הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • נערת החודש אפריל-מאי-יוני
    ספר מוגן
     
  • נערת החודש אפריל-מאי-יוני
    אודרי קארלן | תרגום: מור רוזנפלד
    ידיעות ספרים | דצמבר 2016 | פרוזה תרגום, רומן רומנטי  | 257 עמ'
    לחשוב רק על הכסף. לא לפתח רגשות.
    מיה סנדרס זקוקה לכסף. להרבה מאוד כסף. מיליון דולר ליתר דיוק. יש לה שנה אחת בלבד כדי לשלם את חובותיו של אביה המכור להימורים. אם לא — המלווה בריבית יחסל אותו.
    כשהיא על סף ייאוש מקבלת מיה הצעה מפתיעה: היא תעבוד במשך שנה כנערת ליווי בסוכנות יוקרתית ותפרע את חובו של אביה בתשלומים. בכל חודש היא תתלווה ללקוח עשיר אחר שישכור את שירותיה — כל אחד וסיבותיו השמורות עמו.
    מיה נרתמת למ שימה. המטרה: לחשוב רק על הכסף. לא לפתח רגשות. הפעם מיה פוגשת שלושה גברים חדשים: באפריל עליה להעמיד פנים שהיא אהבת חייו של מייסון מרפי — כוכב בייסבול שובב שזקוק לשינוי תדמית; במאי היא טסה להוואי לסט צילומים ומכירה לעומק את טאי, הענק הסמואי המקועקע בעל לב הזהב; וביוני היא נשלחת לסייע לנדבן שרוצה לשנות את העולם ומתוודעת לבנו הסנטור — שאותו בהחלט היתה מעדיפה לשכוח.
     
    ספר שני בסדרה הנועזת, השובבה והמסעירה!
     
    ספריה הרומנטיים והסקסיים של אודרי קארלן מככבים ברשימות רבי־ המכר של "הניו יורק טיימס", "יו־אס־איי טודיי", "וול סטריט ג'ורנל" ועוד.
     
    בקרוב: נערת החודש: יולי־אוגוסט־ספטמבר.
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win8
  • 38
    הוספה למועדפים שלי
  • פרק 1
     
    ״הֵיי, שלום לך, יפיופה!״ אלה היו המילים הראשונות שיצאו מהפה הסקסי בטירוף שלו. רק חבל שהמילים האלה וגם הדרך שבה סקר אותי בעיניו מכף רגל ועד ראש - גרמו לחום גופי לטפס... ולא במובן החיובי. מֵייסוֹן מֶרְפי נשען על לימוזינה והמתין לי. הוא הרכיב משקפי טייסים ולשׂערו החוּם היה גוון של נחושת. אני משערת שהחיוך הקטן על שפתיו ודאי הֵמֵס את התחתונים של המוני המעריצות של שחקן הבייסבול המפורסם. למזלי, יצא לי לבלות עם כמה וכמה גברים לוהטים־אש בשלושת החודשים האחרונים, כך שלא התרשמתי יותר מדי.
    הושטתי לו את ידי. הוא הידק את שפתיו, הדף את משקפיו מעל מצחו והואיל לאפשר לי הצצה בעיניו הירוקות המהממות. הן היו כהות כמו אבני ברקת ויפות לא פחות.
    ״מה, בלי נשיקה?״
    כיווצתי את גבותי והטיתי את אגן הירכיים שלי בהגזמה לצד אחד, משלבת את זרועותי על חזי. ״ברצינות? זאת שורת הפתיחה שלך?״
    ראשו נזרק לאחור בהפתעה. הוא הסיר את משקפי השמש ותחב את קצה אחת הידיות לפיו. עיניו מדדו אותי באטיות פעם נוספת. ״לוחמנית. אני מת על בחורות שמשחקות אותה קצת קשות להשגה.״
    עצמתי את עיני ומצמצתי כמה פעמים כדי לוודא שכדור ההרגעה שלקחתי בטיסה כבר הפסיק להשפיע. אני חרדה ולחוצה כשאני טסה, אבל חרדת הטיסה שלי היתה כלום בהשוואה לרוגז שלי כעת. ״אתה חתיכת טיפוס, הא?״
    עיניו נפערו לרווחה וחיוך ענקי הפציע על פניו היפות, שתוויהן המסותתים להפליא הסיחו מעט את דעתי, למרבה הצער. עצמות לחיים גבוהות, גומה קטנה בסנטר והעיניים הנוצצות שלו - ללא ספק שילוב הורס.
    הוא התקרב אלי, כרך זרוע סביב צווארי ונשק לרקתי. גייסתי כל טיפת כוח רצון שהיתה בי כדי לא להסתובב ולהחזיר לו... אגרוף לפרצוף, כן?
    ״אתה הולך להעיף את הידיים שלך ממני עכשיו ולתפוס מרחק. אין לך טיפת נימוס?״
    מייסון התקרב ורכן מעלי, כאילו הוא עומד ללחוש לי משהו באוזן. ״אני יודע מה את, ואני לגמרי בסדר עם זה, ממש־ממש בסדר עם זה. יהיה לנו כיף ביחד.״
    הדפתי מעט את חזהו, כדי להרחיק אותו מהפרצוף שלי. ״תראה, מר מרפי...״
    ״מר מרפי,״ הוא אמר בלעג. ״אווו, זה נחמד.״
    נשמתי עמוק וחרקתי שיניים בתסכול. אם הייתי נושכת לעצמי את הלשון באותו רגע, ייתכן מאוד שהייתי כורתת אותה, עד כדי כך הבחור הזה עלה לי על העצבים.
    ״מה שניסיתי לומר לפני שקטעת אותי הוא שקיבלת רושם מוטעה לגבי. אני מלווה. וזה אומר שאני מתלווה אליך לאירועים שונים. אני מספקת שירותים ידידותיים בלבד.״
    הוא התקרב אלי פעם נוספת, אחז במותני והצמיד אותי אל גופו. ״אני מת להתיידד איתך,״ אמר וחיכך את חלציו בשלי. הרגשתי עקבות קלושים של משהו ניעור לחיים באזור פלג גופו התחתון.
    נאנחתי. החלטתי לא לעשות מזה עניין, ורק הדפתי אותו ממני פעם נוספת. ״פשוט קח את הדברים שלי, בסדר?״
    הוא שרק לנהג. כן, הוא ממש שרק לו. כאילו הוא איזה כלב דפוק או משהו. הוא היה יכול לומר באותה מידה, ״בוא הנה, חמוד, איזה נהג טוב אתה!״ התכווצתי בשאט נפש והשתחררתי מאחיזתו.
    ״אל תדאגי, מותק, את תתפסי מהר מאוד איך הדברים מתנהלים כאן,״ ידיו חיקו הנפת מחבט בייסבול. אני מצדי גלגלתי עיניים, פתחתי את דלת הלימוזינה והזדחלתי פנימה. הוא דחק את גופו הארוך אל תוך כלי הרכב המרווח ומחא כפיים. ״רוצה לשתות משהו?״
    אני די בטוחה שהסתכלתי עליו כאילו צמח לו פתאום זנב. ״עוד לא צהריים אפילו.״
    הוא משך בכתפיו. ״עכשיו צהריים בהרבה מאוד מקומות בעולם,״ אמר בקריצה ממזרית ושלף בקבוק שמפניה. לשונו השתרבבה מבין שפתיו ולִיקקה את שפתו התחתונה המלאה. החלל שבין רגלי התעורר מיד לנוכח המחווה והרגשתי צביטה פנימית מענגת. נענעתי את ראשי ושילבתי את רגלי. הוא היה חתיכת מניאק, ברור, אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהוא חתיכת מניאק שנראה ממש טוב. מייסון מרפי היה גבוה, מטר שמונים ומשהו, והיה לו גוף שהתנוסס על כמה וכמה שערי מגזינים - לעתים קרובות ביותר. שרירי זרועותיו הסתמנו מבעד לחולצתו ושרירי ירכיו רטטו כשתחב את הבקבוק בין רגליו ופתח את הפקק בזהירות. אף לא טיפת קצף אחת ניגרה משפת הבקבוק. די מרשים, מוכרחים להודות.
    ״עכשיו, מתוקה, בואי נבהיר כמה דברים.״
    עיני נפערו בתדהמה וגבותי התרוממו מיד כמעט עד קו השיער שלי. הוא הושיט לי כוס שמפניה. למרות שהשעה היתה בקושי עשר בבוקר, לקחתי אותה ממנו. הנחתי שאזדקק למשהו שיעזור לי להקהות קצת את העצבים.
    ״נשלחת הנה כדי להיות החברה שלי. וזה אומר שכדי שהמעריצים שלי, הספונסרים הפוטנציאליים שלי ואמצעי התקשורת באופן כללי יאמינו לזה, את ואני נצטרך להיות מאוד־מאוד ידידותיים זה אל זה ומהר. וכשאני מסתכל עלייך...״ הוא ליקק את שפתיו שוב ועיניו שוטטו על פני גופי, מתחילות בקצה כף רגלי הנתונה במגף ומטפסות במעלה הג'ינס עד שהתמקדו לבסוף באזור החזה שלי. סוטה. ״נראה לי שאני הולך ליהנות מכל שנייה מזוינת.״
    הבחור הזה עמד להיות מאתגר. דבר ראשון, הוא עף על עצמו ברמות. הוא היה סקסי כמו אני לא יודעת מה, נכון, אבל סקסי כמו אני לא יודעת מה עם פה וראש מלוכלכים. והוא גם היה ילדותי. שכחתי משהו? אה, כן, סקסי כמו אני לא יודעת מה.
    הוא נשען לאחור, מציג את גופו לראווה על המושב מולי. הוא גיחך כשסיים את כוס השמפניה בלגימה אחת יחידה. לא התכוונתי לתת לטמבל הזה לנצח אותי, אז קירבתי את הכוס אל שפתי והרקתי אותה בבת אחת. גבותיו התרוממו ועיניו נצצו בהערכה.
    ״אישה כלבבי,״ ידו נצמדה אל לוח לבו במחווה אבירית.
    נרכנתי קדימה, תפסתי את הבקבוק, מילאתי שוב את הכוס שלי ואז החוויתי על שלו בניע סנטר קל. הוא הושיט לי אותה ומזגתי גם לו.
    ״טוב, תראה, אנחנו באמת צריכים להבהיר פה כמה דברים.״
    ההעוויה על פניו רמזה לי שהוא עומד להתבדח, אבל קטעתי אותו עוד לפני שהספיק לפתוח את הפה, כשנעצתי בו מבט ירוק וחודר משלי. הוא נשען לאחור וזקר את סנטרו.
    חייכתי בידיעה שניצחתי לפחות בסיבוב הזה. ״יכול להיות שנשכרתי להיות החברה שלך החודש, אבל אני לא הזונה שלך.״ גבותיו התכווצו מיד. ״יחסי מין עם לקוח זה לגמרי אופציונלי מבחינתי וזה בהחלט לא חלק מהחוזה שלי. היית צריך לקרוא את האותיות הקטנות, חבר, מפני שבשבועות הקרובים אתה עומד לגלות איך זה להיות נזיר.״
    פיו נפער לרווחה. ההלם ניכר בבירור במבטו. ״את רצינית?״ הוא גיחך.
    ״לגמרי. אז נראה לי שכדאי שתתחיל להתרגל ליד ימין שלך, בגלל שאתה הולך להשתמש בה לא מעט. אם עיתונאים או פפראצי יראו אותך מטייל ברחוב עם הזנזונת הראשונה שתיפול לך לידיים, הם מיד יבינו שמה שקורה פה,״ החוויתי עליו ועלי באצבעי, ״זה בסך הכול ספין של יחסי ציבור, וכל המאמץ שלך והמאה אלף דולר שבזבזת ילכו לעזאזל.״ מייסון העביר יד בשׂערו בפיזור דעת. ״וגם הספונסרים הפוטנציאליים שלך לא יאהבו את זה שאתה לא מצליח להחזיק מעמד עם החברה היפה החדשה שלך יותר מיום. ותזכור שאין לך אפשרות להתחרט ולבקש החזר.״
    בשלב זה נשענתי לאחור, שילבתי את רגלי ולגמתי מהשמפניה שלי, מניחה לבועות המרירות לפזז על לשוני ולעורר את חוּשַׁי פעם נוספת.
    מייסון התבונן בי. הבעה בלתי־ניתנת לפענוח הסתמנה על פניו היפות. ״אז מה את מציעה שנעשה, מתוקה?״ הוא חייך, עיניו משוטטות על פני רגלי ומטפסות אל חזי עד שלבסוף נעצרו בפני. המילים היו חביבות, אבל נעדרות שמץ של כנות.
    ״דבר ראשון, אתה מפסיק לקרוא לי מתוקה.״
    הוא התפרץ לפני שהספקתי להמשיך. ״את לא חושבת שלגבר מותר לקרוא לחברה שלו בשמות חיבה?״
    הידקתי את שפתי וחשבתי על זה. אולי הוא צודק. ״יכול להיות. אולי אם היית אומר את זה בצורה פחות מניאקית.״
    מייסון הטיל את ראשו לאחור וצחק. קולו הדהד במכונית והאווירה נעשתה קלילה יותר ומתוחה פחות. אם אוכל לשמוע את הצחוק הזה בכל יום, אולי החודש הזה לא יהיה דוחה כל כך בסופו של דבר. הוא ליקק את שפתיו פעם נוספת, ושוב, החלל הנסתר בין ירכי הלם בתגובה, זוכר בבירור כמה טוב הרגשתי כששפתיו המושלמות של גבר כיסו על הבשר הרגיש. ארצה, ילדה! רציתי להכריע את הליבידו המשתולל שלי, ללמד אותו שיעור קטן בצניעות. מאז פסטיבל הזיונים שלי עם וֶוס לפני שבועיים, מצאתי את עצמי במצב תמידי של צורך והשתוקקות, חרמנית בטירוף, ללא שום תקווה להקלה. ועכשיו, כשהלקוח הנוכחי שלי בהחלט ירד מרשימת היזיזים הפוטנציאליים, מסתמן שגם אני עומדת להתנסות בנזירות בדיוק כמוהו. לא כיף.
    ״תראה, אני מניחה שזה בסדר. אני חושבת שהצעד הבא יהיה להכיר זה את זה קצת יותר טוב. תספר לי קצת על עצמך?״
    הוא הניח את ידו על אחת מברכיו הגדולות ועטויות הג'ינס והשקיף מבעד לחלון. ״אין לי הרבה מה לספר. אני ממשפחה אירית. אבא שלי ממשיך לעבוד כפועל זבל, למרות שאמרתי לו שהוא יכול להפסיק לעבוד עד סוף ימיו. אבל הוא לא יעשה את זה. הוא גאה מדי.״
    ״נשמע כמו איש טוב.״ בניגוד לאבא שלי. טוב, טכנית, זה לא נכון. הוא באמת ניסה, אבל צריך להתחשב בנסיבות. הוא השתדל להתמודד עם המהלומה שניחתה עליו כשאמא עזבה, אבל פשוט איבד את דרכו. אני לא בטוחה שיש מישהו שבאמת יודע איך להתמודד כשהוא מאבד את אהבת חייו.
    מייסון חייך, חושף שיניים לבנות שכמעט כולן ישרות. אחד מניביו העליונים היה מעוקם מעט - בדיוק מספיק כדי להעניק לחיוך שלו אופי.
    ״אבא שלי מדהים, אבל עקשן. הוא עובד יותר מדי קשה. הוא תמיד עבד קשה מדי - הוא היה צריך לדאוג שלי ולכל האחים שלי לא יחסר שום דבר.״
    ״כמה אחים יש לך?״ שאלתי. להפתעתי, מצאתי את השיחה שלנו די מעניינת פתאום.
    הוא זקר שלוש אצבעות בזמן שלגם מהשמפניה בתורו. ״כל האחים שלי ממזרים משוגעים על כל הראש, אבל אני אוהב אותם,״ אמר, והמבטא הבוסטוני שלו נעשה מודגש לפתע. לעזאזל, מִבטאים זה סקסי. שיט, יהיה לי קשה לשמור את הידיים שלי לעצמי אם הוא יתחיל להיות נחמד פתאום.
    עיניו התמקדו בי והירוק שלהן האפיל. ״הם פאקינג ימותו על זה שאני גר עם כוסית לוהטת כמוך.״ והופ, תותח המניאקיות חזר לירות במלוא הכוח. נענעתי את ראשי ולקחתי נשימה עמוקה ואטית.
    ״טוב, אז שלושה אחים. צעירים או מבוגרים ממך?״
    ״כולם צעירים יותר. בְּרֵיידֶן בן עשרים ואחת, קוֹנֶר בן תשע־עשרה, ואחי הקטן שוֹן בן שבע־עשרה. הוא עדיין בבית ספר.״
    רכנתי קדימה והנחתי את הכוס הריקה שלי במחזיק המיוחד שנועד לה. ״וואו, ארבעה בנים.״
    מייסון הנהן. ״כן, בריידן הוא ברמן. הוא לומד במכללה קהילתית בבקרים. הוא הכניס איזה בחורה להיריון איך שהם סיימו תיכון.״ נרתעתי.
    ״הכלבה השאירה את הילדה אצלו וברחה.״ פי נפער לרווחה והתנשפתי. איך אישה מסוגלת לנטוש את עצמה ובשרה? מצד שני, זה בדיוק מה שאמא שלי עשתה. ועדיין, היה לי קשה לשמוע שזה קרה לילדה אחרת. זה הרתיח אותי. ״אז בְּרֵיי חי עם אבא ועם הילדה, אלינוֹר.״
    אלינור. ״זה שם קצת מיושן,״ ציינתי.
    הוא חייך והביט מבעד לחלון בגעגועים. ״כן, הוא קרא לה ככה על שם אמא שלנו.״
    ״ההורים שלך נפרדו?״
    הוא הניד בראשו. ״לא, אמא שלי הלכה לפני עשר שנים. סרטן השד. היא מתה צעירה. ואז נשארנו רק אנחנו הגברים במשך הרבה מאוד זמן.״
    רכנתי קדימה והנחתי את ידי על ברכו. ״אני מצטערת. לא הייתי צריכה לחטט.״
    הוא התנער ממגעי בקלילות. ״זה היה לפני הרבה זמן. לא חשוב. אז קונר לומד באוניברסיטת בוסטון, ושון מבלה את כל הזמן שלו במשחקים עם כוסיות בתיכון.״
    הזעפתי את פני ונהמתי.
    ״מה הבעיה?״
    ״שום דבר.״ החלטתי להתעלם מהקטע הזה שבו גבר בוגר מתייחס לאיבריה המוצנעים של נערה כאל ״כוס״, כשהוא מדבר עם אישה אחרת. קרב אבוד.
    ״אז איזה מין פרסומות וספונסרים אתה רוצה לקבל?״
    •••
    כשהגענו ל״זוּלה״ שלו, כמו שהוא קרא לה, הופתעתי לראות שמחכה לנו בחוץ בלונדינית יפה וכחושה. אני עצמי לא הייתי אישה קטנת ממדים, די ממוצעת לבחורה בראשית שנות העשרים שלה, אבל הבחורה הזאת היתה רזה ברמות של דוגמנית. היא נראתה לי כמו מין ״ברבי אשת עסקים״: שׂערה הבלונדיני־זהוב נאסף לאחור בתסרוקת אלגנטית, עיניה הנוצצות היו כחולות כמו שמים, שפתיה הוורודות נראו כאילו מישהו צייר אותן והיא עטתה על גופה הארוך חליפה מחויטת להפליא שהתאימה למידותיה בצורה מושלמת. היא הקרינה כסף ומקצועיות, ושני הדברים עמדו בניגוד חריף למבט שנעצה במייסון.
    ״המממ, מר מרפי,״ האישה זקרה את אצבעה כשחלף על פניה בדרכו פנימה. שפתיה השתרבבו מיד ברוגז כשעבר לידה בלי לזכות אותה במבט נוסף.
    עצרתי על המדרגה לפני האישה. היא חדלה לבסוף לבחון את התחת של מייסון שפשפש בכיסיו לפני דלת הכניסה ועיניה הבזיקו אל שלי. חייכתי. ״הֵיי, מר גס רוח, הבלונדינית היפה עם החליפה ניסתה להגיד לך משהו,״ קראתי אל מייסון והמשכתי להביט בה. ״ושכחת לקחת את המזוודות שלי.״ נענעתי בראשי ומלמלתי ״אידיוט״ ללא קול.
    ״תסלחי לי,״ היא רכנה לעברי.
    הנדתי את ראשי והושטתי את ידי ללחיצה. ״מִיָה סַנְדֶרְס, אני החברה של מייסון.״
    האישה הבלונדינית עצמה את עיניה ולקחה נשימה עמוקה, כאילו הכינה את עצמה לקראת המערכה הממשמשת ובאה. ״אני יודעת מי את, מיה, אנחנו הצענו לשכור אותך. אני רֵיְיצֶ'ל דֶנְטוֹן, אשת יחסי הציבור שלו. הוחלט שאני אהיה זו שתעבוד עם שניכם על הטעיית הציבור. בדרך כלל היחצנית שלו עובדת איתו על דברים כאלה, אבל הפעם הצעתי לעזור,״ היא נשכה את שפתה והסבה את מבטה ממני.
    ״טוב, אז אני מניחה שנעבור את זה ביחד. הוא חתיכת טיפוס,״ חייכתי. באותו רגע מייסון הופיע על המפתן.
    ״הלכת לאיבוד, יפיופה?״ עיניו צחקו אלי, אבל המילים גרמו לי להסתמר בזעם. גלגלתי את עיני ואחזתי בכתפה של רייצ'ל, מושכת אותה לצדי.
    נראה שמייסון הבחין בה כעת בפעם הראשונה, וכשאני אומרת שהוא הבחין בה, אני מתכוונת לומר שהוא בחן אותה מכף רגל ועד ראש... פעמיים.
    ״רייצ'ל, מה את עושה כאן? חשבתי שוָואל הולכת לעבוד איתנו על הקטע הזה?״
    היא הנידה בראשה והסמיקה. מעניין. ״לא, וָאל ממש עסוקה בלהשיג לך חסויות וראיונות עם ספונסרים, אז הצעתי לעזור,״ הסבירה בגאווה בזמן שהוא המשיך לזיין אותה במבטו.
    ״טוב, אני לא יכול להגיד שאני אתגעגע לוָואל,״ אמר, ולשם שינוי, נימת קולו לא נשמעה מתנשאת או מלוכלכת בכלל. שוב, מעניין. רייצ'ל צִחקקה. כן, ממש צחקקה. עיניו התרככו כשהביט בפניה ואז הוא פתח את הדלת לרווחה והחזיק אותה עבור שתינו.
    ״המממ, גבר, מה עם התיקים?״ נדתי בראשי לעבר הלימוזינה.
    ״אה, נכון.״ הוא עצר, הביט ברייצ'ל ואז הסתובב, התנגש בדלת שלא נסגרה כראוי וחייך. ״אני פשוט, המממ, אלך להביא את התיקים.״
    נעצתי את מבטי באליל הנשים היהיר והנפוח שלי, שאיבד לחלוטין שליטה בנוכחות אשת יחסי הציבור שלו - שלא הצטיינה הרבה יותר ממנו בלהסתיר את העניין הבולט שלה בו. לחייה בהקו באדום בהיר ושיניה התחפרו עמוק בשפתה התחתונה.
    הצבעתי עליו באגודלי. ״את בקטע שלו?״ שאלתי.
    היא הנהנה לרגע ואז עיניה התרחבו בפתאומיות. ״לא! מה? המממ, קיבלת רושם מוטעה לחלוטין. מערכת היחסים שלי עם מר מרפי היא מקצועית בלבד.״
    היא סיימה את נאום המגננה שלה בשילוב תקיף של זרועותיה מעל חָזָהּ ובהידוק שפתיים נחרץ.
    נחרתי בלעג, מוותרת על הניסיון להסתיר את הצחוק שעלה בגרוני, ונכנסתי לתוך הבניין. ״מה שתגידי.״ אני אצטרך להמשיך לחפור בנושא אחר כך, סתם בשביל הכיף. אם אני לא הולכת להשיג זיון בסיבוב הזה, אולי אמצא לעצמי בידור אחר.
    מייסון שמט את התיקים על רצפת אולם הכניסה והוביל אותנו אל אזור המגורים. חדר האורחים היה בנוי בצורת מלבן ארוך - מהסוג שאפשר למצוא בבניין לבנים אדמדמות טיפוסי בבוסטון. מעלינו היו עוד כמה קומות, וחשדתי שיש גם קומת מרתף. חיכיתי בקוצר רוח לסיור הרשמי שלי.
    במרכז הסלון ניצבה ספת עור שחורה בצורת רי״ש. מולה נתלה על הקיר מסך פלזמה ענקי בגודל שישים אינץ' לפחות. פה ושם ראיתי מזכרות בייסבול שונות. היו שם כמה חולצות מדים ממוסגרות, ושורה של כדורי בייסבול חתומים הוצגה לאורך מדף האח. כל אחד מהם נח בתוך תיבת זכוכית או פלסטיק מיוחדת משלו. זו היתה הוכחה שהוא דואג לשמור יפה על הדברים שהיו חשובים לו. אולי למייסון מרפי יש שני צדדים. בהתחשב בעובדה שאיאלץ לבלות את החודש הקרוב בהעמדת פנים שאני החברה שלו, קיוויתי בכל לבי שאני צודקת.
    ״אז מה מביא אותך הנה, רֵיְיץ'?״ שאל, כל גופו פונה לעברה למרות שהשאלה האגבית לא הצדיקה את המחווה הזאת. רייץ'. אז הוא השתמש בקיצור של שמה. כשאנשים מקצרים שם של מישהו זה מעיד על נינוחות מסוימת, ואולי גם על איזו אינטימיות.
    היא שילבה את רגליה וחצאיתה טיפסה גבוה במעלה ירכה. עיניו של מייסון עקבו בשקיקה אחרי תנועותיה ומבטו התמקד בפיסת הבד הזעירה. גיחכתי, אבל איש מהם לא שמע אותי או הבחין בכלל בנוכחותי בחדר.
    ״רק רציתי לוודא ששניכם מעודכנים בכל הפרטים לקראת מחר. זאת תהיה ההופעה הציבורית הראשונה שלכם כ - המממ,״ היא כחכחה בגרונה והסיטה קווצת שיער ארוכה ובלונדינית אל מאחורי אוזנה. השיער סירב להישאר שם וחזר ונצמד פעם נוספת אל קו הלסת שלה. שוב, עיניו של מייסון התמקדו בה ובקווצת השיער הסמוכה אל פניה. הוא נראה כאילו הוא רוצה לגעת בה בעצמו, להסיט אותה אל מעבר לאוזנה וללטף את עורה. אצבעותיו התחפרו עמוק בירכיו. ״ההופעה הציבורית הראשונה שלכם כזוג,״ סיימה. ״תצטרכו לגרום לזה להיראות אמיתי. תחזיקו ידיים כשתעמדו ביציעים, תיגעו אחד בשני פה ושם, תחייכו הרבה... המממ,״ היא כחכחה בגרונה שוב והתכווצה מעט, כאילו הכאיב לה לסיים את המשפט. ״ותתנשקו, דברים כאלה. יש לך בעיה עם זה, מיס סנדרס?״ שאלה.
    הבטתי בה בעיניים פעורות. ״לך יש בעיה עם זה?״ שאלתי, מתקשה להאמין שאני באמת צופה בשניים האלה. היה לי ברור לחלוטין שהם רוצים זה את זה, ובקושי ביליתי בחברתם עשר דקות. למה לעזאזל הם לא הולכים על זה וזהו?
    ראשה של רייצ'ל היטלטל לאחור כאילו מישהו הכניס לה אגרוף בפרצוף. ״סליחה?״ היא הצמידה יד אל החזה והתנשפה בקול. ״למה שתהיה לי בעיה עם זה?״
    ״את רצינית?״ הנדתי בראשי.
    ״מיה בטח התכוונה לשאול אם את חושבת שגילויי חיבה ציבוריים בינינו עלולים להוות בעיה מבחינת הספונסרים או הסוכנות.״
    לא, זה ממש לא מה שמיה התכוונה לשאול. על איזה כוכב נָחַתִּי כשירדתי מהמטוס? השניים האלה אמיתיים? נאנחתי והחלטתי שהכי טוב שאשחק את המשחק שלהם לעת עתה, עד שאבין מה בדיוק קורה פה. ״כן, כמו שהוא אמר.״
    שפתיה של רייצ'ל רטטו ונדמה שהמתח נעלם מכתפיה. זה היה כמו לצפות בעלי הכותרת של פרח נסגרים באטיות לעת ערב, נרגעים ומתכנסים אל לב הפרח כדי לנוח עד ששמש הבוקר תעיר אותם מחדש, או במקרה שלנו - עד שמְלווה חטטנית מוֶוגאס עם מעט מאוד טקט תעשה את זה. ״הצוות הקדיש שעות ארוכות לתכנון המהלך הזה. אנחנו מבינים שהגישה שלנו לא מאוד מקובלת, אבל עד כה מר מרפי לא בדיוק ענה על הנדרש ממודל חיקוי ראוי להערצה. בין היתר, הוא יצטרך להפסיק עם הגיחות התכופות שלו לברים, לוותר על השתייה המוגזמת ולשכוח לחלוטין מסיגריות, גם אם מדובר בעישון לעתים נדירות בלבד. הצוות מאמין שאוסף הנשים שהוא נראה איתן בציבור בלי הפסקה, במשך כל העונה שעברה, לא תרם בכלל לשיקום התדמית שלו, בייחוד בהתחשב בעובדה שהוא נמנע מלהיראות בחברת אותה אישה יותר מפעם אחת. אנחנו נחושים בדעתנו לשנות את דעת הקהל עליו, ואַת הצעד הראשון באסטרטגיה שגיבשנו.״
    לבסוף העזתי להעיף מבט במייסון. מרפקיו היו שעונים על ברכיו וראשו היה נתון בין ידיו. שפת הגוף שלו שידרה תבוסה. קמתי והתיישבתי לצדו, מעבירה יד על גבו שוב ושוב בתנועה מנחמת. הוא הפנה אלי את ראשו. ״לעזאזל, פישלתי בגדול.״
    ״כולנו מפשלים לפעמים. לפחות אתה שכרת את רייצ'ל, והיחצנית שלך חושבת שאתה שווה את המאמץ שכרוך בשינוי המצב הקיים.״ המשכתי להחליק את ידי במעלה ובמורד גבו החזק, עד שהוא נשא את ראשו לבסוף. הוא יישר את כתפיו, משך אותן אחורנית וזקף את צווארו.
    ״בסדר, אז את רוצה גילויי חיבה רציניים בציבור?״ שאל את רייצ'ל. היא הנהנה בתשובה.
    ״שום בעיה.״ הוא פנה אלי בהבעה נחושה, מבטו ממוקד כמו קרן לייזר. ״בואי נעשה את זה.״ ואז ידיו אחזו בפני ושפתיו כיסו את שלי. התנשפתי ופתחתי בטעות את פי. הוא פירש זאת כהזמנה. במקור, זו בהחלט לא היתה אמורה להיות הזמנה, אבל טעם השמפניה עדיין עמד על לשונו, שרפרפה על שלי, והרגשתי כאילו לא נישקו אותי כבר נצח - אף על פי שעברו רק שבועיים מאז הפעם האחרונה. תוסיפו לזה את ניחוח מי הקולון המגרה שנדף מגופו ותבינו שגורלי נחרץ. הלכתי לאיבוד בנשיקה שלו. לשונו חדרה עמוק יותר, תובענית ושובבה בו בזמן. ליקקתי אותה בתגובה, רוכנת קדימה ולופתת את חזית חולצתו, ממסמרת אותו למקומו בזמן שהטיתי את ראשי הצדה כדי להעמיק את הנשיקה. רציתי יותר מהפה שלו, יותר ממנו. פאק. זה לא היה חלק מהתוכנית.
    כשהתנתקנו לבסוף זה מזה, שנינו התנשפנו בכבדות, מנסים להסדיר את הנשימה.
    ״איך זה היה?״ מייסון הסתובב לעבר הכיסא שרייצ'ל ישבה עליו קודם, אבל היא נעלמה. שמעתי את נקישות עקביה על אריחי הרצפה. ״רייצ'ל?״ הוא קרא בקול.
    ״נתראה מחר. עבודה מצוינת!״ קולה הדהד מעברו השני של הבית שתי שניות לפני שהדלת נטרקה מאחוריה.
    הוא נשען בכבדות על הספה. ״פאק.״
    נענעתי את ראשי ונשענתי לאחור גם אני. ״זה לא הולך לקרות.״
    הוא כחכח בגרונו.
    ״מה זה היה?״
    ״זה הייתי אני, מנשק מלווה לוהטת במיוחד.״ עיניו נצצו בשמץ של תאווה, אבל אני ידעתי את האמת. אלה היו בסך הכול אינסטינקטים חייתיים טהורים. נכון שהוא היה מהמם שאפשר למות, ואני לא יכולה להכחיש שהנשיקה שלו חרמנה אותי כמו אני לא יודעת מה, אבל משיכה ועניין אמיתי במישהי הם שני דברים שונים בתכלית.
    ״אתה מחבב אותה,״ הצעתי לו מנחת פיוס.
    שפתיו התהדקו לכדי פס צר והוא עצם את עיניו. ״ברור שאני מחבב אותה. היא נחמדה ואני משלם לה הרבה כסף. כולם מרוצים. אז למה שאני לא אחבב אותה?״
    ״לא לזה התכוונתי ואתה יודע את זה.״
    ״תראי, אני לא יודע מה איתך, אבל אני רעב ואת צריכה להתארגן בחדר שלך. יש ערימת שקיות עם כל מיני שטויות שרייצ'ל או וָאל קנו לך, כמו שסיכמנו. לא הכנסתי את הדברים לארון, הכול מונח על המיטה. פיצה זה בסדר?״
    הוא נעמד במהירות והתחיל להתרחק, ואז כנראה שינה את דעתו. הוא הסתובב והושיט לי את ידו. ״תודה שהסכמת לקבל את העבודה,״ אמר כשמשך אותי על רגלי. ״החדר שלך הוא הראשון מימין, אלא אם כן תרצי לחלוק איתי את החדר שלי,״ הוא נענע את גבותיו והניע את ירכיו ברמיזה לא מעודנת במיוחד. נשפתי אוויר בחדות וטלטלתי את ראשי. כשהתחלתי ללכת, הוא טפח לי על התחת, חזק.
    ״יש לך חתיכת תחת איכותי, מיה.״
    עצרתי במקום והנחתי יד על המותן. ״אם אתה רוצה שהיד שלך תישאר שלמה כדאי לך להרחיק אותה מהתחת שלי.״
    הוא התרחק ממני בידיים מורמות בכניעה. ״בסדר, בסדר, סתם מתאמן קצת לקראת ההצגה הגדולה מחר. לא עשיתי שום עבירה רצינית, נכון?״
    ״תשמור את הכוחות שלך למשחק. אתה בהחלט תזדקק להם.״ צעדתי אל המדרגות, בטוחה שהפעם אמרתי את המילה האחרונה, אבל ברגע שהגעתי לקומה השנייה, שמעתי אותו מחזיר לי:
    ״מותק, את לא יודעת שאני תמיד משחק במטרה לנצח?״
    נו, באמת.
    • אודרי קארלן
    • אודרי קארלן
      אודרי קארלן חיה באזור קליפורניה וָאלִי שטוף השמש, במרחק שעתיים נסיעה מהעיר, מחוף הים, מההרים והחשוב מכול... מהיקבים המפורסמים של האזור. היא נשואה לאהבת חייה כבר יותר מעשור ויש לה שני ילדים קטנים שמוכיחים מדי יום שהם נאמנים לכינוי החיבה שלהם - ״המפלצות המטורפות״. כשהיא לא כותבת רומנים לוהטים בטירוף, עושה יוגה, או לוגמת יין בחברת הנשמות התאומות שלה - שהן שלושה קולות שונים לחלוטין וייחודיים להפליא בחייה - אפשר למצוא אותה שקועה בספר, ומיותר לציין שמדובר תמיד בספר לוהט, שובב ורומנטי כמו שצריך!
      אודרי שמחה מאוד לקבל תגובות על ספריה וחושבת שהן ״מזינות את הנשמה״.
      אפשר ליצור איתה קשר באמצעות:
      פייסבוק: facebook.com/AudryCarlan
      אתר אינטרנט: www.audrycarlan
     
    דולב בן ארוש
    |
    הלוחשות לספרים
    |
    14/12/16
     
    רייצ'ל
    |
    הלוחשות לספרים
    |
    14/12/16
     
    אליס סנקביץ'
    |
    הלוחשות לספרים
    |
    14/12/16
     
  • המלצות נוספות