הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
 
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • מרווחי נשימה 2
    ספר מוגן
     
  • מרווחי נשימה 2
    הוא תפס בפניי, גורם לי להחריש, חמה שפוכה על פניו.
     
    "אני לא מפחד מאף אחד ואיש לא מעניין אותי. את היחידה שמעניינת אותי בכל הדבר הזה."
     
    "אבל אתה לא מעניין אותי סם." אמרתי בקושי ותפסתי בידו, משכתי אותה ולבסוף הצלחתי לגרום לו להרפות ממני.
     
    כאב חד עבר בלסת שלי לרגע מהיר.
     
    "שקרנית." הוא כמעט ירק את זה.
     
    "ואל תשכח פחדנית." הוספתי בנחת.
     
    "את עושה טעות אלי."
     
    "זה איום או הבטחה?"
     
    "אלינור. את שוכחת דבר אחד." קפאתי כשהוא אמר זאת, בטון מבשר רעות.
     
    מה חשפתי בפניו שהוא יכול להטיח בי? שבאמצעותו יקטין אותי כפי שהוא בטח רוצה?
     
    "אני רואה אותך כמו שאת באמת. כל ההצגה הזו לא עובדת עליי." הוא אמר, מסכת האיפוק שוב השתלטה עליו.
     
     
    הקשר בין אלי וסם החל בסערה ושכך, אך רק לזמן קצר.
     
    למרות הניסיון להניח בצד את המשיכה החזקה, יחסיהם ממשיכים להעמיק, הרגשות שהם מנסים להתכחש אליהם ממשיכים להציג עצמם, לא להרפות.
     
    עד לנקודה שבה אי אפשר להתעלם מהם יותר.
     
    האם אלינור תצליח לשלח לחופשי את חששותיה ולהפקיד בידיו של סם חלקים נוספים מנפשה? האם תסכים לקבל בתמורה כמה משלו?
     
    סדרת הספרים "מרווחי נשימה" מגוללת את סיפורה של אלינור, כותבת ורקדנית המנסה להגשים את חלומותיה ולמצוא את דרכה בעולם.
     
    "מרווחי נשימה" היא סדרת ביכורים מאת אלי ספקטור (שם עט).
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win8
  • 39

  • פרק 1
     
     
    סם ואני ידידים.
    חשבתי שזה יהיה קשה יותר.
    אבל האמת היא שמשהו בדינמיקה שנוצרה בינינו הפך את זה לקל כל כך.
    גיליתי שהטריק הוא פשוט לגרום לכך ששנינו נתגלגל מצחוק, ונעקוץ זה את זה ללא רחמים.
    למשל כשהוא ניסה להכפיש אותי באוזני חברינו, מדגים בפניהם את העיטושים שלי כשאני מתעוררת בבוקר או כשאני חיקיתי אותו מנהל דיאלוג עם טום קרוז, מומצא לחלוטין כמובן אבל כזה שייכנס ללא ספק להיכל התהילה.
    אפילו אמו החזיקה את הבטן כשהדגמתי אותו בפניה.
    כן. כשסם הצחיק אותי ואני אותו, המשיכה שפחדתי שכל הזמן תרים את ראשה ותנשך אותי בבטן התחתונה, נותרה רדומה. לפחות למשך חודש שלם, עד ליום העצמאות.
     
    *
     
    "אז את לא באמת יודעת לירות באנשים, נכון ספקטור?" סם בחן את בקבוקי הבירה שקניתי רגע לפני כן במרכול הקטן הצמוד לבניין הדירות שלי. ההטייה של שפתיו העידה בבירור על חוסר שביעות רצונו מהמותג.
    "ברור שכן," חטפתי ממנו את הבקבוק והחזרתי אותו אל השישייה שממנה נגזל.
    "כן? אני רוצה הוכחה."
    "אין בעיה, אני מיד מוציאה את הגלוק שלי ויורה לך בין העיניים, רק תסתובב בבקשה כדי שלא תדע איפה אני מחביאה אותו."
    "היא רצינית, אל תדחק בה. ראיתי אותה עושה דברים גרועים יותר." ג'ולי ציינה כשנכנסה אל המטבח. היא לבשה שמלת חוף קצרצרה, ובגד הים בצבע טורקיז שהיא רכשה רק יום קודם לכן, הציץ מהמחשוף העמוק מדי.
    "אני גם יודעת הגנה עצמית." פתחתי את אחד מהבקבוקים, לא עומדת בפיתוי.
    הלחות הנוראית, והחום שעמד באוויר היו קשים מנשוא.
    "זה בקבוק אחד פחות ממה שמוקצב לך היום." סם נעץ בי מבט.
    צחקקתי כשהנוזל עדיין בפי, גורמת לו לנזול בעוד זעקת הגועל שפלט סם גרמה לי רק לצחוק חזק יותר.
    "אלוהים, אתם כמו שני ילדים בכיתה ג' לפעמים." ג'ולי נחרה והוסיפה בלחישה כשעברה לידי, "כל כך הרבה מתח מיני מודחק."
    לבי האיץ, זה זמן מה הרגשתי שהיא מביטה בנו במבט חשדני, מנסה להבחין במשהו שלא לגמרי מסתדר לה, ולא מצליחה להבין מהו.
    "החברה שלך לא יודעת להחזיק משקה, לא כשהוא בתוך הפה שלה ולא כשהוא מגיע אל הבטן." סם ציין.
    "הממ... כל כך הרבה משמעויות כפולות במשפט הזה." היא אמרה בערמומיות, ועכשיו היה תורי לפלוט זעקת גועל ולהתיז עליה מעט מהנוזל, בעודי פורצת בצחוק פרוע.
    כמו תמיד, הוא נדבק בו, גורם לכך ששלושתינו נפצח במלחמת אוכל ושתייה מאולתרת שהופסקה מייד כשדנה זעקה מפתח המטבח.
    "אלינור! את עושה את זה כי את יודעת שזה תורי לנקות השבוע?!"
    "לא!" עניתי במהירות כשסם הנהן בהתלהבות, והצביע עליי בעודו מניע לעברה את שפתיו 'היא לגמרי כן'.
    "תזדרזו, אנחנו נאחר." היא פקדה ואני סגרתי את המקרר, קפצתי לדום והצדעתי.
    "כן המפקדת!" הכרזתי.
    "את עדיין לא לבושה אלי, קדימה." היא פקדה שוב, ואז פנתה אל סם.
    "דיברתי עם ג'ון עכשיו. איזה כיף! גם הבנות יגיעו!"
    הוא חייך בחזרה, משהו רך התיישב בעיניו, כמו בכל פעם שהזכירו את האחייניות שלו.
    "נכון. ספקטור, היום את לא תובעת את תשומת הלב שלי כולה לעצמך. אני צריך לחלוק אותה גם עם החברה המדהימה שלי," הוא אמר בחשיבות שלוותה בגניחות ונחירות בוז מצד שלושתינו.
    "וגם בין שתי הבנות היפות ביותר בעולם." הוא ציין ושלושתינו הבטנו בו. הן במבט כלה שידעתי שמאחוריו מסתתר קראש קטן שכל אחת מהן טיפחה בנפרד, לא משנה כמה הן יכחישו, ואני, במשהו שנע בין חיבה לרוגז.
    החיבה נבעה מכך שהוא הדהים אותי כל פעם מחדש באהבה שלו אליהן.
    הרוגז נבע מהקושי לרסן את עצמי מלתפוס את פניו, ולשאוב את שפתיו בכוח.
    "טוב, אני תיכף יוצאת. אתן רוצות להתקדם לשם עם סם? אני אגיע עם טיילור." אמרתי באדישות.
    טיילור היה הבחור השאפתני שלא הרפה ממני באותו ערב בבר. בינתיים הוא זכה לצאת איתי לשני דייטים שבהם הוא לא ממש קיבל יחס חם. הנחתי לו לדבר ללא הרף על עצמו, בעודי מנסה שלא לדמיין את פניו של סם לפני.
    "אוי ויי," סם פלט ודנה צחקקה.
    נעצתי בו מבט מצמית.
    "אל תגידי לי שאת מביאה את מר 'מסטול מהתחת'. אני לא חושב שהשילוב של חום השמש ועשרים הבירות שהוא בטח רגיל לשתות עד הצהריים, יעשו עמו חסד." הוא אמר בחיוך מתוק.
    "חה חה מר קומיקאי." אמרתי בזעף.
    "כן, זה באמת היה מצחיק," ג'ולי כרכה את זרועה סביבו.
    "היא רק רוצה שתיכנס לה לביקיני הבלתי נראה שלה," עיקמתי את חוטמי מול ג'ולי. "בכל מקרה, יש יתרונות בשתייה רבה עם החבורה שלך סמואל. אחרי הבירה העשרים הולי מתחילה להישמע כמו ניטשה צעיר ונמרץ."
    הסתובבתי והלכתי אל החדר שלי, מתאפקת שלא לפרוץ בצחוק כששמעתי אותו קורא אחריי.
    "את הולכת לסבול היום, ספקטור!"
     
    *
     
    השמש יקדה בעוז, אבל בפינת החוף המדהימה והפרטית שכריס מצא בקוני איילנד, נשבה רוח קלילה ונעימה שכמו הפיחה בנו חיים. כשכריס ארגן את הברביקיו על החוף, חשבתי שזו תהיה גיחה קצרה ומרעננת כמו הרבות שאני עושה בחודש האחרון לחוף.
    טעיתי.
    זו הייתה ממש מסיבת חוף. היו שם עשרות אנשים והרגשתי רתיעה מתגבשת בי.
    "אלי, אלי!" שמעתי קול קטן וצווחני. מהר מאוד הוא התחזק ונשא עימו גוף תמיר שנצמד אל רגלי ואל מותניי.
    "ניני! היי יפה שלי!" צהלתי והרמתי אותה, נושקת לה בחום.
    "הבאתי את הצלחת המעופפת שלי, הבטחת שנשחק היום, זוכרת?" היא שאלה בציפייה, עיניה הכחולות נוצצות כמעט.
    "ברור! אני הולכת לקרוע לך את הטוסיק ילדה, את הולכת להפסיד!" הכרזתי והיא צחקקה, נתלשת ממני על ידי גבר גבוה וחסון עם נטייה לגרום לי לחולשה וללחיים אדומות. 
    תודה לאל שחם כל כך היום, הרהרתי כשסם הרים אותה אל על ונהם כאריה, הוא נעץ את שיניו במותניה בעוד היא צווחה והתגלגלה מצחוק.
    ירדנו אל החוף והתמקמנו.
    "הריח הזה מגיע מהברביקיו או מאיברי הגוף שסביבינו? אלוהים, כמה גברים לוהטים." ג'ולי גנחה והסירה את השמלה, חושפת את הגוף העסיסי והסקסי שלה.
    צחקתי והתיישבתי בישיבה מזרחית, מסירה את הגופייה שלי, חושפת בגד ים שלם שנראה מאחור כמו ביקיני.
    "אני חושבת שגם וגם." גיחכתי.
    "אלי. מצבי גרוע אחותי." היא אמרה.
    נשכבתי לצדה על בטני והיטבתי את משקפי השמש הענקיים על פניי.
    "מה? אחותי, את לוהטת, את הבחורה הכי חתיכה כאן!" קבעתי.
    אצבעותיה המשוחות בלק אדום התרוממו אל גשר אפה, היא הסירה אותם, חושפת את מבטה חסר האמונה.
    "לא. זו את חמודה שלי. אני לא בליגה הזו."
    "על מה את מדברת? את יודעת כמה גברים סובבו את הפרצוף שלהם כשעברת? את עולה באש."
    "כל כך צעירה, כל כך חסרת מודעות." היא נשאה את עיניה השמיימה.
    "תפסיקי! את לא במצב גרוע ואת לא בת שמונים! את בסך הכול מבוגרת ממני בשנתיים." רטנתי.
    "מאחר שאני מתקרבת לשלהי שנות העשרים שלי..." היא פתחה.
    "ג'ולי את בת 29! תירגעי!"
    "אני מרגישה שגיל הבלות הולך ומתרגש עליי. תראי, העולם שייך לבנות 22. תסתכלי סביב. טיילור סוויפט, סלינה גומז. ועוד כל מני היליביליז שהישבן המתוח בן העשרה שלהן הקפיץ אותן להוליווד." היא הסבירה.
    הנחתי את ראשי על כתפה בחיבה.
    "אל תסתכלי עכשיו, אבל נראה לי שהבחור הגבוה ההוא, זה שמדבר עם סם, נועץ בך מבטים כבר כמה דקות." לחשתי לה.
    מובן שהיא זקפה מיד את ראשה, הידקה את משקפיה אל עיניה ובהתה נכחה. בדיוק מולנו עמד סם, שמדי פעם העיף בנו מבטים מלאי שעשוע, עם גבר שחור וגבוה שלא ראינו אותו עד כה בחבורה.
    "היי בנות," סם אמר כשהם התקרבו אלינו.
    "היי בן," עניתי בחיוך.
    "תכירו את תום."
    "היי תום, השם שלך מוצלח." אמרתי לו, והוא הביט בי בסקרנות אחרי שלחץ את ידי.
    "לאחי קוראים ככה." הסברתי והוא חייך.
    "ג'ולי," אמרה הבחורה הצנועה והענוגה לידי, ביישנית לפתע כפרח קיר.
    "היי ג'ולי, נעים להכיר." הוא אמר בחיוך, במשפט שהחזיק עוד כל כך הרבה משמעויות.
    סם ואני החלפנו מבט מנצח.
    "כל החברים שלך גבוהים ונאים כאלה סמואל?" היא שאלה.
    "תום הוא שחקן כדורסל, הוא חייב להיות גבוה. אצלי לעומת זאת, זה מגיע עם הקסם האישי." הוא אמר ברצינות תהומית, ותום דחף מרפק בצלעות שלו.
    "כן, ועם המודעות העצמית הכה שגויה." עקצתי, מתחרטת מיד כשהוא משך את זרועי וגרם לי לקום בגסות.
    "את תשלמי על זה ספקטור, אמרתי לך שכשנהיה ליד מקור מים גדול מספיק אני אנקום את נקמתי." הוא הכריז, ובתנופה אחת הרים אותי על כתפו בעודי פולטת צווחת בהלה. הוא רץ לעבר המים, השליך אותי וקפץ אחריי בזעקת קרב.
    הבטן שלי כבר כאבה מרוב צחוק כששוב ושוב הצלחתי לחמוק ממנו במים, הייתי שחיינית טובה לא פחות ממנו, למרות ההתפארויות המופרזות שלו בכמה וכמה הזדמנויות קודם לכן.
    "אוקיי, אני נכנעת!" צווחתי לבסוף באפיסת כוחות. מבטו הלוחמני נעשה משועשע והוא וויתר על הזינוק הנוסף עליי.
    "אלוהים, אני מותשת... אתה על סטרואידים, וולש?" התנשמתי והרטבתי מעט את ראשי, מעבירה את ידיי על פניי.
    הוא חייך והביט בי, ולרגע היה נדמה לי שיש משהו מוכר במבט הזה, משהו שגרם לאותה חמימות לא רצויה בבטני.
    "לא ראיתי את תמי." פלטתי במהירות.
    הוא ניער את שיערו, קצת מזכיר את סימור, שלא הפסיק לנבוח ולכרכר סביבי מהרגע שמצא אותי בחוף.
    "היא החליטה שלא לבוא."
    "אתמול כשדיברתי איתה היא נשמעה די בעניין!"
    "היום היא החליטה שלא." הוא אמר בפסקנות, לא רוצה להרחיב על כך את הדיבור.
    "רבתם," אמרתי יותר מאשר שאלתי.
    "לא, לא רבנו." הוא מלמל והביט אל עבר החוף. דוגמנית זוהרת ובלונדינית התקרבה אל המים, מנופפת לו בהתלהבות.
    "התווכחנו," הוא תיקן והוסיף, "היא פשוט עוברת תקופה לא פשוטה."
    "כן." אמרתי.
    "למה את מתכוונת?"
    "לכלום, פשוט לכן." התגוננתי.
    הוא הביט בי, רציני עד כאב.
    "אני מכיר אותך אלי. יש משהו אחר שאת חושבת עליו. קדימה. תוציאי את זה."
    נאנחתי במורת רוח, איך הגעתי לכך שהוא מצליח לקרוא את הבעת פניי הקטנה ביותר? "אין שום דבר סם. תפסיק עם הפרנויה."
    היה חשוב לי להוסיף, "ותפסיק לחשוב שאתה מכיר אותי כל כך טוב, כי אתה לא!"
    "את משקרת." הוא תקף.
    "ואתה חצוף." החזרתי.
    "אלינור," השימוש בשמי המלא, בנימה כבדת הראש הזו, גרם לי להשתתק.
    משהו בו – כל כך מודאג ומוטרד בגלל אחותו, קימט לי את הקרביים.
    "סם. תמרה נמצאת בסחרחורת רגשות שנעה בין דכאון תהומי לעליצות לא סבירה כבר שבועות ארוכים," פתחתי.
    "אל תתחילי גם את. את מזכירה לי את אמא שלי." הוא קטע אותי בחוסר סבלנות.
    "אוקיי! אז למה אתה שואל לדעתי אם אתה לא רוצה לשמוע אותה?!" התפרצתי בזעם.
    הוא שתק והידק את שפתיו.
    "אני מצטער."
    "תשכח מזה, לא הייתי צריכה להגיד כלום."
    "אלי, בבקשה, תמשיכי, אני מצטער."
    "שקלתם את האפשרות שהיא סובלת מדיכאון?" שאלתי במהירות.
    הוא שתק, עיניו הכחולות בוהקות השתלבו עם הכחול סביבנו, מעטה של קפאון עטף אותן במהירות.
    "היא לא בדיכאון." הוא אמר בשקט.
    הבטתי בו, לא בטוחה ששמעתי נכון.
    "באמת?"
    "כן."
    "והעובדה שהיא ילדה לפני שלושה חודשים, מתפרצת בדמעות לפחות פעמיים ביום, ונכנסת למריבות מיותרות שגורמות לה לטרוק דלתות, לא רומזת לך שאולי היא כן?" שאלתי בעניין.
    "תפסיקי עם הסרקזם שלך אלינור, זה לא במקום." הוא ענה בקול מתוח.
    "סם, חכה!" תפסתי בזרועו כשהוא הסתובב והחל לשחות אל החוף.
    "שמעתי אותך אלינור." הוא ניער את זרועי משלו.
    הרגשתי עלבון צורב, מר ועוקצני כמו שיח סרפד קטן ורעיל.
    סם לא דיבר אליי כך כמעט אף פעם. בכעס. בקור. לא מאז המריבה ההיא שלנו, שהזמן שעבר ממנה נדמה היה כנצח. 
    אולי כי כמעט כל יום היה מלא בו. כל חלק בו, כל שעה, היה אפוף בנוכחות שלו. בהודעות ובטלפונים ממנו, במשהו שדנה אמרה עליו, בקולו הנמוך והמהפנט כשהוא רכן לעברי במהלך משמרת ערב בבר כדי שאשמע את העקיצה היומית שלו. 
    היא בדרך כלל נגעה לאופן שבו עשיתי פרצופי כלב עזוב לגברים שאותם השקיתי, כדי לקבל דולר או שניים יותר.
    אף פעם לא הצלחתי לזכור אותן, את העקיצות. הריח של האפטר שייב שלו, בעל החריפות העדינה, היה מכה בי, ומותיר אותי המומה לכמה שניות. שניות בהן הייתי צריכה להיאבק בדחף לחפון את שיערו בידי, ולשגר את לשוני בתקווה שתגיע למורד גרונו.
    "לא, לא נראה לי ששמעת סם, אחותך במצוקה." אמרתי אחרי שהתאוששתי מהעלבון שהיה מהול בגירוי מטריד, מנסה לאזור את האומץ לעימות המתקרב.
    "באמת דוקטור האוס? זו הדיאגנוזה הסופית שלך או שאת צריכה לערוך גם בדיקות במרפאה?" הוא ענה בלעג.
    הבטתי בו ונשכתי את שפתיי בנסיון להתאפק ולא לענות לו.
    שמענו את קולות הצחוק והצעקות מהחוף, הם נשמעו רמים וברורים בשתיקה שהשתררה בינינו.
    "אני יוצא." הוא הסתובב, פניו קשות ומתוחות.
    "סם, חכה, בבקשה, אל תקשיב לי, אני סתם מקשקשת. אתה זוכר שסיפרתי לך שאני מתייבשת במהירות נכון? כנראה השמש משפיעה עליי." אמרתי במהירות, מוצאת את כל הסיבות בעולם שיגרמו לו להפסיק לכעוס עליי.
    "או שזו פשוט האישיות המלבבת שלך שנוטה להתפרץ כשהולי ברדיוס של פחות מקילומטר ממך? תעשי לי טובה אלי."
    "מה?!  מה הקשר שלה לזה?"
    הוא לא ענה.
    "סם!" צעקתי אחריו.
    ראיתי אותו נעלם בתוך המים, יוצא לעבר הולי. היא פרשה את זרועותיה כלפיו, וכרכה אותן סביב גופו החשוף, נוטף המים ומעורר התאבון.
    הרגשתי פתאום את המים קפואים סביבי, האומללות שחשתי גרמה לטמפרטורה שלהם לצנוח יותר ויותר.
    הבטחתי לעצמי באותו הרגע לעולם לא להיות כנה איתו בכל מה שקשור למשפחה שלו. אני לא מסוגלת לראות את ההבעה הכאובה והמיואשת הזו בעיניו היפות.
    היא תרדוף אותי לאורך כל היום.
    היא וחוסר העניין המובהק שהוא הפגין כלפיי מאותו הרגע, כמו בשיטת ענישה מייסרת ומדוייקת.
    • אלי ספקטור
    • אלי ספקטור
     
  • המלצות נוספות