הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • הקרטוגרף של שטח ההפקר
    ספר מוגן
     
  • הקרטוגרף של שטח ההפקר
    פ"ס דאפי | תרגום: עפרה אביגד
    ידיעות ספרים, תמיר סנדיק | יוני 2018 | פרוזה תרגום | 472 עמ' מודפסים
    “סיפור סוחף” הוושינגטון פוסט
     
    אנגוס מקגארת’, אמן, מלח ונווט מתגייס למלחמה כדי לאתר את גיסו הנעדר. בשעה שהוא נלחם על חייו בשדות הקטל של צרפת, נאלץ בנו המתבגר לתמרן בעורף בין נאמנות ואינטרסים. הקרטוגרף של שטח ההפקר הוא רומן היסטורי סוחף שיוצא לאור במלאת 100 שנה למלחמת העולם הראשונה ועוסק במחיר שגובה המלחמה בחזית ובעורף, ובאהבה ובהקרבה בין בני משפחה בעתות משבר.
     
    “ספר ביכורים תוסס” סטאר טריביון
     
    פ”ס דאפי גדלה בניו אינגלנד ובבולטימור ובילתה את חודשי הקיץ בנובה סקוטיה, שם חיה משפחתה מאז 1754. ברומן הביכורים שלה, הקרטוגרף של שטח ההפקר, היא מתווה דיוקן מרתק של נאמנות, אומץ ואהבה למשפחה, ומובילה את גיבוריה בשתי הזירות אל מסלול התנגשות שישנה אותם לבלי היכר, וילמד אותם כי החיים לא שווים אם לא מוכנים להסתכן.
     
    “ספר ביכורים חזק” פאבלישרס וויקלי
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win10
  • 22  42 
    הוספה למועדפים שלי
  • פרולוג
     
    הילד צחק מתחת לעננים בים שקט ואפור, ואביו שר לו שיר ישן ומצחיק על כל הדגים שמטפסים על עצי אצות. אבל אז הפציעה פתאום השמש, וסילון מפוספס של אור חצה את המים עד לסירתם. אביו חדל לשיר והסתכל סביבו. והילד חדל לנדנד את רגליו מתחת למושב ואף הוא הסתכל סביבו. שערו נפרע ברוח. סביב־סביב להם חשפה השמש מים מפזזים במחול שהיה כמעט מנותק מהרגע הנוכחי. המחול הזה הפנט את החושים, התפשט לכל עבר באדוות מרצדות, אצות־רצות על פני המים בים הפתוח, עד שלא נותר שם דבר מלבד אותו מחול.
    האב משך פנימה את המשוטים הכבדים, וצלילו של העץ החלק והשחוק שלהם התגנב לתוך הסירה. האור הזהיב על רקע לוחות העץ. הים המתנוצץ הזדהר כל כך, עד שנבצר מהם להתיק ממנו את מבטם — ריצד, הבליח, משך אותם פנימה. האב אימץ אליו את הילד בלי להסיר את מבטו מהים הכסוף. הילד הסתובב בין רגליו הארוכות של אביו והניח את כף ידו הקטנה על ברכו של אביו. האב הקיף אותו בזרועו וחש את לבו של הילד פועם בידו.
    בכל עולמם היו רק הסירה המיטלטלת בעדנה והמים המפזזים. הזמן כולו — עבר, הווה, עתיד — נאסף, התפשט, השתחרר. לא היו גבולות ולא היה הפחד מהיעדרם.
    הילד רצה להושיט יד ולתפוס את מחול המים, אבל רצה הרבה יותר להישאר כך לנצח, להישען על הצמר הגס שממנו הייתה עשויה חולצתו של אביו, כשידו של אביו נחה על חזהו.
    הם נשארו כך, הילד ואביו, עד שרוח מלאה נשבה על הסירה והאב אמר בשקט, "היינו עדים ליופי אלוהי, היה לנו מפגש עם השמימי." או אולי הוא רק חשב את זה. ייתכן שהוא לא אמר דבר כשהרוח עלתה והכחול העמוק שב אל המים והגלים התחזקו וחדלו לרצד. הוא לקח את המשוטים ותחב אותם אל בין יתדות העץ. הילד הסתובב ודילג בחזרה אל המושב שלו. אביו חתר בתנועות ארוכות וחלקות ושב לשיר על כל הדגים בים שמטפסים על עצי האצות.
    • פ
    • פ"ס דאפי
     
  • המלצות נוספות