגור בבית, הרי שבסופו של דבר תהפוך לאשתו של הריסון. "יהיה קשה לקיים חתונה בלי כלה," אמרה, הסתובבה והחלה ללכת לעבר הדלת.
     
    "לאן את הולכת?" דרש אביה לדעת.
     
    קולו הרועם של אביה תמיד הצליח לגרום לליבה לפעום בחשש ולרוב גרם לה להתעשת ולציית לדבריו, אבל היא לא הפגינה שמץ פחד כשנעמדה על מקומה והביטה באביה. "אני לא יודעת לאן אני הולכת ולא אכפת לי. אני עוזבת את הבית ולא אחזור בזמן הקרוב. לא עד שתקבל את העובדה שאני לא מתכוונת להתחתן עם מישהו שאני לא אוהבת."
     
    קונרד צמצם את עיניו והבעתו הפכה ערמומית. "אם תעזבי את הבית הלילה, תצאי עם הבגדים שלגופך בלבד."
     
    אביה לא העמיד פנים; האיום היה ממשי מפני שקונרד ג'יימיסון יעשה הכול כדי לנצח במאבק הכוח שהתחולל באותו רגע. הוא בהחלט יכול היה לנצח לנוכח העובדה שסמנתה הייתה תלויה בהוריה לחלוטין - טקטיקה שהייתה מכוונת וכעת היא הבינה מדוע. אבל היא הייתה יותר מכלי משחק בעסקיו של אביה, ואם היא אכן שנאה את התלות הזאת, שגרמה לה לחוש חלשה ופגיעה, הרי שהגיע הזמן לשנות זאת.
     
    האיום לנשל אותה מכל מטעמי החיים, שאותם תמיד לקחה כמובן מאליו, הפחיד ושיתק אותה. אבל הפחד הזה לא היה חזק כמו המחשבה על להיכנע לרצונו של אביה, להתחתן עם הריסון ולהיות אומללה כל ימי חייה.
     
    ההחלטה נעשתה. היא המשיכה ללכת לכיוון הדלת.
     
    "אל תדאג, היא תחזור," שמעה את אביה אומר בביטחון להריסון, "היא לא תגיע רחוק בלי הכסף שלי."
     
    דמעות זעם חנקו את גרונה של סמנתה אך היא בלעה אותן. העובדה שאביה סבר שאין ביכולתה לדאוג לעצמה הייתה כמו סכין בליבה ורק גרמה לה להיות עוד יותר נחושה להעמיד אותו על טעותו.
     
    היא יצאה בסערה למסדרון וכמעט התנגשה באימה, היפהפייה ונטולת הגיל בזכות זריקות בוטוקס וניתוחים פלסטיים, שעמדה מחוץ לחדר העבודה. בהתחשב במבט האימה שעל פניה, נראה היה שאף היא צותתה לשיחה הערב.
     
    "סמנתה, את לא יכולה לעזוב," אמרה קסנדרה בייאוש, "למה שלא נבקש ממגי להכין לנו כוס תה ונדבר על כך?"
     
    סמנתה אהבה את מגי, מנהלת משק הבית המתוקה והחביבה שהתגוררה בביתם כבר עשרים שנה. כשהייתה ילדה, מגי הייתה מנענעת אותה על ידיה עד שנרדמה בלילות במקום אימה וניגבה את דמעותיה כשבן זה או אחר פגע ברגשותיה.
     
    סמנתה בלעה בכוח את דמעותיה ונאחזה בנחישות בהחלטה שקיבלה. "אין על מה לדבר, אימא. אני אוהבת אותך, אבל אני לא מוכנה לשמש חפץ עובר מיד ליד בהסכם עסקי ולא אתחתן עם גבר שאני לא אוהבת."
     
    "אל תהיי מגוחכת, סמנתה. בואי נשב ונדבר. לא יכול להיות שאת באמת מתכוונת להשאיר את כל זה מאחור."
     
    "החיים שלי צריכים להיות יותר מכל זה," אמרה והניפה את ידה כדי להצביע על כל מה שסביבן - האחוזה הראוותנית שהשתרעה על לא פחות מאלף מטרים רבועים שבהם התגוררו, וכל העושר והפאר שבמחיצתם גדלה ושבזכותם נהנתה מהטוב ביותר שכסף יכול לקנות.
     
    "אביך צודק. לא תגיעי רחוק לפני שתביני איזו טעות עצומה עשית," אמרה קסנדרה בניסיון לשנות את דעתה.
     
    היא חייכה. "פשוט אצטרך לקחת את הסיכון."
     
    היא הלכה למבואת הבית ונטלה את תיק היד מתוצרת 'לואי ויטון' משולחן הכניסה, שם הותירה אותו מוקדם יותר. היא יצאה מבעד לדלת הכניסה הכפולה והמסיבית.
     
    עם מפתחות רכבה בידה, התיישבה במזראטי 'גראן־טוריסמו' היוקרתית שקיבלה מהוריה ליום הולדתה העשרים וחמישה. מוחה קדח בעוד רכבה מתרחק מאחוזת 'ריבר פורסט' המסיבית, עד שהגיעה לחוצות שיקגו.
     
    ביודעה היטב שזה רק עניין של זמן עד שאביה יאתר את מיקומו של הרכב, נכנסה לחנייה של סופרמרקט הפתוח עשרים וארבע שעות ביממה. היא עצרה את הרכב באחת החניות הקרובות לפתח החנות כדי שהשומר יוכל לשים עין על הרכב למשך כמה שעות, כיוון שהייתה בטוחה שזה הזמן שיידרש לאביה למצוא את המזראטי.
     
    היה ברשותה סכום כסף קטן, ולא היה אפשר לדעת כמה זמן עוד תוכל להשתמש בכרטיסי האשראי שלה לפני שיוקפאו. היא התקשרה להזמין מונית, יצאה מרכבהּ, השליכה את המפתחות ואת הטלפון הנייד שלה מתחת למושב - מפני שאביה יוכל לאתר אותה גם באמצעותו - ונעלה ידנית את הרכב.
     
    תוך כמה דקות הגיעה המונית למקום שבו המתינה סמנתה. מאחורי ההגה ישבה בחורה חביבה בשנות העשרים לחייה, והיא סמכה על האישה הצעירה שתמצא מקום מתאים לחגוג בו את ליל החופש הראשון שלה. מקום שבו אף אחד לא ידע מי היא, לא ישפוט אותה ולא יצפה ממנה להתנהג יפה, כמו שתמיד ציפו ממנה.
     
    "שמי אנג'י." הנהגת הביטה בה מעבר לכתפה בחיוך ידידותי. "לאיפה אני לוקחת אותך הערב?"
     
    "לבר האהוב עלייך באזור שיקגו."
     
    אנג'י הרימה גבה בתמיהה בעת העיפה מבט בתיק היד היוקרתי ובבגדיה היקרים של סמנתה. "את בטוחה? הבר האהוב עליי רחוק מאוד ממסעדת 'אביארי' היוקרתית," אמרה וציינה את המסעדה המפוארת שאותה פקדו העשירים כדי לראות ולהיראות. "אני הולכת למקום שהוא קצת... על הצד המחוספס," אמרה בצחוק.
     
    סמנתה חייכה. "בדיוק על זה אני סומכת."
    • קארי פיליפס
    • קארי פיליפס
     
    • אריקה ויילד
    • אריקה ויילד
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • טרילוגיית שוגר 2 - שוגר ראש
      דיגיטלי 5 ב-100
       
    • הצעה לא מתוכננת
    • דואט מעל ומעבר
    • נקמה מתוקה
    • גן השמש
    • אהבה כפולה בטקסס
    • עד שהגעת
    • השחקנית והמיליונר
    • אין כמו הבית 1
    • אין כמו הבית 2 - אין כמו רום
    • 30 לילות
    • עוד לילה אחד