הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • לבנות את הגשר הזה
  • לבנות את הגשר הזה
    ידיעות ספרים | מרץ 2017 | עיון, הורות וזוגיות | 368 עמ' מודפסים
    סול, מירי, דני ורינת הם שמות בדויים, אבל ילדים אמיתיים. הם ולא מעט מחבריהם שגדלו בבית שמש הצליחו לפרוץ מחסומים של אי-אמון, שלהם עצמם ושל מי שמקיף אותם, לזכות בתעודת בגרות, להתגייס לצה"ל ולהפוך לאזרחים מן השורה.
     
    סיפורם של הילדים האלה, גיבורי הספר לבנות את הגשר הזה, שנגד כל הסיכויים עשו זאת, הוא סיפורה של מהפכה וסיפורו של חזון חינוכי שקרם עור וגידים בהובלתה של עליזה בלוך, מנהלת התיכון 'ברנקו ווייס' בבית שמש. בספר זה היא מתארת באופן חי ומעורר תקווה והשראה את הקשיים והלבטים, את המשברים והתקוות ובעיקר את הנתיבים אל נפש התלמידים, שנסללו בעמל רב.
     
    לבנות את הגשר הזה נולד מתוך רצון לקדם את הרעיון שבית הספר הוא מקום שיכול להשפיע על סדר היום ולא רק לשקף אותו. בין השורות ניתן ללמוד כי אילוצים מערכתיים וכלכליים עשויים לשמש דווקא הזדמנות – ולא רק מחסום – להשגת יעדים חינוכיים וחברתיים.
     
    ד"ר עליזה בלוך עומדת בראש רשת בתי הספר התיכוניים של ברנקו וייס ועוסקת בניהול ובהנחיית מורים ומנהלים. היא נולדה בקריית גת ומגיל צעיר עוסקת בחינוך פורמלי ובלתי-פורמלי. ד"ר בלוך ניהלה את בית הספר התיכון ברנקו וייס בבית שמש והפכה אותו למופת של הצלחה חינוכית וחברתית ולמודל לחיקוי. היא זכתה בפרסים רבים, בהם פרס רוטשילד למנהלים מצטיינים (2011) ופרס חינוך ארצי לבית הספר (2011), ונכללה בין "עשרה המשפיעים בחינוך" על ידי "הארץ" (2011) ו"מקור ראשון" (2012). עבודת הדוקטור שלה עוסקת בנושא התפתחות החינוך העל-יסודי בעיירות הפיתוח.
  • ספר דיגיטלי
     
    44
    ספר מודפס
     
    98 68.6
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • הקדמה
     
    היי עליזה, רציתי לספר לך משהו חשוב. יהונתן יקבל ביום העצמאות את אות הנשיא כחייל מצטיין.
    הודעה זו קיבלתי בעודי כותבת שורות אלה.
     
    שיתוק מוחין (c.p.).
    זו היתה האבחנה שנקבעה כשיהונתן נולד, כנראה תוצאה של סיבוך בלידה. יהונתן היה מתנייע על כיסא גלגלים והתקשה להזיז חלק גדול מאיבריו. מרגע שהתחיל ללמוד בבית הספר בכיתה ז', היה ברור שהאתגר החינוכי הניצב בפנינו מגיע לפסגות חדשות.
    היה צורך לצמצם פערים לימודיים, להכשיר את המרחב הפיזי של בית הספר כך שיתאים לו, ולחזק את תחושת המסוגלות שלו. מסלול החיים הועיד ליהונתן כיווּן ברור ובית הספר היה צריך לשנותו. לא לדבר על סולידריות ואחריות חברתית, אלא לבצע אותה ולהפוך אותה לחלק מסֵדר היום שלנו.
    תלמידים שרואים אחד מחבריהם מתמודד עם נכות באופן יום־יומי, לומדים להכיר בקשיים ולגלות להם אמפתיה, אך יותר מכך, הם לומדים להבחין שמאחורי כיסא הגלגלים יש נער מתבגר כמותם, עם רגשות, אכזבות, שאיפות ותסכולים. הישג זה הוא בעינַי גדול עוד יותר מתעודת הבגרות המלאה שאותה השיג לבסוף יהונתן.
    יהונתן, שהיה פטור משירות בצבא בשל מצבו, נאבק קשות כדי לקבל את ההזדמנות להיות חייל, התמונה שלו לבוש במדי צבא ההגנה לישראל, בטקס בבית הנשיא, היא רגע אחד מכונן. לא תמיד במהלך העשייה היום־יומית, הצלחנו להגיע לרגעי השיא, אך הידיעה שניתן להגיע אליהם, מניעה את היום־יום.
    את עומדת ומביטה ברכבת החולפת על פנייך, את מביטה בחלון ומחפשת פרצוף אחד מסוים. קרון אחר קרון חולפים על פנייך, אם דעתך תוסח או תאבדי את הריכוז, את עלולה לפספס. אם הרכבת תיסע מהר מדי, הפרצופים יֵיראו מטושטשים ולא תצליחי לראות את מי שאת מחפשת.
    העיסוק בחינוך דומה לניסיון לזהות פרצוף אחד מסוים ברכבת החולפת על פנייך, לעתים נדחסות לרכבת הנוסעים משימות כה רבות עד שנדמה שנותרו מקומות עמידה בלבד. זה קשה יותר מלחפש מחט בערימה של שחת, כי ערימת השחת עומדת במקומה אבל רכבת החיים, החינוך, בית הספר - נעה ללא הפסקה.
    בארבע־עשרה השנים שבהן ניהלתי את התיכון השש־שנתי בבית שמש, התיכון העיוני הראשון בעיירת פיתוח, היתה לי ההזדמנות להיות חלק ממהפכה חברתית חשובה. בספר זה אני רוצה לתאר אותה, להודות עליה, לספר על כמה מן האתגרים שעמדו לפתחי לאורך הזמן ההוא ועל הדרכים שחיפשתי, ולעתים גם מצאתי, להתמודד עִמם. אולי הדבר ייתן כוח לעוסקים אחרים במלאכת קודש זו. הספר הזה נולד בין השאר מתוך רצון לחזק, ולומר שאף שישנם אילוצים מערכתיים וכלכליים רבים מאוד, אם באמת משוכנעים בנחיצותו של רעיון המקדם יעדים חשובים, ניתן לממש אותו. ובעיקר לראות בבית הספר מקום שיכול להשפיע על סדר היום ולא רק להיות בבוּאה לו.
    אוסף הסיפורים בספר הזה משרטט את התמונה הרחבה של חוויית ניהול בית ספר. לבד מרגעי השיא יש בו גם הצצה לדילמות חינוכיות, אישיות וחברתיות מורכבות שאִיתן, האדם, ההורה, המחנך והמנהל צריכים להתמודד.
    האנשים והאירועים הנזכרים בספר אמִתיים לגמרי, אך כדי לשמור על צנעת הפרט, כל שמות התלמידים בספר שונו, ולעתים טושטשו פרטים נוספים. סיפורו של בית הספר ״ברנקו וייס״ בבית שמש התאפשר בזכות אנשי חינוך, מורים, עובדי ניקיון, רכזים, מזכירות, מנהלי בתים וכל הפסיפס האנושי המיוחד כל כך שאיתו עבדתי. אלו האנשים שביום־יום שלהם מייצרים את השיאים המיוחדים ולהם אני רוצה להודות.
    כתיבתו של ספר זה התקרבה לסיום באותן שעות ממש שבהן אבי מורי, יצחק בן חמו, שכב בבית החולים על ערש דווי מוקף בבני המשפחה. את גרסתו המלאה והערוכה של הספר שלחה לי העורכת שעות אחדות לפני שמסעו של אבא הגיע אל קִצו. אבא היה איש עם עולם ערכים מוצק וברור, שחינוך ילדיו היה חשוב לו ביותר. איש ספר היה, וקריאה היתה הבילוי המרכזי שלו. אני מקדישה לו ספר זה באהבה רבה.
    • עליזה בלוך
    • עליזה בלוך
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • ללמוד בגדול
    • למידה נראית למורים
    • להיות מורה
    • מהפכת ההשכלה
    • הסוד בללמוד
    • למה תלמידים לא אוהבים את בית הספר?
    • העצמת מחנכים וחונכים בעידן המדיה והרשתות החברתיות
    • הכל חינוך
    • אחד על אחד
    • להמציא מחדש
    • חברים זה כל הסיפור (2)
    • המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים