הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • סדקים של שתיקה
  • סדקים של שתיקה
    נעמה סכר | מאי 2018 | רומן רומנטי | 400 עמ' מודפסים
    השקט והשלווה שעוטפים את שגרת חייו של שחר בקיבוץ המשקיף לכנרת, מתערערים כשטרגדיה לא צפויה פוקדת את משפחתו ומעלה שאלות מטרידות שנותרות ללא מענה. עולמו היציב משתנה ללא היכר, ומעטה הקשיחות שעליו הקפיד לשמור סופג זעזוע.
    סופי, הרדופה על ידי עברה, מוצאת מפלט בטוח בקצה השני של העולם. חייה האפלים מלאים בסודות הרסניים ובכאב צרוב שהותירה מאחוריה ביום שעזבה את אהבת נעוריה. השנים שחלפו טשטשו את הצלקות שנחרטו בנפשה, אבל לא את האמת המרה שהושתקה ונותרה תלויה כאות קלון מעל ראשה. היא בונה לעצמה חיים חדשים ומקיפה אותם בחומות הגנה, אך הנסיבות המצערות והאשמה המייסרת מאלצות אותה להתייצב מול השלדים שקברה.
    המפגש המחודש בין סופי לשחר טעון במשקעי עבר מטלטלים ומציף בקרבם רגשות אהבה סוערים ותשוקות אסורות. הזמן השאול הולך ואוזל, וקשר השתיקה נסדק. דבר אינו מכין אותם לרגע המכונן שישנה את חייהם לנצח.
    "סדקים של שתיקה" הינו רומן עוצמתי, מלא רגש ונטול מסכות, שנוגע בנושאים חברתיים חשובים שאין מרבים לדבר עליהם. הוא משלב בתוכו עלילה מרתקת, אמיתית וסוחפת, המציגה דילמות אנושיות וטומנת בחובה תקווה, אהבה ללא גבולות ותעצומות נפש אדירות.
     
    זהו הרומן השלישי של הסופרת נעמה סכר, נשואה ואם לשלושה. ספריה הקודמים, "במציאות אחרת" ו"חיים ללא גבולות", סחפו אלפי קוראים, זכו לביקורות נלהבות וכיכבו ברשימות רבי המכר.
    מכר מאות עותקים
  • ספר דיגיטלי
     
    39
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • פרולוג
     
    אני נכנסת אל משרדה של ד"ר ברין, הפסיכולוגית הקלינית בעלת המוניטין שמלווה אותי באדיקות כבר שנים, פוסעת לכיוונה בצעדים מהוססים ומתיישבת דרוכה על ספת הטיפולים המוכרת, מביטה בה בציפייה משוועת.
    "מה שלומך, סופי? את רוצה לספר לי מה מביא אותך אליי דווקא היום?" היא מיישרת את המשקפיים על קצה אפה הארוך ומישירה לעברי מבט מודאג.
    "חשבתי שזה נגמר אבל הם שוב חזרו. הם מתעתעים בי ולעולם לא ייעלמו מחיי. הם חודרים אל המחשבות שלי, נמצאים איתי בכל מקום, פועמים בתוך גופי, משתלטים על כל חלקה טובה שעוד נותרה בי, משחקים עם המוח שלי ומשבשים את הדעת. לא משנה לאיזה מרחק אברח וכמה מהר ארוץ, לא אצליח לחמוק מהם," אני ממלמלת ברעד ובוררת בקפידה את מילותיי, נושכת חזק את השפה התחתונה ומתנשמת בחדות. "ילדות גדולות לא בוכות...” המילים שאימא נהגה לשנן באוזניי עוצרות את שטף הדמעות הנקוות בעיניי.
    "קחי אוויר, תנשמי עמוק ותרפי מהמתח. את נמצאת במקום בטוח, הכול בסדר," היא מורה לי בהבעת פנים אמפתית ונטולת שיפוט המפיגה מעט מחששותיי, ממתינה בסבלנות שאשקיט את סערת הרגשות המתחוללת בנפשי המעורערת וארגיש מספיק נוח לפתוח לה שוב את הדלת אל נבכי נשמתי.
    "עכשיו, ספרי לי עליהם בבקשה," היא מנמיכה את קולה, מאזינה לדבריי ורושמת לעצמה הערות. אני עוצמת את עיניי לאט, נושמת וצוללת אחורה בזמן ומאפשרת לה הצצה חפוזה.
    "עשרים שנה חלפו מאז ונראה כי כלום לא השתנה. בכל יום שעובר אני מנסה לחיות עם העבר בשלום ולסלוח לעצמי, אך הטעויות הנוראיות שעשיתי ממשיכות לייסר את מצפוני. עשרים שנה של הלקאה עצמית מוטבעת עמוק בדמי, מאיימת להתפרץ בכל רגע ולהרוס את מה שבניתי עד כה. עשרים שנה של שקרים שהקפדתי לספר לעצמי בכל לילה לפני השינה, ולו רק כדי לטשטש את האמת המרה ולהקהות את הזיכרונות שנחרטו בי. הסודות שצברתי גדלו והפכו לדרך חיים מעוותת שאין עוד ביכולתי להשתחרר ממנה," אני נאנחת חרש, פוקחת את עיניי המיוסרות ומוסיפה בשקט, "מי שלא היה שם לעולם לא יוכל לדעת איך מרגישים כשמאבדים את השפיות."
    "ניהלנו את השיחה הזאת עשרות פעמים במהלך השנים האחרונות, ובכל פעם את נוטה לשכוח. את בת עשרים ושמונה היום, כבר לא אותה ילדה קטנה, כנועה ומפוחדת שהיית אז בילדותך. לא עוד. הגיע הזמן שתשתחררי מהקיבעון המחשבתי שכובל אותך. הרימי את ראשך בביטחון והיאבקי בהם. זכרי תמיד כי את אישה חופשיה ובוגרת, חזקה ומחושלת. קחי חזרה את השליטה על חייך, אל תאפשרי לקולות ולרעשים הגועשים במוחך למשוך אותך שוב למקום ההוא, את יודעת שזה לא טוב עבורך," היא מבהירה ומסכמת בתמציתיות את הטיפול הקצר, מחדדת היטב את דבריה. אני מהנהנת לעברה בשתיקה.
    "אני אראה אותך בפגישתנו הבאה, אך עד אז הקפידי ליטול את התרופות שניתנו לך כדי להפחית את התקפי החרדה הקשים שאת חווה כעת."
    אני עוטה על פניי חיוך מאולץ, יוצאת לדרכי מעורערת בלבי, מקווה שיום יבוא ואהיה שוב שלווה ונקיה מחטאים.
    • נעמה סכר
    • נעמה סכר
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • במציאות אחרת
    • חיים ללא גבולות
    • כחותם על לבך
    • שאהבה נפשי
    • רבות הדרכים (1)
    • פלר דה ליס
    • התנגשות
    • סיפורי דרך
    • אי התפוחים
    • אם אלה החיים (2)
    • אהבה למכירה
    • נחושת של זהב