הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • מרים גבה
  • מרים גבה
    כנרת זמורה-דביר | אוגוסט 2014 | עיון, מדריכים ועצות | 280 עמ' מודפסים
    הטור‭ ‬מרים‭ ‬גבה‭ ‬של‭ ‬יאיר‭ ‬ניצני‭ ‬מתפרסם‭ ‬מדי‭ ‬יום‭ ‬שישי‭ ‬במוסף ‭ "‬שישבת" בישראל‭ ‬היום‭ ‬וזוכה‭ ‬להצלחה‭ ‬גדולה‭ ‬בקרב‭ ‬קוראי‭ ‬העיתון‭ ‬והשכנים. ‬בדרכו‭ ‬המשעשעת‭ ‬ובהומור‭ ‬המיוחד‭ ‬לו‭ ‬מציב‭ ‬ניצני‭ ‬מראה‭ ‬בפני‭ ‬הישראליות‭ ‬הכל‭ ‬כל‭ ‬מוכרת, ‬ומציע‭ ‬לנו‭ ‬להסתכל‭ ‬עליה‭ ‬בחיוך‭ ‬של‭ ‬השלמה. ‬כל‭ ‬הטורים‭ ‬הם‭ ‬בעצם‭ ‬סיפורים‭ ‬קצרים‭ ‬על‭ ‬משפחה, ‬זוגיות, ‬אבהות, ‬קריירה‭ ‬וגידול‭ ‬ילדים, ‬וכל‭ ‬מה‭ ‬שקשור‭ ‬לניסיון‭ ‬המעניין‭ ‬הזה‭ ‬שנקרא‭ ‬לחיות‭ ‬בארץ. ‬מדובר‭ ‬בסיטואציות‭ ‬מהחיים‭ ‬שקרו‭ ‬לכולנו‭ ‬וכל‭ ‬אחד‭ ‬יכול‭ ‬להזדהות‭ ‬איתן, ‬ההבדל‭ ‬הוא‭ ‬שניצני‭ ‬הממזר‭ ‬עשה‭ ‬מזה‭ ‬ספר‭.‬
     
    יאיר‭ ‬ניצני‭ ‬נולד‭ ‬בבאר‭ ‬שבע, ‬התחנך‭ ‬בחיפה, ‬התחתן‭ ‬בתל‭ ‬אביב‭ ‬ואכל‭ ‬שיפודים‭ ‬באור‭ ‬יהודה. ‬חלומו‭ ‬הגדול‭ ‬הוא‭ ‬להיות‭ ‬נהג‭ ‬אוטובוס‭ ‬ולהוביל‭ ‬תיירים‭ ‬במסלול‭ ‬חייו‭.‬
     
    הוא‭ ‬חבר‭ ‬בלהקת ‭ ‬‮"‬תיסלם", ‬וחתום‭ ‬על‭ ‬דאחקות‭ ‬ושיגועים‭ ‬שנכנסו‭ ‬לפנתיאון‭ ‬הבידור‭ ‬הישראלי‭ ‬כמו ‭ ‬‮"‬שיר‭ ‬המנגל", ‬שגריר‭ ‬עיראק‭ ‬בישראל‭ ‬באסם‭ ‬עזיז, ‬וכמובן‭ ‬האשם‭ ‬תמיד. ‬דמות‭ ‬עליה‭ ‬קיבל‭ ‬את‭ ‬אות‭ ‬הכבוד‭ ‬מהליגה‭ ‬הערבית‭ ‬ומרצדס‭ ‬שחורה‭ ‬במתנה‭ ‬ממלך‭ ‬סעודיה‭.‬
     
    בטלוויזיה‭ ‬הוא‭ ‬הנחה‭ ‬את‭ ‬תוכנית‭ ‬הסאטירה ‭ "‬אחורי‭ ‬החדשות‭ "‬ואת‭ ‬תוכניות‭ ‬התרבות‭ ‬גבוהות‭ ‬המצח ‭ "‬הינשופים" ‬ו‭"‬קצת‭ ‬גבוה", ‬בהן‭ ‬הוא‭ ‬נאלץ‭ ‬להציג‭ ‬חזות‭ ‬של‭ ‬אינטליגנט‭ ‬בניגוד‭ ‬לרצונו. ‬היה‭ ‬שופט‭ ‬הוגן‭ ‬ב‭"‬כוכב‭ ‬נולד‭".‬
     
    מרים‭ ‬גבה‭ ‬הוא‭ ‬הספר‭ ‬הראשון‭ ‬שלו‭ ‬והוא‭ ‬בהחלט‭ ‬הרים‭ ‬כמה
גבות‭ ‬בברנז‭´‬ה, ‬אבל‭ ‬כמו‭ ‬שניצני‭ ‬אומר: "זה‭ ‬שמעולם‭ ‬לא‭ ‬קראתי‭ ‬ספר‭ ‬לא‭ ‬הפריע‭ ‬לי‭ ‬לכתוב‭ ‬אחד‭".‬
  • ספר דיגיטלי
     
    39
    ספר מודפס
     
    89 35
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • הקדמה
     
    קוראים יקרים (וכדאי שתהיו רבים ככל האפשר),
    ספר זה מאגד את מיטב הטורים השבועיים שכתבתי בין 2014-2011 במוסף "שישבת" של עיתון "ישראל היום". אפשר לומר שאם הייתי זמר זה היה אלבום הלהיטים הגדולים שלי. צוות העורכים ואני השתדלנו לכלול בו את המצחיקים והמרגשים שבטורים אבל זה לא היה קל. רבנו, התווכחנו, חפרנו אחד לשני במשך שעות, אבל רק אחרי שעפו כוסות, נזרקו כיסאות והושמעו איומים קשים, הגענו להסכמות.
    אני מקווה שתקראו ותאהבו, כי באמת נתנו פה עבודה. נהניתם — ספרו לחבריכם. לא נהניתם — יש גבול למה שאני יכול לעשות.
     
    אני מקדיש את הספר למשפחתי האהובה, אשתי ובנותי, שעל לא עוול בכפן מספקות לי השראה וחומרים כל שבוע. הן מבקשות להדגיש שאף מילה שכתבתי עליהן איננה נכונה.
    תודה ענקית לאנשי "ישראל היום" — המו"ל אשר בהרב, המנכ"לית ציפי קורן, העורך הראשי עמוס רגב, ועורך מוסף "שישבת" ברוך רון, שנתנו לי את ההזדמנות ואת המקום להתבטא. תודה על ההכוונה, המקצועיות הרגישות והחוכמה. (מקווה שההתחנפות הזאת תעזור לי לדחות את הדד ליין...)
    תודה לעופר נברו, הסוכן החשאי שלי, לדני קרמן ולטל לזר, שהאיורים שלהם מעטרים את הספר.
    תודה לארז אבירם, האיש הכי מצחיק שאני מכיר, שערך את הספר. אנחנו צוות לעניין מאז ימי "אחורי החדשות" בערוץ 10 ואני מטריד אותו מדי שבוע בחיפושַי אחרי רעיונות טובים.
    תודה להורַי היקרים שהביאוני עד הלום.
    ובעיקר תודה לכם קוראים יקרים, שפוגשים אותי ברחוב, בפקקים, בתור לרופא או לסופר, ואומרים לי שלפעמים כשאתם קוראים אותי אתם בתחושה כאילו אני גר אצלכם בבית. זה נכון!
     
    יאיר ניצני
     
     
      
    למישהו יש מוזה במקרה?  
     
     
     
    אתם בטח חושבים שזה פשוט לספק טור שבועי לעיתון. כבר שמעתי כל מיני חוכמולוגים מסבירים לי כמה זה קל. "חסר על מה לכתוב? תמציא משהו. אתה הרי שולף את זה מהשרוול בשנייה".
     
    ובכן, התשובה היא ממש לא. יש מקרים שזה פשוט לא יוצא. הנושא שבחרת לא מספיק מעניין/ לא רלוונטי/ לא אקטואלי, ולעתים מתברר שמישהו אחר כבר כתב על זה קודם, והרבה יותר טוב ממך. מחסן הרעיונות שלך נראה כמו "מכון למחקר צבאי" בדמשק אחרי טיפול של חיל האוויר, ואתה פשוט יוצא מדעתך נוכח הדד־ליין המתקרב.
    הקורבנות הם, כמו תמיד, בני המשפחה, שצופים בי נכנס ויוצא מחדר העבודה, זעוף, מדוכדך ולא מגולח. אני מבלה שעות במטבח בהכנת ארוחות שאינן חלק משלוש הארוחות המוכרות, גומר את כל הפירות בבית ולוקח גם מהשכנים. אני שותה כמו ג'מוס, אבל בעיקר קפה ובכל הגרסאות: נס, שחור בוץ, טורקי בפינג'אן, עם הל, עם קרח, עם ויסקי, עם מע"מ, הפוך, אספרסו ואמריקנו עם עוגייה בצד. בשוונג אני מכין גם לבאי הבית. פעם, כשהגשתי לאשתי קפה, שאלתי אותה בטעות אם היא רוצה גם לשמוע על המיוחדים שלנו.
    השבוע שוב לא מצאתי נושא ראוי. לא היתה לי מוזה, והפכתי את העולם למצוא אותה. אין דבר משונה יותר מאדם שמחפש את המוזה של עצמו. אתה מנסה לשחזר איפה פגשת אותה בפעם האחרונה — מה לבשת, האם שמת דאודורנט, ומה אכלת רגע לפני.
    אחרי יומיים בלי מוזה הגיעו נדודי השינה. הלילות היו חמים, והיתושים, שחשו בחולשתי, באו להציק לי. יכולתי לישון עם מזגן ופוך, אבל אשתי סובלת מקור. היא מעדיפה מאוורר, אבל לי זה תופס את הגב. התפתלתי במיטה חצי לילה במחשבה שאין לי נושא ראוי לטור, ושעם כל הכבוד, ההתלבטות בין מזגן למאוורר לא סוחבת טור. אשתי הציעה שאלך לראות קצת טלוויזיה.
    בערוץ 1 שרו זמרים ז"ל שמזמן כבר לא איתנו, ולצדם נגנים שמזמן כבר החליפו מקצוע ופתחו דוכן סביח. בערוץ 2 היה, כרגיל, פרומו לאח הגדול, ובערוץ 5 משחק מהליגה הספרדית בשידור חוזר. בערוץ הקניות הציעו מערכת מפוארת של כלי מטבח, 24 חלקים ב־24 תשלומים. אחלה דיל. ההסברים של המנחה נשמעו משכנעים ובא לי על העסקה, אבל איך עושים את זה בלי להעיר את כל הבית כדי למצוא את כרטיס האשראי? ומה, אני לא אתייעץ עם אשתי? זה המטבח שלה. ומה יחשבו עלי בערוץ הקניות? בן אדם שקונה סט סכינים בלילה יכול להיות רק רוצח סדרתי.
    בבוקר קמתי עייף. אשתי המליצה לי לצעוד קצת בשכונה ולנקות את הראש. במצבי אני לא יכול להיות בררן, כל רעיון הולך. היה חם, אבל צעדתי בכל זאת, מנסה למצוא השראה מהסביבה. מאחורי השיחים קפץ עלי כלב גדול שחיכה שאגיע ממש קרוב אליו, ורק אז התנפל עלי בנביחות. מרוב בהלה כמעט חטפתי התקף לב. אבל בימינו כמעט זה לא משהו שמחזיק טור. בפעם הבאה אשתדל לפחות לאבד את ההכרה.
    חזרתי הביתה וניסיתי למצוא את המוזה במקלחת. המחשבות נדדו לחדשה המרעישה על החיבור המתקרב של השכונה שלי למערכת ביוב חדשה. מהביוב זרמתי לשפד"ן, ומהשפד"ן לים. כשהגעתי לים נזכרתי במצבורי הגז של תשובה, ומשם התגלגלתי לוויכוח על מכירת המחצבים בים המלח לחברה זרה ולעזיבה של עידן עופר ללונדון. משם המשכתי לנוחי דנקנר, בנק לאומי, בועת הנדל"ן, מחירי הקוטג', המלחמה שצפויה לנו עם הוועדים הגדולים, עובדי הנמלים ודירוג האשראי. פתאום נזכרתי שאני בכלל לא כותב במדור הכלכלי, ואני גם לא שר האוצר.
    אחרי שיטוט נוסף במטבח, שכלל אפרסק ומיץ פטל, החלטתי שעיון בעיתונים עשוי להביא לי את הגאולה. מלחמת האזרחים בסוריה נמשכת, וורן באפט קנה את ורטהיימר, waze נמכרה במיליונים... עוד עסקה שלא הרווחתי ממנה שקל. עברתי למודעות האבל, לדרושים, פתרתי תשבץ, אבל נאדה. אין מוזה.
    אשתי הציעה שאקח את המכונית לסיבוב. תמיד כיף לנסוע קצת ללא מטרה, זה פותח את הראש. עצרתי לתדלק. איך יכול להיות שהמיכל ריק?? רק בשבוע שעבר תידלקתי ב־300 שקל! שתיין אחו־שילינג האוטו הזה.
    כדי להירגע שמתי מוסיקה והפעלתי את המזגן על נעים. יצאתי מתחנת הדלק ונתקעתי בפקק. בדיוק עכשיו עשרת אלפים עובדים של התעשייה האווירית יוצאים באוטובוסים משערי המפעל. נזכרתי בביקור שלי במפעל המל"טים שלהם, וכמה זה היה מעניין לראות איך הם מייצרים את העפיפונים האלה, שיכולים להגיע למטבח של נאסראללה מחופשים לעוף בגריל.
    חבר התקשר והציע לי לבוא איתו לסופר. טיול בין המדפים תמיד עוזר לך להשתחרר מהלחץ ולהיכנס למוזה. והנה המסקנות מהטיול בסופר:
    1. הקבנוס עכשיו במבצע.
    2. את סט כלי המטבח מערוץ הקניות יש גם בסופר.
    3. המוזה לא נמצאת במחלקת הבשר.
    התקשרתי לעמירם. חבר טוב שתמיד יש לו בקנה איזה רעיון טוב ומשעשע. הוא לא ענה. סימסתי לו בצחוק "לאן נעלמת, יא זבל?" לא ענה. סימסתי שוב, "יא מניוק, למה אתה מסנן אותי?" חזר אלי אחרי שעה וסיפר שאשתו עזבה אותו עם הילדים. הוא גר עכשיו אצל הוריו, הוא בדיכאון, ולכן הטלפון שלו סגור רוב הזמן. ביקשתי ממנו לצלצל כשיהיה לו משהו מצחיק לספר.
    שלשום החלטתי להעביר לעורך את כל ההתלבטויות שלי, שיגיד אם משהו פה שווה טור. אבל הוא לא חוזר אלי.
    • יאיר ניצני
    • יאיר ניצני

      יאיר ניצני (נולד ב-22 באוגוסט 1958) הוא זמר, מוזיקאי, פזמונאי, שחקן, תסריטאי, קומיקאי, מנחה טלוויזיה ושדרן רדיו ישראלי.

      ב-2014 החל להגיש תוכנית בוקר בגלי צה"ל.
      לאורך הקריירה הארוכה שלו, השתתף ניצני בכתיבתם של כמה מהלהיטים שהפכו עם השנים לקלסיקות ישראליות, ובהם: "רדיו חזק", "לראות אותה היום", "תנו לי רוקנ'רול", "בוקר של כיף", "עוד פגישה", "שירו של שפשף", "כבר הסתיו עכשיו" ו"חצבים פורחים".
      ב-2014 יצא לאור ספרו "מרים גבה" - קובץ מאמרים שלו שהתפרסמו ב"ישראל היום".
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • גריט
    • שנה בלי מכנסיים
    • לשמוט, סיפור אהבה
    • דתי נורמלי
    • זיכרון ילדות יפה במיוחד
    • גברים שבוהים בעזים
    • השחורה
    • הצרה עם נשים
    • הזקן בן המאה ואחת שחשב שהוא חושב יותר מדי
    • מחוץ לחוק
    • אני חושב משמע אני טועה
    • מסעותי עם חמותי