הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • ענן של אפשרויות
  • ענן של אפשרויות
    מייקל לואיס | תרגום: יניב פרקש
    ידיעות ספרים, בבל | דצמבר 2017 | עיון, עסקים וניהול, פסיכולוגיה | 376 עמ' מודפסים
    "ענן של אפשרויות" הוא סיפורם מעורר ההשראה של שני ישראלים שזכו לתהילת עולם, הפסיכולוגים ההתנהגותיים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן.
     
    עמוס טברסקי (1937- 1996) היה צבר ולוחם מבריק, בוטח בעצמו ומוחצן, תמיד במרכז תשומת הלב. דניאל כהנמן (1934-), ניצול שואה ועולה חדש, היה ונותר נטע זר, מופנם וספקן. לפני כ-40 שנה החלו השניים לפרסם במשותף שורה של מחקרים מקוריים להפליא אשר ביטלו את הנחותינו לגבי תהליך קבלת ההחלטות שלנו. טברסקי וכהנמן הראו שוב ושוב כיצד המוח האנושי טועה באופן שיטתי כאשר הוא נאלץ לשפוט מצבים של אי-ודאות, ומדוע אין לבטוח באינטואיציה האנושית כשצריך לקבל החלטות. רעיונותיהם המציאו את תחום הכלכלה ההתנהגותית, והשפיעו עמוקות על תחומי מחקר וידע רבים, החל ברפואה וספורט וכלה במנהל עסקים ובמנהל ציבורי.
     
    "ענן של אפשרויות" הוא גם סיפורה של השותפות הפורה ויוצאת הדופן בין שניים מהמוחות המבריקים ביותר בזמננו, שהפכו גם לחברים קרובים. טברסקי וכהנמן עבדו בקרבה רבה כל כך שהם כבר לא זכרו מי הגה איזה רעיון והחליטו על סדר הופעת השמות שלהם בפרסומיהם המשותפים בהטלת מטבע. שיתוף הפעולה ביניהם, שנמשך עד לפטירתו של טברסקי, נחשב לאחד המוצלחים והבולטים ביותר בהיסטוריה של המדע. התיאוריה החדשנית שפיתחו שינתה את האופן שבו אנו חושבים, וזכתה ב-2002 בפרס נובל לכלכלה, שאותו קיבל דניאל כהנמן בשם שניהם.
    מכר מאות עותקים
  • ספר דיגיטלי
     
    46
    ספר מודפס
     
    118 82.6
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • התחלה: 
    בעיה בלתי־פתירה
     
    פעם מזמן, בשנת 2003, פרסמתי ספר בשם Moneyball,1 שעסק בניסיונה של קבוצת הבייסבול אוקלנד את'לטיקס למצוא דרכים חדשות וטובות יותר להעריך שחקנים ואסטרטגיות משחק. תקציב השחקנים של הקבוצה היה נמוך מזה של קבוצות אחרות, ולכן, מכורח הנסיבות, ניסו מנהליה לחשוב על המשחק קצת אחרת. הם גילו בנתוני בייסבול חדשים וישנים - ובניתוחים שבוצעו בנתונים האלה מחוץ לליגה - את מה שהיה, הלכה למעשה, ידע חדש על המשחק. והידע החדש הזה אִפשר להם להכריע בלא תנאי הנהלות של קבוצות בייסבול אחרות. הם זיהו ערך בשחקנים שקבוצות אחרות זלזלו בהם או פסחו עליהם, והבינו שחלק גדול ממה שנחשב ל״חוכמה מקצועית״ בבייסבול היה למעשה שטות מוחלטת.
    כאשר סִפרי יצא לאור, היו מומחי בייסבול - מנהלים ותיקים, מגלי כישרונות ועיתונאים - שהתרגזו והתייחסו אליו בביטול; מנגד, קוראים רבים מצאו את הסיפור מעניין לא פחות ממני. רבים הפיקו מגישתה של אוקלנד לבניית קבוצת בייסבול לקח כללי יותר: אם אפילו עובדים עתירי שכר, המושכים תשומת לב ציבורית רבה כל כך בעסק שמתקיים כבר מאה וחמישים שנה, יכולים להתל כך בשוק שלהם, באיזה שוק לא יהיה הדבר אפשרי? אם אפילו שוק שחקני הבייסבול הוא שוק לא יעיל, איזה שוק לא יסבול מכּשלים כאלה? אם גישה אנליטית חדשה הוליכה לגילוי ידע חדש בבייסבול, האם ישנו שדה אחר כלשהו של פעילות אנושית, שבו גישה דומה לא תוכל להניב גילויים כאלה?
    רבים לקחו דוגמה מאוקלנד, ובעשור שחלף מאז ניסו להשתמש בנתונים טובים יותר ובניתוח נתונים משופר כדי למצוא כשלֵי שוק. במהלך התקופה קראתי כתבות ומאמרים על מאניבול בחינוך, מאניבול באולפני סרטים, מאניבול ברפואה הציבורית, מאניבול בגולף, מאניבול בחקלאות, מאניבול בהוצאה לאור (!), מאניבול בקמפיינים פוליטיים, מאניבול בממשל, מאניבול בבנקאות, וכן הלאה. ״פתאום אנחנו משחקים מאניבול עם קו ההתקפה?״ התלונן מאמן ההתקפה של קבוצת הפוטבול ניו יורק ג'טס בשנת 2012. ואילו הקומיקאי ג'ון אוליבר, שראה את השימוש המתוחכם והמרושע להפליא בנתונים שעשתה הרשות המחוקקת בצפון קרוליינה כאשר ניסחה חוקים שנועדו להקשות על אזרחים שחורים להצביע, בירך את המחוקקים על יישום מוצלח של ״מאניבול גזענות״.
    אבל הלהט להחליף את המומחיות הישנה בניתוח נתונים חדשני הוליד לא פעם שטחיות. כאשר מקבלי החלטות גורליות הסתמכו על ניתוח נתונים ולא נחלו הצלחה מיידית (ולעתים גם כשהצליחו), הם ספגו מתקפות מסוג שמעולם לא כֻּוון כלפי קבלת החלטות מהאסכולה הישנה. בשנת 2004, לאחר שחיקו את הגישה של אוקלנד לקבלת החלטות בבייסבול, בוסטון רד סוקס זכתה באליפות העולם, לראשונה מזה מאה שנים כמעט. בזכות אותן שיטות, הקבוצה שבה וזכתה באליפות בשנים 2007 ו—2013. אבל ב—2016, אחרי שלוש עונות מאכזבות, הכריזו ראשי הקבוצה שהם נסוגים מן הגישה המבוססת על נתונים וחוזרים להסתמך על שיקול דעתם של מומחי בייסבול (״אולי נשענּו יותר מדי על מספרים...״, אמר הבעלים ג'ון הנרי). העיתונאי נייט סילבר נהנה במשך שנים אחדות מהצלחה מדהימה בניבוי תוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית עבור הניו יורק טיימס, בזכות גישה סטטיסטית שלמד כאשר כתב על בייסבול. לראשונה בהיסטוריה נדמה היה שיש לעיתון יתרון בניבוי הבחירות. אבל אז עזב סילבר את הטיימס וכשל בניבוי עלייתו של דונלד טראמפ - וגישתו לשימוש בנתונים לניבוי הבחירות ספגה ביקורת... בניו יורק טיימס! ״אין דבר חשוב יותר מעיתונאות שטח, לאור העובדה שפוליטיקה היא ביסודה מפעל אנושי, שיכול, לפיכך, להכשיל כל תחזית והיגיון״, כתב בעל טור בטיימס בשלהי אביב 2016 (והתעלם מכך שגם מעט מאוד עיתונאי שטח חזו את עלייתו של טראמפ, ומכך שנייט סילבר עצמו הודה כי טראמפ נראה לו יחיד במינו, ולכן הניח למידה יוצאת דופן של סובייקטיביות להסתנן לתחזיותיו).
    אני בטוח שיש הצדקה לחלק מן הביקורת הנמתחת על מי שמתיימרים להשתמש בנתונים כדי למצוא ידע ולנצל כשלים בתחומי העיסוק שלהם. אבל יהא אשר יהא הדבר בנפש האדם שאותו ניצלו באוקלנד את'לטיקס לצורכיהם, הוא אינו צפוי להיעלם. הרעב למומחיות שתדע ״בוודאות״ - אף שוודאות אינה אפשרית - תמיד שורד, כמו מפלצת קולנועית שחוזרת לתמונה האחרונה גם כשכביכול חוסלה כבר.
    וכך, לאחר ששקע האבק על התגובות לספרי, אחת מהן נותרה בכל זאת חיה ורלוונטית יותר מכל האחרות: סקירה מאת צמד אנשי אקדמיה, שניהם מאוניברסיטת שיקגו - כלכלן בשם ריצ'רד תֵ'יילר (Thaler) ופרופסור למשפטים בשם קאס סאנסטין (Sunstein). מאמרם של ת'יילר וסאנסטין, שהתפרסם ב—31 באוגוסט 2003 בכתב העת ניו ריפבליק, הצליח להיות מחמיא וקטלני בעת ובעונה אחת. השניים הסכימו, כי מעניין לראות שוק של ספורטאים מקצוענים שהיה משובש עד כדי כך שקבוצה ענייה כמו אוקלנד את'לטיקס הצליחה להביס את רוב הקבוצות העשירות ממנה, פשוט באמצעות ניצול כשליו. אבל המחבר של ״מאניבול״ - המשיכו המבקרים - החמיץ את הגורם העמוק יותר לכשלים בשוק שחקני הבייסבול: אלה נבעו ישירות ממנגנון החשיבה האנושית. הדרכים שבהן מומחי בייסבול עשויים לטעות בשיפוטם של שחקני בייסבול - הדרכים שבהן שיקול הדעת של כל מומחה בכל תחום עשוי להשתבש כתוצאה מכשלי דעתו-שלו - תוארוּ לפני שנים על ידי צמד פסיכולוגים ישראלים בשם דניאל כהנמן ועמוס טברסקי. הספר שלי לא גילה שום דבר מקורי. הוא בסך הכול סיפק עוד המחשה לרעיונות שמסתובבים בשטח כבר עשרות שנים, רעיונות שאנשים כמוני (למשל) לא ידעו להעריך כיאות.
    זוהי לשון המעטה, כמובן. עד אותו רגע, איני סבור ששמעתי אי פעם על כהנמן או על טברסקי, אף שאחד מהם הצליח אפילו לזכות בפרס נובל בכלכלה. וגם לא הקדשתי מחשבה יתרה להיבטים הפסיכולוגיים של סיפור ״מאניבול״. שוק שחקני הבייסבול שָפע כשלים כאלה ואחרים: מדוע? הנהלת אוקלנד דיברה על ״הטיות״ בשוק: מהירות רגליים, למשל, זכתה להערכת יתר, כי היה קל כל כך לראות אותה, בעוד יכולתם של חובטים לסחוט ״גישה חופשית״ לא הוערכה די הצורך, בין השאר, משום שגישה חופשית נראתה משעממת כל כך - כאילו לא דרשה מן החובט לעשות דבר. שחקנים שמנים או מכוערים סובלים יותר מאחרים מהערכת חסר; שחקנים נאים ובנויים לתלפיות, לעומת זאת, זוכים לעתים קרובות להערכת יתר. כל ההטיות שעליהן דיברה הנהלת אוקלנד נראו לי מעניינות מאוד, אבל לא עשיתי צעד נוסף ולא שאלתי את השאלות המתבקשות: מה מקורן של ההטיות האלה? מדוע אנשים סובלים מהן? יצאתי לספר סיפור על האופן שבו שווקים פועלים, או נכשלים - ובפרט כאשר הם מעריכים בני אדם. אבל בתוך הסיפור הזה הובלע סיפור אחר, שאותו לא חקרתי ולא סיפרתי, והוא האופן שבו פועל המוח האנושי, או האופן שבו הוא נכשל כאשר הוא שופט ומקבל החלטות. בתנאי אי-ודאות - לגבי השקעות, או בני אדם, או כל דבר אחר - איך מגיע המוח האנושי למסקנות? איך הוא מעבד ראיות - ממשחק בייסבול, מדוח פיננסי, מהליך משפטי, מבדיקה רפואית או מספיד-דייטינג? מה עושים מוחות אנושיים - אפילו מוחותיהם של ״מומחים״ - שמוביל אותם לשגיאות שיפוט שאחרים יכולים לנצלן למטרות רווח, אם רק יתעלמו מן המומחים ויסתמכו על הנתונים?
    ואיך קרה שצמד פסיכולוגים ישראלים ידע לומר הרבה כל כך על הסוגיות האלה, עד כדי כך שהם חזו, כביכול, ספר על בייסבול אמריקאי שנכתב עשרות שנים אחריהם? מה גרם לשני בחורים מהמזרח התיכון להתיישב ולפענח מה עושה המוח האנושי כשהוא מנסה לשפוט שחקן בייסבול, או אפיק השקעה, או מועמד לנשיאות? וכיצד הצליח פסיכולוג דווקא לזכות בפרס נובל בכלכלה? התברר שבתשובות לשאלות האלה נטמנו זרעיו של סיפור נוסף, שהמתין למי שיבוא לספר אותו. הנה הוא לפניכם.
    • מייקל לואיס
    • מייקל לואיס

      מייקל לואיס (באנגלית: Michael Lewis, נולד ב-15 באוקטובר 1960 בניו אורלינס שבלואיזיאנה) הוא עיתונאי וסופר אמריקני. כתב ספרים פופולריים ובהם "פוקר שקרנים", "מכונת הכסף", "יותר חדש מחדש" ו"מאניבול".

      לואיס קיבל את חינוכו בבית ספר הפרטי היוקרתי "איזידור ניומן" בניו-אורלינס‏, ולאחר מכן למד לתואר בהיסטוריה של האמנות באוניברסיטת פרינסטון. הוא קיבל תואר שני בלימודי כלכלה מבית הספר לכלכלה של לונדון. לאחר שסיים את לימודיו החל לעבוד כמוכר איגרות חוב בניו יורק ואחר כך בלונדון, שלב בחייו המתואר בספרו האוטוביוגרפי למחצה "פוקר שקרנים", המתאר באופן ביקורתי את הווי וול סטריט בשנות השמונים.

      ב-1999 הוציא את ספרו The New New Thing: A Silicon Valley Story (בעברית: יותר חדש מחדש, עמק הסיליקון מאחורי הקלעים: הקצב, הכסף, העוצמה), המתאר את הצלחת חברות ההזנק והתפתחות עמק הסיליקון, דרך סיפורו של ג'ים קלארק, מייסד חברת סיליקון גרפיקס וחברת נטסקייפ.

      בהמשך, ספרו "Next: The Future Just Happened" (בתרגום לעברית: "ואז העתיד פשוט התרחש") עובד לסדרה תיעודית בת 4 חלקים ברשת ה-BBC, שבה בחן לואיס בעצמו את השפעת האינטרנט על החברה ועל הכלכלה. במהלך עבודתו כמוכר איגרות חוב הוא עבד גם כעיתונאי עבור המגזין "ניו רפובליק" ומאוחר יותר עבור העיתון "ניו יורק טיימס" והמגזין "ניו יורקר".

      ספרו מ-2003, "Moneyball: The Art of Winning an Unfair Game" מתאר את שיטות העבודה, השיקולים והניתוחים הכלכליים והמקצועיים בליגת הבייסבול המקצוענית ה-MLB, ובפרט מתרכז באופן בו מצליח בילי בין, מנהלה של קבוצה בעלת תקציב דל יחסית (אוקלנד אתלטיקס), להתחרות בקבוצות העשירות, הניו יורק יאנקיז והבוסטון רד סוקס, וזאת באמצעות שימוש בניתוח יכולות שחקנים על פי נתונים סטטיסטים לא שגרתיים עד אז. בעקבות הספר, הפך המינוח "Moneyball" למושג שכיח בבייסבול, בענפי ספורט נוספים, בעולם העסקים ובפוליטיקה, המתאר תפיסת עולם של ניהול תחרותי. על בסיס הספר הופק סרט הקולנוע מאניבול בכיכובם של בראד פיט וג'ונה היל שיצא לאקרנים ב-2011. ב-2006 פרסם לואיס את הספר "The Blind Side Evolution of a Game", בו ניתח באופן דומה ל-Moneyball את השינוי שחל במשחק הפוטבול וחשיבות תפקידי השחקנים בו, החל משנות ה-80 של המאה ה-20. על בסיס הספר נעשה סרט הקולנוע שובר הקופות "The Blind Side" בכיכובם של סנדרה בולוק וטים מקגרו. ב-2008 יצא לאור הספר Panic (פאניקה) בעריכת לואיס. הספר כולל אוסף מאמרים מאת מספר מחברים, ביניהם לואיס, על חמישה מהמשברים הכלכליים של העשורים האחרונים ובהם יום שני השחור, קריסת קרן הגידור לונג טרם קפיטל מנג'מנט, בועת הדוט-קום ומשבר הסאבפריים. ב-2010 יצא לאור The Big Short: Inside the Doomsday Machine (בתרגום מילולי, "השורט הגדול: בתוך מכונת יום הדין", יצא לאור בעברית בשם "מכונת הכסף"). בספר זה מתאר לואיס את המהלכים הכלכליים לפני משבר הסאבפריים ובמהלכו, תוך התמקדות בפעילים המעטים בשוק ההון שצפו את המשבר, השקיעו את כספם בהתאם והרוויחו סכומי עתק כאשר קרס שוק ניירות הערך המגובים במשכנתאות. הספר זכה לביקורות נלהבות ולהצלחה מסחרית גדולה, והגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס באפריל 2010, לראשונה בקריירה של הסופר. סגנון כתיבתו של לואיס קולח והומוריסטי, גם כשהוא דן בנושאים כלכליים מורכבים. לואיס מתגורר בברקלי, ומשמש כעמית אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

      הוא נשוי למגישת הטלוויזיה לשעבר, טבית'ה סורן ואב לשלושה ילדים. ב-2009 כתב ספר המתאר את חוויותיו כהורה בגידול ילדיו.

     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • לא רציונלי אבל לא נורא
    • שווה לך
    • תורת ההונאה
    • מיינדפולנס - להיות כאן ועכשיו
    • החיה הרציונלית
    • מבחן המרשמלו
    • כולנו בני חלוף
    • גריט
    • כוס הקפה שגרמה לי להתאהב
    • נוכחות
    • המרד נגד הגלובליזציה
    • זיכרון ילדות יפה במיוחד