הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • הנערה מהגן
  • הנערה מהגן
    פראנז פורוטאן  | תרגום: עידית שורר
    כתר | 2017 | פרוזה תרגום | 213 עמ' מודפסים
    בעיירה קטנה ליד טהראן, בצל עצי הפרי שבבוסתן ובין הקירות הלבנים של ביתה רחב הידיים, מנהלת משפחת מאלכותי היהודית את חייה הנוחים. לאשר מאלכותי יש כמעט הכול.  עסקים משגשגים,  משפחה תומכת ואישה צעירה ומושכת. אבל את הדבר שאליו הוא מתאווה יותר מכול הוא עדיין לא קיבל:  בן.
     
     יורש עצר שימשיך את דרכו ויהיה עדות חיה לגבריותו.  כיוון שרחל מאלכותי לא מצליחה לתת לבעלה את הדבר היחיד שהוא רוצה ממנה,  היא לכודה בנישואים מדכאים, חרדה לגורלה ואכולת קנאה כלפי הנשים סביבה, שגורלן שפר עליהן.   
     
    כשאשר מציב בפני רחל אולטימטום ומודיע לה שאם לא תהרה עד האביב היא תגורש, היא מחליטה לעשות הכול כדי להציל את נישואיה.  אבל בדרך להגשמת חלומה להעניק לבעלה ילד , היא נאלצת לקבל החלטות קשות מנשוא שתוצאותיהן עלולות להיות הרסניות עבור שאר בני הבית.  
     
    "הנערה מהגן" הוא ספר עוצמתי ונוגע ללב,  החושף את מורכבות החיים בצל החלטות גורליות.   
     
    "בספר הביכורים המדהים שלה,  פורוטאן מתארת את ההיסטוריה של משפחתה כדי למזג את החוכמה עם המסורות של טהראן העתיקה. הספר המרתק הזה על קנאה, הקרבה ובגידה והדמויות המתוארות מקרוב ומבפנים לא יישכחו במהרה."  בוקליסט
  • ספר דיגיטלי
     
    44
    ספר מודפס
     
    88 61.6
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • פתח דבר
     
    שני סיפורים מספרים כיצד הגיעה משפחתי מטהרן לכֶּרמַנשָאה. לפי הסיפור הראשון, לפני הרבה־הרבה שנים עבד אבא של סבא של סבא שלכן כצורף־אוּמן בחצר השאה פַתְח עַלי משושלת קַג׳אר. הצורף היהודי הטביע את דמות דיוקנו הזוהרת של הוד מלכותו על מטבע זהב, והשאה היה מרוצה כל כך, עד כי העניק לצורף רשות לטבוע את המטבע העובר־לסוחר בממלכתו. וכך, אילו שוטטתן בסמטאות התַנְג־י טָריק של המַהַלֶה ביום או בלילה, וחלפתן על פני חנותו של הצורף, הייתן שומעות את הטיק־טיק־טיק של הפטישון החרוץ שלו, ואילו הצצתן מבעד לחרך בדלת, הייתן רואות אותו עומד בגב כפוף באור העמום וטובע את תווי פניו של הוד מלכותו במטבע אחר מטבע אחר מטבע.
    רצה המקרה, וליהודי הזה הייתה בת צעירה ויפהפייה. שערה דמה לשדה חיטה זהובה. עיניה היו כחולות כהות. שמו של הוד מלכותו, פתח עלי השאה, נודע לשמצה בשל אוסף הנערות הצעירות והיפות שלו. ואכן, המניין הרשמי של ההרמון כלל 158 רעיות, החל בשושלת הנסיכות האַפשאריות וכלה בשושלת זאנד, וכולן ניחנו בסגולות מיוחדות שבזכותן היו ראויות להתעניינותו של השאה. חרף העתודה השופעת שעמדה לרשותו, הורה פתח עלי השאה לסריסים הנאמנים עליו ביותר להמשיך לסרוק את הערים ואת הכפרים ולחפש את הסוֹגוֹלִי הבאה. וכך מן הסתם אירע, שאחד הסריסים הללו חלף בערב כחול ועגמומי ליד חנותו של הצורף וראה באורה המופז של העששית לא רק את האיש הכפוף בעמלו, אלא גם יהודייה צעירה ויפת תואר מאין כמוה, ששערה לוכד את האור החמים, ועורה ורדרד ושקוף כמו היהלום דַרְיא־י נוּר. מיהר הסריס לשוב לארמון ולדווח לכתר, וזה הקשיב מרותק לתיאור הבת, הרים את זרועו מהמסעד של כס הטווס המשובץ אבנים טובות, ובתנועה קלה שבקלות של אצבעותיו העדויות אבני אודם ציווה על הסריס להשיג את הנערה מיד.
    כשהתבשׂר הצורף על כוונותיו של השאה, הוא הניח את פטישו, הרים את עיניו ממלאכתו וראה את פניו של הסריס ממתינים בציפייה מאחורי ערמת מטבעות. הנערה הצעירה עומדת להיות לרעיית המלך, כבוד שכזה יוענק דווקא ליהודי, והרווח הכספי והאישי שעתיד ליפול בחלקה של המשפחה... הסריס, שדימה שהוא רואה הכרת טובה מציפה את עיניו של הזקן, חייך והניד את ראשו. הצורף מלמל שרצונו של המלך כבודו והוא יסור לפקודתו, ועם הדברים הללו הלך הסריס לדרכו.
    בו בלילה צרר הצורף את כל מיטלטליו, את הסירים והמחבתות, את הבגדים והשמיכות, את כלי העבודה, את הקומקום, את השטיחים, את העז ואת התרנגול, והעמיס על חמורו הזקן והמסכן שקי יוטה רבים ותפוחים, וכשנחירותיו של שומר הלילה נשמעו ברחובות הנמים והדוממים, פתח חרש את דלת ביתו והוציא אל הסמטה את אשתו, את בניו ואת בתו היפהפייה, את העז ואת החמור העמוס לעייפה, והחל ללכת בחיפזון גדול לכיוון בגדד. הם הלכו דרך ארוכה עד שהגיעו אל העיר כרמנשאה, וכשחשב הזקן שהם רחוקים דיים מהחצר הקג׳ארית, פרק את המטען ובנה לו בית חדש במַהַלֶה היהודי של העיר הזאת.
    זה הסיפור הרשמי שמסביר מדוע עזב אבא של סבא של סבא שלכן את טהרן והשתקע בכרמנשאה. על פי הסיפור השני התמנה הצורף היהודי להיות טובע המטבעות של השאה ויצק מטבע אחר מטבע אחר מטבע אחר מטבע. פעם, באישון לילה, בלי לבקש רשות רשמית מחצר השאה, הוא עזב את טהרן עם שקי יוטה רבים ותפוחים והגיע לכרמנשאה כאדם עשיר מאוד־מאוד.
    • פראנז פורוטאן
    • פראנז פורוטאן
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • דם הפרחים
    • דודי נפוליאון
    • שקיעת הקולונל
    • הינשוף העיוור
    • טהראן, רחוב המהפכה
    • מלאכים חסרי בית
    • אני כותבת לך מטהראן
    • אהבתה של סלטנאת
    • אחרי טהראן
    • דוניא
    • הלבד הגדול
    • הציור האחרון של ואן גוך