הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • חירות של רגע
  • חירות של רגע
    וירג´יניה וולף | תרגום: אלינוער ברגר
    כתר | 2010 | ביוגרפיה | 712 עמ' מודפסים

    "וברגע זה ממש אני נוטלת לידי את יומנה המבורך של וירג´יניה וולף שקניתי בד בבד עם צרור הרומנים שלה בשבת עם טד. והיא מנסה להסיר מעליה את הדיכאון שנגרם לה כתוצאה מדחיית ה´הרפר´ס´ (לא פחות! - ואני מתקשה להאמין שהגדולים באמת נדחים אף הם!) על ידי ניקוי המטבח. ומבשלת דג בקלה ונקניקיות. תבורך וירג´יניה וולף. אני חשה שחבל כלשהו קושר בין חיי לבינה. אני כל כך אוהבת אותה." - סילביה פלאת

    בין השנים 1941-1918, במשך מרבית חייה הבוגרים, נהגה וירג´יניה וולף, מגדולי הסופרים במאה העשרים, לכתוב בקביעות ביומנה. הכתיבה ביומן התנהלה במקביל לכתיבת הפרוזה והפכה לחלק בלתי נפרד מחייה ומגוף יצירתה. בדייקנות מבט ובשנינות הבעה וולף כותבת אפיזודות גדולות כקטנות, מתייחסת בגילוי לב שאינו חף מאירוניה לאנגליה בזמני מלחמה ושלום, לספרים שהיא כותבת וקוראת ולאנשים שעמם חלקה את ימיה. אולי יותר מכול זהו ביטוי לעולמה הפנימי, ואף לדיכאונות שפקדו אותה. דפים שלמים כתובים בסגנון זרם התודעה, אחרים נקראים כפרוזה מבריקה וקולחת. זהו דיוקן של סופרת ולא פחות מכך גם דיוקן של תקופה.

    אנה בל ערכה את חמשת הכרכים של יומניה של וולף ויצרה מהם את חירות של רגע - כרך אחד ערוך באופן מוקפד, שהניו-יורק טיימס הכתיר כ"נס של עריכה". הספר נקרא כרומן מרתק של חיים גדושים ומופיע עתה לראשונה בעברית בתרגומה המופתי של אלינוער ברגר.

  • ספר דיגיטלי
     
    44
    ספר מודפס
     
    119 83.3
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • 1915



    אַדִלִין וירג'יניה (ילידת 1882) הייתה השלישית מבין ארבעת הילדים מנישואיו השניים של לֶסלי סטיבן - מלומד ויקטוריאני ועורך "מילון הביוגרפיה הלאומית" - ואשתו ג'וליה, אלמנת הרברט דַאקווֹרת. המשפחה, בכלל זה הילדים מנישואיהם הקודמים של שני ההורים, התגוררה בבית גדול בהייד פארק גֵייט, קנזינגטון, עם צוות משרתים בראשות המבשלת סופי. בכל קיץ הם עברו למשך כמה חודשים לסנט אַייבְס, קורנווֹל. ג'וליה סטיבן מתה ב־1895, ו[סֶר] לֶסלי ב־1904. בסתיו אותה שנה, בהנהגת ונסה הבכורה, הקימו להם בני סטיבן הצעירים בית בגורדון סקוור 46 בבלומסברי, אזור לא אופנתי, שם חשו שיוכלו לנתק את כבלי המוסכמות של קנזינגטון. כשתוֹבּי סטיבן עזב את טריניטי קולג', קיימברידג' - שאחיו אדריאן עתיד היה ללמוד בו אחריו - הוא הביא את חבריו לגורדון סקוור, ואחיותיו יכלו תחילה להיות נוכחות ועד מהרה לקחת חלק בסוג הדיונים החופשיים על נושאים מנושאים שונים, שהצעירים הנבונים ומלאי החיים האלה נהנו מהם באוניברסיטה, ואילו רוב בנות הטובים של התקופה היו מנועות מהם. מקצת מן המבקרים הללו עתידים היו להפוך לחברים לכל החיים - ליטון סְטרֵייצ'י, סַאקסון סידני־טֶרנֶר, דֶזמונד מקארתי. שניים - קלַייב בל ולֶנארד וולף - עתידים היו להפוך לבעליהן של ונסה וּוירג'יניה סטיבן.
    ב־1906 מת תוֹבּי סטיבן מטיפוס הבטן, שנדבק בו בטיול משפחתי ליוון, וזמן קצר אחר כך נישאה ונסה לחברו קלַייב בל. וירג'יניה ואדריאן, שהשאירו את הבית לזוג בֶּל, עברו להתגורר לא הרחק משם בפיצְרוֹי סקוור, ובהמשך, ב־1911, לבְּראנזוויק סקוור, שם חלקו את משק הבית עם הכלכלן מיינארד קֵיינז, דַאנקֶן גרַנט הצייר, ולֶנארד וולף, שחזר לחופשת מולדת אחרי שבע שנות שירות כמנהלן קולוניאלי בציילון. שנה אחר כך, באוגוסט, נישאו וירג'יניה ולנארד. זה זמן רב שעצביה הרעועים של וירג'יניה היו מקור דאגה למשפחתה. עכשיו היה על לנארד לשאת זאת בצורה מוחרפת: היא שקעה בדיכאונות, סירבה לאכול, וב־1913 ניסתה להתאבד. נתונה לטיפולו המסור, היא החלימה בהדרגה, כשרוב הזמן היא מתגוררת בבית הכפר שחכרה טרם נישואיה, אֶשַׁאם בסאסֶקס. לאחר פרוץ המלחמה ב־1914 הייתה בריאה דיה לחזור ללונדון - נכון יותר, לפאתי העיר. באוקטובר עברו היא ולנארד להתגורר בדֶה גְרין 17, ריצ'מונד על התמזה, אצל בעלת בית בלגית, גברת לֶה גְריס, והחלו לחפש בית משלהם.
    עוד בחדר הילדים החליטו האחיות סטיבן שוונסה תהיה ציירת וּוירג'יניה סופרת, ואף לא אחת מהן זזה מהחלטתה באשר לייעודן הנבחר. מ־1904 ואילך פרסמה וירג'יניה רשימות ביקורת ומאמרים, בעיקר במוסף הספרותי של הטיימס. הרומן הראשון שלה, "המסע אל החוץ", התקבל בידי אחיה למחצה ג'רלד דאקווֹרת ב־1913, אלא שהוצאתו לאור התעכבה עד מרס 1915 עקב התמוטטותה הנפשית, והיא החלה לעבוד על הרומן השני, "לילה ויום". לֶנארד וולף, שהתפטר מן השירות הקולוניאלי כדי לשאת את וירג'יניה, פרסם שני רומנים, "הכפר בג'ונגל" ב־1913 ו"הבתולות החכמות" ב־1914. אבל למרות העובדה שווירג'יניה ירשה הכנסה פרטית צנועה, היא לא הספיקה למחייתם של שניים - במיוחד בהתחשב בהוצאות הטיפול הכבדות שנזקקה להן, ולנארד פנה לעיתונאות כמקור הכנסה, והחל להתעניין יותר ויותר בשאלות פוליטיות.
    וירג'יניה וולף כתבה את היומן שלה בדֶה גרין 17, ריצ'מונד, מדי יום בין האחד בינואר לשניים בפברואר 1915. עשרה ימים אחר כך נוספו כמה דפים, ואז הוא נקטע.

    • וירג´יניה וולף
    • וירג´יניה וולף

      וירג'יניה וולף (באנגלית: Virginia Woolf;‏ 25 בינואר 1882 - 28 במרץ 1941) הוא השם שבו התפרסמה מי שנקראה בלידתה אדליין וירג'יניה סטיבן, סופרת אנגלייה.

      ולף עסקה רבות בסוגיות פמיניסטיות ובמסגרת זאת פירסמה את "אורלנדו" (Orlando, 1928), רומן פנטסטי העוקב אחרי קריירה של גיבורה ביסקסואלית וטרנסג'נדרית בחצר המלכות של המלכה אליזבת. ספר פמיניסטי נוסף שכתבה היה "חדר משלך" (A Room of One's Own, 1929) בו עסקה במכשולים ובדיעות הקדומות המופנות כלפי נשים סופרות ובצורך של נשים בהון עצמי כדי שתוכלנה לעסוק באמנות. הפרק האחרון בספר דן באפשרות של חשיבה ביסקסואלית. בשנת 1938, עם עליית הפשיזם באירופה, כתבה את המסה "שלוש גיניאות" (Three Guineas) שדנה בקשר שבין הזכות לחינוך ולתעסוקה לנשים לבין קידום השלום, החירות והצדק.
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות