הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • ויפאסנה — האמנות לחיות
  • ויפאסנה — האמנות לחיות
    ויליאם הארט | תרגום: עודד דגן
    כנרת זמורה-דביר | פברואר 2016 | רוחניות, עיון, הגות ופילוסופיה | 208 עמ' מודפסים

    ויפאסנה היא אחת מטכניקות המדיטציה העתיקות ביותר ומקורה בהודו. לפני כ-2500 שנה שב וגילה אותה גוטמא הבודהא, ולימד אותה כמרפא אוניברסלי לבעיות אוניברסליות. לאחר כמה מאות שנים שבהן פרחה ושיגשגה, החלה הויפאסנה להיעלם בהדרגה מארץ מוצאה. למרבה המזל השתמרה הטכניקה בצורתה המקורית בארץ שכנה, במיאנימר (בורמה), מאז ועד ימינו. בשנת 1969 היא הוצגה מחדש בהודו ע"י ס.נ. גואנקה, ומאז הוא מפיץ אותה ברחבי העולם.

     

    ויפאסנה היא מילה בלשון פאלי, שמשמעותה "ראיית הדברים כפי שהם באמת". אין היא אמונה עיוורת או פילוסופיה, ואין לה ולא כלום עם דתות וכתות. זוהי שיטת מדיטציה פשוטה ומעשית שכל אדם יכול ליישמה, ומטרתה טיהור הנפש ושירוש המשקעים והמתחים הגורמים לנו סבל. מדיטציית ויפאסנה נלמדת בקורסים הנמשכים עשרה ימים. התלמידים מקבלים הנחיות מפורטות במהלך התרגול בקורס, אך יותר מכל - הם לומדים מתוך התנסותם האישית.

     

    ס.נ. גואנקה והמורים המוסמכים על ידיו מלמדים את מדיטצית הויפאסנה בקורסים הנערכים באופן קבוע בישראל ובארצות רבות ברחבי העולם, בהשתתפות אנשים מרקעים שונים ומכל שכבות האוכלוסייה. ויפסאנה - האמנות לחיות מתאר את החוויה שיכולים לעבור המשתתפים בקורס. זהו הספר הראשון שהופיע במערב אשר מציג לקהל הקוראים הרחב, בפירוט ובדייקנות, את מדיטצית ויפאסנה כפי שמלמד ס.נ. גואנקה.

  • ספר דיגיטלי
     
    39
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • פתח דבר
     
    בין הסוגים השונים של מדיטציה הקיימים כיום מיוחדת במינה היא שיטת ויפאסנה כפי שמלמד אותה ס.נ. גוֹאֶנְקָה. טכניקה זו היא דרך פשוטה והגיונית להשגתה של שלוות נפש אמיתית ולניהול חיים מאושרים ומועילים. מדיטציית ויפאסנה נשתמרה במשך תקופה ארוכה בקהילה הבודהיסטית של בורמה. עם זאת אין בה ולא כלום ממאפייניה של כת, כך שכל בני האדם, מכל רקע שהוא, יכולים לקבל אותה ולהשתמש בה.
    ס.נ. גואנקה הוא תעשיין בגמלאות, אשר שימש בעבר כמנהיגה של קהילת העסקים ההודית בבורמה. הוא נולד במשפחה הינדית אדוקה, ומגיל צעיר סבל ממיגרנות ומכאבי ראש קשים. במהלך חיפושיו אחרי תרופה למכאוביו נוצר בשנת 1955 קשר בינו לבין סָיָאגִ'י אוּ בָּה קִין, ששילב פעילות ציבורית כעובד מדינה בכיר עם פעילות פרטית כמורה למדיטציה. במהלך לימוד מדיטציית ויפאסנה מאוּ בָּה קִין גילה בה גואנקה שיטה החורגת מעבר להקלת הסימפטומים של החולי הגופני וממריאה מעל מחסומי תרבות ודת. בהדרגה, במשך שנים של תרגול ולימוד בהדרכת מורו, שינתה מדיטציית ויפאסנה את חייו.
    בשנת 1969 הוסמך גואנקה על ידי אוּ בָּה קִין כמורה למדיטציית ויפאסנה. באותה שנה נסע להודו והחל ללמד שם ויפאסנה, ובכך החזיר את הטכניקה הזו לארץ מוצאה. במדינה המפולגת עדיין על ידי מעמדות ודתות, משכו הקורסים של גואנקה אלפי בני אדם מרקעים חברתיים שונים. אלפים מבני המערב השתתפו גם הם בקורסים של ויפאסנה, כשהם נמשכים לאופייה המעשי של הטכניקה.
    סגולותיה של ויפאסנה מוצאות את ביטויין באישיותו של גואנקה עצמו. הוא אדם מעשי, המעורה היטב במציאות ומסוגל להתמודד עמה בדרך נחרצת; אך בכל מצב הוא שומר על שלוות נפש יוצאת דופן. שלווה זו משולבת בתחושה עמוקה של חמלה ויכולת להזדהות למעשה עם כל אדם. יחד עם זאת, אין באישיותו רצינות מוגזמת. הוא ניחן בחוש הומור כובש, והוא עושה בו שימוש בשיחותיו. בזיכרונם של משתתפי הקורסים נחרתים חיוכו, צחוקו והסיסמה שהוא מרבה להשמיע: "היֵה מאושר!" אין ספק שוויפאסנה הביאה לו אושר, והוא שואף לחלוק אושר זה עם אחרים בהציגו בפניהם את הטכניקה שהועילה לו כל כך.
    למרות נוכחותו המגנטית, אין לגואנקה כל רצון להיות גורו ההופך את חסידיו לרובוטים. תחת זאת הוא מלמד אחריות עצמית. המבחן האמיתי של ויפאסנה, לדבריו, הוא בעצם יישומה בחיים. הוא מעודד את המודטים לא לשבת לרגליו, אלא לצאת לעולם ולחיות באושר. הוא דוחה כל ביטוי של הערצה כלפיו וקורא לתלמידיו להתמסר לטכניקה, לאמת שהם מגלים במעמקי לבם.
    המסורת בבורמה נתנה בידי הנזירים הבודהיסטים את הסמכות להורות מדיטציה. אך גואנקה, כמו המורה שלו, אינו נזיר; הוא עומד בראש משפחה גדולה. למרות זאת, דרך הוראתו הבהירה ויעילותה של הטכניקה עצמה זכו לאישורם של נזירים רמי מעמד בבורמה, בהודו ובסרי לנקה, מהם שעברו את הקורסים תחת הדרכתו.
    גואנקה עומד על כך שכדי לשמר את טוהרת המדיטציה אסור לה להפוך לעסק מסחרי. הקורסים והמרכזים הפועלים בהדרכתו מתנהלים ללא כל כוונת רווח. הוא עצמו אינו זוכה בכל תשלום, ישיר או עקיף, עבור עבודתו, וכך גם המורים־העוזרים שהסמיך להדריך קורסים כנציגיו. את הטכניקה של ויפאסנה הוא מפיץ אך ורק כשירות לאנושות, כדי לסייע לאלה הזקוקים לעזרה.
    ס.נ. גואנקה הוא אחד מקומץ המדריכים הרוחניים ההודים הזוכים לכבוד בארצם לא פחות מאשר במדינות המערב. עם זאת, מעולם לא ביקש לעצמו פרסום, בהעדיפו שהמוניטין של ויפאסנה יתפשט מפה לאוזן. תמיד הדגיש שהתרגול המעשי של המדיטציה חשוב מן הכתיבה עליה. מסיבות אלה גואנקה מוכָּר פחות מכפי שהיה ראוי להיות. ספר זה הוא התיאור המפורט הראשון של תורתו, והוא נכתב בהכוונתו ובהסכמתו.
    הספר שלפנינו מבוסס בעיקר על השיחות שגואנקה מגיש במהלך עשרת ימי קורס מדיטציית ויפאסנה, ובמידה פחותה יותר על המאמרים שכתב באנגלית. השתמשתי בחומרים אלה בחופשיות, ושאלתי מהם לא רק טיעונים ודרכי ארגון של נקודות מסוימות, אלא גם דוגמאות המובאות בשיחות ולעתים קרובות גם מילים ואף משפטים שלמים שבהם הוא משתמש. אלה שהשתתפו בקורסים למדיטציית ויפאסנה כפי שהיא ניתנת על ידי גואנקה ימצאו הרבה מן המוכָּר בספר זה, ואפשר שאף יצליחו לזהות את השיחה או המאמר מהם נלקחו ציטוטים מסוימים בספר.
    שיחותיו של המורה במהלך הקורס מלוות, צעד אחר צעד, בהתנסויותיהם במדיטציה של המשתתפים. אולם בספר שלפנינו נערך החומר בצורה אחרת, לתועלתו של קהל שונה — אנשים שרק קוראים על מדיטציה, בלי שבהכרח תירגלו אותה בפועל. למען קוראים אלה נעשה כאן ניסיון להגיש את דברי ההוראה כפי שהמשתתפים בקורס חווים אותה הלכה למעשה: התקדמות הגיונית הזורמת בלא הפסקה מן הצעד הראשון אל היעד הסופי. השלמות האורגנית הזו מובנת בקלות למודט, אך הספר שלפנינו מנסה להעניק לאלה שאינם מודטים הצצה אל תורת המדיטציה כפי שהיא נפרשת לפני המתרגל אותה.
    כמה קטעים בספר משמרים במתכוון את הצביון הדיבורי, כדי לאפשר התרשמות חיה יותר מדרך הוראתו של גואנקה. קטעים אלה הם הסיפורים המשובצים בין הפרקים, השאלות והתשובות המסיימות כל פרק, וקטעי דו־שיח שנלקחו מדיונים ממשיים עם תלמידים במהלך קורס או בראיונות אישיים איתם. כמה מן הסיפורים לקוחים מאירועים בחייו של הבודהא, אחרים באו ממורשת סיפורי העם העשירה של הודו, והשאר מניסיונו האישי של מר גואנקה. כולם מסופרים במילותיו שלו, לא מתוך כוונה לשפר את המקור אלא כדי להציג את הסיפורים במתכונת רעננה, תוך הדגשת נגיעתם לתרגול המדיטציה. סיפורים אלה מרככים את האווירה הרצינית של קורס הוויפאסנה, ומהווים מקור להשראה בהציגם נקודות מרכזיות של התורה הנלמדת בצורה שקל לזוכרה. נכלל כאן רק מבחר קטן מתוך הסיפורים הרבים הניתנים במהלכו של הקורס בן עשרת הימים.
    הציטוטים נלקחו מן הטקסטים העתיקים והמקובלים ביותר של דברי הבודהא, "קובץ הדרשות" — הסוּטָא פִּיטָאקָה (Sutta Pitaka), כפי שאלה נשתמרו בשפת פָּאלִי (Pāli) העתיקה בארצות הבודהיזם הטְהֶרָוָואדִי (Theravada). כדי לשמור על נוסח אחיד לכל אורכו של הספר, ניסיתי לשוב ולתרגם את כל הקטעים המצוטטים כאן. לשם כך נעזרתי בעבודתם של המתרגמים המודרנים החשובים. עם זאת, כיוון שספר זה אינו עבודה מדעית, לא ביקשתי להשיג דיוק מילולי בתרגום משפת פאלי. במקום זאת השתדלתי להמחיש במילים ברורות ופשוטות את משמעותו של כל קטע, כפי שהוא נראה בעיניו של מודט ויפאסנה לאור חוויות המדיטציה שלו. אפשר שניסוחם של כמה מילים או קטעים ייראה חורג מן המקובל, אך אני מקווה שבעניינים מהותיים הנוסח שלפניכם נשאר נאמן למשמעות המילולית והישירה של הטקסטים המקוריים.
    לצורך האחידות והדיוק הובאו המונחים הבודהיסטיים בטקסט בצורתם שבשפת פאלי, אף כי אפשר שבכמה מקרים צורתם בשפת סנסקריט מוכרת יותר לקורא.1 לדוגמה, אני משתמש במילה דְהָאמָה (Dhamma) שבשפת פאלי במקום בצורת הסנסקריט דְהָרְמָה (Dharma), קָאמָה (Kamma) במקום קָארְמָה (Karma), נִיבָּאנָה (Nibbāna) במקום נִירְוָונָה (Nirvāṇa), סַנְקְהָארָה (Sankhāra) במקום סָמְסְקְהָארָה (Samskhāra). נטיתי לצמצם ככל האפשר את השימוש במילים בשפת פאלי, כדי למנוע אי־בהירות מיותרת. עם זאת, לעתים קרובות משמשות מילים אלה לתיאור תפיסות מסוימות שאינן מוּכָּרוֹת במחשבה המערבית, וקשה לתרגמן במילה חלופית אחת. מסיבה זו העדפתי להשתמש במקומות מסוימים במילה אחת בשפת פאלי במקום לתרגמה. כל המילים בשפת פאלי המודפסות בטקסט באותיות מודגשות נכללות ב"רשימת המונחים", המופיעה בסוף הספר.
    1 כדי להקל על הבנת הטקסט, ניתנת בתרגום הנוכחי צורת הרבים של מילים בפאלי על ידי הוספת הסיומת "ות".
    טכניקת המדיטציה ויפאסנה מעניקה יתרונות זהים לכל המשתמשים בה, בלא כל אפליה של גזע, מעמד או מין. ואולם שפות מערביות מגדירות בהטיותיהן את מינם של האנשים שאליהם מתייחס הכתוב, ועל אף כל המאמצים לנסח את הדברים בצורה שתפנה באופן שווה לגברים ולנשים, השתמשתי מדי פעם בביטוי "הוא". הקוראים מתבקשים לראות בצורת ההטייה הזכרית רק כלל לשוני ולא לייחס לה כל כוונה של התעלמות מן המין הנשי או סימן לעליונות גברית כלשהי. כל התייחסות מפלה כזו זרה לתורת ויפאסנה ומנוגדת לעקרונותיה ולרוחה.
    אני אסיר תודה לכל אלה שסייעו לי בכתיבת הספר. תודה מיוחדת ברצוני להביע לס.נ. גואנקה, שמצא בלוח הזמנים העמוס שלו פנאי לעיין בכתב היד במהלך כתיבתו, ויתר על כן — על שהנחה אותי לעשות את הצעדים הראשונים בדרך המתוארת כאן.
    במובן עמוק יותר, מחברו האמיתי של ספר זה הוא ס.נ. גואנקה, כיוון שכל מטרתי היתה להציג את הדרך שבה הוא מנחיל את תורתו של הבודהא. מעלותיו של הספר — בזכותו; אם יש פגמים בספר — אני אחראי להם.
     
    הקדמה
     
    דמה בנפשך שנקרית לידיך הזדמנות להסיר מעליך כל אחריות גשמית למשך עשרה ימים, ובאפשרותך לצאת להתגורר במקום שקט ומבודד שתהיה מוגן בו מכל הפרעה. שם יסופקו לך כל צרכיך הגופניים הבסיסיים, כגון מגורים ומזון, ועוזרים יימצאו בהישג ידך כדי להבטיח את נוחיותך היחסית. כל שתידרש לעשות בתמורה יהיה להימנע מכל קשר עם אחרים, ולבלות את כל שעות העֵרוּת, להוציא פעולות חיוניות, בעיניים עצומות ובהתמקדות באובייקט נבחר. האם תקפוץ על המציאה?
    ונניח שרק שמעת שקיימת אפשרות כזו, ושבני אדם כמוך לא רק מוכנים אלא אף נלהבים לבלות כך את זמנם הפנוי; כיצד תגדיר את פעילותם? אפשר שתאמר: זו ברכה לבטלה, או שקיעה בהרהורים; בריחה מן המציאות או התכנסות רוחנית; סימום עצמי או חיפוש עצמי; הסתגרות או התבוננות פנימה. ההתרשמות יכולה להיות חיובית או שלילית, אבל הרושם שיוצרת המדיטציה בעיני כל המסתכלים בה הוא של התכנסות פנימה והתרחקות מן העולם. אין ספק שקיימות טכניקות הפועלות בדרך זו. אבל המדיטציה אינה חייבת להיות בריחה. היא יכולה גם להיות דרך לפגוש בעולם כדי להבין אותו ואת עצמנו.
    כל אדם מותנה לחשוב שהעולם האמיתי קיים מחוץ לו, ושהדרך הנכונה לחיות היא באמצעות מגע עם מציאות חיצונית — על ידי חיפוש הזנה גופנית ורוחנית מבחוץ. מרביתנו לא שקלנו מעולם את האפשרות לנתק את הקשרים החיצוניים כדי לבדוק מה מתרחש בפנים. רעיון זה דומה בעינינו, מן הסתם, לבהייה ממושכת בצורות הסתמיות המופיעות על מסך הטלוויזיה לפני תחילת השידורים. אנו מעדיפים לחקור את המתרחש בצדו האפל של הירח או בקרקעית האוקיינוס מאשר לבחון את הנבכים העמוקים שבתוכנו.
    אבל לאמיתו של דבר, היקום קיים לגבי כל אחד מאיתנו רק כשאנו חווים אותו בגופנו ובנפשנו. מעולם אינו נמצא במקום אחר; הוא תמיד כאן ועכשיו. רק חקירת הכאן־ועכשיו שבתוכנו תאפשר לנו לחקור אותו. אם לא נבחן את העולם שבתוכנו לא נכיר אף פעם את המציאות. כל שנדע הוא מהן אמונותינו ביחס אליה או מהן תפיסותינו האינטלקטואליות לגביה. ואולם אם נביט אל תוך עצמנו נוכל לדעת את המציאות במישרין ונוכל ללמוד לטפל בה בצורה חיובית ויצירתית.
    אחת השיטות לחקירת העולם הפנימי היא מדיטציית ויפאסנה (Vipassanā) כפי שמלמד אותה ס.נ. גואנקה. זאת דרך מעשית שבאמצעותה יכול כל אדם לבחון את המציאות של גופו ונפשו, לחשוף ולפתור את הבעיות החבויות בהם, לפתח פוטנציאל בלתי מנוצל ולכוון אותו לטובת עצמו ולתועלת הרבים.
    משמעות המונח ויפאסנה בשפת פאלי העתיקה של הודו היא "ראייה חודרת". זוהי תמצית משנתו של הבודהא, עצם החוויה של האמיתות שעליהן דיבר. הבודהא עצמו הגיע לחוויה זו על ידי תרגול מדיטציה, ולכן התמקד בעיקר בהוראתה. דבריו הם תיעוד של חוויותיו במדיטציה, בתוספת הנחיות מפורטות כיצד לתרגל כדי להגיע אל היעד שהוא עצמו השיג — חוויית האמת.
    עד כאן הכל מתקבל על דעת רבים, אבל נותרה בעינה הבעיה כיצד להבין ואיך למלא את ההנחיות שהותיר אחריו הבודהא. אף שדבריו נשמרו בטקסטים שמהימנותם מקובלת, קשה לפרש ולהבין את הנחיות המדיטציה של הבודהא שלא בהקשר של תרגול פעיל.
    אבל אם קיימת טכניקה שנשתמרה במהלך דורות כה רבים, והיא מביאה לאותן תוצאות שמתאר הבודהא, תואמת בדייקנות את הנחיותיו ומבהירה בהן נקודות רבות שנראו מעורפלות במשך זמן רב, ברור שטכניקה זו ראויה לעיון. ויפאסנה היא שיטה כזאת. זו טכניקה מיוחדת במינה בשל פשטותה המופלאה, בשל חוסר הדוגמטיות שלה, ומעל לכל בשל תוצאותיה.
    מדיטציית ויפאסנה נלמדת בקורס של עשרה ימים, הפתוח לכל מי שמבקש בכנות ללמוד את הטכניקה ומסוגל לכך מבחינה גופנית ונפשית. במשך עשרת הימים אין המשתתפים עוזבים את אתר הקורס ואינם מקיימים כל קשר עם העולם שבחוץ. הם נמנעים מקריאה ומכתיבה, משעים כל פעילות דתית וכל תרגול רוחני אחר, וממלאים בדייקנות אחר ההנחיות שהם מקבלים. במשך כל התקופה הם נוהגים על פי מערכת מוסרית בסיסית הכוללת פרישות מחיי מין והימנעות מאלכוהול ומסמים. הם גם נמנעים מדיבור איש עם רעהו בתשעת הימים הראשונים של הקורס, אף כי הם חופשים לדון עם המורה בבעיות הנוגעות לתרגול המדיטציה ועם הנהלת הקורס בכל הנוגע לצרכים גשמיים.
    במהלך שלושה וחצי הימים הראשונים של הקורס מתרגלים המשתתפים ריכוז מנטלי. הדבר מהווה הכנה לטכניקת ויפאסנה עצמה, שאותה לומדים המשתתפים ביום הרביעי של הקורס. בכל יום מוצגים צעדים נוספים בתרגול, כך שעד סיום הקורס נלמדת הטכניקה במלואה. ביום העשירי מסתיימת השתיקה, והמודטים חוזרים בהדרגה לדרך החיים המוחצנת יותר. הקורס מסתיים בבוקרו של היום האחד־עשר.
    החוויה של עשרת ימי הקורס עשויה לגרום כמה הפתעות למודט. הראשונה היא שהמדיטציה היא עבודה קשה! מקובל לחשוב שמדיטציה היא סוג של חוסר פעילות, או של רגיעה, אך עד מהרה מתברר כי זו תפיסה מוטעית. נדרשת חריצות רבה כדי לכוון בצורה מודעת ועקבית את התהליכים הנפשיים לדרך מסוימת. ההנחיות אומרות לעבוד במלוא המרץ, ויחד עם זאת בלא מתח, אך עד שלומדים לעשות זאת, התרגול יכול להיות מתסכל או אף מתיש.
    ההפתעה השנייה היא שבתחילה, התובנות המושגות בעקבות ההסתכלות פנימה אינן בהכרח נעימות וגורמות אושר. אנו בררנים מאוד, בדרך כלל, בראיית עצמנו. כשאנו מביטים במראה אנו מקפידים להתייצב בתנוחה המחניפה ביותר ולעטות את ארשת הפנים הנאה ביותר. כך יש לנו גם דימוי עצמי המדגיש את תכונותינו החיוביות, מפחית בערכם של הפגמים ומתעלם לחלוטין מכמה צדדים של אישיותנו. אנו רואים את הדמות שברצוננו לראות, ולא את המציאות. אבל מדיטציית ויפאסנה היא טכניקה לראיית המציאות מכל הזוויות. במקום דמות ערוכה בקפידה, ניצב המודט לנוכח האמת במערומיה. קרוב לוודאי שיקשה עליו לקבל כמה מן ההיבטים שיגלה.
    לפעמים מתקבל הרושם שבמקום למצוא שלווה פנימית, מצא המודט רק סערת נפש. כל הקשור בקורס נראה בלתי אפשרי לביצוע ובלתי מתקבל על הדעת: לוח הזמנים העמוס, מתקני המגורים, המשמעת, ההוראות והעצות של המורה, הטכניקה עצמה.
    הפתעה נוספת היא שבשלב מסוים נעלמים כל הקשיים. מגיע רגע שבו לומדים המודטים לעשות מאמץ בלי להתאמץ, לשמור על דריכות רגועה, על מעורבות מרוחקת. במקום להיאבק הם שוקעים בתרגול. בשלב זה תנאי המגורים מאבדים מחשיבותם, המשמעת הופכת לתמיכה מסייעת, והשעות חולפות במהירות, בלי משים. הנפש הופכת שלווה כאגם בין הרים בשעת שחר, המשקף בשלמות את כל סביבותיו ובה בעת גם מגלה את מעמקיו לאלה המתבוננים בו מקרוב. כשמגיעה בהירות זו, כל רגע גדוש בחיוביות, ביופי ובשלווה.
    כך מגלה המודט שהטכניקה אכן פועלת. כל צעד עשוי להיראות לו כניתור בלתי אפשרי, ולמרות זאת הוא חש כי הוא מסוגל לכך. עם תום עשרת הימים הוא מבין בבירור איזו דרך ארוכה עבר מתחילתו של הקורס. המודט עבר תהליך המקביל לניתוח, לפתיחתו של פצע מלא מוגלה. פתיחתו של הפצע והלחץ על סביבותיו כדי להוציא את המוגלה מכאיבים, אבל אם לא ייעשה הדבר לא יוכל הפצע להירפא. משסולקה המוגלה, השתחרר האדם ממנה ומן הסבל שהיא גורמת, והוא יכול לחזור לאֵיתנו. באופן דומה משחררת ההשתתפות בקורס את המודט ממספר מתחים והוא נהנה מבריאות נפשית טובה יותר. תהליך הוויפאסנה הביא לשינויים עמוקים בתוך תוכו, שינויים שכוחם יפה גם לאחר סיום הקורס. המודט מגלה שאת כל החוזק הנפשי שצבר במהלך הקורס, ואת כל מה שלמד, הוא יכול להפעיל בחיי היומיום לתועלתו ולטובתם של אחרים. חייו הופכים הרמוניים יותר, פוריים ומאושרים.
    הטכניקה שמלמד ס.נ. גואנקה היא זו שהוא עצמו למד ממורו, סָיָאגִ'י אוּ בָּה קִין המנוח מבורמה, שלמד ויפאסנה מסָאיָה אוּ תְהֶט (Saya U Thet), מורה רב־מוניטין למדיטציה שפעל בבורמה במחצית הראשונה של המאה ה־20. סָאיָה אוּ תְהֶט היה תלמידו של לֶדִי סָיָאדוֹ (Ledi Sayadaw), נזיר־מלומד בורמני מפורסם שחי בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. לא ידועים שמותיהם של מורי הטכניקה הזו מתקופה מוקדמת יותר, אך המתרגלים אותה מאמינים שלֶדִי סָיָאדוֹ למד מדיטציית ויפאסנה ממורים מסורתיים, אשר שימרו אותה לאורך דורות רבים מאז התקופה העתיקה, כשתורתו של הבודהא חדרה בראשונה לבורמה.
    הטכניקה תואמת את הנחיותיו של הבודהא בדבר המדיטציה, במשמעות הפשוטה והמילולית ביותר של דבריו. ומה שחשוב ביותר, היא מביאה לתוצאות טובות, אישיות, מוחשיות ומיידיות.
    הספר שלפנינו אינו מדריך עשה־זאת־בעצמך לתרגול מדיטציית ויפאסנה, ואנשים המשתמשים בו לצורך זה עושים זאת על אחריותם. יש ללמוד את הטכניקה אך ורק בקורס, המספק סביבה מתאימה לתמיכה במודט ומדריך שקיבל הכשרה הולמת. המדיטציה היא עניין רציני, בעיקר מדיטציית ויפאסנה, העוסקת בנבכי הנפש. אין לגשת אליה בקלות ראש. אם קריאתו של ספר זה עוררה בך רצון להתנסות בשיטה זו, בסוף הספר תוכל למצוא מידע על מרכזי הוויפאסנה בארץ ובעולם.
    מטרתנו כאן היא לתת סקירה כללית של שיטת ויפאסנה כפי שמלמד אותה ס.נ. גואנקה, בתקווה שהדבר יעמיק את הבנת תורתו של הבודהא וטכניקת המדיטציה, שהיא תמצית תורתו.
     
    שְׂחִיוֹלוֹגְיָה
    פרופסור צעיר יצא פעם לשיט בים הגדול. הוא היה אדם מלומד, ששורה ארוכה של תארים מעטרת את שמו, אך ניסיון חיים של ממש לא צבר. עם צוות הספינה שבה הפליג נמנה ספן זקן וחסר השכלה. בכל ערב ביקר הספן בתאו של הפרופסור הצעיר והקשיב ביראת כבוד לדבריו על נושאים רבים ומגוונים. השכלתו הרחבה של הפרופסור הרשימה מאוד את הספן הזקן.
    ערב אחד, כשהספן עמד לעזוב את תאו של הפרופסור לאחר שיחה שנמשכה כמה שעות, שאל הפרופסור, "סבא, האם למדת גיאולוגיה?"
    "מה זה, אדוני?"
    "המדע העוסק באדמת כדור הארץ."
    "לא אדוני. מימיי לא ביקרתי בבית ספר או באוניברסיטה. מימיי לא למדתי ולא כלום."
    "סבא, בזבזת לריק רבע מחייך."
    נפלו פניו של הספן הזקן והוא הלך לדרכו. "אם אדם מלומד כל כך אומר זאת, אין ספק שזה נכון," חשב לעצמו. "בזבזתי רבע מחיי."
    למחרת, כשהזקן התכונן בשנית לצאת מתאו של הפרופסור, שאל אותו זה, "סבא, האם למדת אוקיינוגרפיה?"
    "מה זה, אדוני?"
    "המדע העוסק בימים ובאוקיינוסים של כדור הארץ."
    "לא אדוני. מימיי לא למדתי ולא כלום."
    "סבא, בזבזת לריק את מחצית חייך."
    שוב יצא משם הזקן ופניו קודרות. "בזבזתי את מחצית חיי. כך אמר האיש המלומד."
    ושוב, גם בערב השלישי שאל הפרופסור את הספן הזקן, "סבא, ומטאורולוגיה למדת?"
    "מה זה, אדוני? מימיי לא שמעתי שם זה."
    "זה המדע העוסק ברוחות, בגשמים ובמזג האוויר."
    "לא אדוני. כמו שאמרתי, מימיי לא ביקרתי בבית ספר, ומימיי לא למדתי ולא כלום."
    "לא למדת את מדע האדמה שעליה עומדות רגליך; לא למדת את מדע האוקיינוסים שעליהם פרנסתך; לא למדת את מדע מזג האוויר הסובב אותך מדי יום ביומו? סבא, בזבזת לריק שלושה רבעים מחייך."
    הספן הזקן הלך משם מדוכא ואומלל. "האיש המלומד הזה אומר כי בזבזתי שלושה רבעים מחיי. אין ספק בכך. שלושה רבעים מחיי בזבזתי."
    למחרת הגיע תורו של הספן הזקן. הוא נכנס בריצה לתאו של הפרופסור הצעיר וזעק, "פרופסור, האם למדת שְׂחִיוֹלוֹגְיָה?"
    "שְׂחִיוֹלוֹגְיָה? למה אתה מתכוון?"
    "שחייה! אתה יודע לשחות, אדוני?"
    "לא, איני יודע לשחות."
    "אדוני הפרופסור, בזבזת את כל חייך. הספינה עלתה על שרטון והיא שוקעת. אלה המסוגלים לשחות יוכלו להגיע לחוף הקרוב, אך אלה שאינם יודעים לשחות יטבעו. אני מצטער מאוד, אדוני הפרופסור, אין ספק שאיבדת את חייך!"
    אדם יכול ללמוד את כל ה"לוגיות" שבעולם, אבל אם לא ילמד לשחות, כל לימודיו היו לריק. אדם יכול לכתוב ולקרוא ספרים על שחייה, הוא יכול להתווכח על ההיבטים העיוניים של השחייה — אבל מה יועילו לו כל אלה אם יסרב להיכנס למים בעצמו? אתה חייב ללמוד לשחות.
     
    פרק ראשון - החיפוש
     
    כולנו מחפשים שלווה והרמוניה, משום שדברים אלה חסרים בחיינו. כולנו רוצים להיות מאושרים; אנו משוכנעים שיש לנו הזכות לכך. ואולם האושר הוא יעד נכסף שאנו שואפים אליו, אך רק לעתים רחוקות מצליחים להשיגו. לפעמים אנו חשים אי־שביעות רצון בחיינו — מתח, רוגז, חוסר הרמוניה, סבל. גם אם כרגע אנו משוחררים מאי־שביעות רצון זו, אין ספק שנוכל להיזכר ברגעים שבהם חשנו כך, ונוכל לדמות זמנים שבהם נשוב ונחוש כך. בסופו של דבר נגזר על כולנו להתייצב לנוכח סבלות המוות.
    את אי־שביעות הרצון האישית שלנו איננו שומרים לעצמנו; אנו חוזרים ומשתפים את הזולת בסבלותינו. האווירה האופפת כל אדם שאינו מאושר טעונה בחוסר שלווה, כך שכל הקרב אליו חווה בעצמו חוסר שלווה ותחושת אומללות. כך מצטברים המתחים האישיים והופכים למתחיה של החברה כולה.
    זו הבעיה הבסיסית של חיינו, טבעם הבלתי משביע רצון. דברים שאין אנו רוצים בהם — קורים לנו; דברים שאנו חפצים בהם — אינם קורים; ואין אנו יודעים מדוע וכיצד פועל התהליך, בדיוק כפי שנבצרו מבינתנו ראשיתנו וסופנו.
    לפני כאלפיים וחמש מאות שנה החליט אדם שחי בהודו לחקור בעיה זו, בעיית הסבל האנושי. אחרי שנים של חיפוש וניסוי בשיטות שונות, הוא גילה דרך לחדור לעומק המציאות האמיתית של טבעו הוא, ולחוות חירות אמיתית מן הסבל. משהשיג את היעד הנעלה של שחרור, של היחלצות מאומללות ומקונפליקט, הוא הקדיש את שארית ימיו לסייע לאחרים להשיג את שהשיג הוא, להראות להם את הדרך לשחרר את עצמם.
    אדם זה — סִידְהָתְהָא גוֹטָאמָה (Siddhattha Gotama), הידוע בשם בודהא, "האדם שזכה להארה" — לא התיימר מעולם להיות יותר מאדם. סביב אישיותו וקורות חייו של הבודהא נרקמו אגדות רבות, אך למרות הסיפורים הנהדרים על חייו הקודמים ועל הכוחות המופלאים שניחן בהם, מעידות כל הראיות שהוא מעולם לא התיימר לאלוהות או להנחייתה של השראה אלוהית. כל תכונותיו המיוחדות היו בראש ובראשונה תכונות אנושיות, שאותן הביא לכדי שלמות. לכן כל שהשיג מצוי בהישג ידו של כל אדם הפועל בדרכו.
    הבודהא לא לימד דת, פילוסופיה או מערכת אמונות. הוא קרא לתורתו דְהָאמָה (Dhamma), כלומר "חוק", חוק הטבע. לא היה לו שום עניין בדוֹגְמָה או בפלפול עקר. במקום אלה הוא הציע פתרון אוניברסלי ומעשי לבעיה אוניברסלית. "כאז כן עכשיו," אמר, "אני מלמד על סבל ועל ביעורו של הסבל."1 הוא סירב אף לדון בכל דבר שלא מוביל לשחרור מן הסבל.
    הבודהא עמד על כך שתורתו אינה פרי המצאתו, או שזכה לה בהתגלות אלוהית; זוהי, בפשטות, האמת, המציאות שהצליח לגלות בזכות המאמצים הרבים שהשקיע, כפי שעשו רבים לפניו וכמו שיעשו רבים אחריו. הוא לא טען לבלעדיות על האמת.
    הוא גם לא ביקש לעצמו כל סמכות מיוחדת בשל תורתו — לא בזכות האמון שאנשים נתנו בו ולא בשל טבעה ההגיוני לכאורה של תורתו. להפך; הוא קבע שראוי להטיל ספק ולבחון כל דבר החורג מן ההתנסות האישית:
    אל תיתנו אמון בכל מה שנאמר לכם, או בכל דבר שהוא מורשת הדורות הקודמים, או במה שנחשב למקובל, או במה שנרשם בספרי הקודש. דבר אינו הופך לאמת רק משום שהוא הגיוני, נראה נכון כלפי חוץ, מתאים להשקפה אישית מסוימת, נשמע סביר, או פשוט משום שכך קבע המורה. אבל כשאתם יודעים בבירור כי "עקרונות אלה אינם בריאים, הם פסולים ומגונים בפי החכמים; כאשר נוהגים לפיהם הם פוגעים וגורמים לסבל," אזי עליכם לנטוש אותם. וכאשר אתם יודעים בבירור כי "עקרונות אלה בריאים, חסרי דופי ומהוללים בפי החכמים; כאשר נוהגים לפיהם הם מביאים אך תועלת ואושר," אזי עליכם לקבלם ולדבוק בהם.2
    הסמכות העליונה של כל אדם הינה החוויה העצמית של האמת. אין לקבל דבר רק מתוך אמונה; עלינו לבחון אותו כדי להיווכח אם הוא הגיוני, מעשי, מועיל. באופן דומה, בחינתה של תורה באמצעות ההיגיון בלבד אינה מספקת כדי לקבל אותה כנכונה. אם ברצוננו להפיק תועלת מן האמת, עלינו לחוות אותה במישרין. רק אז נוכל לדעת שהיא אכן אמיתית. הבודהא הדגיש תמיד שהוא מורה רק מה שחווה באמצעות ידע ישיר, ועודד כל אדם לפתח ידע כזה בעצמו, להפוך לסמכות עליונה לעצמו: "כל אחד מכם צריך לעשות עצמו לאי, להפוך את עצמו למקום מקלט לעצמו; אין מקלט אחר. עשו את האמת לאי שלכם; עשו את האמת למקלט לכם; אין מקלט אחר."3
    מקום המקלט היחיד בחיים, הקרקע המוצקה היחידה שעליה יש להתייצב, הסמכות היחידה המסוגלת להעניק הנחיה והגנה ראויות, היא האמת, דהאמה, חוק הטבע, שהאדם חווה בעצמו ומאמת לעצמו. לכן ייחס הבודהא בדרשותיו חשיבות עליונה לחוויה ישירה של האמת. את מה שחווה בעצמו הוא הסביר בבהירות האפשרית, כך שגם אחרים יזכו בקווים מנחים באמצעותם יוכלו לפעול כדי לגלות את האמת בעצמם. הוא אמר, "אין לתורה שהצגתי לפניכם גרסה פנימית וגרסה חיצונית. שום דבר לא הוסתר באגרופו של המדריך."4 לא היתה בידו תורה יוצאת דופן המיועדת ליחידי סגולה. להפך; הוא ביקש להביא לכך שחוק הטבע יופץ בצורתו הפשוטה ביותר, כדי שבני אדם רבים ככל האפשר יוכלו להפיק ממנו תועלת.
    הוא גם לא מצא עניין בהקמתה של כת או בפולחן אישיות שהוא עצמו יעמוד במרכזם. לאישיותו של המורה, טען, יש חשיבות מזערית בהשוואה לתורתו. כוונתו היתה להדריך אחרים כיצד לשחרר את עצמם, ולא להופכם לחסידים שוטים. לתלמיד שגילה כלפיו הערצה מוגזמת אמר, "איזו תועלת תצמח לך מהערצת הגוף הזה, שאחריתו ריקבון? מי שרואה את הדהאמה רואה אותי; מי שרואה אותי רואה את הדהאמה".5
    הערצה ומסירות לאדם אחר, ויהיה מקודש ככל שיהיה, אין די בהן כדי לשחרר איש; שחרור וישועה לא ייתכנו בלא חוויה ישירה של המציאות. ומכאן עליונותה של האמת על זה הדובר אותה. המורה את האמת ראוי לכל ההערכה, אבל הדרך הטובה ביותר להפגין את הערכתנו היא לעמול לקראת תפיסה עצמית של האמת. כאשר בסוף ימיו זכה הבודהא לשפע כיבודים והערצה, הוא העיר, "לא זו הדרך לכבד את מי שזכה להארה; לא כך ראוי לגלות לו הערכה, להעריצו ולפארו. דווקא הנזיר או הנזירה, הגבר או האשה, ההולכים לאור תורתו ומתמידים לצעוד בדרכה של הדהאמה מן הצעד הראשון ועד ליעד הסופי, אלה המתרגלים דהאמה בדרך הנכונה — אלה מכבדים, מעריכים, מעריצים ומפארים את מי שזכה להארה, במלוא הכבוד הראוי."6
    הבודהא לימד דרך שכל אדם יכול לצעוד בה. הוא כינה דרך זו הדרך הנאצלת בת שמונת העיקרים, על שום שמונת חלקיה הכרוכים זה בזה בזיקת גומלין. הדרך נאצלת במובן זה, שכל הצועד בה יגיע להיות אדם נאצל וטהור, חופשי מייסורים.
    זוהי דרך של ראייה חודרת פנימה אל טבעה האמיתי של המציאות, דרך של תפיסת האמת. כדי לפתור את בעיותינו, עלינו להכיר את המצב האמיתי שבו אנו שרויים. אנו חייבים ללמוד לזהות מציאות שטחית ומדומה, ואף לחדור מבעד לרושם החיצוני כדי לראות אמיתות מורכבות יותר, למצוא לאחר מכן את האמת המוחלטת ולחוות בסופו של דבר את האמת של שחרור מן הייסורים. אין חשיבות לשם בו נכנה את אמת השחרור — נִיבָּאנָה (Nibbāna), "גן עדן" או כל שם אחר — הדבר החשוב ביותר הוא לחוות אמת זו.
    הדרך היחידה לחוות את האמת במישרין היא להביט פנימה, להתבונן אל תוך עצמך. כל חיינו הורגלנו להסתכל החוצה. תמיד התעניַינו לדעת מה קורה בחוץ, מה עושים האחרים. רק לעתים רחוקות — אם בכלל — ניסינו לבחון את עצמנו, את המבנה הנפשי והגופני שלנו; את פעולותינו; את המציאות שלנו. ולכן אין אנו מכירים את עצמנו. אין אנו מעלים על הדעת עד כמה הבורות הזו מזיקה, עד כמה אנו נשארים עבדים לכוחות בתוכנו שאין אנו מודעים לקיומם.
    כדי להגיע לאמת יש לגרש את החושך הפנימי. עלינו לפתח תובנה לגבי טבענו אם ברצוננו להבין את מהות הקיום. ולכן הדרך שהראה הבודהא היא דרך של אינטרוספקציה, של הסתכלות עצמית. הוא אמר, "בתוך הגוף הזה, שלוש אמות מידתו, הכולל את הנפש ותפיסותיה, אני מגיע להכרת היקום, ראשיתו, אחריתו והדרך המובילה לאחריתו."7 כל אדם יכול לחוות בתוך גופו את כל היקום כולו ואת חוקי הטבע שעל פיהם הוא פועל. רק בתוך גופו יכול האדם לחוות אותם.
    דרך זו היא גם דרך להיטהרות. אנו חוקרים את האמת על עצמנו לא מתוך סקרנות אינטלקטואלית לשמה אלא לשם מטרה מוגדרת. כשנתבונן בעצמנו ניווכח בפעם הראשונה בתגובות המותנות, בדעות הקדומות המעיבות על הראייה הבהירה של מוחנו, המסתירות את המציאות מפנינו והגורמות לנו סבל. אז נזהה את המתחים הפנימיים האגורים בנו ועושים אותנו אומללים ובלתי מרוצים, וניווכח לדעת שניתן לסלק מתחים אלה. בהדרגה לומדים אנו כיצד להניח להם להתפוגג, ואז הופכות נפשותינו טהורות, שלוות ומאושרות.
    הדרך היא תהליך הדורש פעולה מתמשכת. אולי יהיו פריצות דרך פתאומיות, אבל הן תוצאה של מאמץ מתמשך. העבודה צריכה להיעשות צעד אחר צעד, אך בכל צעד התגמולים מיידיים. אין אנו צועדים בדרך כדי לצבור תגמולים שנהנה מהם רק בעתיד, או בתקווה להגיע אחרי המוות לגן עדן שקיומו משוער בלבד. על התגמולים להיות מוחשיים, ברורים, אישיים, כאלה שניתן לחוות כאן ועכשיו.
    מעל לכל, זו תורה שיש לתרגלה. האמונה בבודהא או בדברים שלימד, כשלעצמה, לא תסייע לנו להשתחרר מן הסבל; גם הבנה שכלית בלבד של הדרך לא תעזור. לשתי אלה יהיה ערך רק אם הן ישפיעו עלינו לפעול. רק התרגול הממשי של הדברים שהורה הבודהא יביא לתוצאות ממשיות וישנה את חיינו לטובה. הבודהא אמר:
    אדם יכול לדקלם פרקים ארוכים מן הכתבים; אך אם לא יפעל על פיהם, יהיה כמו רועה בקר הסופר את פרותיהם של אחרים: אין הוא נהנה מן היתרונות שבחייו של שוחר האמת.
    אדם אחר יכול, אולי, לדקלם רק כמה מילים מן הכתבים; אך אם יחיה את חייו על פי הדהאמה, ויצעד בדרך מתחילתה ועד ליעד הסופי, כי אז ייהנה מכל התגמולים בחייו של שוחר האמת.8
    יש לצעוד בדרך, ויש ליישם את התורה הנלמדת. אחרת אין זה אלא תרגיל חסר משמעות.
    אדם אינו חייב לכנות את עצמו בודהיסט כדי לפעול על פי תורה זו. תגים אינם חשובים. הסבל אינו מפלה בין בני האדם, והוא קיים בכולנו. לכן גם התרופה, כדי שתהיה לה השפעה, צריכה להיות שימושית לכולנו. התרגול אף אינו מוגבל לבני אדם המכריזים על פרישות ומתנתקים מחיי היומיום. אכן, צריך להקצות תקופת זמן שבה יקדיש האדם את כל־כולו אך ורק ללימוד התרגול, אבל אחרי שעשה זאת הוא חייב ליישם את התורה בחיי היומיום. הנוטש את ביתו ואת המחויבויות שלו כדי ללכת בדרך יזכה בהזדמנות לתרגל ביתר שאת, להטמיע את התורה לעומק, וכך להתקדם במהירות רבה יותר. מצד שני, אדם המעורב בחיי היומיום ומתמרן בין תחומי אחריות רבים יוכל לייחד זמן קצוב לתרגול. בין אם האדם חסר בית או בעל בית, את הדהאמה יש ליישם.
    רק דהאמה המיושמת בפועל מביאה לתוצאות. אם זו אכן דרך המובילה מן הייסורים לשלווה, כי אז ככל שנתקדם בתרגול נהיה יותר מאושרים בחיי היומיום, יותר הרמוניים, יותר שלווים בתוכנו. בו בזמן יהיו גם יחסינו עם אחרים יותר שלווים והרמוניים. במקום להוסיף מתחים לחברה עלינו להיות מסוגלים לתרום תרומה חיובית שתגביר את טובת הכלל ואושרו. כדי ללכת בדרך עלינו לחיות על פי הדהאמה, חיים של אמת ושל טוהר. זוהי הדרך הנכונה ליישם את התורה. דהאמה המתורגלת כהלכה היא האמנות לחיות.
    שאלות ותשובות
    שאלה: אתה שב ומדבר על הבודהא. האם אתה מלמד בודהיזם?
    ס.נ. גואנקה: אין לי עניין ב"איזמים". אני מלמד דהאמה, כלומר את מה שלימד הבודהא. הוא עצמו לא לימד מעולם כל "איזם" או דוקטרינה כיתתית. הוא לימד דבר מה שיכול להועיל לכל בני האדם, מכל רקע שהוא: האמנות לחיות. הבורות מזיקה לכל אדם; פיתוח חוכמה מועיל לכל אדם. לכן כל אחד יכול לתרגל את הטכניקה הזו ולהפיק ממנה תועלת. נוצרי יהפוך לנוצרי טוב יותר, יהודי יהפוך ליהודי טוב, מוסלמי למוסלמי טוב, הינדו יהיה הינדו טוב ובודהיסט יהפוך לבודהיסט טוב יותר. אדם צריך להפוך לאדם טוב, שאם לא כן, לא יהיה נוצרי טוב, יהודי טוב, מוסלמי טוב, הינדו טוב או בודהיסט טוב. כיצד להפוך לאדם טוב — זה הדבר החשוב.
    אתה מדבר על התניה. האם התרגול שאתה מציע אינו בעצם סוג של התניה של הנפש, אם כי התניה חיובית?
    ההפך הוא הנכון, זה תהליך של ביטול התניה. במקום לכפות דבר מה על הנפש, התהליך מסיר באופן אוטומטי תכונות שליליות, וכך נשארות רק תכונות בריאות וחיוביות. סילוק השליליות מן הנפש חושף את החיוביות, שהיא הטבע הבסיסי של נפש טהורה.
    אבל ישיבה בתנוחה מסוימת במשך פרק זמן ומיקוד תשומת הלב באופן מסוים — הרי זו צורה של התניה.
    אם עושים זאת כמשחק או כהרגל מכני, כי אז זו באמת התניה של הנפש. אבל זהו שימוש לא נכון בוויפאסנה. כשמתרגלים כהלכה, מאפשרת ויפאסנה לחוות את האמת באופן ישיר, למען עצמנו. ומחוויה זו מתפתחת הבנה טבעית המשרשת את כל ההתניות הקודמות.
    האם אין זה אנוכי לשכוח את העולם ורק לשבת ולמדוט כל היום?
    אכן כך יהיה אם המדיטציה תהיה המטרה כשלעצמה; אך המדיטציה היא למעשה אמצעי למטרה שאינה אנוכית כלל: נפש בריאה. כשגופך חולה אתה מתאשפז בבית חולים כדי להבריא. אתה לא נשאר שם כל חייך, אלא רק כדי לזכות שוב בבריאותך, שאותה תנצל בחיי היומיום. גם לקורס המדיטציה אתה בא כדי להשיג בריאות נפשית, שבה תשתמש אחר כך בחיים הרגילים, לטובתך ולטובת אחרים.
    האם אין זה מעיד על חוסר רגישות מוחלט להישאר מאושר ושליו כשאתה ניצב אל מול סבלם של אחרים?
    כדי להיות רגיש לסבלם של אחרים אינך צריך להיעשות עצוב בעצמך. תחת זאת עליך להישאר שליו ומאוזן, כדי שתוכל לפעול להקלת סבלם. אם גם אתה תיעשה עצוב, תגביר את הסבל סביבך; לא תסייע לאחרים ולא תעזור לעצמך.
    מדוע אין אנו חיים במצב של שלווה?
    בגלל היעדר חוכמה. חיים בלא חוכמה הם חיי אשליה, מצב של אי־נחת, של סבל. האחריות הראשונה שלנו היא לחיות חיים בריאים והרמוניים, טובים לנו ולאחרים. לשם כך עלינו ללמוד להשתמש בכושר שלנו להסתכל פנימה, כושר ההתבוננות בַאמת.
    מדוע צריך להצטרף לקורס הנמשך עשרה ימים כדי ללמוד את הטכניקה?
    אילו יכולת לבוא לפרק זמן ארוך יותר, היה הדבר טוב עוד יותר. אבל עשרה ימים הם פרק הזמן המינימלי הנדרש כדי לתפוס את הנקודות העיקריות של הטכניקה.
    מדוע עלינו להישאר בתחומי אתר הקורס במשך עשרת הימים?
    משום שאתם נמצאים כאן כדי לעבור ניתוח בנפשכם. ניתוח עושים בבית חולים, בחדר ניתוח המוגן מזיהום. כאן, בתחומי אתר הקורס, אתם יכולים לערוך את הניתוח בלא כל הפרעות חיצוניות. בגמר הקורס, הניתוח יסתיים, ואז תהיו מוכנים לצאת שוב אל העולם.
    האם טכניקה זו מבריאה גם את הגוף?
    כן, כתוצאת לוואי. מחלות פסיכוסומטיות רבות נעלמות מאליהן כשהמתחים הנפשיים מתפוגגים. אם הנפש נסערת, נוטות להתפתח מחלות גופניות. כשהנפש הופכת רגועה וטהורה, הן נעלמות מאליהן. אבל אם אתה רואה בהבראת הגוף ולא בטיהור הנפש את היעד שבגללו אתה בא לכאן, כי אז לא תשיג את שתי המטרות גם יחד. נוכחתי לדעת שאנשים שהצטרפו לקורס במטרה להבריא ממחלה גופנית ממקדים במשך הקורס את תשומת לבם רק במחלתם, "היום, האם יש שיפור? לא, אין שיפור... היום, האם אני חש הקלה? לא, איני חש הקלה!" הם מבזבזים את כל עשרת הימים בצורה זו. אבל אם הכוונה היא פשוט לטהר את הנפש, כי אז מחלות רבות חולפות מאליהן בהשפעת המדיטציה.
    מה היא, לדעתך, תכלית החיים?
    להיחלץ מן הייסורים. האדם ניחן בכושר המופלא להעמיק אל תוך עצמו, לראות את המציאות ולהיחלץ מן הסבל. מי שאינו משתמש בכושר זה מבזבז את חייו. השתמש בו כדי לחיות חיים בריאים ומאושרים באמת!
    דיברת על היותנו נשלטים בידי שליליות. מה יקרה אם חיוביות תשתלט עלינו, כמו למשל אהבה?
    מה שכינית "חיוביות" הוא טבעה האמיתי של הנפש. כשהנפש חופשית מהתניה היא תמיד מלאת אהבה — אהבה טהורה — ואתה חש שליו ומאושר. אם תסיר את השליליות, תישאר החיוביות, יישאר הטוהר. הלוואי שכל העולם יוצף בחיוביות כזאת!
     
    • ויליאם הארט
    • ויליאם הארט
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • בודהיזם ללא אמונות
    • מיינדפולנס למתחילים
    • מיינדפולנס - להיות כאן ועכשיו
    • אמנות המדיטציה
    • התחילו במקום שבו אתם נמצאים
    • כוחו של הרגע הזה
    • כוחו של הרגע הזה מדריך מעשי
    • נתיב השקט
    • לחיות את היופי
    • הרשו לי לדבר איתכם על מוות
    • אין זמן טוב מההווה
    • הטאו של פו