הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • מכתב שנשכח
  • מכתב שנשכח
    קתרין יוז | תרגום: נורית לוינסון
    מודן | אפריל 2018 | פרוזה תרגום, רומן רומנטי | 307 עמ' מודפסים
    טינה קרייג לא מוותרת על התנדבות שבועית בחנות הצדקה לבגדים משומשים. במנצ´סטר של שנות השבעים, זהו מקום המפלט היחיד שלה מהבית בו שוכב בעלה מעולף בסלון אחרי עוד לילה של שתייה לשוכרה. 
    כאשר טינה מסדרת את הבגדים שהונחו בשקית מחוץ לחנות, היא מוצאת מעטפה חתומה בכיס מקטורן. היא שמה לב שהמעטפה אמנם מבוילת, אך אין עליה חותמת; המכתב מעולם לא הגיע ליעדו. למרות ההיסוס הראשוני, טינה מרגישה שהמעטפה הזאת חייבת להיפתח. 
    התאריך שבראש המכתב מעיד שנכתב בתקופה סוערת ומורכבת בהיסטוריה של בריטניה: השנה היא 1939 והימים הם ימי מלחמת העולם השנייה. בחור בשם בילי כתב לאהובתו כריסי מכתב שללא ספק היה משנה את חיי שניהם. אך מדוע הוא לא נשלח? טינה מבינה מיד שהיא מוכרחה לאתר את כריסי ולמסור לה את המכתב, גם אם באיחור של יותר משלושים שנה.
    טינה מקווה שהרפתקה בלשית כזאת תספק לה הסחת דעת ממצוקותיה שלה, ועדיין לא מבינה שהמכתב עומד לשנות ללא היכר גם את מסלול חייה.
    סיפוריהן של שתי הכריסטינות - טינה וכריסי - מלאים בכאב, באכזבה ובייאוש, אך התקווה לשינוי היא שבסופו של דבר מחברת ביניהן.  
    מכתב שנשכח הוא רומן מרגש ומטלטל על אהבה אמיתית, על החמצות כואבות ועל האפשרות לתיקון. 
    זהו ספרה הראשון של קתרין יוז, שלאחר שנים של נדודים עם משפחתה בהודו, סינגפור, ניו–זילנד ודרום–אפריקה השתקעה בחזרה במנצ´סטר, מחוז הולדתה. 
    מכר מאות עותקים
  • ספר דיגיטלי
     
    44
    ספר מודפס
     
    98 68.6
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • פרולוג
     
    בימינו
     
    הדברים הקטנים הם שהסבו לה הנאה. זמזומה החרישי של דבורה עמלנית שעירה, ענקית, המרחפת במרץ מפרח לפרח, מתעלמת מכך שהיא משלימה משימה שהמין האנושי כולו תלוי בה. ניחוחם המשכר ושפע הגוונים הזוהר של פרחי האפונה הריחנית שגידלה בגינת הירק, אף על פי שיכלה להקצות את השטח לבני דודה האכילים ממנה. וגם מראהו של בעלה המשפשף את גבו הכואב בעודו מפזר דשן על ערוגת הוורדים בלי להתלונן, גם כשהיו אלף דברים אחרים שהיה מעדיף לעשות.
    כשכרעה לעקור עשבים חשה שידה של נכדתה מחליקה לתוך ידה, קטנה, חמימה ובוטחת. זה היה עוד אחד מאותם דברים קטנים שהסבו לה את ההנאה הגדולה ביותר, העלו תמיד חיוך על פניה והפעימו את ליבה.
    "מה את עושה, סבתא?"
    היא פנתה להסתכל על נכדתה האהובה.
    לחייה של הקטנה הוורידו משמש אחר הצוהריים, וכתמי אדמה נראו על אפה הקטן ככפתור. היא הוציאה ממחטה וניקתה אותם בעדינות. "אני מנכשת את העשבים האלה."
    "למה?"
    היא חשבה על כך לרגע. "כי הם לא שייכים הנה."
    "אז לאן הם שייכים?"
    "הם סתם עשבים, חמודה, הם לא שייכים לשום מקום." נכדתה שרבבה את שפתה התחתונה וקימטה את מצחה. "זה לא כל כך יפה. כל דבר שייך לאיזשהו מקום."
    היא חייכה ונשקה לראשה של הילדה בעודה מביטה על בעלה. אף ששערו, שהיה פעם כהה, האפיר כעת, ועל פניו רבו הקמטים, השנים לא פגעו בו יותר מדי, והיא הייתה אסירת תודה מדי יום על שמצאה אותו. דרכיהם נפגשו, בניגוד לכל הסיכויים, ועכשיו הם היו שייכים זה לזה.
    היא פנתה שוב אל נכדתה. "את צודקת. בואי נחזיר אותם."
    כשחפרה בור קטן התפלאה כמה אפשר ללמוד מילדים, עד כמה חוכמתם אינה מוערכת ואפילו מבוטלת.
    "סבתא?"
    היא נשלפה מהרהוריה. "כן, מתוקה שלי."
    "איך את וסבא נפגשתם?"
    היא קמה ואחזה ביד נכדתה. אחרי שהסיטה קווצת שיער זהובה מפניה הקטנות, אמרה, "טוב, בואי נראה. זה סיפור ארוך מאוד..."
    • קתרין יוז
    • קתרין יוז
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • מסע אל הלב
    • אבני הסליחה
    • המכתב האבוד
    • לפני שהיינו שלך
    • כוכב בודד
    • פנקס הכתובות האדום
    • הנשף
    • פרש הברונזה
    • הזמיר
    • כשניפגש שנית
    • פלר דה ליס
    • שעות הקטיפה