הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • חמורים
  • חמורים
    כתר | 2000 | פרוזה מקור | 51 עמ' מודפסים

    איש בודד, חייל אמריקני עריק, נודד בדרכים בארץ לא לו ומוצא חום וניחומים במלון קטן, וחמלה – בחברת משפחת חמורים. זהו סיפורו הראשון של דויד גרוסמן, שנכתב בשנת 1979. יצא לאור מחדש בסדרת ''קצרים'' של כתר ספרים

  • ספר דיגיטלי
     
    14
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • שיפשפתי את כף הרגל בתענוג. כעת נזכרתי, שבדרכי לכאן חלפו על פני שלוש מכוניות של כיבוי־אש.
    - ״גם שמן?״ שאל הבחור.
    הבטתי במונה. שבעים ושישה שילינג. יהיה לי די לקניית הלחם והקוניאק. לא ליותר. למרטין אתן את השעון. מגיע לו. כבר לפני חצי שנה רציתי לתת לו, ולא נתתי.
    - ״לא. בלי שמן״.
    הוא סגר את מיכסה המנוע בטפיחה, שהתכוונה לומר דבר־מה. מכונית קטנה קרבה לאיטה אל מאחורי האולדסמוביל שלי. התעלמתי ממנה. האוויר היה רווי עשן, והרחק מכאן נשמעו יבבות חלושות של צופרי האזעקה. היתה תכונה באוויר והיא גרמה לי עצבנות.
    ״אדוני״, אמר הבחור, ״המכונית שלך, היא...״
    הבטתי אל הכביש שלמולי. מעברו השני היה עמק רחב ידיים, ובו מנסרות ובתי חרושת למוצרי עץ. כעת, משנשרף היער, ודאי יוציאו את הפועלים לחופשה. השמש שקעה לאט, וקרניה העייפות היכו בעיני. המכונית שהגיעה זה עתה צפרה בקול תובעני.
    קמתי במהירות. גם התכתשות היא תרופה אפשרית. אך הקימה המהירה סיחררה את ראשי, הנעל נשמטה מידי, ואני כשלתי אל המכונית הקטנה, הזהובה, ונסמכתי אל חלונה הפתוח. נהגת מבוהלת הביטה בי. כה סמוכה היתה אל פני, עד שחשתי בריחה. היתה כבת ארבעים, ופניה ארוכים. מיבנה הפנים האהוב עלי. פנים ארוכים, כמו של סוס, מעוררים ביטחון ואמון. רציתי לבקש סליחה, אך היא נרתעה מפני. ״סליחה״, אמרה בקול צונן ונפחד, ״אבקש לזוז״.
    הזדקפתי והתרחקתי מעט, עדיין מביט בה, משועשע. היא נעצה את עיניה בנקודה נעלמה אי- שם למולה. שערה היה צהוב־חום, והיא אספה אותו אל עורפה. צווארה החל להזדקן בשרטוט עדין של תווי קמטים. משהשגיחה שאני שם, סוקר אותה, העבירה את ידה על פניה בתנועה מהירה, עצבנית, הכניסה את מוט ההילוכים להילוך אחורי ונעקרה ממקומה בחריקה.
    מוכר הדלק נעץ בי מבט שוטם. ״מצטער״, אמרתי, והצבעתי בראשי לעבר המכונית המתרחקת. אפילו לא היה לי די כסף לתת לו דמי שתיה. רציתי לטפוח על כתפו, אך חששתי שיראה זאת בחוצפה. פעם כבר הסתבכתי כאן בתִגְרָה עם אוסטרי בגלל טפיחת שכם חברית כזו.
    ״שבעים ושישה שילינג״.
    שלפתי את הארנק, ומניתי את השטרות ואת המטבעות. מבטו היה נעוץ בחוסר בושה בארנקי. איך אסביר לו שאין לי אף שילינג אחד מיותר. עשרים וארבעה שילינגים נחוצים לי לקניית שתים־עשרה ככרות הלחם מסוג ״לינץ״, שבעים נוספים עבור הקוניאק, ועשרים וחמישה השילינגים האחרונים - לשכירת חדר עבור הלילה הזה.
    ״הנה, שבעים ושישה״, גיחכתי, מנסה להקהות את עוקץ הבושה, ״בדיוק״.
    הוא ספר את הכסף באיטיות מחושבת. לא המתנתי עד שיפיק את מלוא ההנאה מהשפלתי, ונכנסתי לאולד׳ס. בצאתי מן התחנה ראיתיו יורק. אוסטרי.
    • דויד גרוסמן
      צילום: יח"צ
    • דויד גרוסמן

      דָּוִיד גְּרוֹסְמַן (נולד בירושלים ב-25 בינואר 1954) הוא סופר ומסאי ישראלי. ספריו תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. זוכה פרס ראש הממשלה ליצירה (1984), פרס א.מ.ת (2007), פרס ספיר (2001) עבור ספרו "מישהו לרוץ איתו" ופרס אלבטרוס (2009) עבור ספרו "אשה בורחת מבשורה".‏

      בכל יצירותיו משתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון זרם התודעה, זוויות ראייה שונות בסיפור, ועירוב של דמיון עם מציאות, במיוחד בסיפורי ילדים.
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • אשה בורחת מבשורה
    • מוזה
    • חיוך הגדי
    • נסיעה
    • יפים כמו שהיינו
    • צומת גורל
    • אם יש גן עדן‏
    • המינה ליזה
    • האיש הזקן: פרידה
    • חיי חורף
    • מפלצת הזיכרון
    • לגנוב את השמש