הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • ספר התשוקות
    ספר מוגן
     
  • ספר התשוקות
    סופרות/ים שונות/ים | תרגום: מיכל שליו, יוסי טל, אביתר אורן, טליה הוס
    תשע נשמות | מאי 2018 | פרוזה תרגום, רומן ארוטי | 301 עמ' מודפסים
    קיץ, חום ורטיבות, הרפתקאות מיניות, גוף, אובססיות, חוויות מזדמנות, סווינגרס, יחסים אסורים וגילויים עצמיים, קשרים חד-מיניים, טריוּת, פרוזה נוטפת ומזיעה, סקס ושיגעון, הזיקה אל הגוף, הצורך באהבה. המיניות והמגוון מנקודת מבטן של שש-עשרה סופרות לטינו-אמריקאיות עכשוויות משבע מדינות.
     
    ברוכות הבאים וברוכים הבאות לתערוכת התשוקות של המאה ה-21. עולם שבני אדם מסתובבים בו בחיפוש – נואש לעתים – אחר חוויות ומגע, מין ואהבה, נחמה וריגוש, עור, תקשורת ואקסטזה. ההתרחשות תיפתח בטיול באקפולקו, בגיחה לחוף אורוגוואי, או ברגע אחד ששׂערה נתקעת בגרון באמצע סקס אוראלי. משם ייקחו אותך הסיפורים אל מחוזותיהם האינטימיים.
     
    הסתכלו על העוברים ושבים. לכל אחד סיפור-תשוקה, לכל אחד סוד או וידוי שלא נאמר. אנו ודומינו הולכי הרגל, נושאים בתוכנו תקרית מודחקת, רצון לא ממומש, התנהגות בלתי הולמת, זיכרון מחרמן, עלילה חריגה ברצף החיים. ובכן, זה החומר שממנו עשוי הספר הזה. ללא מטפורות, אלגוריות וסמלים: "ספר התשוקות" מכיל סיפורים ישירים, פשוטים וכנים – ולכן הם חודרים ישר אל מערכת העצבים שלנו. לפנינו אוסף סגנונות כתיבה, כסגנונות מגע. הזדמנות חד-פעמית להאזין לקולותיהן של מיטב הסופרות הלטינו-אמריקאיות העכשוויות, האומרות את דבריהן ופורשות לפנינו את יצירתן במין סימפוניה חושית.
     
    הסופרות:
     
    כריסטינה פרי רוסי (אורוגוואי)
     
    אריאנה הרוויץ (ארגנטינה)
     
    מרגריטה גרסיה רובאיו (קולומביה)
     
    מריאנה אנריקס (ארגנטינה)
     
    פילר קינטנה (קולומביה)
     
    אדריאנה לסבואה (ברזיל)
     
    פלומה פרס ססטרה (קולומביה)
     
    גבריאלה וינר (פרו)
     
    ונינה קולג׳ובאני (ארגנטינה)
     
    דניאלה פסיק (ארגנטינה)
     
    אמליה לו (קולומביה)
     
    דניאלה אלסיבר בלוליו (אקוודור)
     
    פייה בארוס (צ'ילה)
     
    גבריאלה בחרמן (ארגנטינה)
     
    דומיטילה בדל (ארגנטינה)
     
    חוליאטה בליפלד (ארגנטינה)
     
    פלור מונפורט (ארגנטינה)
     
    גבריאלה פונסה (אקוודור)
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win10
    מכר מאות עותקים
  • 35
    הוספה למועדפים שלי
  • שׂערה מזדיינת
    מאת כריסטינה פרי רוסי
    מספרדית: יוסי טל
     
    כריסטינה פֵּרי רוֹסי (1941)
    נולדה במונטווידאו שבאורוגוואי. ב-1963 החלה ללמד ספרות באוניברסיטת מונטווידאו ובאותה שנה גם פרסמה קובץ סיפורים קצרים. פרי רוסי נעשתה דמות רבת השפעה בשנות השישים והשבעים בשל הטון הפמיניסטי, החדשני והמרדני של כתביה. בימי הדיקטטורה באורוגוואי, ולאחר שזכתה בפרסים הספרותיים החשובים ביותר במדינה, נאסרו יצירותיה לפרסום. היא היגרה לספרד בשנת 1973 ומתגוררת עד היום בברצלונה. יצירתה כוללת: יותר מארבעים ספרים, שירה, מסות, סיפורים קצרים ורומנים, המתורגמים ליותר מחמש־עשרה שפות. היא עוסקת תמיד בנושאי תשוקה, מיניות, פמיניזם וחופש הפרט נוכח הדיכוי השלטוני. ולבסוף, פרי רוסי אוהבת חיות, כדורגל ואופרה, ולאחרונה הפסיקה לעשן מטעמי בריאות.
     
    ***
    עכשיו נתקעה לו השׂערה המזדיינת הזאת בגרון, הרחק מעבר לחך, לא עלתה החוצה ולא נבלעה פנימה, הוא לא הצליח למשוך אותה לתוך בית הבליעה ולא לדחוף אותה קדימה, והלשון שלו מצצה ינקה ליקקה את הדגדגן של קלאודיה שגנחה על השמיכה המקורית מתוצרת "נורגה" ופלטה מה שנשמע לו כשורה של קריאות זהות: כן, כן, כן, כן, כן... וזה לא היה הרגע המתאים לעצור, לאלץ את הלשון שלו להפסיק להתגלגל להתנדנד למעוך ולהרים את הדגדגן האדום הזעיר (מניסיון ידע שיש דגדגנים בגדלים שונים ורגישויות שונות, וזה של קלאודיה נראה כמו אחד הקטנים מדי והנסתרים מדי, שאי אפשר להביא אותם לאורגזמה מהירה), בת זונה, למה השׂערה המציקה הזאת מטיילת לו בגרון, מה לעשות, אם יקטע את פעולת הלשון שלו, את ההלוך־ושוב מעלה־מטה על הדגדגן של קלאודיה, היא בטח תתבלבל, תבוא אליו בטענות שהוא אגואיסט (הוא כבר גמר לפני הזמן בפות שלה), והיא לא מסוג הנשים שיימנעו מביקורת, בעיקר בנוגע לאגואיזם הגברי, עכשיו נראה שהשׂערה עומדת במקום, והוא תהה אם יש סיכוי לעצור לרגע את המציצה ולהשתעל, שיעול קל, לא משהו שיוציא מריכוז את קלאודיה, שעם העיניים העצומות שלה והראש בכיוון התקרה נראתה כמו מישהי שמתחננת, מישהי שיולדת, אישה שעושה מאמץ עצום להשיג משהו, מחצב, פנינה, משהו חבוי שנדרש מאמץ להביא אותו אל פני השטח, למה נשים מסוימות עושות פרצוף סובל כשהן מזדיינות, טוב, זה לא שהוא ראה את הפרצוף שלו במראה כשהוא גומר, אבל הוא בטוח שזה לא פרצוף של סבל, אולי של מאמץ, של מתח, אבל אז מגיעה המנוחה, באה הרגיעה של השרירים והתחושה הזו של קלילות הגוף העייף שמעלה בו רצון לישון, דבר שניסה מתוך נימוס להימנע ממנו, כדי שקלאודיה לא תבוא אליו בטענות שהוא נרדם אחרי שהוא מזדיין, "כמו כל הגברים", למה אלוהים או הטבע או השטן עצמו עשו את הדברים כל כך קשים ומסובכים; אין ספק, אם יש חור, העניין הוא למלא אותו, אבל החור היה יכול להיות במקום אחר, נגיש יותר, במרפק למשל, פות במרפק היתה יכולה להיות הרבה יותר נוחה לתפעול מכל סוג. לפעמים יש לו הרגשה שגוף האדם הוא לא אותה מכונה מושלמת שהמדענים מדברים עליה; האם הסיבה שהפות ופי הטבעת כל כך קרובים זה לזה היא שאין מקום בשאר הגוף, כדי לבלבל את בן הזוג המיני, או דווקא כדי לאפשר את היחסים הפזיזים האלה, בעלי המאפיינים של שליטה שהנשים מעדיפות להימנע ממנה, אבל נענות באי־רצון כשלוחצים עליהן? אותו דבר אפשר לומר על החור של צינור השתן ועל הפין, לא היה מקום אחר? כל המכלול הצמוד הזה נותן הרגשה שלא היה זמן לתכנן את העסק כמו שצריך, שישה ימים לא הספיקו ובסוף אלוהים או הטבע החליטו לערבב קצת את הדברים, ככה שגבר שירצה לחדור לתוך אישה לא יהיה חייב לצלוח מרחקים גופניים גדולים כדי לעבור מפי הטבעת אל הפות וההפך, וכשישתין יוכל גם לפלוט זרע, או כשיפלוט זרע יוכל להיראות כאילו הוא משתין, שלא לדבר על הכמות המזעזעת של שׂער ערווה שיש לנשים, קלאודיה סירבה להסיר אותו, היא אמרה שככה זה טבעי יותר ובעיניו זה נראה בסדר, הוא ממש אהב את שטיחון הכניסה הרך הזה, את המשולש הכהה הזה שיש בו שערות מקורזלות כמו חלזונות, אבל הנה לכם, לפעמים אחת מהן נתקעת בגרון כמו עכשיו, והוא לא מצליח לא לבלוע אותה ולא לדחוף אותה אל השפתיים, ששם יהיה אפשר להיפטר ממנה בקלות רבה יותר. כן, כן, כן!!!!!! צווחה קלאודיה ולא היה אפשר, בהחלט לא היה אפשר לעצור כדי לומר לה "בלעתי שערה מעצבנת", הוא אפילו לא בלע אותה, היא היתה שם, באמצע הדרך, הוא ניסה לשאוף אבל הדגדגן התכווץ, "מה לעזאזל אתה עושה?" מחתה קלאודיה, והוא היה חייב להמשיך למצוץ, להמשיך למצוץ אף שעמד למות מחנק, ואחר כך תיאר לו מה עלול לקרות: הוא ימות מחנק בין רגליה של קלאודיה, יכחיל בגלל מחסור באוויר, עם השׂערה שתקועה בין בית הבליעה לעצם החזה, ועד שהיא תקלוט כבר יהיה מאוחר מדי והוא כבר ימות, אחר כך תגיע ההתקשחות של הגופה, וקלאודיה לא תוכל להודיע לאף אחד, הוא לא נתן לה את מספר הטלפון של אשתו כדי לא להותיר עקבות, שניהם הסכימו על כך, הדבר הזה הוא לא יותר מאשר סקס, סקס וסקס, זה לא פוגע באף אחד, אשתו עייפה מדי אחרי העבודה הילדים והסבּים, והוא גבר, יש לו צרכים, רואים שגם לקלאודיה, קרוב לוודאי שגם היא נשואה, ולכן כשהיתה מגלה שהוא מת מחנק כשמצץ לה את הכוּס היא לא היתה יודעת מה לעשות, הם אף פעם לא דיברו על דברים כאלה לפני כן, לא היה צורך, הוא אף פעם לא שאל אותה מה היית עושה אם הייתי מת מהתקף לב כשאנחנו מזדיינים בסתר בערב בחדר במוטל זול, גם היא לא שאלה אותו את זה, נשים לא מתות בדרך כלל מהתקף לב כשהן מזדיינות, לעומתן הגברים כן, לא מזמן הוא קרא סטטיסטיקה שגברים נואפים נוטים לסבול מהתקפי לב יותר מאלה שלא נואפים, בגלל הצורך לשמור על סודיות והפחד להיתפס, אבל כשקלאודיה תתפוס שהוא מת מחנק כי לא הצליח לבלוע את השׂערה ולא לפלוט אותה החוצה כבר יהיה מאוחר מדי, תפסיקי למחוץ אותי בין הרגליים שלך, סוסה עצבנית, למה האישה הזאת לא מגיעה כבר לאורגזמה של הדגדגן, היחידה שהיא אוהבת, קלאודיה סיפרה לו שלמען האמת זאת היחידה שרוב הנשים אוהבות, אבל בסופו של דבר הוא לא לגמרי האמין, למרות שכרגע כמעט האמין כי היא צרחה, נענעה את הישבן, הרעידות היו כמו רעידת אדמה, האדמה רעשה, האדמה התנועעה, מקור החיים פלט לאוויר את גניחותיו את רעידותיו את מחצביו ואת שורשיו והלוואי שתגמור סוף־סוף, השׂערה המזדיינת המשיכה להתעקש, תיכנסי כבר פנימה, ציווה עליה, תטביעי את עצמך בגרון, או שתחליטי לסגת, תחזרי אל השפתיים, זוזי מהדרך, באותו רגע אמרה קלאודיה "עכשיו, עכשיו, עכשיו" וזה היה הסימן שהוא צריך להגביר את פעילות הלשון שלו, שהלשון שלו צריכה ללחוץ במהירות רבה יותר ובכוח, כמו כנפיים של טחנת רוח, בדיוק ברגע שהיה על סף חנק, הוא רצה להשתעל אבל זה היה בלתי אפשרי, הוא לא ימנע ממנה את העונג הזה, היחיד שהיה לה, הוא שם לב שהוא מזיע, הוא הזיע במצח, היא בטח תחשוב שזה מההתרגשות, לא, הוא הזיע כי חש שהוא נחנק והיא צורחת עכשיו, עכשיו, עכשיו, אל תפסיק, אל תפסיק, אל תפסיק, ולכן הוא חשף את שיניו; הוא נעץ את שיניו בדגדגן, בעוצמה, היא צרחה, פלטה צרחה חדה מכדי שתהיה צרחת עונג ובתנועה חדה סילקה את הראש שלו מבין הרגליים שלה. חוט לבן של רוק ירד מהפה שלו. הוא נהדף וראשו אחורה, אבל הצליח להפסיק למצוץ. עכשיו היתה השׂערה באותו מקום, אבל הוא יכול לפתוח את הפה ולנשום, וכשהיא עוד הטתה את הראש למעלה הוא ניצל את ההזדמנות והכניס שתי אצבעות לפה. הוא תפס את השׂערה הארורה שהיתה תקועה באמצע הדרך ושלף אותה. שם היתה, היה לה מראה לא מזיק, תמים, כאילו לא עשתה כלום ולא גרמה לשום דבר. "אני שונא אותך, שׂערה זונה," הוא חשב כשהוציא אותה מהפה.
    — אתה חיה, בהמה — אמרה לו קלאודיה והורידה את ראשה והביטה בו ישירות — עשית לי נזק, כמעט עקרת לי את הדגדגן — הוסיפה.
    הוא התחיל להתלבש.
    — סליחה — אמר — זה מרוב תשוקה.
    היא הביטה בו במעין פקפוק. הם לא הכירו כל כך טוב והיא לא ידעה אם יש לו מספיק חוש הומור.
    — מה אתה אומר — ענתה — אתם הגברים קוראים לאלימות תשוקה — אמרה והחלה להתלבש.
    — אני יודע שלא הייתי מספיק טוב — הוא אמר — אני מבטיח להיות זהיר יותר בפעם הבאה.
    — איזה בפעם הבאה? — היא שאלה במרירות.
    — כשאני אהיה על סף התקף לב ואת תזמיני אמבולנס — אמר כמו במין חידה.
    — אה, אתה אוהב לשחק ברופא וחולה? — שאלה בספקנות.
    — לא יודע — אמר — פתאום אני מבין שאנחנו לא מכירים זה את זה.
    — ואנחנו גם לא צריכים להכיר — אמרה קלאודיה וסיימה להתלבש.
    בחוץ ירד גשם, בעיר הזאת של גשם נדיר.
    אם לא היה מדובר ביחסים חשאיים הוא היה מציע לה ללכת לשתות קפה, להביא אותה עד הבית שלה.
    הוא הלך לשירותים וירק לתוך האסלה. המאבק בשׂערה פגע לו בחניכיים, הוא דימם מעט.
    — אני אצא ראשונה — אמרה קלאודיה.
    אין בעיה. הוא יכול לחכות קצת בחדר.
    — חמישי הבא? שאל כדי לקבוע את המפגש.
    — לא, מותק — אמרה — אני אשמח לשמור על הדגדגן שלי ושאף זָכר מלא תשוקה לא יעשה לו ברית מילה.
    קלאודיה יצאה והוא צחצח את שיניו.
    בכיור הלבן בשירותים שטה כמו דג במים ברכּוּת ובגלים שׂערת ערווה שחורה.
    • סופרות/ים שונות/ים
    • סופרות/ים שונות/ים
     
  • המלצות נוספות