הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • צרות בסיאטל - חלק א'
  • צרות בסיאטל - חלק א'
    אס. סי. סטפנס | תרגום: אורלי אגרנט
    אדל | אוקטובר 2019 | רומן רומנטי | 200 עמ' מודפסים
    הרמתי לעברה את סנטרי בביטחון שלא הייתי בטוחה שבאמת הרגשתי וטלטלתי את ראשי. "את לא מכירה את קיילן כמוני. הוא לא כזה. הוא לא מעוניין בפרסום, בכוח או בנשים." השפלתי את סנטרי ומשכתי בכתפיי. "הוא מעוניין בי." ריטה שילבה את זרועותיה על חזהּ וגיחכה. "כן, בטח. והוא לא יעז לבגוד בך כי הוא כזה בחור מוסרי."
     
    אחרי שמצאה את עצמה במרכזו של משולש אהבה עוצמתי שהיו לו השפעות הרסניות על חייה ועל מערכות היחסים שלה עם שני הגברים שאהבה, קירה אלן נשבעת לעצמה לעולם לא לחזור שוב על טעויות העבר ולעולם לא לגרום לאף אחד סוג כזה של צער שוב, בייחוד לא לקיילן קייל, הגבר המוכשר בעל הנשמה המעונה שאחז בידיו את ליבה.
    בעוד קירה וקיילן נאבקים להשיב את מערכת היחסים שלהם אל המסלול הנכון, קיילן מקבל הצעה מפתה, שעשויה לשנות את כל מהלך חייו ולהפוך אותו לכוכב רוק ברמה לאומית. ההצעה, שהייתה מעמידה במבחן כל מערכת יחסים רגילה, מפעילה לחץ כפול ומכופל על מערכת היחסים של קיילן וקירה. שניהם יודעים בדיוק איך מערכת היחסים שלהם החלה, ולא הייתה זו נקודת הפתיחה החיובית ביותר, ואף אחד מהם לא יודע אם היא תשרוד את המבחן הקשה מכול.
     
    צרות בסיאטל חלק א' מאת אס. סי. סטפנס הוא רומן עכשווי על התמודדויות שהחיים מציבים בדרכנו ועל רגעים בלתי נשכחים של אהבה. הרומן כבש את העולם בסערה והתמקם בראש רשימות רבי המכר של ה'ניו יורק טיימס' ו'יו־אס־איי טודיי'. הדואט הראשון בסדרה זו, חלומות בסיאטל חלק א' וחלק ב', ראה גם הוא אור בהוצאת אדל.
  • ספר דיגיטלי
     
    35
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • פרק 1
    החבר שלי, כוכב הרוק.
     
    על פי דיווחיו של חזאי מזג האוויר בערוץ ארבע, היה זה הקיץ החם ביותר שסיאטל חוותה אי פעם. מכיוון שהתגוררתי שם שנה וקצת, האמנתי למילתו של האיש הנחמד. בעת שנהדפתי, נדחפתי והתנגשתי באנשים, הרגשתי את חומו של אחר הצהריים על גבי עורו הלח והדביק של כל אדם שנגע בי. התחלחלתי כשזרים התחככו בגופי. היה מגעיל עוד יותר כשכמה מהאנשים האלה החליטו שהצטופפות כמו סרדינים מעניקה להם את הזכות לחדור למרחב הפרטי שלי. באותו אחר צהריים סילקתי יותר ידיים מישבני מכפי שסילקתי בכל התקופה שבה עבדתי בבר של פיט.
     
    זיעה ניגרה לאורך גבי מתחת לחולצתי ולרגע קיללתי את הבחירה האופנתית שלי. הרמתי את עיניי אל השמיים התכולים, נטולי העננים. השמש, שעמדה ברום השמיים, הכתה היישר בעיניי וסנוורה אותי. גלגלתי את שרווליה הקצרים של חולצתי השחורה וקשרתי אותה מעל הטבור, בדיוק כמו אן מארי מ'האי של גיליגן'.
     
    חייכתי כשנזכרתי למה לבשתי אותה ומה בכלל עשיתי בתוך קהל הגופים המיוזעים. כשבהיתי קדימה אל הבמה הריקה, מעל לשורות האנשים המכוסים זיעה שעמדו לפניי, התמלאתי אנרגיה חסרת מנוח. לא בגללי; כל המתח וההתרגשות שחשתי נגרמו בגלל החבר שלי. היה זה היום הגדול שלו ושל הלהקה שלו. קיפצתי בציפייה על בהונותיי וחיכיתי שיעלה כבר לבמה. ידעתי שבכל רגע הוא עשוי לרוץ אל המיקרופון, והקהל יפרוץ בצעקות חזקות ומחוררות אוזניים.
     
    לא יכולתי כבר לחכות.
     
    ידיים בסמוך אליי תפסו בזרועותיי החשופות. "את מאמינה, קירה? הבחורים שלנו מופיעים בפסטיבל 'באמברשוט'!"
     
    הפניתי את מבטי אל חברתי הטובה ביותר, אשת סודי ושותפתי לעבודה, ג'ני. פניה לא היו שטופות זיעה כמו פניי. היא נראתה כאילו כוסתה בטל רענן. ניצוץ ההתרגשות שקרן מעיניה היה זהה לשלי. גם החבר שלה ניגן לראשונה בפסטיבל המוזיקה של סיאטל. צווחתי בהתלהבות גוברת ואחזתי בזרועותיה בתגובה.
     
    "אני יודעת! אני לא מאמינה שמאט הצליח להכניס אותם לכאן." טלטלתי את ראשי, מלאת התפעלות לנוכח העובדה שהחבר שלי יופיע באותו אירוע שבו יופיע מאוחר יותר באותו לילה בוב דילן. גם הול ומרי ג'יי בלייג' אמורים היו להופיע בימי הפסטיבל הבאים.
     
    ג'ני הפנתה את מבטה אל מישהו כשזה התנגש בה; הוא נראה מסומם לגמרי. היא החזירה אליי את מבטה וזנב הסוס הבלונדיני שלה הוטח בפניי. היא משכה בכתפיה.
     
    "אוון אומר שהוא עבד קשה כדי לשבץ אותם בשעה הזאת, וזו שעה מעולה! יום שבת אחר הצהריים ביום קיץ מושלם, ממש בין שתי הופעות נהדרות. אין טוב מזה."
     
    היא הטתה ראשה אל השמיים. קרני השמש התנוצצו על האותיות הלבנות שנכתבו על חולצתה השחורה, חולצה שהאדירה את שמה המלא של הלהקה החביבה עלינו, ה'דושבגס', אם כי הם קיצרו את השם ל'די־בגס', למטרות שיווק.
     
    הנהנתי כששבה והביטה בי. "כן, אני יודעת. קיילן אמר שהוא - "
     
    רעש פתאומי קטע את דבריי ועיניי הופנו באופן אוטומטי אל הבמה. חייכתי חיוך רחב כשראיתי מה גרם לקהל הגועש להסב אל הבמה את מלוא תשומת ליבו. ה'די־בגס' החליטו סוף־סוף לכבד את הקהל בנוכחותם.
     
    האנשים שהתגודדו בחזית החלו לקפץ במקומם ולצעוק כשמאט וגריפין זינקו לבמה. מאט היה מאופק כהרגלו, שלח חיוך קטן לעבר חגיגת המעריצים ונופף לעברם קלות. הוא ניגש אל המיקרופון שלו וחיבר את הגיטרה למגבר. קראתי בשמו, אבל המולת הקהל הטביעה את קולי והגיטריסט לא שמע אותי. עיניו הכחולות סרקו בעצבנות את הקהל כשהתאים את רצועת הגיטרה סביב כתפו.
     
    גריפין, בן דודו של מאט ששיווע לתשומת לב, התרוצץ על גבי הבמה, חבט בכפות ידיהם המושטות של האנשים בקהל ונופף באגרופו באוויר. עיניו החיוורות סרקו את הקהל, ועל אף שלא קראתי בשמו, הוא שמע אותי. הוא גילה את ג'ני ואותי עומדות רחוק מחזית הבמה והצביע לעברנו. אחר כך הרים את אצבעותיו אל פיו, סימן את האות 'וי' ובלשונו עשה דברים מרומזים שגרמו ללחיי לבעור עוד יותר מכפי שכבר בערו בגלל השמש הקופחת. הסבתי ממנו את עיניי.
     
    כמה אנשים סביבנו צחקו והביטו בנו. מבוכתי גברה. "יואו, גריפין!" ג'ני קראה בשובבות והצטרפה לצחוקו של הקהל. טלטלתי את ראשי והשתוקקתי לחברתה של אנה, אחותי, שהשתתפה היום בצילומים ללוח השנה של 'הוטרס' ולכן לא נכחה בפסטיבל. רק היא הייתה יכולה לנסות לרסן את החבר־לכאורה שלה.
     
    אוון עלה על הבמה, ראה את גריפין מטריד אותנו בתנועות מגונות והפנה אלינו את מבטו. הוא חייך, נופף לעברנו ושלח נשיקה אל ג'ני. היא קטפה אותה באוויר ושלחה אחת בחזרה. חיוכו התרחב. לאחר שזיהה אותנו, העיף מבט סביב ונראה שעיניו הכהות קלטו בתדהמה את מה שראה. צחקתי למראה מבטו ושמחתי שהאיש הטוב הזה הצליח לרגע ליהנות מפירות הצלחתו.
     
    אחר כך גברו הצעקות כל־כך עד שאוזניי החלו לצלצל. התכווצתי בכאב. הנערות מאחוריי, שנראו בנות ארבע עשרה בערך, החלו לאחוז זו בזו ולזמר, "אוי, אלוהים, הנה הוא. אוי, אלוהים, הוא כזה חתיך. אוי, אלוהים, אוי, אלוהים, אוי, אלוהים."
     
    חייכתי ונדתי בראשי, משועשעת מהמחשבה שהחבר הרוקיסט שלי יכול להשפיע ככה על נשים. מובן שהבנתי אותן לגמרי. אלוהים יודע שהוא כבש אותי לחלוטין כבר מההתחלה ועדיין עושה זאת. רק מעצם הצפייה בו כשצעד על הבמה כשהוא מלא ביטחון, במה שהייתה כולה שלו בכל נימי נפשו, גופי השתוקק אליו.
     
    קיילן צעד באיטיות אל המיקרופון. או שמא היה זה הקצב הטבעי שלו ורק בראשי הכול נעשה בהילוך איטי. מסיבה בלתי ברורה, נראה שעבר זמן רב עד שהגיע ליעדו. הוא הרים יד אחת, נופף אל עבר הקהל המחושמל שזעק אליו בקול, והעביר את ידו השנייה בשערו המלא, שיער שהיה מבולגן כאילו הרגע יצא מהמיטה. החום והזיעה גרמו לשערו החום והבהיר להיות פרוע מתמיד; ממש התחשק לי לאכול אותו.
     
    נשכתי את שפתי כשהלך לאיטו אל המיקרופון. הוא סקר את הקהל כשהתאים את גובה המיקרופון. ידעתי מניסיון איך בדיוק מרגישים אלה בשורה הראשונה כשהעיניים הכחולות־כהות, עיני חדר המיטות של קיילן, שוטפות אותם. לקיילן הייתה דרך לנעוץ מבט שגרמה למביט בו להרגיש כאילו אין אף אחד אחר בעולם, אפילו כשכל הקהל הזה נמצא סביב. אם מוסיפים לכך את חיוכו הסקסי מקבלים גבר שיכול להדליק כל אחת במבט בלבד. כרגע הוא הדליק אותי, והוא אפילו עוד לא ראה אותי.
     
    כשפניו הוסטו הצידה קיוויתי שהוא מחפש אותי בתוך ההמון ובחנתי את קו הלסת שלו - חזקה, גברית וסקסית עד כאב. ברור שגם הנערות מאחוריי חשבו כך. בין כל הצווחות שמעתי בבירור, "הגבר הזה בא איתי הלילה הביתה," וגם "אלוהים, הגבר הזה כל־כך שווה זיון." התנגדתי לדחף להסתובב ולומר להן שהוא שלי, ובמקום זה מיקדתי בו את מבטי. ידעתי שאני לא צריכה לקנא או להתרגז בגלל המעריצות, אבל ההערות שלהן היו נחמדות פחות מההערות של הנערות המתבגרות, ששמעתי קודם.
     
    כשעיניו של קיילן סיימו לסרוק מחצית מהקהל הן נדדו לעברי. כמו בקסם, הוא זיהה אותנו מייד. ג'ני נופפה בידה, אחר כך שרקה כשאצבעותיה בפיה. הסמקתי וחייכתי כשהעיניים המדהימות והעזות האלה ננעלו בעיניי. הוא הנהן לעברי ושפתיו אמרו, "אני אוהב אותך."
     
    הנערות האידיוטיות מאחוריי החלו להיאנח כאילו הוא אמר להן את המילים האלה. שוב התעלמתי מהרצון העז לומר להן שהוא שלי. זה לא ישנה כהוא זה את מה שהן הרגישו כלפיו, ורק יעלה מיליוני שאלות על החיים הפרטיים שלנו. שאלות שבהן לא רציתי לדון עם זרים מוחלטים. היה לי די והותר מזה בזמן הלימודים, עוד לפני שקיילן ואני התחלנו לצאת.
     
    במקום זה, גם אני אמרתי בלי קול שאני אוהבת אותו והרמתי באוויר שני אגודלים. הוא צחק כשראה את התנועה שלי וטלטל את ראשו בשעשוע, בטוח לחלוטין שהוא ייתן את ההופעה של החיים שלו על הבמה. קיילן התכונן כל חייו לרגע הזה בזמן שניגן בברים קטנים ובמועדונים בלוס אנג'לס ובסיאטל.
     
    כשהגיטרה תלויה על כתפו, הוא עטף את המיקרופון בידיו. הצרחות התעצמו כשהיה ברור שהוא מתכונן לדבר. יכולתי לשמוע את צחוקו החם נובע ממערכת השמע, ואז, "הלו, סיאטל!" הנערות לידי קפצו וצרחו את שמו. צחקתי וניסיתי להתרחק מהנערות הנרגשות, אך לא היה לאן ללכת, ובסוף התנגשתי בשני בחורים שעמדו לפניי.
     
    מלמלתי את התנצלותי כשהם שלחו אליי מבטים נזעמים וקולו של קיילן הכה בי שוב. "אנחנו הדי־בגס, אם לא ידעתם." הוא השתהה כשנשמעו צרחות ממושכות, "ויש לנו משהו בשבילכם, אם אתם רוצים אותו."
     
    הוא הרים גבה ונעץ מבט בכמה נשים שעמדו בשורה הקדמית, מבט שהיה תאוותני מדי לטעמי. אבל ידעתי שהכול הצגה. הבעתו אמרה 'תדפקו אותי מאוחר יותר', אך לא זה מה שהיה בליבו. אני הייתי בליבו. לכל הרוחות, אני הייתי מקועקעת על לוח ליבו. טוב, השם שלי, ליתר דיוק. חייכתי, נהניתי מהעובדה שאף אישה כאן לא הייתה מודעת לקעקוע החבוי מתחת לחולצתו. טוב, אף אחת חוץ מג'ני.
     
    הוא הרים אצבע כדי להשתיק את הקהל. באופן מפתיע הקהל הגיב. "אתם רוצים את זה?" שאל ברמיזה מינית. צהלות ההמון הצביעו על כך שהוא רוצה. ג'ני צעקה את תשובתה מבין כפות ידיה, ואני הצטרפתי אליה.
     
    מאט טלטל את ראשו, חייך, כופף ויישר את אצבעותיו. אוון ישב מאחורי התופים, נע לקצב בלתי נשמע וסובב בידיו את מקלות התיפוף. כשקיילן בחן את הקהל הבטתי בגריפין שניסה לגרום לשתי נערות להרים את חולצותיהן. לא המשכתי להסתכל כדי לראות אם הן עשו זאת.
     
    קיילן הרים את כף ידו אל אוזנו. "טוב, אם אתם רוצים את זה, אני חייב לשמוע את זה מכם." הקהל צווח וצרח והנערות שמאחוריי צעקו הצעות מגונות, אבל לא היה לי אכפת. כבר לא היה לי אכפת מהן כי קיילן הביט היישר אליי, והאושר הצרוף שראיתי בפניו היה שווה את חוצפתן של כל הנשים, ואת דחיפותיהם של הזרים הגסים והמיוזעים.
     
    ראיתי איך נשמתו מתעוררת לחיים כשחייך אליי. הוא אהב את זה. חוץ ממני, זה היה הדבר היחיד שקיילן באמת חי למענו. נראה היה כאילו לא אכפת לו מזה, שהוא עשה את זה כי זה עוד משהו שעזר לו להעביר את הערבים, אבל אחרי שביליתי איתו כל־כך הרבה זמן התחלתי להבין שזה היה אחד ממנגנוני ההתמודדות שלו. חלק ממנו חשש שהדבר הזה יילקח ממנו. הוא לא גדל בתנאים הטובים ביותר - היה לו סיפור ילדות איום ונורא שהיה גורם למרבית האנשים לברוח היישר לאלכוהול ולסמים, אבל קיילן מצא את המוזיקה, והמוזיקה, עם תיאבון מיני בריא, הצילו אותו מחיים בצל התמכרויות שהיו עלולות לגרום לו לאיבוד תחושה.
     
    קיילן אותת מאחורי גבו, ואוון, שרק המתין לאות שלו, החל מייד לנגן.
     
    השיר היה מהיר, קליט, ולמרות ששמעתי אותו מיליוני פעמים, התחלתי לקפוץ מעלה ומטה בהתרגשות. היה משהו מחשמל בגופים המתנגשים והרועשים שהתחככו בי ובוויברציות מחרישות האוזניים של המוזיקה בעוד השמש החמה הכתה בכולנו. האדרנלין זרם בגופי ורק יכולתי לדמיין מה קיילן מרגיש.
     
    קולו פילח את המוזיקה בדיוק בזמן. לא משנה מה הוא הרגיש כשלא היה על הבמה, מול הקהל קיילן היה מקצועי לגמרי. החזרות האין־סופיות וההופעות הקטנות באזור השתלמו, בסופו של דבר; קולו היה מרהיב. צווחה נשית וגבוהה חתכה את הקהל כשקולו הדהד על פני הפארק. הוא שר שיר ישן וקלאסי של הדי־בגס, וכמה אנשים סביבי הצטרפו לשירה. מכיוון שכבר ראיתי בעבר את קיילן כותב את השירים, היה זה מעורר כבוד לראות כיצד המילים שלו מהדהדות אליו מקהל עצום.
     
    הוא קרן כשפרט על הגיטרה ושר. חצי חיוך סקסי ודי מטריד עלה על שפתיו. בכל פעם נפעמתי מחדש מהיכולת שלו לשיר ולנגן בו זמנית. אני בקושי יכולתי לעשות את אחד הדברים האלה. ג'ני נופפה בידיה באוויר והריעה לגבר שלה. עשיתי כמוה, מאושרת על שיכולתי לבוא ולתמוך בו היום - לתמוך בהם היום. טוב, אולי לא בגריפין.
     
    השיר הסתיים בתגובה רועמת של הקהל ואפילו הרשים את הבחורים שעמדו לפניי. הייתי חדורת התלהבות עבור קיילן והבחורים. מגיע להם להצליח. בשיר הבא קיילן הניח את הגיטרה מידו ושלף את המיקרופון מתוך עמוד התמיכה. הבמה הייתה רחבה יותר מזו שבבר של פיט, ולקיילן היה הרבה יותר מקום להסתובב וגם לפלרטט. הוא עבר לשיר השני, פיתה בעיניו את הקהל באופן שבו הייתי מעדיפה שיפתה רק אותי.
     
    זה הכעיס אותי מעט, אבל הנחתי לכך. הוא היה נרגש להיות כאן, משתוקק להופיע. הוא עטה על עצמו את דמותו הסקסית והאגרסיבית של הבחור שראיתי לראשונה על הבמה. בהתרשמות הראשונה התנהגותו התאוותנית נראתה לי מוגזמת מדי, אבל הקהל כאן דרש את זה. ידיים הושטו אליו מכל מקום, אפילו מהשורות שמאחוריי. לא הייתי בטוחה לגמרי מה הנשים האלה ציפו ממנו. שיתעופף אליהן מהבמה? קימטתי את מצחי, בתקווה שלא יעשה זאת. הוא יכול היה להיפגע... או שילטפו אותו עד מוות.
     
    כשהניח רגל על אחד הרמקולים ורכן קדימה כדי לגעת באחת המעריצות, תהיתי מדוע בחר דווקא אותה? האם אהב את שערה? האם היא הייתה הכי נרגשת באזור ההוא? האם היה לה את הקול הכי חזק? טלטלתי את ראשי כשהרגשתי בחוסר הביטחון שלי וסילקתי את המחשבות מראשי. הוא היה צריך להתרכז בכל־כך הרבה דברים שם למעלה, שהוא בטח לא חשב בכלל. הוא רק הגיב לאחת המעריצות שרצתה תשומת לב. והן בוודאי יכלו לגעת בו. לא הייתי כזו מפלצת קנאית שלא יכלה להתמודד עם כמה לטיפות. בתחום הסביר, כמובן.
     
    קיילן ידע היטב לשמור את הפלירטוטים שלו לבמה בלבד. הוא מעולם לא הסתכל או פעל כך בחיי היום־יום שלנו. כשהוא לא הופיע, קשה היה אפילו לדעת שהוא כוכב רוק. באמת. לעין בלתי מיומנת הוא נראה מעט עצלן, אבל ידעתי שהמוח שלו תמיד בפעולה, אפילו כשהוא גמע משקאות קרים בבר.
     
    ככל שהטמפרטורה עלתה עם המופע שלהם, תהיתי אם קיילן עלול לפשוט את חולצתו על הבמה. הרעיון לא היה מגוחך - הוא כבר עשה זאת בעבר, כמה וכמה פעמים, ממה ששמעתי. בכל הזדמנות שניתנה לו הוא קינח את הזיעה מפניו בשולי חולצתו ובכך חשף את שרירי בטנו המדהימים. לנוכח עליית מפלס הצרחות בכל פעם שעשה זאת הייתי בטוחה שהקהל יהיה מאושר אם הוא יוריד את החולצה לגמרי. בכל מקרה, החלק הארי שבקהל.
     
    לא הייתי בטוחה מה אני מרגישה כשנשים נעצו מבטים כאלה בחבר שלי. לא הייתי בטוחה מה ארגיש כשגם הקעקוע שלו ייחשף והרעיון הזה הטריד אותי. אחרי כמה ניגובים חטופים הוא שמט את חולצת הטי הלבנה שלו והיא חזרה למקומה. העדפתי לחשוב שהוא רוצה לשמור על הקעקוע שלו כסוד קרוב לליבו, שאותו יחלוק רק בין שנינו. כך זה צריך להיות. על אף שהקעקוע היה על גופו, עדיין היה בכך משהו אישי ביותר לשנינו. הקעקוע חיבר אותו אליי כשלא היינו יחד. הוא גם סייע לאחד אותנו כשנפגשנו מחדש.
     
    ברגע שהזמן הקצוב להם הסתיים, חברי הלהקה קדו קידות קלות וקיילן הודה לקהל. כשהתרחק והחל לרדת מהבמה הוא נראה מאושר מתמיד. עיניו שוטטו על פני הקהל בחיפוש אחר עיניי. המבט שהעניק לי היה המבט המאושר ביותר שראיתי אצלו אי פעם.
     
    הקהל סביבנו החל לזוז. חלק מהאנשים אמרו שהם יישארו לצפות במופע הבא, בעוד אחרים הלכו לבדוק במות אחרות. בפסטיבל 'באמברשוט' הופיעו עשרות אומנים בכל רגע נתון, החל בשמות הגדולים וכלה באומנים מקומיים כמו הדי־בגס. אחרי שביליתי איתם בהופעה בשנה שעברה, כשקיילן ואני היינו רק ידידים, לפחות עד כמה שהיינו יכולים להיות ידידים, היה זה קצת הזוי לראות את שמותיהם מתנוססים על הפוסטרים שעל לוחות המודעות. סחבתי כמה פוסטרים לעצמי כמזכרות.
     
    ג'ני המצחקקת שילבה את זרועה בזרועי ומשכה אותי לצד הבמה. הבחורים עדיין היו עסוקים בדיבורים עם המעריצים ובפירוק הציוד. קיילן נטל את הגיטרה היקרה שלו, חייך, הניד לעברי את ראשו וחמק אל מאחורי הבמה. ג'ני ואני התקרבנו אל גדר המתכת שהפרידה בין הבמה לבין אזור הקהל. כאילו לא היה די בגדר, היו שם גם שני מאבטחים שהרחיקו את האנשים.
     
    המתנתי ליד השער לקיילן שיופיע, ולרגע התחרטתי על שאינני מספיק הרפתקנית כדי למצוא דרך לחמוק ולחצות את הגדר. רציתי ללכת אל קיילן ולהעניק לו חיבוק ענקי לברכה, חיבוק שימלא אותי בגאווה, אך האזור היה מחוץ לתחום לאנשים מן המניין ולא רציתי לעורר מהומה כשאיעצר בידי שני הבחורים הענקיים, שיכלו להכניס לכיס הקטן את המאבטח בבר של פיט.
     
    נאנחתי כשראיתי את אוון ואת מאט נעלמים מאחורי הקלעים, בעוד גריפין רכן קדימה אל שולי הבמה כדי להחליף נשיקות תאוותניות עם בלונדינית אחת לפני שגם הוא נעלם. שוב חשבתי כמה הייתי רוצה שאחותי תהיה כאן. אנה הייתה חתיכה, על פי כל אמות המידה, ותמיד מצליחה להיכנס לכל המקומות הסגורים בפני נערות פשוטות כמוני.
     
    אחרי זמן שנמשך כמו נצח קיילן יצא, בלי הגיטרה ובלי הבחורים האחרים. הוא מיהר אליי, מדלג מעל משוכת המתכת. המאבטחים הביטו בו, אך תפקידם היה להרחיק אנשים שרצו להיכנס, לא כאלה שרצו לצאת. צרחה קלה עלתה מקבוצת אנשים שהמתינה לאליל הרוק שלהם, אבל הוא צעד ישירות אליי.
     
    זרועותיו נכרכו סביבי ועטפו אותי. מרוב התרוממות רוח חשבתי שהוא יטיל אותי על כתפו ויסחרר אותי סביבו. אם לא הייתי בטוחה שהוא יחבוט בישבני כמה פעמים ויגרום לפניי להעלות סומק אז אולי הייתי מניחה לו לעשות זאת, אבל העדפתי שדברים מסוג זה יתרחשו במקומות פרטיים יותר. וג'ני ואני לא היינו הבחורות היחידות שהמתינו מאחור ללהקה.
     
    צחקקתי כשהרים אותי ודאגתי לכרוך את זרועותיי בחוזקה סביב צווארו כדי שלא יוכל להרים אותי על הכתף. מייד היכה בי ריחו. אותו ניחוח מוכר שהיה שייך רק לו. נקי, גברי, מפתה. הריח שנשאר באפי גם בחלומותיי.
     
    קיילן צחק ומחץ אותי אליו. האוויר נשאב מריאותיי עד שהוא הוריד אותי. הוא נסוג ועיניו הכחולות והמדהימות זהרו. "זה היה כיף! אני כל־כך שמח שבאת. ההופעה מצאה חן בעינייך?"
     
    עיניו נצצו בקרני השמש והוא אחז בכתפיי והתכופף כדי להביט היישר לתוך עיניי. צחקקתי עוד יותר כששמעתי את שאלתו. באמת? מובן שהיא מצאה חן בעיניי. אהבתי לצפות בו מופיע. עטפתי את לחייו בכפות ידיי והנהנתי. "אהבתי את ההופעה. הבחורים היו מדהימים! אני גאה בך, קיילן."
     
    פניו קרנו כששמע את מחמאתי, ואז נראה היה שהבחין במשהו שלא ראה קודם. אצבעותיו סביב זרועי דחפו אותי מעט לאחור ועיניו נדדו מטה אל חזי. אני נשבעת שהרגשתי איך תחת מבטו חום גופי נסק. מבטו נעצר בטבורי החשוף, שפתיו התעקלו בשובבות והוא הציץ בי מתחת לריסיו הארוכים כל־כך, שזה ממש היה לא הוגן. די היה בתשוקה הבוערת שבעיניו כדי לגרום לנשימותיי להאיץ. רגעים תמימים עם קיילן מעולם לא נמשכו זמן רב.
     
    "החולצה שלך מוצאת חן בעיניי."
     
    קולו נשמע כמו סקס נמס. כן, סקס נמס.
     
    הסמקתי כולי. הוא עדיין יכול היה לגרום לי להרגיש כאילו הוא מביט בי בפעם הראשונה, ותמיד עורר את הפרפרים שבבטני.
     
    בדיוק כשהתכוננתי להשיב להערתו, קיילן הותקף. לא ממש, רק שזרועות של מעריצות החלו לתפוס בזרועותיו ולסובב אותו לאחור. בצחוק מקסים שחרר את זרועותיי ונהנה מחיבתן של המעריצות. חלקן הביטו בי והרימו גבות, אחר כך התעלמו ממני. זה היה בסדר. העדפתי לא להיות תחת הזרקור שהאיר את קיילן, אם זה היה תלוי בי.
     
    קיילן חתם את שמו עבור המעריצות והניח להן להצטלם איתו, ואילו אני טלטלתי את ראשי לנוכח מראה המחזה הסוריאליסטי. אני כל הזמן שוכחת שהוא די מפורסם. כלומר, התרגלתי לבנות שהגיעו לבר של פיט. אך לא השכלתי להבין שהפופולריות שלו תלך אחריו גם לאירוע ציבורי כזה. אחת הבנות, שהגיע תורה למשוך את תשומת ליבו בתוך ההמון, החליטה להרים את חולצתה הצמודה ולחשוף את החזייה. היא התחננה בפניו שיחתום על שדיה. הוא העיף לעברי מבט קצרצר ביותר, אבל בכל זאת עשה זאת, והיה שם הרבה מקום לחתום את שמו המלא, אם אתם יודעים למה הכוונה.
     
    לחיי התלהטו ומתיחות התגבשה בבטני. ניסיתי לשמור על קור רוח לגבי סגנון החיים שלו, אבל כשפניו היו סמוכות לשדיה בעת שחתם על אחד מהם בעט שחור זה כבר היה יותר מדי, בדיוק כמו ידיה שאחזו בישבנו. בדיוק כשחשבתי לסלק את המרשעת חשתי יד נחושה על כתפי.
     
    "הוא אוהב אותך, קירה. הוא רק משתעשע."
     
    הפניתי את מבטי אל מעבר לכתפי, אל אוון. הוא הגיח מהפתח שבגדר המתכת כשאני הייתי טרודה במעקב אחר קיילן. קיילן יכול היה לגרום לי לעשות זאת - להתעלם מכל העולם. ההרגל שלי, להיות שקועה בו ולתת לכל מה שנמצא סביבי להפוך לרעש רקע מטושטש, היה נקודת החולשה שלי. עבדתי על זה.
     
    אוון חייך אל קיילן כשכרך את ידו המקועקעת סביב מותניה של ג'ני. הבלונדינית העליזה הביטה באוון בהערצה. מכיוון שקיילן היה הגבר שבחזית הבמה וגם חתיך הורס, הוא משך אליו את מרבית תשומת לב המעריצות, אבל גם לאוון היו לא מעט מעריצות משלו. כעת הן התייצבו מאחוריו, ממתינים לדובי המתוק שלהן שיתנתק מהחברה שלו.
     
    עיניו החומות הושפלו לעברי כשהצביע בידו השנייה, המקועקעת גם היא, לעבר החבר שלי. "זה חלק מהעבודה שלו, את יודעת, לדאוג שהמעריצות ירצו עוד."
     
    העפתי מבט אל קיילן, שהיה דחוק כעת בין שתי בנות שנשקו ללחייו בעוד השלישית קלטה את הרגע בעדשת המצלמה. הייתי בטוחה שתוך כמה שעות התמונה תעלה לאינטרנט. לפחות הוא מתח את הקו בכל מה שקשור לנשיקות על השפתיים, מאז נעשה החבר שלי. בעבר הוא שיתף פעולה עם המעריצות ברצון וגם התמונות האלה היו באינטרנט.
     
    החזרתי את מבטי אל אוון ומשכתי בכתפיי. "אני יודעת. רק הלוואי שהוא לא היה כל־כך טוב במה שהוא עושה." קולי נשמע זעוף מעט ואוון צחקק, טפח על כתפי ולבסוף הסתובב והקדיש תשומת לב למעריצותיו.
     
    כשג'ני לצידו, אוון העניק חתימות וניהל שיחות חולין משועשעות עם זרים גמורים. גם ג'ני עשתה את זה. עמדתי הרחק מההמון הסואן והתפעלתי מהנינוחות של שניהם. אני הייתי מעדיפה למות מאשר לערוך היכרויות רבות שוב ושוב.
     
    עיניי עברו אל גבו הרחב של קיילן. אחת הנשים הניחה את ידה באופן בלתי הולם בשיפולי גבו. הפניתי במהירות את עיניי. לא היה טעם להוסיף דלק לקנאה שלי בצפייה בכך. במקום זאת העפתי מבט אל מאט שהצטרף בשקט למערכה. הוא נראה שרוי באי נוחות, בדיוק כמוני. הוא נהנה לנגן, להיות על הבמה, ליצור מוזיקה. שם השקיע את תשוקתו, לא בקטע שבו עליו לרצות אנשים. הוא הנהן בנימוס, הסכים להצטלם כמה פעמים וחתם על כמה חולצות.
     
    לזרועו של מאט נצמדה רייצ'ל, חברתו, שהייתה שקטה באותה המידה. היא הייתה בחורה יפהפייה ממוצא לטיני מעורב באסייתי, בעלת עור בצבע נחושת ושיער חום־כהה. היא אחזה בזרועו של חברהּ בעל השיער הבלונדיני והקוצני, ולא נראה היה שהיא מקנאה בתשומת הלב שקיבל. גם לא נראה היה שהיא רוצה ליטול חלק במפגש המעריצים המאולתר. רייצ'ל לא הייתה מסוג האנשים שנהנים מהתקהלויות ולכן צפתה במופע מרחבת דשא סמוכה. היא הייתה מאופקת וביישנית הרבה יותר ממני וזה אומר הרבה. רייצ'ל הייתה שותפתה לדירה של ג'ני. היא ומאט החלו לצאת באביב שעבר, בערך באותו זמן שבו קיילן ואני התחלנו לצאת כזוג באופן רשמי. הזוג השקט והרגוע עדיין שמר על זוגיות חזקה. האישיות של כל אחד מהם נמהלה היטב באישיות של האחר. הם היו מקסימים יחד.
     
    החבר האחרון בדי־בגס, שלא היה מקסים במיוחד, התהלך בנחת אל תוך הקהל הממתין. גלגלתי את עיניי כשגריפין נכנס לטווח הראייה שלי. ידיו חפנו כל מה שיכול היה לתפוס. כמה נערות סטרו לו, אחרות צחקקו. הוא תמיד הסתובב אל אלו שצחקקו. הדרך שבה הוא נהג לחתום הייתה כרוכה בדחיפת לשון. קיבתי התהפכה בכל פעם שהבטתי בו. האמת, לא הבנתי מה אחותי ראתה בו.
     
    בן דודו של מאט, שנראה כמעט זהה לו, שחרר נערה שזה עתה בדק את מעמקי גרונה וסובב את ראשו בחיפוש אחר טרף נוסף. לרוע המזל, עיניו החרמניות נחו עליי. שפתיו הדקות התעקלו בפיתול המוכר והוא החל לפלס את דרכו אליי. באופן טבעי התחלתי לסגת. גריפין היה האדם היחיד שממנו ניסיתי לשמור על מרחק. הייתה לו נטייה להיות קצת חמדני. הוא העביר את שערו הבלונדיני, שהיה באורך סנטרו, אל מעבר לאוזניו, ופרש את ידיו לצדדים, מחכך תוך כדי מעשה את זרועו בשדיה של אחת המעריצות.
     
    "קירה, אהובתי לעתיד! כמה אני שמח שבאת לראות מה שלומי." ידו נשלחה למטה, אל מכנסי הברמודה שלו וחפנה את איברו. "מצא חן בעינייך מה שראית?" שאל והטה את ראשו.
     
    רציתי להקיא והסתובבתי כדי להתרחק משם. הוא היה קרוב מספיק כדי לתפוס אותי ולכן הזדקף ומשך בידי. חשבתי שהוא מתכונן לקחת את ידי ולקרב אותה אל המפשעה שלו ועיניי התרחבו באימה. לפתע אצבעותיי נתלשו מאחיזתו. קיילן נכנס בינינו ודחף את גריפין לאחור. "תתחפף, גריפין," הוא מלמל, מטלטל את ראשו ומגלגל את עיניו.
     
    הבסיסט משך בכתפיו ומצא נערה אחרת שתיגע בו. נאנחתי בהקלה ונצמדתי אל קיילן. "תודה."
     
    קיילן צחקק ונשק לראשי. "אין בעיה. אני יודע כמה את אוהבת לשוחח עם גריפין." התכווצתי כשקיילן נופף לשלום לכמה מעריצות שעדיין הסתובבו בשטח בתקווה שהוא יישאר וימשיך לדבר איתן כל היום. גריפין היה כנראה האדם האחרון שאיתו הייתי רוצה לדבר.
     
    קיילן סובב אותנו לאחור, זרועו צמודה בחוזקה למותניי, והרחיק אותנו מהאזור הפרטי אל מרחבי הפארק. כאילו עקבו אחריו לכל מקום ללא מחשבה שנייה, באו אחרינו גם יתר חברי הלהקה. הפניתי מבט לאחור וראיתי את מאט ואת אוון שהולכים להם בנחת כשזרועותיהם סביב הנערות שלהם. גריפין בא גם הוא, כשידו נחה על איבריו הצנועים. בדרך מסוימת, הם באמת עקבו אחרי קיילן לכל מקום. כשהוריו של קיילן נפטרו הוא עזב הכול כדי לבוא לכאן, וכולם הצטרפו אליו בלי היסוס.
     
    חזרתי והתמקדתי בגבר שלצידי, הקפתי את מותניו בידי והצמדתי אותו אליי בחוזקה. לא יכולתי לשער בנפשי מה משמעותו של היום הזה עבורו. נכון שלקיילן הייתה סיבה טובה לשנוא את הוריו; הם היו ממזרים קרי לב ומתעללים שהאשימו את קיילן בכל אומללות שהייתה בחייהם, עם זאת הם עדיין היו המשפחה שלו. המשפחה היחידה שאי פעם ידע. המוות שלהם השפיע עליו קשות.
     
    הוא היה רק בן תשע עשרה כשמתו. קיילן, שהתעייף מההתעללויות שלהם, ברח ללוס אנג'לס מייד לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון. לפי מה שסיפר לי, זה היה ממש אחרי טקס הסיום. הוא לא סיפר להם שהוא עוזב והם לא טרחו לחפש אחריו. קיילן סיפר לי פעם שכשטלפן אליהם לבסוף, כמה חודשים לאחר שנעלם, כדי לספר להם איפה הוא וליידע אותם שהוא עדיין בחיים, התגובה הייתה אדישה. כאילו הם סיימו את המטלה שלהם וכעת, מבחינתם, הוא יכול להמשיך לחיות או למות לפי בחירתו. נס שקיילן לא יצא דפוק לגמרי.
     
    אידיוטים.
     
    גריפין התקרב וחבטת ידו בגבו של קיילן שלפה אותי ממחשבותיי האפלות. כשמאט ורייצ'ל מאחוריו, הוא הצביע על להקה שניגנה במרחק. יכולתי לשמוע את רעמי הרוק הכבד נישאים באוויר המהביל. "אנחנו הולכים לבדוק את הלהקות האחרות. באים?"
     
    קיילן הפנה מבט אל אוון ולג'ני, אך הם בהו זה בזה באושר, שקועים בשיחה שקטה, עסוקים מכדי לשמוע את הדיון מבעד לאנשים הרבים שצעדו הלוך ושוב סביב הקבוצה שלנו; כמה נשים שחלפו לידנו הביטו בארבעת הבחורים כאילו הם מזהות אותם, אך אף לא אחת מהן עצרה.
     
    קיילן השפיל אליי את מבטו ושאל מה אני רוצה לעשות. הגוף שלי השיב במקומי. קיבתי קרקרה בקול רם כל־כך שג'ני הסבה את מבטה אליי והתחילה לצחוק. עצמתי לרגע את עיניי כשחשתי את גופו של קיילן רועד בצחוק חרישי. פקחתי עין וניסיתי לנעוץ בו מבט זועם. זה שעשע אותו עוד יותר והוא הגביר את צחוקו.
     
    קיילן הרים את מבטו אל גריפין וטלטל את ראשו. "אני חושב שקודם כול נלך למצוא משהו לאכול." הוא טפח על גבו של גריפין והוסיף, "נצטרף אליך אחר כך."
     
    אחרי שראה איך בני הדודים נבלעים בקהל קיילן חייך אליי. "שנלך לחפש מזון להכניס לקיבתך, רעשנית אחת?"
     
    גיחכתי וגלגלתי את עיניי, אך אז חשתי את שפתיו על שפתיי וכבר לא אכפת היה לי שהוא מתגרה בי. ידו ליטפה את לחיי ואצבעותיו התחפרו בשערי מעל לאוזני. שפתיו החמות ליטפו את שפתיי והוא דחף את קצה לשונו בחלל הקטן שנוצר בין פיותינו עד שנגע קלות בלשוני, ואז כבר לא היה אכפת לי משום דבר. היה נחמד אם היה עובר על פני כל גופי. הוא התנתק מפי בצחקוק. הרגע האינטימי הקצרצר הזה הגביר את פעימות ליבי והאיץ את נשימותיי. הוא היה זקוק לכל־כך מעט כדי להלהיט אותי.
     
    הוא חייך את חיוכו העקום והטה את ראשו. "את צריכה רגע כדי להירגע?" לחש והרים גבה.
     
    גייסתי את כל שפיותי וחבטתי בחזהו. האם לא חשבתי, רק לפני זמן קצר, שאני צריכה לעבוד על עצמי שלא להניח לקיילן להשתלט על כל עולמי? הייתה לי תחושה שייקח לי עוד זמן מה כדי להצליח במשימה. הרגשתי מסוחררת מעט ולכן פניתי לכיוון שבו חשבתי שאמצא את דוכני האוכל. קיילן צחק חזק יותר, הצביע בראשו אל עבר שביל הבטון, בכיוון ההפוך לזה שאליו פניתי, תפס במרפקי והפנה אותי לכיוון השני. "האוכל בכיוון הזה." החיוך שלו התרחב והוא הוסיף, "אלא אם חשבת על משהו אחר?"
     
    מייד עלתה בראשי תמונה שלנו מוצאים פינה נסתרת ברחבי הפסטיבל הזה ודמיינתי את הלשון שלו מחוללת כל מיני דברים מופלאים בגופי. נשימתי נעצרה.
     
    סילקתי את המחשבות הלוהטות מראשי והתחלתי לצעוד נמרצות במעלה השביל, לכיוון התשוקה היחידה שהייתי מוכנה להיכנע לה כעת. לא התכוננתי להתענג על סקס בפומבי עם החבר שלי, כוכב הרוק. עד כמה שזה היה מוצא חן בעיניו, עדיין הייתה בי מעט שליטה עצמית.
     
    קיילן, שעדיין היה משועשע, הצליח להדביק אותי בקלות ושב וכרך את ידו סביב מותניי. הוא חייך אליי כשאוון וג'ני מיהרו להצטרף אלינו מאחור, ומלמל, "כל־כך מקסימה. מה אעשה איתך?"
     
    עד שהגענו לדוכני הפיצה כבר הייתה לי רשימה של כחצי תריסר דברים שהוא יוכל לעשות איתי.
     
    כשכולנו שבענו מהאוכל ומהמוזיקה והיו לנו מספיק זיכרונות שנחקקו לעד בראשינו, חזרנו אל הבמה כדי שהלהקה תוכל לאסוף את כלי הנגינה שלה, חוץ מאוון. בגלל אופיים המסורבל של התופים, כל הלהקות השתמשו באותה מערכת תופים. יוצאי הדופן היו הלהקות הגדולות, מפני שהן העדיפו להשתמש בתופים משלהם.
     
    כשהגיטרות תלויות על גבם, חברי הקבוצה שלנו משכו תשומת לב רבה יותר. על אף שלרשות חברי להקה עמד פתח יציאה ייעודי מהפארק, גריפין, במהלך שתואם מאוד לאופיו, התעקש לצאת דרך השער הראשי. גריפין נהנה מאור הזרקורים יותר מכולם. הוא כבר זכה לחמש עשרה דקות התהילה שלו.
     
    עצירות נוספות לחתימות ולצילומים עם מעריצים, גרמו לצעדה לעבר מגרש החנייה להימשך נצח. אך, בסופו של דבר, הגענו לשם. ג'ני חיבקה אותי קצרות והכריזה שהיא תתראה איתי מחר בעבודה. גם אוון חיבק אותי בחיבוקו הדובי, ובהתלוצצות אמר שגם הוא יתראה איתי מחר בעבודה.
     
    חייכתי, נופפתי לעברם לשלום כשפנו לעבר מכוניתה של ג'ני, כנראה בדרכם ל'פיט', כי ג'ני עבדה במשמרת ערב. אני לקחתי יום חופש כדי שאוכל לבלות בערב עם קיילן. בגלל ההופעה אחר הצהריים לקחו קיילן והבחורים ערב חופשי מהבר. לא שזה יעצור אותם לבלות שם בערב, בכל מקרה. מעולם לא יכלו להתרחק מהבר לזמן רב מדי.
     
    בירכתי את מאט וחיבקתי אותו בקלילות. הוא לא היה מהטיפוסים שמפגינים רגשות כמו אוון, וניסיתי לשמור על רמה מסוימת של חיבה שאיתה הוא יחוש בנוח. הוא חייך בביישנות והודה לי שבאתי, ורייצ'ל רק חייכה ונופפה לשלום כשהיא ומאט הכניסו את הכלים של מאט ושל גריפין לרכבו המסחרי של גריפין.
     
    גריפין, שהבחין בחיבוקים שהענקתי לחברי די־בגס, החליט שגם הוא רוצה להיות חלק מהלהקה. הוא בדק בכף ידו את ריח נשימתו והחל לצעוד לעברי. הושטתי יד כדי לעצור אותו, אבל אני חושבת שקיילן, שכחכח בגרונו בקול, היה זה שגרם לו לעצור. גריפין גלגל את עיניו ונופף באצבעותיו. "אנחנו הולכים ל'פיט'. ניפגש מאוחר יותר."
     
    קיילן צחק וחבט בגבו לפני שהסתובב כדי לפתוח עבורי את דלת מכוניתו המלוטשת והגברית. זו הייתה 'מליבו שבל' 1969, על פי מה שקיילן חזר ואמר לי. שחורה ומבריקה עם תוספות כרום לכל אורכה, המכונית כנראה הייתה הרכוש היחיד של קיילן, חוץ מהגיטרות שלו, שהיה יקר לליבו. הוא קנה את המכונית במחיר מציאה בלוס אנג'לס, והשקיע זמן לא מבוטל בקיץ הראשון לחירותו החדשה כדי להשיב לה את יופייה. היא הייתה בבת עינו והוא לא הרשה לי לנהוג בה, לאחר שפעם אחת גנבתי אותה ממנו לסיבוב.
     
    הוא החליק לתוך מושב העור והביט בי כשגם אני החלקתי פנימה. "אצלך או אצלי?" שאל כשהוא מקצין את הצרידות בקולו.
     
    צחקתי ורכנתי לנשק אותו. עדיין ניסינו לשמור את יחסינו על אש נמוכה, במקום להיכנס במהירות ישירות לאזור הלוהט, כי יכולנו לשקוע בו בקלות רבה, לכן קיילן ואני עדיין התגוררנו בנפרד, ועדיין התנהלנו באיטיות. "אצלי," התנשפתי וניסיתי להיות סקסית כמוהו, אבל כנראה נכשלתי בגדול. הוא נעץ את שיניו בשפתו והביט בפניי. מייד הסמקתי, נשענתי לאחור והעברתי קווצת שיער אל מעבר לאוזני. "אנה תבוא מאוחר הלילה, לכן כל הדירה לרשותנו."
     
    חיוכו התרחב כשהתניע את הרכב, והמנוע הכבד התעורר לחיים, נהמתו סקסית לא פחות מחיוכו של קיילן. הרגשתי את הלהט בלחיי, טלטלתי את ראשי והוספתי, "עוד מעט מתחילים הלימודים. אני צריכה לעבור על החומר שלי."
     
    זה לא בדיוק מה שרציתי לעשות הלילה, אבל המבט העז שנעץ בי עורר את גופי ולא מצא חן בעיניי שהוא רואה איך הוא משפיע עליי. הלוואי שיכולתי להיות רגועה יותר בקרבתו.
     
    הוא עיקל את שפתיו ונראה היה שהוא מנסה לדכא את צחוקו. "בטח, מותק. חומר לימודי. בסדר גמור. אני ממש טוב בחומר לימודי."
     
    הוא חייך חיוך עוצר נשימה והסיע אותנו הרחק מהמקום שזה עתה הצליח להרעיד במוזיקת הרוק שלו.
    • אס. סי. סטפנס
    • אס. סי. סטפנס
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • צרות בסיאטל - חלק ב'
    • אסון יפהפה
    • מארז חלומות בסיאטל
    • סערה אדירה
    • בלדה לאהבת נעורי
    • ברידג׳ 3 - מעבר לקצה
    • דואט מעל ומעבר
    • סדרת גיבורים אמיתיים 2 - עולים בלהבות
    • מכתב אהבה לוויסקי
    • העילית
    • החברה הטובים 1 - אלכס ולוקאס
    • כאילו אין מחר