פסיכולוג בישיבת ברסלב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פסיכולוג בישיבת ברסלב

פסיכולוג בישיבת ברסלב

5 כוכבים (2 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: ePublish
  • תאריך הוצאה: 1993
  • קטגוריה: יהדות, פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 216 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 36 דק'

יונתן שתיל

ד"ר יונתן שתיל, פסיכולוג ילדים ומשפחה, מנהל שירות פסיכולוגי חינוכי בעבר, עד לאחרונה מרצה בכיר בחוגים לפסיכולוגיה ולחינוך במכללה האקדמית תל-חי. הקורסים שלו וכן הספרים והמחקרים שפרסם מציגים היבטים שונים של הגישה המקורית שפיתח: 'הפסיכולוגיה החיסונית'. גישה זאת מוצעת כפסיכולוגיה-אלטרנטיבית (משלימה) לצד הפסיכולוגיה הקלינית הקונבנציונלית. ספריו זכו להתעניינות ולהערכה רבה בארץ ובחו"ל ובהם: הפסיכוגרפיה של הילד, פסיכולוגיה חיסונית, פסיכולוג בישיבת ברסלב, פענוח ציורי ילדים. (הספרים ראו אור לאחרונה במהדורה דיגיטלית חדשה, בהוצאת e-Publish).  
ד"ר יונתן שתיל חי עם משפחתו במושב שאר ישוב בגליל העליון.

תקציר

הספר מביא את סיפורה של ישיבה לחוזרים בתשובה, חסידי ברסלב, בשנותיה הראשונות. הוא מבוסס על מחקר רב-צדדי שערך המחבר במסגרת עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1993.
המחבר הכיר את החסידים, שמע את סיפורם האישי, קרא איתם בכתבי ר' נחמן ותלמידו ר' נתן, היה קשוב לדרך שבה הם פירשו את הטקסטים, עקב אחר היציאה להתבודדות בלילה, וניסה לפענח מהי המשמעות הפסיכולוגית של פעילותם המיסטית ועוד.
הספר מתאפיין בכך שהוא נכנס לעומקה של הוויית ברסלב, מתאר, מסביר ומפרש אותה, וכל זאת בלא לעשות רדוקציה של האמונה והדת למונחי פסיכולוגיה.
 
"דומני שדווקא היום יש חשיבות מיוחדת לתאר ולהכיר את חסידי ברסלב ואת החוזרים בתשובה מן ההיבטים החיוביים והמקוריים שלהם, כפי שנחשפו בפניי אז, בימים ההם".

פרק ראשון

הקדמה למהדורה הדיגיטלית
 
ספר זה במהדורתו הראשונה יצא לראשונה בשנת 1993, כעשר שנים לאחר כניסתי לישיבת ברסלב, במסגרת עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטה העברית בירושלים. המחקר נערך בהדרכת פרופסור מרדכי רוטנברג שהיה אז בתחילת פיתוחו של תחום אקדמי וטיפולי חדש: 'פסיכולוגיה יהודית'. הוא האמין שמחקר בישיבת ברסלב עשוי להביא עדויות אמפיריות התומכות בתיאוריית הצמצום שפיתח, כפי שאכן קרה. (על תרומתו המקורית ורחבת ההיקף זכה פרופסור רוטנברג בפרס ישראל בשנת 2009). אותי עניין במיוחד הדמיון והשוני בין תפיסת האדם הבריא בנפשו בפסיכולוגיה לעומת זו של החסידות וכשעלתה האפשרות בפני ראיתי כאתגר מסקרן ומיוחד להכיר מקרוב קבוצה חסידית קטנה, סגורה, כמעט בלתי ידועה ויוצאת דופן זאת - ישיבת החוזרים בתשובה של חסידי ברסלב.
בימים ההם של ראשית שנות השמונים הקיפה חסידות ברסלב בארץ כמה מאות תלמידי ישיבה בלבד והם נחשבו חריג בנוף הישראלי. הקהילות החסידיות והחרדיות ראו תמיד בברסלבים קהילה בעלת מנהגי דת משונים: חסידיה יוצאים מדי לילה ליער, מדברים וצועקים, מנסים להתקרב לשכינה כדרך המיסטיקנים וממעטים ללמוד תורה. וכך במשך קרוב למאתיים שנה, היו הברסלבים קבוצת מאמינים קטנה, דחויה, ומעוטת השפעה בעולם התורני. כעת היתה סיבה כפולה לדחותם - גם ברסלב וגם חוזרים בתשובה. ישיבות ברסלב המקוריות גם הן נהגו כלפיהם ב'כבדהו וחשדהו'.
חזרה בתשובה לברסלב נתפסה אז גם על ידי הציבור החילוני כבחירה תמוהה ושגויה - אם כבר החלטת לחזור בתשובה למה דווקא להצטרף ל'קהילת התימהונים' של ברסלב?
במרוצת עשרות השנים שחלפו מאז חל שינוי עצום בהיקפה ובמעמדה של חסידות ברסלב בארץ: כיום פזורות ישיבות ברסלב רבות בכל רחבי הארץ - בירושלים, בצפת, ביבנאל, במודיעין עילית, בבני ברק, בבית שמש, ולמעשה הם מרושתים כמעט בכל ישוב יהודי גדול. גם ההבדלים בין חוזר בתשובה, לבין דתי לאומי, חרדי, חסידי, ברסלבי – אינו כה מודגש כיום ובחלק ניכר מישיבות ברסלב חוברים חסידים ממגוון רקעים.
חסידות ברסלב כיום ידועה ומוכרת בהוויה הישראלית. רבים מכירים וקוראים את ספרוני ההנהגה האישית, יודעים על מנהג ההתבודדות של ברסלב וגם בציבור החרדי-חסידי השפעתם החברתית ומשקלם הפוליטי ניכרים למדי.
במרוצת השנים חל גם מהפך במסורת הנסיעות לאומן שבאוקראינה: בשנות השמונים היה זה נוהג דתי יוצא דופן שקוים מדי שנה בראש השנה על ידי קומץ של כמה עשרות חסידים. הם נחשבו אז לתימהונים הכמהים לקשר מיסטי עם רוחו של רבם שנפטר ממחלת השחפת בשנת 1810, לפני קרוב למאתיים שנה.
בימינו יוצאים לאומן בימי ראש השנה מאות מטוסים עמוסים במאמינים ואומן הנידחת הופכת ל"עיירת קייט" עם כל שירותי התיירות עבור ה'עולים לרגל', הבאים בטיסות מישראל להשתטח על קברו של ר' נחמן ולזכות בברכתו.
סיבות רבות ומרכבות לתהליך הצמיחה וההתעצמות של חסידות ברסלב בחברה היהודית ישראלית. נראה לי שלאופייה המיוחד של ברסלב יש משקל נכבד במהפך זה:
ברסלב היא דרך חרדית שהיא יותר סלחנית ופחות שיפוטית כלפי עבירות ושגיאות שעשה האדם בעברו ומתמקדת במאמץ שלו לתיקון המידות, מהכאן ועכשיו אל העתיד.
בברסלב אין מעריכים את האדם על פי כישרונותיו, הישגיו הלימודיים, מעמדו או מוצאו. האדם מוערך על פי המאמץ שהוא משקיע בהתמודדות עם נטיות אופיו וחולשותיו ובנחישותו להשתפר. הדגש הוא על העבודה הפנימית. נרכשות אסטרטגיות תודעתיות כיצד לצאת ממצבי ייאוש ודכדוך ולחיות באופטימיות ובשמחה. ברסלב רואה באמונה התמה ובדיאלוג האישי הרצוף עם ה' את העיקר. לא החריפות השכלית אלא האמונה התמה שבלב היא העיקר.
כך שגישת ברסלב פחות שיפוטית לגבי ההישגים בלימוד תורה ופחות כפייתית לגבי קיום המצוות. לכן היא זמינה ונוחה יחסית לגישה למסורתיים, ל'מתקרבים' ולחוזרים בתשובה. בה בשעה, למרות שמוצאה ממזרח אירופה היא מתכתבת בקלות ובטבעיות עם מסורות יהדות המזרח, שהן 'רכות' ועממיות יותר.
דרך ברסלב מבוססת כולה על הקיום וההחיאה של תורת מנהיגה ר' נחמן, וממשיכיו עוסקים בשימור ובהגשמה של דרכו. ר' נחמן נפטר בגיל צעיר יחסית, בן 38 שנים, כשהוא מותיר הגות ודרך חיים ייחודיים וחצר חסידית קטנה של צעירים מעריצים, כשהיא עדיין לא ממוסדת ואינה מגובשת כאורח חיים של קהילה שלימה. דומה כאילו התורה שהותיר לחסידיו אינה 'אפויה' עד תום והיא מוגשת 'רכה' וניתנת לעיצוב ולפרשנות.
עם המהפך שחל בחסידות זאת הוקמו מוסדות תורניים רבים כשסביב כל אחד מהם נרקמת 'חצר' ברסלבית המונהגת ומנוהלת על ידי רב המוקף בציבור חסידיו, והוא מעצב את דרך ברסלב שלו לפי פרשנותו ואישיותו. כתוצאה מכך גדל גם מגוון הסגנונות של יישום הדרך הברסלבית.
הקשר שלי עם חסידי ברסלב לא נמשך לאחר סיום עבודתי המחקרית עקב מכלול נסיבות החיים. אולם זיכרון המפגש עם החסידים, עם הרב, עם הספרות הנקראת בישיבה, ובכלל אווירת המקום, הותירו בי כמעין קול שירה ערבה וקסומה שיש בה אור גדול ומפתה, אולם גם סכנות האורבות למתקרב.
לצד ההתפתחות הברוכה מבחינת ברסלב, ניתן לעקוב בתקשורת מפעם לפעם אחר תופעות שליליות ומדאיגות שהציבור הישראלי כולו נחשף אליהן בתקשורת. אף שאולי מעטים יחסית מחסידי ברסלב מעורבים בהן, הן צובעות באור עכור את החסידות הברסלבית כולה.
ספר זה חושף את ישיבת החוזרים בתשובה הברסלבית ממש בתקופת 'התום והטוהר' של הבראשית. זו התקופה שקדמה להתמסדות, להתעוררות הגדולה בחברה הישראלית כלפיהם ולהיווצרות ה'חצרות'. ימים בהם איש עדיין לא צפה את הפריצה והצמיחה העתידיים.
דומני שדווקא עתה, בימים אלה, עשוי ספר זה להיות מעורר עניין ומאתגר בכך שהוא מביא תמונה אותנטית של דרך ברסלב בראשיתה ובמיטבה. הספר מתעמק וממחיש את עיקרי התורה המקורית של ר' נחמן ואת הדרך בה החסידים עצמם מפרשים ומיישמים אותה בישיבה. כך שהספר עשוי להבהיר למתעניינים ו'למתקרבים' את ייחודה ומעלותיה, ובה בעת גם להאיר את מידת הערנות והזהירות הנדרשות בהתקרבך.
ואולי, עשוי הספר בגישתו הקשובה והבלתי שיפוטית, להבהיר ולהאיר כיצד אמורים להתנהל החיים המתוקנים בדרך ברסלב. שהרי אין דבר המנוגד יותר לרוח כתבי ר' נחמן ולתורתו, מאשר גילויי אלימות, תוקפנות, כל פגיעה באישה, שיעבוד רוחני וניצול. גם התפרצות יצרית וחולשת דעת, וכן פגיעה בעצמיותו ובזכויותיו של הזולת - כל אלה זרים לברסלב. מהו אם כן, בתמצית, 'סגנון האשיות' הברסלבי? חיה בדרך של פשטות, שמחת-חיים, צניעות ומודעות עצמית המנהיגה את היצר. עשה זאת מתוך אמונה תמה באלוהי ישראל ובתורתו, האל שנתן למשה ולעם ישראל את תורתו, שכל מעשיו לטובה והוא משגיח אישית על חיי כל אחד מברואיו.
ר' נחמן לא זכה אמנם להיחשף לרעיון הציוני ולתקומת עם ישראל בארצו, אולם חסידיו דבקים ברוחו ובהחייאתה של אישיותו ודרכו. כך מתעוררת השאלה כיצד עשוי היה הוא עצמו לחיות וליישם את תורתו כיום בארץ? אני יכול לדמות אותו - עם רגישותו לעולמו של היחיד, מקוריותו, אהבתו לטבע, לנעימות זמרה, לשמחת החיים, סובלנותו לזולת ולשונה, דבקותו באמונת עם ישראל וסלידתו מהממסד הדתי - כמתחבר לדרכיהם של אישים כא.ד. גורדון, י. ח. ברנר, ואולי גם ברל כצנלסון, הרב קרליבך, ובזמננו, הרב מנחם פרומן ז"ל. כל אחד מהם פיתח והגשים את דרכו האישית והייחודית לשילובה של המורשת והמסורת היהודית עם חזון ההתיישבות בארץ ובמדינה היהודית והותיר את דרכו ומפעלו דוגמה ומופת לדורות הבאים.
תקווה אני שהוצאת הספר במהדורתו הדיגיטלית תהווה משב מסקרן ומרענן לשיח הציבורי והדתי בחברה הישראלית.
 
 
הבעת תודה
 
רבים סייעוני במהלך העבודה, בעצה, בקושיה, באזכור ביבליוגראפי ובליבון נושאים שונים בשיחה. במיוחד ברצוני להודות לפרופסור מרדכי רוטנברג, מן החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, הראשון שעמד על חשיבותה של החקירה האמפירית ביהדות, וקירבני לתחום זה. הוא ליווה את העבודה מראשיתה וזיכני ביחס אישי חם ומעודד ובנכונות לתרום עצה ורעיון.
הרבה תודה לפרופסור זאב קליין מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית שבגישתו הפתוחה והסובלנית כלפי התופעה הדתית תרם לי לאורך הדרך בגיבוש עמדתי הפסיכולוגית בנידון. לפרופסור משה אידל, ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, תודה מיוחדת, על העניין, העצה וההתייחסות האוהדת שגילה כלפי העבודה מראשיתה. לפרופסור יואל אלשטיין מן החוג לספרות עברית באוניברסיטת בר- אילן שנאות לקרוא את כתב-היד ותרם להוצאת הספר - הרבה תודות.
תודה מיוחדת גם לרב הישיבה וחבריה, על שפתחו את שערי ישיבתם ועל יחסם הפתוח והלבבי שאפשר לי להציץ אל עולמם המיוחד.
ולבסוף, הרבה תודה לאשתי האהובה יעל שליוותה אותי בכל שלבי המחקר והכתיבה ותרמה רבות להוצאת הספר.
יש לציין - כל הפרטים המזהים, שמות, מקומות, תיאורים אישיים וכדומה, המופיעים בספר זה שונו מהמציאות וכל דמיון בינם לבין אדם ו/או מקום כלשהו הינו מקרי בלבד.
 
 
מבוא
 
ראשיתו של ספר זה נעוצה בשיחה מקרית עם חבר, שלפני שנים הצטרף, כמשובת נעורים, למשך מספר חודשים לישיבה חסידית של "חוזרים בתשובה" בירושלים. הבעתי בפניו את התעניינותי בתהליך הפסיכולוגי של השתנות האישיות, שעה שהיא חווה התנסויות דתיות- מיסטיות. הדגשתי, כי ברצוני לחקור ולהכיר מקרוב מאוד את המאמינים עצמם, ולעקוב אחרי דרכי עבודתם הדתית כפי שהיא מתרחשת בפועל ממש ובחיי היום יום.
תשובת חברי היתה פסקנית: "אין כל אפשרות לחקור תופעה זאת! גם אם תצליח להשיג את הסכמתם לצפות מן הצד בפעילותם, לעולם לא תוכל להבין מה מתרחש בפועל בנבכי תודעתם. התהליכים העוברים על האישיות הם בעיקרם פנימיים ולכן, מלבד אינפורמציה אנתרופולוגית לא תשיג את מבוקשך." הוא העלה באוזני אפשרות אחרת: "אתה יכול להצטרף אליהם, להיקלט בישיבה כאחד החסידים, וכך להתנסות ולחוות באישיותך שלך את המהפך הפנימי".
דרך שנייה זאת נראתה לי מסקרנת ומבטיחה יותר, אך מיד הוסיף חברי דברי הסתייגות: "מניסיוני אומר לך, כי אם תעבוד איתם ותשתלב בהם השתלבות מלאה, כבר לאחר שלושה חודשים תחוש כי דרך אמונתם כובשת אותך. מכאן ואילך תיסחף ותיעשה חלק מהם, ובודאי שתאבד כל עניין וכל אפשרות לחקור את התופעה."
כיוון שחברי היה נחרץ בדעתו כי שתי האפשרויות אינן ניתנות לביצוע, עלה בדעתי ראשית לבחון מהן הדרכים שבהן נקטו חוקרים אחרים, שניסו לעמוד מקרוב אחר מימושה האמפירי של מיסטיקה יהודית.
בספריות מצאתי אמנם מחקרים ודיווחים ספורים על החינוך בישיבה (למשל, שוורץ, תשכ"ח; Helmreich, 1982; בנטוב, מ. תשמ"א) אולם, לא נמצא חומר המתייחס לחיי החסידים ברמה האמפירית בכלל ולפעילות מיסטית בחיי היום יום, בפרט.
במקביל לכך, מצויים מחקרים ודיווחים על תופעת ה"חזרה בתשובה" ביהדות. הם מתבססים על ראיונות עם "חוזרים בתשובה" ודיווחים שלהם על מה שעבר עליהם בתהליך זה וכן על שאלונים שמולאו על ידם.
אולם, ככל שעלה בידי לברר, אין בנמצא עבודת מחקר המתארת כיצד מתרחש "תהליך התשובה" בישיבה בפועל, בחיי היום יום. כלומר, עבודה המבוססת על כניסת חוקר "פנימה" ועל היכרות קרובה שלו עם ההוויה החומרית, החברתית והנפשית-רוחנית, של החיים בישיבה. ככל הנראה, גם לא קיים מחקר המספק את האינפורמציה ומסביר את דרכי הגשמת המיסטיקה היהודית הלכה למעשה בחיי היום-יום.
האם ניתן לרדת לפשרם של תהליכים אלה בדרך מחקרית? כיצד אפשר להתגבר על הדילמה שעלתה מדברי חברי: מרחוק, כמשקיף, אינך יכול לשמוע את דקות הנעימה, ומקרוב, כמשתתף, אתה נופל שבוי בקסמיה. נזכרתי בפתרונו המיתי של הגיבור ההומרי אודיסאוס, הערום באדם: ביודעו כי כל ספן שחלף ליד האי של בנות הים ושמע את שירתן האלוהית, לא היה יכול לעמוד בפני פיתוי שירתן הקסומה, נמשך לאי וסופו היה מוות איום - קשר עצמו אודיסאוס לתורן ספינתו, אטם בשעווה את אוזני מלחיו החותרים וכך שמע הוא את שירתן, דרש והתחנן לפני אנשיו שיתירוהו מן התורן, אך הם לא שמעו את קריאותיו, כשם שלא יכלו לשמוע את שירתן של בנות- הים. בדומה, ספר זה, ניתן לאמור, הוא דו"ח המחקר של "מסע האודיסיאה" האישי שלי:
במשך כשנתיים הייתי נתון בקשר הדוק מאוד עם הישיבה של "בעלי תשובה", חסידי ברסלב. התקרבתי אליהם, תוך מאמץ להיכנס כ"לוח חלק", לנטרל את ידיעותיי ואת שיפוטי ולהכיר מקרוב את עולמם החברתי והרוחני. השתדלתי לקלוט כל רמז וסימן מחייהם ובעזרתו, להבין עד עומקה את הוויית-חייהם השלמה. יחד עם זאת, בפינת תודעתי ער הייתי תמיד להכרח לעמוד בפני קסם-המשיכה העצום של מציאות-החיים הנחשפת בפני: יש לשמור מרחק-בטחון, פן תתנפץ "ספינת-המחקר" ולא אוכל עוד לשוב.
במבט לאחור, דומני, שמקצועי וניסיוני כפסיכולוג, אף שלא היה לו קשר ישיר להתנסות האישית ולמחקר של חיי הישיבה, אפשר לי "הגבהת האנטנות" לקליטה חדה ובהירה יותר של גוונים ורמזים בתקשורת הפנים- ישיבתית.
במבוא זה אציג בקצרה את הנושאים והתחומים שבהם, ככל הידוע לי, התופעות וההבנות שנחשפו בפני הן חדשות ובלתי-ידועות.
טיבו המיוחד של נושא המחקר אילץ אותי לפתח דרכי-מחקר ייחודיות, ההולמות את מגמת המחקר: אמנם, דרך העבודה המרכזית היתה מתודת "התצפית המשתתפת": החוקר משתתף בפועל בכל דרכי החיים הנחקרות, אך בה בשעה, שומר על עמדה של צופה ובוחן התנהגויות ותהליכים מן הצד. דרך זאת שולבה בשתי מתודות חקירה נוספות: האחת, "מתודת הקריאה המשותפת" והשנייה "מתודת מעבדת- האני".
המחקרים העוסקים בחסידות בכלל ובברסלב בפרט, נוהגים לפרש את תורתם על-פי פרשנותו של החוקר לטקסטים שלהם. בחיבור זה, המתמקד במשמעות האמפירית-יישומית של הטקסטים, השתדלתי ככל האפשר להימנע מלפרש טקסטים על פי מחקרים קודמים או על-פי שיפוטי שלי. במקום זאת, ישבתי עם הבחורים בישיבה וניסיתי ללמוד את פירושיהם שלהם לטקסטים ואת המשקל היחסי שהם מייחסים לנושאים השונים. את דרך העבודה הזאת כיניתי מתודת "הקריאה המשתתפת" - קריאת טקסטים תורניים עם החסידים ופירושם בהתאם לדרך ולמשמעות הניתנת להם על ידי החסידים עצמם.
מתודת "הקריאה המשתתפת" שיקפה את תורת ברסלב בעיניהם, את התורה שאותה הם שואפים להגשים. ואילו "התצפית המשתתפת" אפשרה לי לבחון ולאמוד את דרכי הגשמתה של תורה זאת במציאות חיי היום יום.
הדרך של "תצפית משתתפת" נתגלתה כבלתי מספקת מהיבט נוסף: עיקר עבודתם המיסטית של החסידים היא אישית מאוד ונעשית ביחידות. למשל, "שיחת התבודדות" עם ה', הנעשית מדי לילה, כאשר מתפזרים החסידים בין עציה של גבעה נידחת. בראיון הם יספרו על חוויית ההתעלות-המיסטית, ואולי אף יציינו מצוקה אישית שהעלו בשיחתם, אולם אינך יכול לדעת בפועל כיצד ועל מה הם משיחים מדי לילה. ויתרה מזאת - גם אם יאפשרו לך להקליט ולצלם אותם באופן חד-פעמי, לא תוכל לעמוד על טיב האפקט המצטבר של נוהל-שיגרה זה על האישיות. דומה, שכל עוד לא יתנסה החוקר בעצמו בפעילות זאת לא יוכל לרדת לפשרה.
אולם, כפי שציינתי, יישום מלא של הפעילות-המיסטית עלול לגרום לחשיפת-יתר של אישיות החוקר. שיטת העבודה המיוחדת שפיתחתי עניינה להתנסות ב"תנאי אמת", אך באופן מבוקר וממותן, במעין התנסות מדגמית, ב"תנאי מעבדה". כיניתי דרך חקירה ייחודית זאת: מתודת "מעבדת-האני" ("The "me-laboratory method).
המתודה מתבצעת על-ידי איתור תחומי התנסות פנימית האטומים לחקירה הרגילה: "שיחת התבודדות", "שמירת קדושת השבת"; "פענוח ניסים" במציאות, ועוד. בחיי הישיבה הדחוסים והרוויים בהוויית האמונה, לומד החסיד להקיף עצמו בכל יום במגוון פעילויות אלה, הממלאות את כל אישיותו. במתודת "מעבדת האני", נבחרת בכל פעם לפרק זמן מוגדר, התנסות אחת תוך התעלמות יחסית משאר הפעילויות המיסטיות.
אם מקפיד אתה לקיים אותה פעילות בדיוק באותו האופן שבו הם מקיימים אותה, תוכל לצפות כי תוצאות מעבדת-האישיות שלך יהיו דומות באופיין להתנסותם שלהם. גם אם חלשות ועמומות יותר בעוצמתן.
ניסיון מיוחד זה, להיכרות ולחקירה של דרכי ההגשמה הקונקרטיות-אמפיריות של המיסטיקה היהודית, חשף ממצאים ותופעות המאירים מפרספקטיבה חדשה נושאים מוכרים:
התהליך הקוגניטיבי של "החזרה בתשובה" - התיאורים והמחקרים של תופעת ה"חזרה בתשובה" מתמקדים בעיקר בשני תחומים שבהם חלה תמורה באישיות בעל התשובה: מחד גיסא, השינוי הרגשי-רוחני העובר עליו עם התעוררותה של האמונה בליבו. ומאידך גיסא, התהליך של אימוץ והפנמה של המצוות והלכות "עשה ואל תעשה" בחיי היום יום. התייחסות זאת לתמורה באישיות ובתחומי הרגש וההתנהגות מלווה לא פעם גם בהדגשת ההיבטים הסוציאליים, הכרוכים בהינתקות מכל קשרי העבר והיקלטות במערך חברתי חדש.
אולם, לעוקב מקרוב אחר תהליך התשובה בכלל ותהליך התשובה החסידי-מיסטי בפרט, מתגלה פרספקטיבה חדשה, נוספת של התופעה: תמורות-האישיות בעלות האופי האמוני-רוחני מחד, וההלכתי-מעשי מאידך, מופיעות כמשולבות בתוך תשתית קוגניטיבית חדשה ונתמכות על-ידה. תשתית זאת עיקרה ברכישת מושגים חדשים, המהווים "כלים" בשירות התודעה, בעזרתם ניתן להפנים ולעצב את המהפך האישיותי. דומה שבספר זה נחשף לראשונה, באופן מפורט על מרכיביו ותהליכיו, המארג הקוגניטיבי הנרכש בתשובה שעליו נשען המהפך האישיותי כולו.
העבודה המיסטית האישית בתוך ההוויה החברתית - היכרות עם התיאוריה וההגשמה של העבודה המיסטית - (הפעילות הדתית הייחודית המיועדת לשם יצירת קשר אישי חי וישיר עם ההוויה האלוהית) - של החסיד אינה יכולה לספק תמונה שלמה. הישיבה החסידית היא ארגון חברתי מגובש, בעל נורמות התנהגות, היררכיה פנימית, דפוסי לימוד, הרגלי תמיכה ביחיד - חומרית ורוחנית, קשרים עם החוץ וכדומה. ממד זה של הפעילות, ההוויה החברתית-קיומית בישיבה החסידית בכלל ובפעילות המיסטית בפרט, כלומר, הדרך שבה היחיד מקיים את פעילותו המיסטית כחלק ממערך השתייכות חברתית, מוגדר ומחייב, מהווה פרספקטיבה נוספת שטרם זכתה להארה.
כיצד מפרשים ומגשימים חסידי ברסלב את תורת ר' נחמן - מן הפרשנות המחקרית של כתבי ר' נחמן מברסלב וממשיכיו עולות שתי מגמות עיקריות: האחת, שתורה זאת מבטאת בעיקרה התמודדות אינטלקטואלית עם הדיאלקטיקה של האמונה והספק (י. ווייס, תשל"ה). והמגמה השנייה: שחסידות זו היא זרם הומניסטי- אקזיסטנציאליסטי ייחודי ביהדות (א. גרין, תשמ"א; ע. שטיינזלץ, תשמ"א; פ. שדה, 1982).
דומה, שקשה מאוד לזהות על סמך הכתבים התורניים, מהו "המינון הנכון" המקובל על החסידים בחיי המעשה, בין התחומים השונים של חייהם: לימוד התורה וקיום המצוות; הפעילות המיסטית; הפעילות החינוכית-הומאנית. בעבודה זו נתאפשרה חשיפתו של "המינון" הריאלי, המתקיים הן ביחס לפרשנותם והן לגבי דרך עבודתם האמפירית, של החסידים בישיבה.
הנה כמה נושאים נוספים, יותר ספציפיים, בעבודתם המיסטית של חסידי ברסלב, אשר זכו כאן לפרספקטיבה חדשה, התורמת בכך להבנת ההיבט האמפירי של המיסטיקה היהודית בכלל.
הפסיכולוגיה של "שיחת ההתבודדות" - מדוע מייחסים חסידי ברסלב חשיבות כה רבה לשיחה האישית היומית עם ה', עד שחיי התורה כולם עומדים עליה? על מה וכיצד משוחחים עם ה'? כיצד ניתן "לקלוט" את תשובותיו? כיצד משפיעה השיחה על האישיות לאורך זמן?
שאלות אלו ואחרות זוכות כאן לתשובה, על-ידי התיקוף בין מתודת "התצפית המשתתפת" לבין מתודת "מעבדת האני": החוקר צופה בחסידים ופעילותם, משוחח איתם על התנסותם ובה בעת, מתנסה בעצמו, בתנאים מבוקרים, באותן התנסויות.
טכניקות ואסטרטגיות של "הכשרת האישיות" לעבודה המיסטית - בחיבור זה נחשף לראשונה מערך שלם של אסטרטגיות קוגניטיביות וטכניקות אישיות, הנלמדים ונרכשים בישיבה ונתפסים כפיתוחה של "אמנות החיים" הרצויה. מערך זה כולל הן היבטים ונהלים של שיפור ושכלול האישיות והן קונצפציות וטכניקות-פסיכולוגיות, המדריכות את אקט ההתעלות-המיסטית עצמו.
מתברר, שהמיסטיקה-היהודית ביישומה המעשי, אם אינה נעשית כהלכה, נתפסת כתהליך העשוי לפגום בעבודת ה' היומיומית הרגילה ואף להזיק לאישיות. לכן, זוהי "אמנות" הנרכשת לאט, בתרגול מרובה ובאמצעות קבלת הדרכה והיזון-חוזר מהרב ומהחברים.
גם כאן מתבהר מערך מושגים נרכש, המהווה מעין "ערכת כלי עבודה" לתודעה, כדי שתוכל להנחות ולווסת תהליך זה.
גישתם ומעורבותם של החסידים "בחיי החולין" - מה יחסם לעבודה? לפרנסה? לשירות בצבא? כיצד הם משלבים את עבודתם הדתית עם תפקודי החולין של חיי היום-יום שמחוץ לישיבה: הליכה לבנק; נסיעה באוטובוס; עבודה מקצועית; ביקור בבית-חולים?
בחסידות מוכר המושג "עבודה בגשמיות" המבטא את המאמץ לקרב ולמזג את פעילויות הקודש עם פעילויות החול. בובר מפרש מושג זה כניסיון לחיות את חיי החולין באופן מלא, כך שהם עצמם יהוו את דרך-המלך לחיי אמונה מלאים. ג. שלום מאידך, מפרש מושג זה כביטוי למאמץ החסידי לחלץ מתוך חיי החולין את "ניצוצות הקדושה", וכך, להתעלות מתוכם ולצמצמם לקיום המינימום ההכרחי בלבד.
והנה, אם בוחנים את פרשנותם ואת הגשמתם של החסידים על-פי הדרך שבה הם נוהגים במציאות האמפירית, נוכחים כי ה"עבודה בגשמיות" היא בעלת תוכן שונה: הם רותמים את אירועי חיי החולין לדיאלוג האישי והמתמיד שלהם עם ה'. אני מכנה דיאלוג זה "מעש דיאלוגי", כלומר, פעילות-חולין המהווה דיאלוג-המוליך-מעלה עם ה'.
ה"אנרגיה הנפשית" במיסטיקה הדתית - ההתקרבות אל השיח והמעש של החסידות האמפירית, והכרת דרך קריאתם את מקורותיהם התורניים, חושפת נוכחות ממשית בחייהם של מושג מרכזי בפסיכולוגיית-האישיות: מושג ה"אנרגיה הנפשית". בשפתם מופיע המושג "כשפע-חיות", כמרץ והתעוררות, כהאצלה רוחנית וכדומה. תורות-אישיות פסיכולוגיות-מדעיות כמו אלה של פרויד, יונג, הרטמן, סליי ואחרים מתארות את מכלול כוחות האישיות על כל צורותיו, כגילויו של כוח-על או מהות-בסיסית אחת, היא ה"אנרגיה הנפשית". כמו בפסיכולוגיה, גם בהשקפה הדתית-מיסטית מזוהה כוח-על אישיותי כזה ונעשה מאמץ להבינו ולרתמו לשירות האישיות. יתרונו של מושג "האנרגיה הנפשית", בחקירת ההשקפה וההגשמה המיסטית-דתית נעוץ בכך שהוא מאפשר להתייחס אליהן מפרספקטיבה פסיכולוגית-מדעית, ללא רדוקציה.
אין ספק שחיבור זה מאיר אך פינה קטנה במכלול דרכי ההגשמה האמפירית של העבודה המיסטית ביהדות: ישיבת בעלי-התשובה של חסידי ברסלב. התמקדות זאת היא ככל הנראה המס שמשלמת כל חקירה אמפירית-אנתרופולוגית: יש להיזהר בהכללת הממצאים. אולם, דומה כי כניסיון ראשון להכיר הוויה אמפירית זאת, מציינים הנושאים שצוינו לעיל וכן נושאים נוספים, עד מה חיוני לאזן ולהשלים את חקירת הטקסטים המקובלת, גם בהיכרותה של ההגשמה היהודית האמפירית.
תקווה אני, כי הדיווח הנמסר כאן על המפגש שלי עם החסידות-המיסטית הברסלבית בעצם מעשה הגשמתה, יפתח צוהר קטן גם בלבו של הקורא לעולמות כה רחוקים וזרים ויחד עם זה כה קרובים ומוכרים, המתקיימים בקרבנו.
 

יונתן שתיל

ד"ר יונתן שתיל, פסיכולוג ילדים ומשפחה, מנהל שירות פסיכולוגי חינוכי בעבר, עד לאחרונה מרצה בכיר בחוגים לפסיכולוגיה ולחינוך במכללה האקדמית תל-חי. הקורסים שלו וכן הספרים והמחקרים שפרסם מציגים היבטים שונים של הגישה המקורית שפיתח: 'הפסיכולוגיה החיסונית'. גישה זאת מוצעת כפסיכולוגיה-אלטרנטיבית (משלימה) לצד הפסיכולוגיה הקלינית הקונבנציונלית. ספריו זכו להתעניינות ולהערכה רבה בארץ ובחו"ל ובהם: הפסיכוגרפיה של הילד, פסיכולוגיה חיסונית, פסיכולוג בישיבת ברסלב, פענוח ציורי ילדים. (הספרים ראו אור לאחרונה במהדורה דיגיטלית חדשה, בהוצאת e-Publish).  
ד"ר יונתן שתיל חי עם משפחתו במושב שאר ישוב בגליל העליון.

עוד על הספר

  • הוצאה: ePublish
  • תאריך הוצאה: 1993
  • קטגוריה: יהדות, פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 216 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 36 דק'
פסיכולוג בישיבת ברסלב יונתן שתיל
הקדמה למהדורה הדיגיטלית
 
ספר זה במהדורתו הראשונה יצא לראשונה בשנת 1993, כעשר שנים לאחר כניסתי לישיבת ברסלב, במסגרת עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטה העברית בירושלים. המחקר נערך בהדרכת פרופסור מרדכי רוטנברג שהיה אז בתחילת פיתוחו של תחום אקדמי וטיפולי חדש: 'פסיכולוגיה יהודית'. הוא האמין שמחקר בישיבת ברסלב עשוי להביא עדויות אמפיריות התומכות בתיאוריית הצמצום שפיתח, כפי שאכן קרה. (על תרומתו המקורית ורחבת ההיקף זכה פרופסור רוטנברג בפרס ישראל בשנת 2009). אותי עניין במיוחד הדמיון והשוני בין תפיסת האדם הבריא בנפשו בפסיכולוגיה לעומת זו של החסידות וכשעלתה האפשרות בפני ראיתי כאתגר מסקרן ומיוחד להכיר מקרוב קבוצה חסידית קטנה, סגורה, כמעט בלתי ידועה ויוצאת דופן זאת - ישיבת החוזרים בתשובה של חסידי ברסלב.
בימים ההם של ראשית שנות השמונים הקיפה חסידות ברסלב בארץ כמה מאות תלמידי ישיבה בלבד והם נחשבו חריג בנוף הישראלי. הקהילות החסידיות והחרדיות ראו תמיד בברסלבים קהילה בעלת מנהגי דת משונים: חסידיה יוצאים מדי לילה ליער, מדברים וצועקים, מנסים להתקרב לשכינה כדרך המיסטיקנים וממעטים ללמוד תורה. וכך במשך קרוב למאתיים שנה, היו הברסלבים קבוצת מאמינים קטנה, דחויה, ומעוטת השפעה בעולם התורני. כעת היתה סיבה כפולה לדחותם - גם ברסלב וגם חוזרים בתשובה. ישיבות ברסלב המקוריות גם הן נהגו כלפיהם ב'כבדהו וחשדהו'.
חזרה בתשובה לברסלב נתפסה אז גם על ידי הציבור החילוני כבחירה תמוהה ושגויה - אם כבר החלטת לחזור בתשובה למה דווקא להצטרף ל'קהילת התימהונים' של ברסלב?
במרוצת עשרות השנים שחלפו מאז חל שינוי עצום בהיקפה ובמעמדה של חסידות ברסלב בארץ: כיום פזורות ישיבות ברסלב רבות בכל רחבי הארץ - בירושלים, בצפת, ביבנאל, במודיעין עילית, בבני ברק, בבית שמש, ולמעשה הם מרושתים כמעט בכל ישוב יהודי גדול. גם ההבדלים בין חוזר בתשובה, לבין דתי לאומי, חרדי, חסידי, ברסלבי – אינו כה מודגש כיום ובחלק ניכר מישיבות ברסלב חוברים חסידים ממגוון רקעים.
חסידות ברסלב כיום ידועה ומוכרת בהוויה הישראלית. רבים מכירים וקוראים את ספרוני ההנהגה האישית, יודעים על מנהג ההתבודדות של ברסלב וגם בציבור החרדי-חסידי השפעתם החברתית ומשקלם הפוליטי ניכרים למדי.
במרוצת השנים חל גם מהפך במסורת הנסיעות לאומן שבאוקראינה: בשנות השמונים היה זה נוהג דתי יוצא דופן שקוים מדי שנה בראש השנה על ידי קומץ של כמה עשרות חסידים. הם נחשבו אז לתימהונים הכמהים לקשר מיסטי עם רוחו של רבם שנפטר ממחלת השחפת בשנת 1810, לפני קרוב למאתיים שנה.
בימינו יוצאים לאומן בימי ראש השנה מאות מטוסים עמוסים במאמינים ואומן הנידחת הופכת ל"עיירת קייט" עם כל שירותי התיירות עבור ה'עולים לרגל', הבאים בטיסות מישראל להשתטח על קברו של ר' נחמן ולזכות בברכתו.
סיבות רבות ומרכבות לתהליך הצמיחה וההתעצמות של חסידות ברסלב בחברה היהודית ישראלית. נראה לי שלאופייה המיוחד של ברסלב יש משקל נכבד במהפך זה:
ברסלב היא דרך חרדית שהיא יותר סלחנית ופחות שיפוטית כלפי עבירות ושגיאות שעשה האדם בעברו ומתמקדת במאמץ שלו לתיקון המידות, מהכאן ועכשיו אל העתיד.
בברסלב אין מעריכים את האדם על פי כישרונותיו, הישגיו הלימודיים, מעמדו או מוצאו. האדם מוערך על פי המאמץ שהוא משקיע בהתמודדות עם נטיות אופיו וחולשותיו ובנחישותו להשתפר. הדגש הוא על העבודה הפנימית. נרכשות אסטרטגיות תודעתיות כיצד לצאת ממצבי ייאוש ודכדוך ולחיות באופטימיות ובשמחה. ברסלב רואה באמונה התמה ובדיאלוג האישי הרצוף עם ה' את העיקר. לא החריפות השכלית אלא האמונה התמה שבלב היא העיקר.
כך שגישת ברסלב פחות שיפוטית לגבי ההישגים בלימוד תורה ופחות כפייתית לגבי קיום המצוות. לכן היא זמינה ונוחה יחסית לגישה למסורתיים, ל'מתקרבים' ולחוזרים בתשובה. בה בשעה, למרות שמוצאה ממזרח אירופה היא מתכתבת בקלות ובטבעיות עם מסורות יהדות המזרח, שהן 'רכות' ועממיות יותר.
דרך ברסלב מבוססת כולה על הקיום וההחיאה של תורת מנהיגה ר' נחמן, וממשיכיו עוסקים בשימור ובהגשמה של דרכו. ר' נחמן נפטר בגיל צעיר יחסית, בן 38 שנים, כשהוא מותיר הגות ודרך חיים ייחודיים וחצר חסידית קטנה של צעירים מעריצים, כשהיא עדיין לא ממוסדת ואינה מגובשת כאורח חיים של קהילה שלימה. דומה כאילו התורה שהותיר לחסידיו אינה 'אפויה' עד תום והיא מוגשת 'רכה' וניתנת לעיצוב ולפרשנות.
עם המהפך שחל בחסידות זאת הוקמו מוסדות תורניים רבים כשסביב כל אחד מהם נרקמת 'חצר' ברסלבית המונהגת ומנוהלת על ידי רב המוקף בציבור חסידיו, והוא מעצב את דרך ברסלב שלו לפי פרשנותו ואישיותו. כתוצאה מכך גדל גם מגוון הסגנונות של יישום הדרך הברסלבית.
הקשר שלי עם חסידי ברסלב לא נמשך לאחר סיום עבודתי המחקרית עקב מכלול נסיבות החיים. אולם זיכרון המפגש עם החסידים, עם הרב, עם הספרות הנקראת בישיבה, ובכלל אווירת המקום, הותירו בי כמעין קול שירה ערבה וקסומה שיש בה אור גדול ומפתה, אולם גם סכנות האורבות למתקרב.
לצד ההתפתחות הברוכה מבחינת ברסלב, ניתן לעקוב בתקשורת מפעם לפעם אחר תופעות שליליות ומדאיגות שהציבור הישראלי כולו נחשף אליהן בתקשורת. אף שאולי מעטים יחסית מחסידי ברסלב מעורבים בהן, הן צובעות באור עכור את החסידות הברסלבית כולה.
ספר זה חושף את ישיבת החוזרים בתשובה הברסלבית ממש בתקופת 'התום והטוהר' של הבראשית. זו התקופה שקדמה להתמסדות, להתעוררות הגדולה בחברה הישראלית כלפיהם ולהיווצרות ה'חצרות'. ימים בהם איש עדיין לא צפה את הפריצה והצמיחה העתידיים.
דומני שדווקא עתה, בימים אלה, עשוי ספר זה להיות מעורר עניין ומאתגר בכך שהוא מביא תמונה אותנטית של דרך ברסלב בראשיתה ובמיטבה. הספר מתעמק וממחיש את עיקרי התורה המקורית של ר' נחמן ואת הדרך בה החסידים עצמם מפרשים ומיישמים אותה בישיבה. כך שהספר עשוי להבהיר למתעניינים ו'למתקרבים' את ייחודה ומעלותיה, ובה בעת גם להאיר את מידת הערנות והזהירות הנדרשות בהתקרבך.
ואולי, עשוי הספר בגישתו הקשובה והבלתי שיפוטית, להבהיר ולהאיר כיצד אמורים להתנהל החיים המתוקנים בדרך ברסלב. שהרי אין דבר המנוגד יותר לרוח כתבי ר' נחמן ולתורתו, מאשר גילויי אלימות, תוקפנות, כל פגיעה באישה, שיעבוד רוחני וניצול. גם התפרצות יצרית וחולשת דעת, וכן פגיעה בעצמיותו ובזכויותיו של הזולת - כל אלה זרים לברסלב. מהו אם כן, בתמצית, 'סגנון האשיות' הברסלבי? חיה בדרך של פשטות, שמחת-חיים, צניעות ומודעות עצמית המנהיגה את היצר. עשה זאת מתוך אמונה תמה באלוהי ישראל ובתורתו, האל שנתן למשה ולעם ישראל את תורתו, שכל מעשיו לטובה והוא משגיח אישית על חיי כל אחד מברואיו.
ר' נחמן לא זכה אמנם להיחשף לרעיון הציוני ולתקומת עם ישראל בארצו, אולם חסידיו דבקים ברוחו ובהחייאתה של אישיותו ודרכו. כך מתעוררת השאלה כיצד עשוי היה הוא עצמו לחיות וליישם את תורתו כיום בארץ? אני יכול לדמות אותו - עם רגישותו לעולמו של היחיד, מקוריותו, אהבתו לטבע, לנעימות זמרה, לשמחת החיים, סובלנותו לזולת ולשונה, דבקותו באמונת עם ישראל וסלידתו מהממסד הדתי - כמתחבר לדרכיהם של אישים כא.ד. גורדון, י. ח. ברנר, ואולי גם ברל כצנלסון, הרב קרליבך, ובזמננו, הרב מנחם פרומן ז"ל. כל אחד מהם פיתח והגשים את דרכו האישית והייחודית לשילובה של המורשת והמסורת היהודית עם חזון ההתיישבות בארץ ובמדינה היהודית והותיר את דרכו ומפעלו דוגמה ומופת לדורות הבאים.
תקווה אני שהוצאת הספר במהדורתו הדיגיטלית תהווה משב מסקרן ומרענן לשיח הציבורי והדתי בחברה הישראלית.
 
 
הבעת תודה
 
רבים סייעוני במהלך העבודה, בעצה, בקושיה, באזכור ביבליוגראפי ובליבון נושאים שונים בשיחה. במיוחד ברצוני להודות לפרופסור מרדכי רוטנברג, מן החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, הראשון שעמד על חשיבותה של החקירה האמפירית ביהדות, וקירבני לתחום זה. הוא ליווה את העבודה מראשיתה וזיכני ביחס אישי חם ומעודד ובנכונות לתרום עצה ורעיון.
הרבה תודה לפרופסור זאב קליין מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית שבגישתו הפתוחה והסובלנית כלפי התופעה הדתית תרם לי לאורך הדרך בגיבוש עמדתי הפסיכולוגית בנידון. לפרופסור משה אידל, ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, תודה מיוחדת, על העניין, העצה וההתייחסות האוהדת שגילה כלפי העבודה מראשיתה. לפרופסור יואל אלשטיין מן החוג לספרות עברית באוניברסיטת בר- אילן שנאות לקרוא את כתב-היד ותרם להוצאת הספר - הרבה תודות.
תודה מיוחדת גם לרב הישיבה וחבריה, על שפתחו את שערי ישיבתם ועל יחסם הפתוח והלבבי שאפשר לי להציץ אל עולמם המיוחד.
ולבסוף, הרבה תודה לאשתי האהובה יעל שליוותה אותי בכל שלבי המחקר והכתיבה ותרמה רבות להוצאת הספר.
יש לציין - כל הפרטים המזהים, שמות, מקומות, תיאורים אישיים וכדומה, המופיעים בספר זה שונו מהמציאות וכל דמיון בינם לבין אדם ו/או מקום כלשהו הינו מקרי בלבד.
 
 
מבוא
 
ראשיתו של ספר זה נעוצה בשיחה מקרית עם חבר, שלפני שנים הצטרף, כמשובת נעורים, למשך מספר חודשים לישיבה חסידית של "חוזרים בתשובה" בירושלים. הבעתי בפניו את התעניינותי בתהליך הפסיכולוגי של השתנות האישיות, שעה שהיא חווה התנסויות דתיות- מיסטיות. הדגשתי, כי ברצוני לחקור ולהכיר מקרוב מאוד את המאמינים עצמם, ולעקוב אחרי דרכי עבודתם הדתית כפי שהיא מתרחשת בפועל ממש ובחיי היום יום.
תשובת חברי היתה פסקנית: "אין כל אפשרות לחקור תופעה זאת! גם אם תצליח להשיג את הסכמתם לצפות מן הצד בפעילותם, לעולם לא תוכל להבין מה מתרחש בפועל בנבכי תודעתם. התהליכים העוברים על האישיות הם בעיקרם פנימיים ולכן, מלבד אינפורמציה אנתרופולוגית לא תשיג את מבוקשך." הוא העלה באוזני אפשרות אחרת: "אתה יכול להצטרף אליהם, להיקלט בישיבה כאחד החסידים, וכך להתנסות ולחוות באישיותך שלך את המהפך הפנימי".
דרך שנייה זאת נראתה לי מסקרנת ומבטיחה יותר, אך מיד הוסיף חברי דברי הסתייגות: "מניסיוני אומר לך, כי אם תעבוד איתם ותשתלב בהם השתלבות מלאה, כבר לאחר שלושה חודשים תחוש כי דרך אמונתם כובשת אותך. מכאן ואילך תיסחף ותיעשה חלק מהם, ובודאי שתאבד כל עניין וכל אפשרות לחקור את התופעה."
כיוון שחברי היה נחרץ בדעתו כי שתי האפשרויות אינן ניתנות לביצוע, עלה בדעתי ראשית לבחון מהן הדרכים שבהן נקטו חוקרים אחרים, שניסו לעמוד מקרוב אחר מימושה האמפירי של מיסטיקה יהודית.
בספריות מצאתי אמנם מחקרים ודיווחים ספורים על החינוך בישיבה (למשל, שוורץ, תשכ"ח; Helmreich, 1982; בנטוב, מ. תשמ"א) אולם, לא נמצא חומר המתייחס לחיי החסידים ברמה האמפירית בכלל ולפעילות מיסטית בחיי היום יום, בפרט.
במקביל לכך, מצויים מחקרים ודיווחים על תופעת ה"חזרה בתשובה" ביהדות. הם מתבססים על ראיונות עם "חוזרים בתשובה" ודיווחים שלהם על מה שעבר עליהם בתהליך זה וכן על שאלונים שמולאו על ידם.
אולם, ככל שעלה בידי לברר, אין בנמצא עבודת מחקר המתארת כיצד מתרחש "תהליך התשובה" בישיבה בפועל, בחיי היום יום. כלומר, עבודה המבוססת על כניסת חוקר "פנימה" ועל היכרות קרובה שלו עם ההוויה החומרית, החברתית והנפשית-רוחנית, של החיים בישיבה. ככל הנראה, גם לא קיים מחקר המספק את האינפורמציה ומסביר את דרכי הגשמת המיסטיקה היהודית הלכה למעשה בחיי היום-יום.
האם ניתן לרדת לפשרם של תהליכים אלה בדרך מחקרית? כיצד אפשר להתגבר על הדילמה שעלתה מדברי חברי: מרחוק, כמשקיף, אינך יכול לשמוע את דקות הנעימה, ומקרוב, כמשתתף, אתה נופל שבוי בקסמיה. נזכרתי בפתרונו המיתי של הגיבור ההומרי אודיסאוס, הערום באדם: ביודעו כי כל ספן שחלף ליד האי של בנות הים ושמע את שירתן האלוהית, לא היה יכול לעמוד בפני פיתוי שירתן הקסומה, נמשך לאי וסופו היה מוות איום - קשר עצמו אודיסאוס לתורן ספינתו, אטם בשעווה את אוזני מלחיו החותרים וכך שמע הוא את שירתן, דרש והתחנן לפני אנשיו שיתירוהו מן התורן, אך הם לא שמעו את קריאותיו, כשם שלא יכלו לשמוע את שירתן של בנות- הים. בדומה, ספר זה, ניתן לאמור, הוא דו"ח המחקר של "מסע האודיסיאה" האישי שלי:
במשך כשנתיים הייתי נתון בקשר הדוק מאוד עם הישיבה של "בעלי תשובה", חסידי ברסלב. התקרבתי אליהם, תוך מאמץ להיכנס כ"לוח חלק", לנטרל את ידיעותיי ואת שיפוטי ולהכיר מקרוב את עולמם החברתי והרוחני. השתדלתי לקלוט כל רמז וסימן מחייהם ובעזרתו, להבין עד עומקה את הוויית-חייהם השלמה. יחד עם זאת, בפינת תודעתי ער הייתי תמיד להכרח לעמוד בפני קסם-המשיכה העצום של מציאות-החיים הנחשפת בפני: יש לשמור מרחק-בטחון, פן תתנפץ "ספינת-המחקר" ולא אוכל עוד לשוב.
במבט לאחור, דומני, שמקצועי וניסיוני כפסיכולוג, אף שלא היה לו קשר ישיר להתנסות האישית ולמחקר של חיי הישיבה, אפשר לי "הגבהת האנטנות" לקליטה חדה ובהירה יותר של גוונים ורמזים בתקשורת הפנים- ישיבתית.
במבוא זה אציג בקצרה את הנושאים והתחומים שבהם, ככל הידוע לי, התופעות וההבנות שנחשפו בפני הן חדשות ובלתי-ידועות.
טיבו המיוחד של נושא המחקר אילץ אותי לפתח דרכי-מחקר ייחודיות, ההולמות את מגמת המחקר: אמנם, דרך העבודה המרכזית היתה מתודת "התצפית המשתתפת": החוקר משתתף בפועל בכל דרכי החיים הנחקרות, אך בה בשעה, שומר על עמדה של צופה ובוחן התנהגויות ותהליכים מן הצד. דרך זאת שולבה בשתי מתודות חקירה נוספות: האחת, "מתודת הקריאה המשותפת" והשנייה "מתודת מעבדת- האני".
המחקרים העוסקים בחסידות בכלל ובברסלב בפרט, נוהגים לפרש את תורתם על-פי פרשנותו של החוקר לטקסטים שלהם. בחיבור זה, המתמקד במשמעות האמפירית-יישומית של הטקסטים, השתדלתי ככל האפשר להימנע מלפרש טקסטים על פי מחקרים קודמים או על-פי שיפוטי שלי. במקום זאת, ישבתי עם הבחורים בישיבה וניסיתי ללמוד את פירושיהם שלהם לטקסטים ואת המשקל היחסי שהם מייחסים לנושאים השונים. את דרך העבודה הזאת כיניתי מתודת "הקריאה המשתתפת" - קריאת טקסטים תורניים עם החסידים ופירושם בהתאם לדרך ולמשמעות הניתנת להם על ידי החסידים עצמם.
מתודת "הקריאה המשתתפת" שיקפה את תורת ברסלב בעיניהם, את התורה שאותה הם שואפים להגשים. ואילו "התצפית המשתתפת" אפשרה לי לבחון ולאמוד את דרכי הגשמתה של תורה זאת במציאות חיי היום יום.
הדרך של "תצפית משתתפת" נתגלתה כבלתי מספקת מהיבט נוסף: עיקר עבודתם המיסטית של החסידים היא אישית מאוד ונעשית ביחידות. למשל, "שיחת התבודדות" עם ה', הנעשית מדי לילה, כאשר מתפזרים החסידים בין עציה של גבעה נידחת. בראיון הם יספרו על חוויית ההתעלות-המיסטית, ואולי אף יציינו מצוקה אישית שהעלו בשיחתם, אולם אינך יכול לדעת בפועל כיצד ועל מה הם משיחים מדי לילה. ויתרה מזאת - גם אם יאפשרו לך להקליט ולצלם אותם באופן חד-פעמי, לא תוכל לעמוד על טיב האפקט המצטבר של נוהל-שיגרה זה על האישיות. דומה, שכל עוד לא יתנסה החוקר בעצמו בפעילות זאת לא יוכל לרדת לפשרה.
אולם, כפי שציינתי, יישום מלא של הפעילות-המיסטית עלול לגרום לחשיפת-יתר של אישיות החוקר. שיטת העבודה המיוחדת שפיתחתי עניינה להתנסות ב"תנאי אמת", אך באופן מבוקר וממותן, במעין התנסות מדגמית, ב"תנאי מעבדה". כיניתי דרך חקירה ייחודית זאת: מתודת "מעבדת-האני" ("The "me-laboratory method).
המתודה מתבצעת על-ידי איתור תחומי התנסות פנימית האטומים לחקירה הרגילה: "שיחת התבודדות", "שמירת קדושת השבת"; "פענוח ניסים" במציאות, ועוד. בחיי הישיבה הדחוסים והרוויים בהוויית האמונה, לומד החסיד להקיף עצמו בכל יום במגוון פעילויות אלה, הממלאות את כל אישיותו. במתודת "מעבדת האני", נבחרת בכל פעם לפרק זמן מוגדר, התנסות אחת תוך התעלמות יחסית משאר הפעילויות המיסטיות.
אם מקפיד אתה לקיים אותה פעילות בדיוק באותו האופן שבו הם מקיימים אותה, תוכל לצפות כי תוצאות מעבדת-האישיות שלך יהיו דומות באופיין להתנסותם שלהם. גם אם חלשות ועמומות יותר בעוצמתן.
ניסיון מיוחד זה, להיכרות ולחקירה של דרכי ההגשמה הקונקרטיות-אמפיריות של המיסטיקה היהודית, חשף ממצאים ותופעות המאירים מפרספקטיבה חדשה נושאים מוכרים:
התהליך הקוגניטיבי של "החזרה בתשובה" - התיאורים והמחקרים של תופעת ה"חזרה בתשובה" מתמקדים בעיקר בשני תחומים שבהם חלה תמורה באישיות בעל התשובה: מחד גיסא, השינוי הרגשי-רוחני העובר עליו עם התעוררותה של האמונה בליבו. ומאידך גיסא, התהליך של אימוץ והפנמה של המצוות והלכות "עשה ואל תעשה" בחיי היום יום. התייחסות זאת לתמורה באישיות ובתחומי הרגש וההתנהגות מלווה לא פעם גם בהדגשת ההיבטים הסוציאליים, הכרוכים בהינתקות מכל קשרי העבר והיקלטות במערך חברתי חדש.
אולם, לעוקב מקרוב אחר תהליך התשובה בכלל ותהליך התשובה החסידי-מיסטי בפרט, מתגלה פרספקטיבה חדשה, נוספת של התופעה: תמורות-האישיות בעלות האופי האמוני-רוחני מחד, וההלכתי-מעשי מאידך, מופיעות כמשולבות בתוך תשתית קוגניטיבית חדשה ונתמכות על-ידה. תשתית זאת עיקרה ברכישת מושגים חדשים, המהווים "כלים" בשירות התודעה, בעזרתם ניתן להפנים ולעצב את המהפך האישיותי. דומה שבספר זה נחשף לראשונה, באופן מפורט על מרכיביו ותהליכיו, המארג הקוגניטיבי הנרכש בתשובה שעליו נשען המהפך האישיותי כולו.
העבודה המיסטית האישית בתוך ההוויה החברתית - היכרות עם התיאוריה וההגשמה של העבודה המיסטית - (הפעילות הדתית הייחודית המיועדת לשם יצירת קשר אישי חי וישיר עם ההוויה האלוהית) - של החסיד אינה יכולה לספק תמונה שלמה. הישיבה החסידית היא ארגון חברתי מגובש, בעל נורמות התנהגות, היררכיה פנימית, דפוסי לימוד, הרגלי תמיכה ביחיד - חומרית ורוחנית, קשרים עם החוץ וכדומה. ממד זה של הפעילות, ההוויה החברתית-קיומית בישיבה החסידית בכלל ובפעילות המיסטית בפרט, כלומר, הדרך שבה היחיד מקיים את פעילותו המיסטית כחלק ממערך השתייכות חברתית, מוגדר ומחייב, מהווה פרספקטיבה נוספת שטרם זכתה להארה.
כיצד מפרשים ומגשימים חסידי ברסלב את תורת ר' נחמן - מן הפרשנות המחקרית של כתבי ר' נחמן מברסלב וממשיכיו עולות שתי מגמות עיקריות: האחת, שתורה זאת מבטאת בעיקרה התמודדות אינטלקטואלית עם הדיאלקטיקה של האמונה והספק (י. ווייס, תשל"ה). והמגמה השנייה: שחסידות זו היא זרם הומניסטי- אקזיסטנציאליסטי ייחודי ביהדות (א. גרין, תשמ"א; ע. שטיינזלץ, תשמ"א; פ. שדה, 1982).
דומה, שקשה מאוד לזהות על סמך הכתבים התורניים, מהו "המינון הנכון" המקובל על החסידים בחיי המעשה, בין התחומים השונים של חייהם: לימוד התורה וקיום המצוות; הפעילות המיסטית; הפעילות החינוכית-הומאנית. בעבודה זו נתאפשרה חשיפתו של "המינון" הריאלי, המתקיים הן ביחס לפרשנותם והן לגבי דרך עבודתם האמפירית, של החסידים בישיבה.
הנה כמה נושאים נוספים, יותר ספציפיים, בעבודתם המיסטית של חסידי ברסלב, אשר זכו כאן לפרספקטיבה חדשה, התורמת בכך להבנת ההיבט האמפירי של המיסטיקה היהודית בכלל.
הפסיכולוגיה של "שיחת ההתבודדות" - מדוע מייחסים חסידי ברסלב חשיבות כה רבה לשיחה האישית היומית עם ה', עד שחיי התורה כולם עומדים עליה? על מה וכיצד משוחחים עם ה'? כיצד ניתן "לקלוט" את תשובותיו? כיצד משפיעה השיחה על האישיות לאורך זמן?
שאלות אלו ואחרות זוכות כאן לתשובה, על-ידי התיקוף בין מתודת "התצפית המשתתפת" לבין מתודת "מעבדת האני": החוקר צופה בחסידים ופעילותם, משוחח איתם על התנסותם ובה בעת, מתנסה בעצמו, בתנאים מבוקרים, באותן התנסויות.
טכניקות ואסטרטגיות של "הכשרת האישיות" לעבודה המיסטית - בחיבור זה נחשף לראשונה מערך שלם של אסטרטגיות קוגניטיביות וטכניקות אישיות, הנלמדים ונרכשים בישיבה ונתפסים כפיתוחה של "אמנות החיים" הרצויה. מערך זה כולל הן היבטים ונהלים של שיפור ושכלול האישיות והן קונצפציות וטכניקות-פסיכולוגיות, המדריכות את אקט ההתעלות-המיסטית עצמו.
מתברר, שהמיסטיקה-היהודית ביישומה המעשי, אם אינה נעשית כהלכה, נתפסת כתהליך העשוי לפגום בעבודת ה' היומיומית הרגילה ואף להזיק לאישיות. לכן, זוהי "אמנות" הנרכשת לאט, בתרגול מרובה ובאמצעות קבלת הדרכה והיזון-חוזר מהרב ומהחברים.
גם כאן מתבהר מערך מושגים נרכש, המהווה מעין "ערכת כלי עבודה" לתודעה, כדי שתוכל להנחות ולווסת תהליך זה.
גישתם ומעורבותם של החסידים "בחיי החולין" - מה יחסם לעבודה? לפרנסה? לשירות בצבא? כיצד הם משלבים את עבודתם הדתית עם תפקודי החולין של חיי היום-יום שמחוץ לישיבה: הליכה לבנק; נסיעה באוטובוס; עבודה מקצועית; ביקור בבית-חולים?
בחסידות מוכר המושג "עבודה בגשמיות" המבטא את המאמץ לקרב ולמזג את פעילויות הקודש עם פעילויות החול. בובר מפרש מושג זה כניסיון לחיות את חיי החולין באופן מלא, כך שהם עצמם יהוו את דרך-המלך לחיי אמונה מלאים. ג. שלום מאידך, מפרש מושג זה כביטוי למאמץ החסידי לחלץ מתוך חיי החולין את "ניצוצות הקדושה", וכך, להתעלות מתוכם ולצמצמם לקיום המינימום ההכרחי בלבד.
והנה, אם בוחנים את פרשנותם ואת הגשמתם של החסידים על-פי הדרך שבה הם נוהגים במציאות האמפירית, נוכחים כי ה"עבודה בגשמיות" היא בעלת תוכן שונה: הם רותמים את אירועי חיי החולין לדיאלוג האישי והמתמיד שלהם עם ה'. אני מכנה דיאלוג זה "מעש דיאלוגי", כלומר, פעילות-חולין המהווה דיאלוג-המוליך-מעלה עם ה'.
ה"אנרגיה הנפשית" במיסטיקה הדתית - ההתקרבות אל השיח והמעש של החסידות האמפירית, והכרת דרך קריאתם את מקורותיהם התורניים, חושפת נוכחות ממשית בחייהם של מושג מרכזי בפסיכולוגיית-האישיות: מושג ה"אנרגיה הנפשית". בשפתם מופיע המושג "כשפע-חיות", כמרץ והתעוררות, כהאצלה רוחנית וכדומה. תורות-אישיות פסיכולוגיות-מדעיות כמו אלה של פרויד, יונג, הרטמן, סליי ואחרים מתארות את מכלול כוחות האישיות על כל צורותיו, כגילויו של כוח-על או מהות-בסיסית אחת, היא ה"אנרגיה הנפשית". כמו בפסיכולוגיה, גם בהשקפה הדתית-מיסטית מזוהה כוח-על אישיותי כזה ונעשה מאמץ להבינו ולרתמו לשירות האישיות. יתרונו של מושג "האנרגיה הנפשית", בחקירת ההשקפה וההגשמה המיסטית-דתית נעוץ בכך שהוא מאפשר להתייחס אליהן מפרספקטיבה פסיכולוגית-מדעית, ללא רדוקציה.
אין ספק שחיבור זה מאיר אך פינה קטנה במכלול דרכי ההגשמה האמפירית של העבודה המיסטית ביהדות: ישיבת בעלי-התשובה של חסידי ברסלב. התמקדות זאת היא ככל הנראה המס שמשלמת כל חקירה אמפירית-אנתרופולוגית: יש להיזהר בהכללת הממצאים. אולם, דומה כי כניסיון ראשון להכיר הוויה אמפירית זאת, מציינים הנושאים שצוינו לעיל וכן נושאים נוספים, עד מה חיוני לאזן ולהשלים את חקירת הטקסטים המקובלת, גם בהיכרותה של ההגשמה היהודית האמפירית.
תקווה אני, כי הדיווח הנמסר כאן על המפגש שלי עם החסידות-המיסטית הברסלבית בעצם מעשה הגשמתה, יפתח צוהר קטן גם בלבו של הקורא לעולמות כה רחוקים וזרים ויחד עם זה כה קרובים ומוכרים, המתקיימים בקרבנו.