הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
 
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • לגימות
    ספר מוגן
     
  • לגימות
    ePublish - הוצאה אלקטרונית | ספטמבר 2016 | פרוזה מקור | 83 עמ'
    שמי עדן בן ארי, ילידת 1987, ואני כותבת מאז שגיליתי שאפשר לכתוב. הספר לגימות הוא אוסף סיפורים קצרים שנכתבו בבתי קפה שונים ברחבי הארץ. התחלתי לכתוב שברי מחשבות על מפיות, להאזין לסיטואציות סביבי מתוך כל היופי הזה שנמצא בתוך בתי קפה. יום אחד הבנתי שיש לי התחלה של משהו מאוד מעניין. התמסרתי לתהליך הכתיבה, בתי קפה הפכו לכל חיי, שהיתי כל פעם במקום אחר, הקשבתי למלצרים, למנהלי המשמרת ולאנשים מסביבי וכתבתי ללא הפסקה. לבסוף, החלטתי להוציא את ספרי לאור.
    כששותים קפה יש התחלה עדינה של מרירות, טעם נרכש שמתרגלים אליו מאוד מהר, אחרי המרירות מגיעה המתיקות ובדרך כלל היא מאוד מאוזנת (תלוי כמה סוכר הוספתם) ומעניקה עוד שכבת טעם ללגימה הבאה שלכם. ככה בדיוק כתבתי את הספר, יש סיפורים שיגרמו לכם לצחוק ויש כאלה שיעוררו בכם געגוע או התרגשות. יש סיפורים שיעוררו בכם חשק למאפה תפוחים חם עם נגיעות קינמון מנחם ויש כאלה שיגרמו לכם להסתכל על הבריסטה שמכין לכם את כוס הקפה הבאה בצורה אחרת לגמרי.
    אז איך אתם אוהבים את הלגימות שלכם?
     

     
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win8
  • 29

  • אספרסו קצר
     
    זיהיתי את הריח שלו מהמטבח ויצאתי להגיד לו שלום. במשך כמה דקות הוא ניסה לזהות אותי ואז זה הכה בי, אני לא שחקנית ראשית בסרט הזה, בקושי ניצבת.
     
    הוא לקח את האספרסו הקצר שלו ויצא. רציתי לצאת אחריו החוצה, מצִדי ללכת אחריו גם כמה רחובות, אפילו בסינר. רציתי להסתכל לו בעיניים ולשאול באופן חד וחלק:
    "תגיד לי, חתיכת חוצפן, אתה לא מזהה אותי? ברצינות? איך אפשר לשכוח את מה שעשינו בין השמיכות בדירה שלך?
    "איך אפשר לשכוח את השיחה שלנו במרפסת, כשהשמש עלתה ושאריות של ויסקי עוד טיילו לנו במחזור הדם, לוחשות מעשיות אהבה, איך אפשר?"
     
    לינורי קלטה שאני מאדימה כמו פלפל קלוי בסלט יווני והציעה להחליף אותי. אמרתי שזה בסדר.
    אני מכירה את עצמי עשרים וחמש שנה ויודעת שאם אשב לנוח לכמה דקות, אבכה יותר. ניגבתי דמעות, שתיתי מים קפואים מהמגירה של הקרח והתחלתי לסדר כריכים בוויטרינה כמו חיילים, חיילים בצבא האהבה.
     
    אני דרמטית לפעמים וזה בסדר. צביקה, הבעלים, עדיין לא כאן כדי לשאול שאלות, והמקום ריק יחסית. אין הרבה לקוחות.
     
    יש הזוג המוזר ההוא בחוץ שתמיד בא בשלישי בבוקר ומעשן את עצמו לדעת. ויש עוד אחת, זאת ששותה מיץ תפוזים וכותבת משהו על מפית, מחשבות או רשימת מכולת. אי אפשר לראות מכאן.
    היא בטח חיה באיזה סרט משל עצמה.
     
    "את צריכה דף?" שאלתי אותה בלחש.
    "לא, תודה. טוב לי ככה."
     
    • עדן בן ארי
    • עדן בן ארי
     
  • המלצות נוספות