הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • חטאי האב
  • חטאי האב
    ג'פרי ארצ'ר | תרגום: כנרת היגיניס־דוידי
    מודן | 2013 | מתח ופעולה, פרוזה תרגום | 380 עמ' מודפסים
    כשהארי קליפטון מבין שלא יוכל להינשא לאֶמה, אהובת ליבו, הוא מתגייס לצי הסוחר כדי להימנע מסקנדל משפחתי. הארי מאמץ את זהותו של טום בראדשו, אמריקאי שמת על האונייה, וכך מגיע לניו־יורק. אלא שכאן מחכה לו הפתעה: הוא נעצר באשמת רצח אחיו. כלומר, אחיו של בראדשו.
     
    הארי/טום נשפט, מורשע ונשלח לכלא: הוא אינו יכול להוכיח את חפותו בלי לחשוף את זהותו האמיתית - דבר שאותו נשבע לא לעשות לעולם - כדי להגן על האישה שאהב.
     
    בינתיים, אמה מסרבת להאמין שהארי טבע. ההוכחה היחידה שיש בידה היא מכתב שבו מודיע הארי/טום לאמו שהוא חי. היא משאירה את בנם באנגליה ומפליגה לניו־יורק.
     
    זהו חלקה השני של הסאגה הרב־דורית המלווה את משפחת קליפטון לאורך שנים מסמטאות העוני של בריסטול ועד מנהטן, ועוסקת בנאמנויות משפחתיות, בגורל, במזל ובגאולה. הספר הקודם בסדרה, 'ימים יגידו', כבש את לבבות הקוראים וגם הספר הבא, "סוד שמור", היה לרב־מכר.
     
    ג'פרי ארצ'ר הוא מחברם של רבי־מכר רבים, ביניהם 'הדיבר האחד־עשר', 'אסיר מלידה', 'כבוד בין גנבים' ו'בני מזל', שיצאו לאור בעברית בהוצאת מודן.
     
    "עלילה מתוחכמת, סגנון עשיר... ארצ'ר משחק בחתול ועכבר עם הקורא." ניו־יורק טיימס
     
    "ארצ'ר הוא מספר ברמתו של אלכסנדר דיומא." וושינגטון פוסט
    מכר מאות עותקים
  • ספר דיגיטלי
     
    44
    ספר מודפס
     
    98 35
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • ״שמי הארי קליפטון.״
    ״ברור, ואני בייב רות,״ אמר החוקר קולובסקי והצית סיגריה.
    ״לא,״ אמר הארי, ״אתה לא מבין, היתה טעות איומה. אני הארי קליפטון, אני אנגלי מבריסטול. עבדתי על אותה ספינה עם טום בראדשו.״
    ״תספר את זה לעורך הדין,״ אמר החוקר. הוא נשף נשיפה ארוכה ומילא את התא הקטן בענן עשן.
    ״אין לי עורך דין,״ מחה הארי.
    ״אם אני הייתי מסתבך כמוך, ילד, הייתי חושב שהתקווה היחידה שלי היא שסֶפטון גֶ'לקס יסכים לעמוד לצידי.״
    ״מי זה ספטון ג'לקס?״
    ״יכול להיות שלא שמעת על עורך הדין הכי מבריק בניו־יורק,״ אמר החוקר ונשף עוד תימורת עשן, ״אבל יש לך פגישה איתו מחר בתשע בבוקר, וג'לקס אפילו לא יוצא מהמשרד שלו אם לא משלמים לו מראש.״
    ״אבל...״ התחיל הארי לומר, וקולובסקי הלם בידו על דלת התא.
    ״אז כשג'לקס יגיע לכאן מחר בבוקר,״ המשיך קולובסקי תוך התעלמות מהארי, ״כדאי מאוד שיהיה לך סיפור קצת יותר משכנע מהטענה שעצרנו את האדם הלא־נכון. אמרת לפקיד ההגירה שאתה טום בראדשו, ואם זה סיפק אותו, זה יספק גם את השופט.״
    דלת התא נפתחה, אבל לא לפני שהחוקר נשף עוד עשן על הארי, שהתחיל להשתעל. קולובסקי יצא אל המסדרון ללא מילה נוספת וטרק את דלת התא. הארי צנח על המיטה המחוברת לקיר והשעין את ראשו על כרית קשה כלבנה. הוא הביט בתקרה והחל לחשוב כיצד קרה שהוא נמצא עכשיו בתא בתחנת משטרה בצד השני של העולם, עצור באשמת רצח.
    הדלת נפתחה הרבה לפני שקרני השמש הראשונות הספיקו לחדור לתא מבעד לסורגים שעל החלון. למרות השעה המוקדמת, הארי היה ערני לחלוטין.
    סוהר נכנס עם מגש ועליו אוכל שצבא הישע לא היה מסכים להציע אפילו לנווד חסר כול. אחרי שהניח את המגש על שולחן העץ הקטן, יצא הסוהר בלי לומר מילה. הארי העיף מבט אחד באוכל והחל לפסוע כה וכה בתאו. עם כל צעד הלך וגבר בו ביטחונו שברגע שיוכל להסביר למר ג'לקס מדוע החליף את זהותו עם זו של טום בראדשו, במהרה יבוא על פתרונו העניין כולו. לא ייתכן שעונשו יהיה חמור יותר מאשר גירוש, והוא התכוון לחזור לאנגליה בכל מקרה, כדי להתגייס לצי. הכול הסתדר להפליא עם התוכנית המקורית שלו.
    בחמישה לתשע ישב הארי על קצה המיטה, חסר סבלנות לקראת הגעתו של מר ג'לקס. דלת הברזל הכבדה נפתחה רק בתשע ושתים־עשרה דקות. הארי זינק על רגליו, והסוהר פינה את הדרך לגבר גבוה ואלגנטי עם שיער מאפיר. הארי שיער שהוא בערך בגילו של סבו. מר ג'לקס לבש חליפת פסים כהה ומהודרת עם שני טורי כפתורים, חולצה לבנה ועניבת פסים. המבט היגע על פניו רמז כי כמעט דבר לא יפתיע אותו.
    ״בוקר טוב,״ הוא אמר וליווה את ברכתו בחיוך רפה אל הארי. ״שמי ספטון ג'לקס. אני השותף הבכיר במשרד עורכי הדין ג'לקס, מאיירס ואברנתי, והלקוחות שלי, מר וגברת בראדשו, ביקשו ממני לייצג אותך במשפטך.״
    הארי הציע לג'לקס את הכיסא היחיד בתאו, משל היה חבר ותיק שסר ללשכתו באוקספורד ללגום כוס תה. הוא התיישב בנוקשות על קצה מיטתו ועקב במבטו אחר עורך הדין שפתח מזוודת מסמכים, הוציא ממנה בלוק כתיבה צהוב והניח אותו על השולחן.
    ג'לקס שלף עט מכיס פנימי ואמר, ״אולי תתחיל בכך שתספר לי מי אתה, מאחר ששנינו יודעים שאתה לא סגן בראדשו.״
    אם עורך הדין הופתע לשמוע את סיפורו של הארי, הוא לא הפגין זאת ולו ברמז. בראש מורכן רשם במרץ הערות בפנקסו הצהוב, בעוד הארי מסביר לו כיצד קרה שאת הלילה האחרון העביר בתא המעצר. כשסיים הארי לגולל את סיפורו הוא הניח כי הגיע הקץ לצרותיו עכשיו, כשעורך דין כה בכיר עומד לצידו – כלומר, עד ששמע את שאלתו הראשונה של ג'לקס.
    ״אתה אומר שכתבת מכתב לאמך בזמן ששהית על סיפונה של האונייה קנזס סטאר, ושבו הסברת לה מדוע שאלת לעצמך את זהותו של טום בראדשו?״
    ״נכון, אדוני. לא רציתי שאמא שלי תסבול שלא לצורך, אבל באותה מידה רציתי שהיא תדע מה גרם לי להגיע להחלטה כה קיצונית.״
    ״כן, אני יכול להבין מדוע חשבת ששינוי זהות יהיה הפתרון לכל הבעיות המיידיות שלך, בלי לדעת שצעד כזה יכול להמיט עליך צרות הרבה יותר גדולות בהמשך,״ אמר ג'לקס. שאלתו הבאה הפתיעה את הארי אפילו יותר. ״האם זכור לך תוכן המכתב?״
    ״כמובן. שיכתבתי אותו כל כך הרבה פעמים, שאני יכול כמעט לצטט אותו בעל־פה.״
    ״אז תרשה לי לבחון את זיכרונך,״ אמר ג'לקס, ובלי להוסיף מילה תלש דף מהפנקס הצהוב והושיט אותו ואת העט להארי.
    הארי הירהר קצת בניסיון להיזכר במילים המדויקות, והחל לשחזר את המכתב.
     
    אמי היקרה,
    עשיתי כל שביכולתי לוודא שתקבלי מכתב זה לפני שמישהו יודיע לך שטבעתי בים. כפי שמוכיח תאריך מכתב זה, לא מצאתי את מותי כאשר הדבוניאן הוטבעה ב-4 בספטמבר. למעשה, מלח מאונייה אמריקנית משה אותי מהמים ובזכותו אני עדיין חי לכל דבר. אבל הזדמנות נדירה נקרתה בדרכי לשאול את זהותו של אחר, וכך עשיתי ברצון, בתקווה שצעד זה ישחרר את אֶמה מהצרות הרבות שהמטתי שלא ביודעין עליה ועל משפחתה במהלך השנים.
    חשוב שתביני כי אהבָתי לאמה בשום אופן לא פחתה, ההפך הוא הנכון. אני לא מאמין שאחווה אהבה כזו אי־פעם. אבל אני סבור שאין לי זכות לצפות ממנה להיתלות בשארית חייה בתקוות שווא שאולי בעתיד אצליח להוכיח שהוגו ברינגטון אינו אבי, ושאני אכן בנו של ארתור קליפטון. כך, לפחות, היא תוכל לשקול עתיד עם מישהו אחר. אני מקנא בגבר הזה.
    אני מתכנן לחזור לאנגליה על סיפונה של האונייה הראשונה שתפליג, כך שאם תקבלי מסר כלשהו מאדם בשם טום בראדשו, את יכולה להניח שזה אני.
    אצור איתך קשר ברגע שאגיע לבריסטול, אבל בינתיים, אני חייב להפציר בך שתשמרי על סודי באותה נחישות שבה שמרת על סודך במשך כל כך הרבה שנים.
    בנך האוהב,
    הארי
    כשסיים ג'לקס לקרוא את המכתב, הוא הפתיע את הארי שוב. ״האם שלחת את המכתב בעצמך, מר קליפטון,״ שאל, ״או שהפקדת את האחריות בידיו של מישהו אחר?״
    חשדו של הארי התעורר בפעם הראשונה, והוא החליט לא לחשוף שביקש מד״ר ואלאס למסור את המכתב לאמו עם שובו לבריסטול בעוד שבועיים. הוא חשש שג'לקס עלול לשכנע את ד״ר ואלאס למסור לידיו את המכתב, וכך אמו לא תדע שהוא חי.
    ״שלחתי את המכתב בדואר כשירדתי מהאונייה,״ הוא אמר.
    עורך הדין הקשיש לא הגיב מייד. ״האם יש לך הוכחה כלשהי לכך שאתה אכן הארי קליפטון, ולא תומס בראדשו?״
    ״לא, אדוני, אין לי,״ אמר הארי ללא היסוס, מודע עד כאב לעובדה שלאיש על סיפון הקנזס סטאר לא היתה כל סיבה להאמין שהוא אינו טום בראדשו, ושהיחידים שהיו יכולים לאשר את נכונות סיפורו היו מעבר לאוקיינוס, במרחק של חמשת אלפים קילומטרים, והיו עתידים להתבשר בעוד זמן קצר על מותו של הארי קליפטון בים.
    ״אם כך, אולי אוכל לעזור לך, מר קליפטון. בהנחה שאתה עדיין מעוניין שמיס אמה ברינגטון תחשוב שאתה מת. אם זה מה שאתה רוצה,״ אמר ג'לקס בחיוך מלאכותי, ״ייתכן שאני יכול להציע פתרון לבעייתך.״
    ״פתרון?״ אמר הארי, ובפעם הראשונה חדרה תקווה לקולו.
    ״אבל רק אם אתה חושב שאתה יכול להמשיך להחזיק בזהות של תומס בראדשו.״
    הארי שתק.
    ״משרד התובע המחוזי קיבל את העובדה שההאשמות כנגד בראדשו הן נסיבתיות במקרה הטוב, והראיה היחידה שבה הם נאחזים היא העובדה שלמחרת הרצח הוא יצא את גבולות המדינה. הם מודעים לכך שהטיעונים שברשותם חלשים, ולכן מוכנים לבטל את האישום ברצח אם אתה חושב שאתה יכול להודות באשמה בסעיף אישום חמור פחות של עריקה משירות צבאי.״
    ״אבל איזו סיבה יש לי לעשות את זה?״ שאל הארי.
    ״אני יכול לחשוב על שלוש סיבות טובות,״ השיב ג'לקס. ״הראשונה, אם לא תעשה את זה, אתה כנראה תלך לכלא לשש שנים על כניסה לארצות־הברית בזהות בדויה. השנייה היא שכך תוכל לשמור על אנונימיות, כדי שלאף אחד ממשפחת ברינגטון לא תהיה סיבה לחשוב שאתה חי. והשלישית, משפחת בראדשו מוכנה לשלם לך עשרת אלפים דולר כדי שתתפוס את מקומו של בנם.״
    הארי הבין מייד שזו תהיה הזדמנות לגמול לאמו על כל הקורבנות שהיא הקריבה למענו במשך השנים. סכום כסף גדול כל כך יוכל לשנות את חייה מהקצה אל הקצה, ולאפשר לה להימלט מהבית העלוב בסמטת סטיל האוס, ומביקורו השבועי של בעל הבית שבא לגבות את שכר הדירה. אולי היא אפילו תוכל לשקול להתפטר מעבודתה כמלצרית בגראנד הוטל ולחיות חיים קלים יותר, אם כי הארי הטיל ספק בכך. אבל לפני שיסכים לשתף פעולה עם תוכניתו של ג'לקס, היו לו כמה שאלות משלו.
    ״מדוע מר וגברת בראדשו מעוניינים בתרמית הזו, אם הם מן הסתם יודעים שהבן שלהם נהרג בים?״
    ״גברת בראדשו רוצה נואשות לטהר את שמו של בנה. היא לעולם לא תשלים עם הידיעה שאחד מבניה הרג את בנה השני.״
    ״אז זה הפשע שטום מואשם בו – רצח אחיו?״
    ״כן, אבל כמו שאמרתי, הראיות קלושות ונסיבתיות בלבד, ובית־המשפט לא יתייחס אליהן בכלל, וזו הסיבה לכך שהתובע המחוזי מוכן לבטל את האישום, אבל רק אם נסכים להודות בעריקה, שהיא אישום חמור פחות.״
    ״ומה יהיה העונש שלי, אם אסכים?״
    ״התובע המחוזי הסכים להמליץ לשופט לדון אותך לשנת מאסר אחת, כך שעם התנהגות טובה תוכל להשתחרר אחרי חצי שנה, שיפור משמעותי לעומת שש השנים שאתה יכול לצפות להן אם תהיה הארי קליפטון.״
    ״אבל ברגע שאכנס לבית־המשפט מישהו בטח יבין שאני לא בראדשו.״
    ״זה לא סביר,״ אמר ג'לקס. ״משפחת בראדשו היא מסיאטל, בחוף המערבי, והם אמנם אמידים, אבל כמעט אף פעם לא מבקרים בניו־יורק. תומס הצטרף לחיל הים כשהיה בן שבע־עשרה, וכמו שאתה יודע בעצמך, כף רגלו לא דרכה באמריקה כבר ארבע שנים. אם תודה באשמה, תהיה בבית־המשפט רק עשרים דקות.״
    ״אבל ברגע שאפתח את הפה כולם מייד ישמעו שאני לא אמריקאי, לא?״
    ״ובגלל זה אתה לא תפתח את הפה, מר קליפטון.״ נדמה שלעורך הדין יש תשובה לכל דבר. הארי ניסה כיוון אחר.
    ״באנגליה, במשפטי רצח יושבים הרבה עיתונאים, וסקרנים עומדים בתור מחוץ לדלת כבר בשעה מוקדמת בבוקר בתקווה לזכות במבט מהיר בנאשם.״
    ״מר קליפטון, ברגע זה מתקיימים בניו־יורק ארבעה־עשר משפטי רצח, בין היתר המשפט המפורסם של 'דוקר המספריים'. אני בספק אם מישהו ישלח אפילו כתב זוטר לסקר את המשפט הזה.״
    ״אני צריך לחשוב על זה קצת.״
    ג'לקס הציץ בשעונו. ״אנחנו אמורים להתייצב בפני השופט אטקינס בשתים־עשרה בצהריים, אז יש לך קצת יותר משעה להחליט, מר קליפטון.״ הוא קרא לסוהר לפתוח את הדלת. ״אם תחליט שלא ליהנות משירותיי, אני מאחל לך הצלחה, כי אנחנו לא ניפגש שוב.״ הוא החווה בראשו ויצא מהחדר.
    הארי ישב בקצה המיטה והירהר בהצעתו של ג'לקס. הוא אמנם לא הטיל ספק בכך שלעורך הדין המאפיר יש מטרות משלו, אבל שישה חודשים קסמו לו הרבה יותר משש שנים, ולמי, מלבד עורך הדין המנוסה שלו, הוא יכול לפנות? הארי היה כל כך רוצה לקפוץ למשרדו של סר וולטר ברינגטון לכמה דקות ולשאול בעצתו.
    כעבור שעה הונחו אזיקים על ידיו של הארי, שלבש חליפה כחולה כהה, חולצה בצבע שמנת, צווארון מעומלן ועניבת פסים, והוא הובל מתאו למכונית של הכלא, שבה נלקח לבית־המשפט תחת משמר חמוש.
    ״אסור שאף אחד יאמין שאתה מסוגל לרצוח,״ הדגיש ג'לקס אחרי שחייט ביקר בתאו של הארי ובאמתחתו שש חליפות, חולצות ומבחר עניבות שמהן היה עליו לבחור.
    ״אני באמת לא מסוגל לרצוח,״ הזכיר לו הארי.
    ג'לקס חבר אל הארי במסדרון. עורך הדין העניק לו חיוך מוכר, ועשה את דרכו במעבר בלי לעצור עד שהגיע אל שני הכיסאות הריקים ליד שולחן ההגנה.
    אחרי שהארי התיישב במקומו והאזיקים הוסרו מידיו, הוא הביט סביבו באולם המשפט הריק כמעט. ג'לקס צדק בעניין הזה. מעט מאוד אנשים התעניינו במשפטו, ואף לא עיתונאי אחד. לדידם זה היה בוודאי סתם עוד רצח משפחתי, שבו הנאשם עתיד ככל הנראה לצאת זכאי. שום כותרות בסגנון 'קין והבל' לא יופיעו בעיתון, כל עוד הכיסא החשמלי אינו בגדר אפשרות באולם מספר ארבע.
    כשנשמע הצלצול הראשון המבשר על השעה, נפתחה דלת בקצה הרחוק של האולם וממנה נכנס השופט אטקינס. הוא חצה את אולם הדיונים בצעדים איטיים, עלה מדרגות אחדות והתיישב במקומו מאחורי שולחן על בימה מוגבהת. הוא החווה בראשו לכיוון שולחן התובע המחוזי, כאילו ידע בדיוק מה הוא עומד לומר.
    עורך דין צעיר קם ונעמד מאחורי שולחן התביעה ואמר שהמדינה מושכת את האישום ברצח, אבל תובעת את תומס בראדשו על עריקה מחיל הים של צבא ארצות־הברית. השופט הינהן, והִפנה את תשומת ליבו אל מר ג'לקס, שקם גם הוא ועמד עכשיו.
    ״ובסעיף האישום השני, של עריקה, מה טוען מרשך?״
    ״מודה באשמה,״ אמר ג'לקס. ״אני מקווה שכבוד השופט ינהג ביד רכה במקרה הזה, היות שאין לי צורך להזכיר לך, אדוני, שזוהי לו עבירה ראשונה, ולמעט המעידה הבלתי אופיינית הזו, עברו ללא רבב.״
    השופט אטקינס הזעיף את פניו. ״מר ג'לקס,״ הוא אמר, ״יש מי שיאמר שקצין הנוטש את משמרתו בעת שהוא משרת את מולדתו מבצע פשע לא פחות נתעב מאשר רצח. אני בטוח שאני לא צריך להזכיר לך שעד לפני זמן לא רב עבירה כזו היתה מעמידה את הלקוח שלך מול כיתת יורים.״
    הארי הביט בג'לקס ונתקף בחילה. ג'לקס לא התיק את מבטו מהשופט.
    ״לנוכח האמור לעיל,״ המשיך אטקינס, ״אני גוזר על סגן תומס בראדשו שש שנות מאסר.״ הוא הלם בפטיש ואמר, ״התיק הבא,״ לפני שהארי הספיק למחות.
    ״אמרת לי...״ התחיל הארי לומר, אבל ג'לקס כבר הִפנה את גבו אל לקוחו לשעבר והחל ללכת. הארי התכוון לרדוף אחריו, אבל שני סוהרים אחזו בזרועותיו ומיהרו לכבול את ידיו של העבריין המורשע מאחורי גבו, ולהוביל אותו אל דלת צדדית שהארי לא הבחין בה עד עתה.
    הוא הביט לאחור וראה את ג'לקס לוחץ את ידו של גבר בגיל העמידה שללא ספק בירך אותו על עבודתו הטובה. היכן ראה הארי את הפרצוף הזה? ואז הוא הבין – זהו אביו של טום בראדשו.
    • ג'פרי ארצ'ר
      צילום: Bjorn Erik Pedersen
    • ג'פרי ארצ'ר

      ג'פרי ארצ'ר הוא סופר וחבר פרלמנט בריטי, שכיהן כסגן יו"ר המפלגה השמרנית. ארצ'ר ריצה מאסר בגין שבועת שקר.

     
  • נושאים
  • המלצות נוספות