הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • ללא פחד
    ספר מוגן
     
  • ללא פחד
    ליליאן סלמה נחום | מאי 2018 | רומן ארוטי | 471 עמ' מודפסים
    “אומנתי על ידי המאפיה, על ידי אבא שלי ועל ידי מריאנו. אומנתי להרוג – לא לפצוע, לא להכאיב. אומנתי להציל את חיי.“
    הופ בצ’יאני
     
    שעמום.
    מרדנות.
    טיפשות.
     
    אלה רק חלק מהדברים שהובילו אותי לעשות את טעות חיי. מנפש חופשייה הפכתי בן רגע לציפור כלואה. איבדתי את החופש ואת האנשים הקרובים אליי. כעת חיי בסכנה, ובמקום לשקוע בדיכאון, או לחפש דרך איך לצאת מהבלגן שאליו נקלעתי, אני בוחרת להדחיק הכול ולהתעסק בדבר החשוב לי ביותר מאז הייתי ילדה – אנדרה רוסי. במשך שנים חיכיתי לרגע שבו הוא יחזור הביתה, ועכשיו כשהוא חזר, דבר לא יפריד בינינו, גם לא הוא.
     
    “אני מבטיח, לא יישאר זכר למשפחת רוסי או למאפיה האיטלקית בשיקגו.”
    אנדרה רוסי
     
    שנאה.
    כעס.
    רצון לנקמה.
     
    אלה הם רק חלק מהרגשות שהובילו אותי לקבל את ההחלטה הגורלית. נטשתי קריירה מצליחה, חיי תהילה ואת החופש במטרה אחת, לנקום במאפיה האיטלקית, הארגון שגרם לכל־כך הרבה סבל מיותר, ולנקום באיש שרצח את אימא שלי.
     
    לא ציפיתי לפגוש את הופ, ועכשיו איני מצליח להיפטר ממנה.
     
    הופ מתעקשת על עתיד שלא יקרה. היא אינה יודעת עדיין, אך מהרגע שבו החלטתי לבגוד במאפיה, אני אדם מת.
     
    "ללא פחד" הוא ספרה העשירי של סופרת רבי המכר ליליאן סלמה נחום, והוא מצטרף לסדרת המאפיה האיטלקית. קדמו לו בסדרה הספרים נשבעת בדם, רדופה והשפעה רעה.
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win10
    מכר מאות עותקים
  • 35
    הוספה למועדפים שלי
  • פרולוג
     
    הופ
     
    הבר עמוס מכפי שציפיתי, ובכל זאת, ברגע שנכנסתי איתרתי אותו במבטי. לאחר שמונה שנים שבהם לא ראיתי אותו או שמעתי ממנו, הוא כאן, במרחק נגיעה. נשימותיי כבדות והבטן כואבת מהתרגשות. אני שולפת את הטלפון הנייד מהתיק ומתחברת לאפליקציית ההודעות:
     
    אני: הוא פה! ידעתי שאמצא אותו!
    מגי: את לא נורמלית. פופ, צר לי לאכזב אותך, אבל רוב הסיכויים שהוא לא יזהה אותך בכלל.
    אני: ומי אמר שאני רוצה שיזהה אותי? אם הוא ידע מי אני, אאבד כל סיכוי לסיים את הלילה מתחתיו.
    מגי: שלא תעזי לעשות שטות כזאת! אלוהים, ידעתי שזאת תהיה טעות לתת לך לנסוע לבד לצילומים באיטליה. בבקשה תגידי לי שאת מתכוונת לצאת משם ברגע זה.
    אני: תאחלי לי בהצלחה, אוהבת אותך.
     
    אני דוחפת את הנייד בחזרה לתוך התיק ומפלסת את דרכי לעברו. אנדרה יושב ליד הבר ולצידו יושבים החברים שלו. בלי לחשוב פעמיים, אני נדחפת ביניהם ונשענת על הבר, מתעלמת מהמבטים המופתעים שהוא וחבריו נועצים בי ומסמנת לברמן להתקרב.
    "מה תרצי להזמין?"
    "רום עם קרח, בבקשה."
    תודה לאל על כך שאנחנו באיטליה ולא בארצות הברית. בבית אין סיכוי שהיו מגישים לי אלכוהול והערב אני זקוקה לכל דבר שעשוי להרגיע את עצביי. אני מפנה לעברו את מבטי ומשלבת את אצבעותיי בניסיון להסוות את התרגשותי. הוא השתנה ובו־זמנית לא השתנה כלל. מאז אותה חופשה בהמפטונס איבדתי את אנדרה ולא רק אני, גם כל בני משפחתו. הוא עבר לגור עם סבתא שלו באיטליה וניתק כל קשר עם תאו ועם מי שעלול היה להזכיר לו אותו, כולל אותי. במהלך השנים, עקבתי אחריו באדיקות ברשתות החברתיות וצפיתי בו מהצד הופך לנהג אופנועים מצליח מאוד באירופה, אבל לא יכולתי ליצור איתו קשר, לא העזתי, והנה עכשיו הוא פה, במרחק נשימה ממני, ואני לא מתכוונת להרוס את ההזדמנות ולספר לו מי אני באמת. רוב הסיכויים שהוא שכח אותי וגם אם לא, השתניתי מאוד מאז הייתי בת עשר, הוא בוודאי לא יזהה אותי.
    אנדרה אומר משהו באיטלקית וגורם לי להרטיב את תחתוניי על הדרך. השפה הזאת תהרוג אותי.
    "ועכשיו באנגלית," אני מבקשת. חיוך נמתח על שפתיו.
    "אמריקאית?"
    "לפי המבטא, גם אתה אמריקאי."
    הברמן מגיש לי את המשקה. אני פותחת את התיק, שולפת שטר ולפני שאני מספיקה לשלם, אנדרה עוצר בעדי ואומר משהו באיטלקית לברמן.
    "למה?" אני שואלת, דוחפת את השטר לתוך התיק.
    "את אמורה לומר תודה, לא לשאול למה."
    "ואתה לא אמור לשלם על המשקה שלי."
    הוא מחייך לעצמו ולוגם לגימה ארוכה מהמשקה שלו, בוהה קדימה באדישות מוחלטת. "המעט שיכולתי לעשות הוא להזמין אותך למשקה. סיימי אותו, תיכף נצא מפה."
    "נצא מפה? לאן?" אני שואלת בחוסר הבנה. אנדרה מתרומם מהכיסא ונעמד צמוד אליי. אני מרימה את ראשי כדי לפגוש את מבטו וליבי מחסיר פעימה. עיניו נעוצות בעיניי, מקשות עליי לנשום.
    "התחפשת לחד קרן?"
    "מה?"
    "את צבעונית מדי," הוא מציין בחיוך ומושיט את כף ידו, מעביר את אצבעו באיטיות משכרת לאורך לחיי, מעורר צמרמורת במעלה גופי. "קדימה." הוא אוחז בידי ומתחיל לצעוד לעבר היציאה, לא טורח להיפרד מחבריו.
    "לאן אנחנו הולכים?"
    "המיטה שלי מחכה לנו."
    • ליליאן סלמה נחום
    • ליליאן סלמה נחום
      ליליאן סלמה נחום (31), נולדה וגדלה בעיר אשקלון. עוד לפני שסיימה את בית הספר היסודי, כתבה סיפורים והמציאה דמויות. כעת, הדמויות שלה רואות אור.
       
      ליליאן נשואה באושר לליעד ואמא לשני מלאכים-שטנים קטנים: הילי ודור. היא אוהבת לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה טובה וללמוד שפות ותרבויות שונות.
       
      ספריה:
       
      "בין שני עולמות" – אוגוסט 2015.
       
      "שונאת לאהוב אותך" – דצמבר 2015.
       
      "נשבעת בדם" – יוני 2016.
       
      "כוכב באפלה" – דצמבר 2016.
       
      "רדופה" – יוני 2017.
       
      "טרילוגיית שקרים" – דצמבר 2017.
     
  • המלצות נוספות
    • השפעה רעה
    • רדופה
    • נשבעת בדם
    • כבוד
    • אבודה
    • בין שני עולמות
    • כוכב באפלה
    • שונאת לאהוב אותך
    • החוב הסופי - ספר שישי בסדרת ירושת החוב
    • דואט ירושת החוב
    • הלביאה הלוחמת - חלק א
    • הלביאה הלוחמת - חלק ב