הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • כל השירים
  • כל השירים
    הקיבוץ המאוחד | נובמבר 2018 | שירה | 611 עמ' מודפסים
    ספר זה משיב אל הקוראים והקוראות את שירתה של תרצה אתר במלוא היקפה. אתר, משוררת ופזמונאית מחוננת ורבת פנים, פרסמה במהלך חייה הקצרים שלושה ספרי שירה וספר רביעי נמצא לאחר מותה כשהוא מוכן לפרסום. מלבדם חיברה עשרות פזמונים, חלקם הולחנו והם אהובים עד היום (בהם "אהבתיה", "בלדה לאישה", "אני חולם על נעמי", "שיר לערב חג" ועוד). 
    הספר מכנס את כל שירתה הלירית של תרצה אתר וחלק גדול מפזמוניה. הוא כולל שירים ופזמונים גנוזים רבים, שזה להם פרסומם הראשון. הוא מציג את יצירתה השירית במלוא היקפה ויופייה ובכך מזמין אותנו, כארבעים שנה לאחר מותה של אתר, להתוודע ליצירתה ולקרוא בה בעין עכשווית רעננה. זוהי הזמנה להכיר חוליה עשירה וחשובה בשירה העברית. לספר נלווית אחרית דבר מקיפה מאת עורכת הספר. 
     
    תרצה אתר נולדה בתל אביב בשנת 1941. היא היתה בתם של שחקנית התיאטרון רחל מרכוס ושל המשורר נתן אלתרמן. בצעירותה עסקה במשחק אך עם השנים התרכזה אך ורק בכתיבה, וזו כללה פנים רבות: שירה, פזמונאות, כתיבה לילדים, סיפורים קצרים, מחזאות ותרגום. תרצה אתר היתה אם לשני ילדים. בשנת 1977 מצאה את מותה בנפילה מחלון ביתה, והיא בת שלושים ושש בלבד.
  • ספר דיגיטלי
     
    59 35.4
    ספר מודפס
     
    139 83.4
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • אחרית הימים לדקה
     
     
    לַמְרוֹת שֶׁאֵינְךָ רוֹאֶה, 
    אוֹ נִרְאֶה
    אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ.
     
     
    אַתָּה בַּכִּסֵּא הַיָּשָׁן וְהַחוּם,
    אַתָּה בַּכִּסֵּא שֶׁלְּךָ.
     
    כִּי עַכְשָׁו אַחֲרִית הַיָּמִים לְדַקָּה
    וְעַכְשָׁו מַתְחִילִים לָשׁוּב,
    הַיְאוֹר הַשָּׁקֵט מֵבִיא אוֹתְךָ.
    אַתָּה עוֹלֶה מִתּוֹךְ הַסּוּף.
     
    אַתָּה משֶׁה. אֲנִי עוֹמֶדֶת בֵּין קָנִים. אֲנִי מִרְיָם.
    אֲנִי מַבִּיטָה. כָּל הַזְּמַן מַבִּיטָה.
    אַתָּה בַּתֵּבָה. עַל הַיְאוֹר הָעֲנָק,
    עוֹלֶה עַל גְּדוֹתֶיךָ, אַתָּה
    דּוֹמֶה לְאַתָּה.
     
    אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ מְאֹד.
    אֲנִי מְלַטֶּפֶת אֶת מַה שֶּׁאָמַרְתָּ: הָעֶרֶב
    בָּא לְחֶסֶד. הוּא בָּא לְרַחֲמִים,
    שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא כְּדֵי לְהַבְהִיל.
    אֲנִי יוֹדַעַת. אֲנִי מְלֵאָה מִלִּים.
     
     
     
     
    שירים 1976/7
    שער ראשון: מטריות בשמש
     
    1.
    הִנֵּה אֲנִי כָּאן, הִנֵּה אֲנִי כָּאן
    אִשָּׁה קְטַנָּה בְּחֶדֶר קָטָן,
    יֶלֶד קָטָן מְדַבֵּר אֵלַי
    (בַּחוּץ עֲרָפֶל כְּעָשָׁן),
    הַיָּם שׁוֹבֵר גַּלָּיו בְּלִי דַעַת שֶׁהוּא עַכְשָׁו לִבִּי,
    יֶלֶד קָטָן מְדַבֵּר אֵלַי,
    יֶלֶד קָטֹן נוֹהֵג בִּי.
     
    (בּוֹאָה, בּוֹא, לְהִתְרַפֵּק בְּחֹם וְלִנְסֹךְ הַרְבֵּה מָנוֹחַ
    רִבְבוֹת צִפִּיּוֹת שֶׁל לֵילוֹת אֲרֻכִּים, יוֹדְעוֹת
    שֶׁאַתָּה כָּל הַכֹּחַ
    שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הָרָחָב
    בִּשְׁבִילִי,
    שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם בִּכְלָל.
    בּוֹאָה, בּוֹא לְהַצִּית נְגֹהוֹת לוֹהֲטִים
    בְּחֶשְׁכַת עִצְּבוֹנִי הַדַּל).
     
    יַלְדִּי אוֹמֵר: "הַחֲלוֹמוֹת שֶׁנִּכְנָסִים לָרֹאשׁ
    אֵינָם יוֹצְאִים לְעוֹלָם,
    וַאֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת אִתָּם
    וְלִחְיוֹת, וְלִנְשֹׁם אִתָּם."
     
    וּמוֹסִיף:
    "סַבָּאִים שֶׁמֵּתִים
    חוֹזְרִים אַחַר כָּךְ בְּצוּרָה אַחֶרֶת."
    אֲנִי יוֹשֶׁבֶת וְשׁוֹמַעַת,
    יוֹשֶׁבֶת וְנִזְהֶרֶת.
     
    (פְּנֵי אָבִי הַחִוְרִים, אֲשֶׁר לֹא אֶשְׁכָּחֵם
    עוֹלִים בַּשִּׁמְשָׁה לְהַבִּיט, לְנַחֵם)....
     
    בְּנִי צוֹחֵק וְאוֹמֵר: "דְּבָרִים נוֹגְעִים בִּי וַאֲנִי מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת.
    הַדְּבָרִים שֶׁנּוֹגְעִים, מַפְרִיעִים לִי תָּמִיד,
    וַאֲנִי לֹא בּוֹכֶה בְּקוֹל רָם
    וְגַם לֹא בּוֹכֶה
    בְּשֶׁקֶט."
     
    וּבְנִי מִתְרַפֵּק, מִתְרַפֵּק, בְּאָמְרוֹ זֹאת. מִצְחוֹ הַלָּבָן דּוֹלֵק בִּי.
    אֲנִי נִזְכֶּרֶת. אֲנִי נִזְהֶרֶת. כְּאֵב חַד פּוֹלֵחַ, עוֹבֵר בִּי:
    אָבִי בַּשִּׁמְשָׁה. מַה לָּבָן שְׂעָרוֹ. מַה יָּפִים נְעוּרַי הַנָּעִים בְּחֵיקוֹ.
    הַרְחֵק מָשׁ הָאֹפֶק, פָּנִים אַדִּירוֹת. אוֹר זָהִיר מְגַשֵּׁשׁ וְסוֹמֵק בִּי.
    — — אִשָּׁה קְטַנָּה, בְּחֶדֶר קָטָן
    וְיֶלֶד קָטֹן נוֹהֵג בִּי.
     
     
     
     
    שער חמישי: יש רוח
     
    *
     
    חַיֵּי הַפְּנִים שֶׁלִּי: רָצִיתִי לְהַסְבִּיר אוֹתָם אַחַת וּלְתָמִיד,
    כְּלִקּוּי מְאוֹרוֹת בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע הֵם.
    מְלֹא הָעֵינַיִם עָשָׁן בְּלִי רַחֵם.
    מְלֹא הַלֹּעַ דִּמְעָה חֲנוּקָה. עִיר
    רֵיקָה.
    וְסָבִיב נוֹף לָבָן, לָבָן...
    וְזֶה כְּבָר דָּבָר נוֹשָׁן. 
     
    אֲבָל יֵשׁ גַּם הַרְבֵּה תְּכֵלֶת, לְעִתִּים, וְשֶׁפַע שֶׁל סִבְכֵי חוֹפֵי
    נַחַל אֶחָד, עָזוּב, וְכָכָה זֶה בָּא וּמַתְחִיל:
    אֶרֶץ בְּלִי שֶׁלֶט וְשֵׁם. אוּלַי חֲלוֹמִית הִיא.
    אוּלַי הִיא מַחֲשָׁבָה. שׁוּם דָּבָר בָּהּ אֵינוֹ מַבְהִיל.
    דְּבָרִים יְפֵהפִיִּים מְהַלְּכִים בָּהּ כֹּה וָכֹה
    בְּלִי שׁוּם הֶסְבֵּר אוֹ קֶשֶׁר,
    וּקְצָת הַפֶּה רוֹעֵד, וּקְצָת הַלֵּב
    מְחַפֵּשׂ, בְּלִי לַחְדֹּל, אֶת הַפֵּשֶׁר...
     
    אַרְצִי הַמּוּזָרָה וְהַתְּמִידִית. אֵלֶּה חַיֵּי הַפְּנִים
    שֶׁל אֲנָשִׁים.
    אֲרָצוֹת מוּזָרוֹת. דְּיוֹקָנִים לְבָנִים,
    לְחָשִׁים.
    נִפְלָא שֶׁלֹּא הַכֹּל עוֹסְקִים בָּזֶה בְּלִי קֵץ,
    פָּשׁוּט: נוֹף עָצוּב מְעַט, וּבְקָצֵהוּ עֵץ.
     
     
     
    שער שישי: לידה
     
    *
    הִנֵּה אֲנִי
    אֵם.
    זֶה קָרָה. זֶה אָמֵן.
    זֶה עָגֹל, רַחְמָנִי וְעָצוּב, אַךְ שָׁלֵם,
    הָעִגּוּל הַיְחִידִי שֶׁאָכֵן וְאָמְנָם
    הוּא אֵינְסוֹף שֶׁמּוּבָן לִי,
    כִּי יֵשׁ לוֹ
    שֵׁם.
     
    לָאֵינְסוֹף הַזֶּה קוֹרְאִים: אֵם.
    זֹאת אֲנִי, זֹאת אֲנִי, הָעִגּוּל הֶחָזָק, הַשָּׁלֵם,
    לַמְּלֵאוּת הַנּוֹהֶרֶת הַזֹּאת, הַזּוֹרַחַת,
    אֲשֶׁר מְגָרֶשֶׁת כָּל רַעַד וּפַחַד
    קוֹרְאִים אֵם.
    אֵם,
    אִמָּא שֶׁלִּי,
    אוֹר נוֹשָׁן. בְּכִי אַלִּים.
    עַכְשָׁו יוֹדַעַת אֲנִי מֶה הָיָה לָךְ
    כָּל אוֹתָם הַיָּמִים.
     
    עַד כְּלוֹת בִּינָתִי שֶׁהֵבִינָה אֶת זֹאת
    אֶלָּחֵם לִהְיוֹת רְאוּיָה, לְלֹא קוֹל,
    אֲזַנֵּק כָּל חַיַּי, אַמִּיצָה וּמְנַפֶּצֶת
    כִּנְפֹל מִשְׁבְּרֵי הָעֲנָק אֶל חוֹל.
     
     
     
    שירים גנוזים
     
     
    טור גאומטרי
    טוֹב שֶׁיֵּשׁ עוֹד הַרְבֵּה כְּמוֹתְךָ
    וְטוֹב שֶׁאֵינְךָ הַיְחִידִי,
    אַךְ טוֹב שֶׁתָּמִיד תִּשָּׁאֵר אַתָּה
    וְטוֹב שֶׁאַתָּה לְיָדִי.
     
    לִבּוֹ שֶׁל אָדָם פָּתוּחַ תָּמִיד
    כְּמוֹ לִקְרַאת אִזְמֵל מְנַתְּחִים,
    תָּמִיד הוּא מָלֵא אֵימָה לְבָנָה
    וְהַרְבֵּה עִקּוּלֵי פְּרוֹזְדוֹרִים אֲרֻכִּים.
    טוֹב
    שֶׁיֵּשׁ עוֹד הַרְבֵּה כְּמוֹתִי — 
     
    זֶה מֵקֵל לְהַפְלִיא עַל הַפַּחַד,
    לָדַעַת שֶׁכָּל נְמָלָה מְשֻׁנָּה הִיא אַחַת מֵהַרְבֵּה נְמָלִים מְשֻׁנּוֹת
    שֶׁאֵינָן חָיוֹת בְּיַחַד
    וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁמֶשׁ וְכָל יַבָּשָׁה
    וְכָל יָם
    וְכָל קָרוֹב וְכָל רָחוֹק,
    הֵם טוּר גֵּאוֹמֶטְרִי אֵינְסוֹפִי
    שֶׁל עַצְמָם, כָּפוּל אֵינְמִסְפָּר, כָּפוּל אֵינְעֲרֹךְ.
     
     
     
     
    פזמונים
     
    ושום סלע
    וְשׁוּם סֶלַע לֹא יָזִיז אוֹתִי מִפֹּה 
    וְשׁוּם עֲנָק נוֹרָא לֹא יוּכַל לִי.
    אֲנִי רוֹצָה רַק פֹּה 
    אֲנִי רוֹצָה רַק פֹּה 
    וְשׁוּם טַיְפוּן לֹא יַעְזֹר 
    וְשׁוּם סוּפָה —
    לֹא קַר לִי. 
     
    לֹא קַר לִי 
    וַאֲנִי רוֹצָה רַק פֹּה 
    לִהְיוֹת עַד סוֹף יָמַי. 
    מוּל אֶדֶן וְחַלּוֹן 
    אֲנִי רוֹצָה רַק פֹּה 
    כָּל כָּךְ נָעִים לִי פֹּה 
    שֶׁכְּבָר מַמָּשׁ אֶפְשָׁר 
    לְהִשְׁתַּגֵּעַ אוֹ לִישֹׁן 
     
    אוֹ לִישֹׁן. 
     
    וְשׁוּם סֶלַע לֹא יָזִיז אוֹתִי עַל כֵּן 
    וְשׁוּם מַפָּל אַדִּיר לֹא יוּכַל לִי 
    אֲנִי נִמְצֵאת רַק פֹּה 
    אֲנִי נִמְצֵאת רַק פֹּה 
    וְשׁוּם סוּפוֹת וּרְעָשִׁים לֹא יַעְזְרוּ 
    פֹּה קַל לִי. 
     
    פֹּה קַל לִי 
    וַאֲנִי רוֹצָה רַק פֹּה 
    לִהְיוֹת עַד סוֹף חַיַּי 
    מוּל קִיר, סַפָּה, אָרוֹן 
    אֲנִי רוֹצָה רַק פֹּה. 
    כָּל כָּךְ נָעִים לִי פֹּה 
    שֶׁכְּבָר מַמָּשׁ אֶפְשָׁר 
    לְהִשְׁתַּגֵּעַ אוֹ לִישֹׁן 
     
    אוֹ לִישֹׁן.
     
    לָלָלָלָלָ
     
    לחן 1: עדי רנרט, לחן 2: אפרת בן צור
     
     
     
    שירים מן העזבון
     
     
    אישה, כלבלב וילד
    בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר רוֹדֶמֶת הָעִיר
    בְּקֶרֶן רְחוֹב, אֵם, כְּלַבְלָב וְיֶלֶד
    אֲנִי מַבִּיטָה וְעֵינַי נִדְהָמוֹת
    אֶל תְּמוּנָה שֶׁכֻּלָּהּ אוֹר וּתְכֵלֶת
     
    לִפְעָמִים אֵין דָּבָר כֹּה יָפֶה בָּעוֹלָם
    כְּמוֹ אִשָּׁה וּכְלַבְלָב וְיֶלֶד.
     
    לְפֶתַע הוֹלְכִים הֵם, עָלֹה וְיָרוֹד
    עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, אֵם, כְּלַבְלָב וְיֶלֶד.
    לְאָן הֵם הוֹלְכִים אַט לְאַט הַדְּמֻיּוֹת
    הָרַכּוֹת, הַתְּמִימוֹת הָאֵלֶּה.
     
    לִפְעָמִים אֵין דָּבָר כֹּה תָּמִים בָּעוֹלָם
    כְּמוֹ אִשָּׁה וּכְלַבְלָב וְיֶלֶד.
     
    וְאָז הֵם עוֹמְדִים. הַכֶּלֶב טַם טַם...
    בִּקְצֵה הַשְּׂדֵרָה, מְחַכִּים אֵם וְיֶלֶד
    אֲנִי מַבִּיטָה, מִסָּבִיב מְלֹא עוֹלָם
    וּבַתָּוֶךְ אִשָּׁה, גּוּר וְיֶלֶד...
     
    לִפְעָמִים אֵין דָּבָר כֹּה מַקְסִים בָּעוֹלָם
    כְּמוֹ אִשָּׁה וּכְלַבְלָב וְיֶלֶד.
    • תרצה אתר
    • תרצה אתר
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות