הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • המדריך החדש לאמריקניזם
  • המדריך החדש לאמריקניזם
    ג'ונתן הוניג | תרגום: יונתן בר
    אנכי | מרץ 2019 | עיון, היסטוריה ופוליטיקה | 262 עמ' מודפסים

    עם פרשנות של איין ראנד שרואה אור לראשונה

     

    ביכולתי לומר – לא כקלישאה פטריוטית, אלא עם הבנה מלאה של השורשים המטאפיזיים, האפיסטמולוגיים, האתיים, הפוליטיים והאסתטיים ההכרחיים – שארצות הברית של אמריקה היא המדינה הטובה ביותר, האצילית ביותר, ובהתאם לעקרונות המייסדים המקוריים שלה, המדינה המוסרית היחידה בהיסטוריה של העולם.

    - איין ראנד, 1974

     

    "המדריך החדש לאמריקניזם" מציג מאמרים ופרשנות על הגותה הפוליטית של איין ראנד. לרוב האנשים אין מושג מה אמריקה מייצגת, אך איין ראנד הבינה את מהותה הפוליטית של אמריקה עד לשורשיה. לפני שהתפרסמה ברחבי העולם בזכות ספריה כמעיין המתגבר ומרד הנפילים, ראנד היגרה מרוסיה לארצות הברית ב־1926 בגיל עשרים ואחת, וגילתה שהשיטה הפוליטית הקולקטיביסטית של רוסיה, ושל אירופה בכללותה, קונה לה אחיזה באמריקה. מאמץ ראשוני להילחם במגמה הזו היה המדריך לאמריקניזם של ראנד, שהתחילה לכתוב ב־1946 אך מעולם לא סיימה. עד עכשיו. שבעים ושתיים שנים לאחר מכן, המדריך החדש לאמריקניזם: ההגות הפוליטית של איין ראנד עוסק גם בשאלות שעליהן ראנד לא ענתה, ומסתמך על התובנות שלה על מנת לשפוך אור על האמריקניזם ועל יישומו בימינו. המדריך החדש לאמריקניזם מציג את המאמרים המלאים של ראנד מ־1946 ומאמרים נוספים מאת האינטלקטואלים החדשים, כולל לאונרד פיקוף, ודיונים שטרם פורסמו עם איין ראנד. בעבר קראה ראנד לארצות הברית "המדינה המוסרית היחידה בהיסטוריה של העולם." המדריך החדש לאמריקניזם בוחן את הסיבות שלה לקביעה הזו.

     

    עם פרשנות של איין ראנד שרואה אור לראשונה ועם מאמרים נוספים מאת האינטלקטואלים החדשים לאונרד פיקוף, אנדרו ברנסטין, הארי בינסוונגר, ירון ברוק, אונקר גתה, סטוארט ק' האיאשי, ג'ונתן הוניג, אילן ז'ורנו, איימי פיקוף, גרגורי סלמיירי, ריצ'רד סלסמן, ברדלי תומפסון ודון ווטקינס

     

     

    "טיעון מנצח בזכות האקספציונאליזם האמריקאי."
    בראד תור, סופר ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס
     
    "בוטה ובלתי מסויג."
    קן קורסון, The Lilacs
     
    "כדי להבין את אמריקה, קראו את הספר הזה."
    רוקה רוקה אלי, ידוען יוטיוב
     
    "מדריך מרענן ומעורר השראה."
    דן מילר, The Heartland Institute
     
    "צריך ללמד את הספר הזה בכל קולג' באמריקה."
    פיל פלין, Price Futures Group
  • ספר דיגיטלי
     
    30
    ספר מודפס
     
    77 61.6
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • הקדמה למהדורה העברית

     
    הביטוי "היחסים המיוחדים", המתאר את היחסים בין ישראל לבין ארה"ב, עולה תכופות ביחס לשותפות אסטרטגית שהלכה והעמיקה מאז שנות השישים. יחסים אלה מתבטאים בעיקר בממד ביטחוני־מדיני ובתיאום ושיתוף פעולה, אך ביסודו נמצאת תשתית של ערכים משותפים.
    במפגשי מנהיגים מוזכרים הביטויים "שלום, דמוקרטיה וחירות" אך כל עוד המונחים האלה לא הוגדרו באופן סדור ונהיר וכל עוד לא עמדנו על טיבם של הערכים האלה נתקשה להבדיל בין הטפל לעיקר, לזהות כאשר הם מותקפים ולהגן עליהם.
    הבלבול, הערפול והקושי לזהות את הערכים שעליהם נוסדה מדינת החירות הגדולה בהיסטוריה האנושית הם שהובילו לכתיבת המדריך לאמריקניזם, שנועד לסייע ליוצרים ואינטלקטואלים אמריקאים לזהות את הייחודיות הערכית שהפכה את ארה"ב למעצמה מובילה ולמגדלור של חירות עולמית בטווח זמן חסר תקדים היסטורי.
    הספר המדריך החדש לאמריקניזם, בעריכת ג'ונתן הוניג, נבנה על המאמרים הקצרים שאותם כתבה אליסה רוזנבאום, המהגרת שהגיעה לחופי ניו יורק בשנת 1926, עבור עמיתיה בהוליווד. רוזנבאום שינתה את שמה לאיין ראנד ותחת שם זה פרסמה את כתביה בארה"ב, שהפכה לארצה מבחירה. ספריה המוכרים כמעיין המתגבר ומרד הנפילים תורגמו ליותר משלושים שפות ומיליוני עותקים שלהם נמכרו מאז נכתבו, בעודם שומרים על אקטואליות.
    ישראל, שנוסדה על מנת להעניק בית לאומי וחירות לבני העם היהודי, התמודדה מאז היווסדה עם תפיסות מרקסיסטיות ריכוזיות שעיצבו את ההתערבות העמוקה של המדינה בכלכלה, בדת ובתרבות כנגד גישות של עצמאות וחירות אישית שהלכו והתחזקו יחד עם התבססות הערכים האמריקאיים. כתמונת מראה של הקריסות החוזרות ונשנות של התנועה הקיבוצית הלכה תל אביב שהוקמה כמיזם השקעות פרטי וצמחה כמרכז העסקי והיצרני המצליח בישראל. מול כספי הציבור שירדו לטמיון דרך פשיטת הרגל של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות ומפעלי "חברת העובדים" הפכה תעשיית ההייטק המונעת על ידי יזמים פרטיים לגורם מרכזי במשיכת השקעות לישראל ומיתגה את ישראל כמדינת "סטארט אפ".
    אם ברצוננו להמשיך ולצמוח מתוך חירות ושגשוג נידרש לזהות את הערכים המאפשרים זאת. המדריך שלפנינו, שאותו כתבו איין ראנד וממשיכי דרכה, הוא כלי עזר חיוני למשימה זאת.
     
    בועז ארד
    מרץ 2019
     

    הקדמה

    לרוב האנשים, אפילו לרוב האמריקאים, אין מושג מה ארצות הברית מייצגת. חלק יטענו שהתכונה המאפיינת והמוסרית ביותר של המדינה היא היותה דמוקרטיה, ומכאן שמהותה של אמריקה נובעת בעיקר מהכוח להצביע. אדם בקי יותר עשוי לציין את חוקת ארצות הברית ואת הכרזת העצמאות. אמריקאים רבים יתעקשו ששני המסמכים הללו מיישמים הלכה למעשה את עקרונות הנצרות, בעוד אחרים יתייחסו בביטול לאותם מסמכים בטענה שמחבריהם היו בעלי אדמות לבנים פטריארכליים שהחזיקו עבדים.
    יש אנשים שמכירים בכך שאמריקה נוסדה על עקרון החירות, אך יתעקשו שמודלים שלטוניים קולקטיביסטיים פחות חופשיים (או כלל לא חופשיים), החל ממדינות הרווחה של סקנדינביה המסדירות את הזכאות לשירותי רווחה ועד לדיקטטורות של רוסיה וקובה, נחשבים לחלופות מוסריות לגיטימיות. ככלות הכול, יאמרו, ממשלת קובה מספקת שירותי בריאות "בחינם" והרוסים מינו את שליטיהם "בהצבעה".
    רוב האמריקאים ותושבי מדינות המערב מעולם לא ניתחו את העקרונות שעליהם נוסדה אמריקה, ולפיכך אינם מסוגלים לתפוס את הרפובליקה האמריקנית במונחים עקרוניים. למעשה, אינדיבידואליזם – ועקרון זכויות הפרט הכרוך עמו – הוא הבסיס לשיטה הפוליטית הייחודית של אמריקה.
    תושבת אחת של המערב – הוגת דעות שהייתה אמריקאית מבחירה – הבינה את המהות הפוליטית של אמריקה עד שורשיה. בנאום שנשאה בשנת 1974 בפני בוגרי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, אמרה הסופרת־פילוסופית איין ראנד את המילים הבאות:
     
    ביכולתי לומר – לא כקלישאה פטריוטית, אלא עם הבנה מלאה של השורשים המטאפיזיים, האפיסטמולוגיים, האתיים, הפוליטיים והאסתטיים ההכרחיים – שארצות הברית של אמריקה היא המדינה הטובה ביותר, האצילית ביותר, ובהתאם לעקרונות המייסדים המקוריים שלה, המדינה המוסרית היחידה בהיסטוריה של העולם.1
     
    המדריך החדש לאמריקניזם בוחן את נימוקיה.
    בשנת 1926, בגיל עשרים ואחת, איין ראנד היגרה ממולדתה רוסיה לארצות הברית. אף על פי ששפת מדינתה החדשה לא הייתה שגורה לחלוטין בפיה, תוך כמה עשורים היא ביססה את עצמה הן כמחברת כמעיין המתגבר ומרד הנפילים והן כמייסדת של פילוסופיה שיטתית חדשה שכינתה אובייקטיביזם.
    לאחר שחונכה ברוסיה הצארית והסובייטית, איין ראנד הגיעה לאמריקה על מנת להיות חופשית לכתוב. אף על פי כן, עם הגיעה גילתה שהשיטה הפוליטית הקולקטיביסטית של רוסיה, ושל אירופה בכללותה, קונה לה אחיזה באמריקה. מאמץ ראשוני להילחם במגמה הזו היה המדריך לאמריקניזם שלה, שפורסם בכתב עת פוליטי קטן, הוויג'יל[1], ב־1946.
    אף על פי שכתביה הבוגרים ועבי הכרס של איין ראנד מאפילים עליו, המדריך לאמריקניזם עדיין רלוונטי. הסוגיה שבה הוא עוסק – אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם – עומדת מולנו כיום. שבעים שנה לאחר שהופיע, המדריך החדש לאמריקניזם מרחיב את עבודתה המוקדמת של איין ראנד. הספר הנוכחי יכוון את הקוראים בחזרה לעקרונות האינדיבידואליסטיים הבסיסיים שאולי דחו מעליהם, או, סביר יותר להניח, כלל לא למדו מלכתחילה.
    ואכן, סופרים, פרשנים, אינטלקטואלים, אנשי עסקים, מחנכים ואישי ציבור נבחרים אוחזים כל אחד ואחת בדעה שרירותית ולעתים סותרת משלהם לגבי מה כוללים העקרונות הפוליטיים הבסיסיים של אמריקה, ומעטים מהם מציינים את האינדיבידואליזם או זכויות הפרט.
    "ארצות הברית נוסדה על פילוסופיה יהודית־נוצרית," הכריז מנחה ערוץ פוקס ניוז לשעבר ביל אוריילי.2
    בה בעת, חבר הסנאט האמריקאי ברני סנדרס קונן, "החלום האמריקאי קרוב יותר להגשמה בדרום אמריקה, במקומות כמו אקוודור, ונצואלה וארגנטינה, שם יש שוויון רב יותר בהכנסות היום מאשר בארצו של הורשיו אלג'ר[2]. מי רפובליקת הבננות עכשיו?"3
    איש הטלוויזיה ביל מאהר דרש שהאמריקאים "יתגברו" על עקרון האקספציונאליזם[3] האמריקאי.4
    בניו יורק טיימס, פרופסור בכיר למשפט חוקתי גינה את "ההתעקשות של האמריקאים על צייתנות לחוקה, על כל סעיפיה הארכאיים, הייחודיים והמרושעים בעליל"5 לצד מאמר דעה של שליט רוסיה ולדימיר פוטין, שבז לחלוטין לאקספציונאליזם האמריקאי, ועמו לאמריקניזם.6
    בד בבד, כוכב כדורסל אמריקאי ביקר בגאווה בדיקטטורה של קוריאה הצפונית והתרברב במערכת היחסים הקרובה שלו עם הרודן הטוטליטרי של המדינה. כשהועלו בפניו הזוועות שמבצע המשטר של קוריאה הצפונית, הספורטאי השיב כלאחר יד, "אנחנו מבצעים כאן את אותם הדברים."7
    הטענה הזו – שארצות הברית מבצעת זוועות המשתוות לאלה של דיקטטורות מסוג זה – בוטאה מפי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. "גם המדינה שלנו הורגת לא מעט,"8 הצהיר במהלך הקמפיין שלו לנשיאות. "אתה חושב שהמדינה שלנו כל כך תמימה?"9
    "אני לא חושב שזה מונח נאה," אמר טראמפ על האקספציונאליזם האמריקאי. "אני לא רוצה לומר שאנחנו מיוחדים יותר, כי זה כמו לומר 'אנחנו טובים יותר מכם.'"10
    לאור כזה בלבול ואפילו עיוות מוחלט, אין פלא שהאמריקניזם כבר לא זוכה לתשבחות, אלא למעשה מושמץ לרוחב כל הספקטרום הפוליטי. יתר על כן, מה שנראו בעבר השקפות פוליטיות מנוגדות – של אלה המכונים "ימין שמרני" ו"שמאל ליברלי" – התאחדו בסיעות נבדלות לכאורה המאמצות את אותו רעל קולקטיביסטי, ואף אחת מהן אינה מייצגת נאמנה את הערכים האמריקאיים.
    איין ראנד נוכחה שעליה להגדיר מערכת פילוסופית משלה כדי לתת תוקף לשיטה הפוליטית המהפכנית של אמריקה. מאחר וחזתה את הצורך בהתחלה חדשה, כינתה את ממשיכי דרכה "האינטלקטואלים החדשים", ועבודתם מוצגת להלן.11
    נקדיש כמה מילים למבנה הספר.
    החלק הראשון שב ומציג את המדריך לאמריקניזם של איין ראנד כעבודה שעומדת בזכות עצמה, וכולל את שתים־עשרה השאלות והתשובות המקוריות שפורסמו בוויג'יל.
    החלק השני חוקר שאלות נוספות שנועדו להיבחן בסדרות שלא הושלמו. את התשובות מספקים סופרים, היסטוריונים ופילוסופים הבקיאים ברעיונות של איין ראנד וביישום שלהם בפוליטיקה, כלכלה, משפט ותרבות פוליטית.
    החלק השלישי ממשיך את הדיון בפילוסופיה הפוליטית האמריקאית. החלק מציג, בפעם הראשונה בדפוס, קטעים מתוך "סדנה אובייקטיביסטית על אתיקה ופוליטיקה" של איין ראנד משנת 1971.
    החלק הרביעי מסכם את הספר בבחינת האמריקניזם, כולל מקורו ההיסטורי, הרלוונטיות שלו לזמננו ויישומו העתידי.
    המדריך החדש לאמריקניזם לא בא להשלים את העבודה הלא גמורה של איין ראנד. העבודה הזו עומדת בזכות עצמה, אך בחינה מחודשת של עבודתה המוקדמת, והשאלות שהעלתה, מכינה את הבמה לדיון חדש ונחוץ ביותר. איש מהתורמים לא מדבר בשם איין ראנד עצמה. איש לא יודע בדיוק כיצד איין ראנד הייתה עונה לשאלות שהתוותה. לדעתנו, העבודה הזו בנויה על התובנה של ראנד לשם הארת האמריקניזם ויישומו בימינו.
    לאור הבהרה זו, המדריך החדש לאמריקניזם רלוונטי להדהים. המשמעות של מה בדיוק כולל "אמריקניזם" שרויה אף יותר במחלוקת מאשר כשראנד ניגשה לנושא לראשונה.
    האם אמריקניזם מתייחס בסך הכול למיקום גאוגרפי מסוים ולמנהגים או להרכב הגזעי של רוב האוכלוסייה שלו – או האם אמריקניזם נוגע לעקרונות הפילוסופיים שעליהם הקימו האבות המייסדים את הרפובליקה הזו, עקרונות כמו שכל ישר ואינדיבידואליזם? האם אמריקניזם הוא משהו מסוים, או פשוט כל מדיניות שיכולה לזכות ברוב בהצבעה דמוקרטית?
    המדריך החדש לאמריקניזם עונה על השאלות האלה, לא בקלישאות פטריוטיות נדושות, אלא בתובנות עקרוניות המבוססות על "הבנה מלאה" של השורשים "המטאפיזיים, האפיסטמולוגיים, האתיים, הפוליטיים" של אמריקה.
     
    ג'ונתן הוניג
    סטוארט ק' האיאשי
    סתיו, 2018
     

    חלק ראשון

    המדריך לאמריקניזם של איין ראנד

     
    בשלב מוקדם בקריירה שלה, לפני ואחרי שראה אור הספר כמעיין המתגבר (1943), איין ראנד לקחה חלק בצורות שונות של אקטיביזם פוליטי. ראנד עזבה את ברית המועצות ב־1926, כשנמלטה מאימת הקומוניזם, שעד לאמצע שנות הארבעים של המאה ה־20 טבח בעשרות מיליוני אנשים רק במולדתה רוסיה. בה בעת, חברי המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית, בהתאם להוראה מברית המועצות, שמו להם למטרה מזה זמן רב את תעשיית הקולנוע האמריקאית. מטרת המפלגה הייתה להחדיר תיאורים אוהדים של קולקטיביזם בבידור הוליוודי לא־פוליטי, ובזאת להטיל ספק, באופן עקיף, באינדיבידואליזם שבייסודה של אמריקה. לאחר כמה עשורים של עבודה בתעשיית הקולנוע, שכללה כתיבת תסריטים לסרטים כמו כמעיין המתגבר (1949), ואז את באת (1945) ומכתבי אהבה (1945), איין ראנד צפתה במאמצי המפלגה הקומוניסטית בדאגה הולכת וגוברת והגיעה להחלטה להילחם במאמצים האלה.12
    בשנות הארבעים של המאה ה־20, קבוצה מודאגת של אנשי מקצוע מהוליווד שהתנגדו לטוטליטריות, שכללה הן אנשי שמאל ליברלי והן אנשי ימין שמרני, ייסדה את "אגודת אנשי הקולנוע לשמירת הערכים האמריקאיים". בין חבריה הראשונים ניתן למנות את גרי קופר, וולט דיסני, רוי ברואר, מורי ריסקינד וברברה סטנוויק. מטרת אגודת אנשי הקולנוע הייתה ליידע את המפיקים ואת ציבור חובבי הקולנוע על הסכנות שבתעמולה הקולנועית הפשיסטית והקומוניסטית.
    בשנת 1946 הצטרפה איין ראנד לאגודת אנשי הקולנוע ושימשה כיועצת אינטלקטואלית ועורכת משנה. בין החומרים הכתובים שהכינה עבור האגודה היו מדריך קולנוע לאמריקאים, עלון שהופץ בין אולפני הקולנוע בהוליווד, והמדריך לאמריקניזם, סדרה שפורסמה בידיעון האגודה, הוויג'יל. המדריך נועד להסביר ולהגן על העקרונות הפילוסופיים שבבסיסה של אמריקה – אותם עקרונות שהקומוניסטים של הוליווד ביקשו לערער ולהרוס. בהקדמה הסבירו עורכי הוויג'יל שהמדריך "מוצע כמאגר תחמושת אינטלקטואלית. לסייע לנו להבהיר את הרעיונות שלנו, לסייע לנו להבין על מה אנחנו מגנים וכיצד עלינו להגן, ולאפשר לנו לזהות את האויבים שלנו..."13
    המדריך לאמריקניזם נכתב במבנה של שאלה ותשובה. ארבעת הפרקים הראשונים, שפורסמו בוויג'יל בין מאי לאוקטובר 1946, ענו על שתים־עשרה מתוך ארבעים ואחת השאלות המתוכננות. ראנד מעולם לא השלימה את שאר הפרקים המתוכננים.
     

    פרק ראשון, מאי 1946

     
    1. מהי המחלוקת העיקרית בעולם כיום?
     
    המחלוקת העיקרית בעולם כיום היא בין שני עקרונות: אינדיבידואליזם וקולקטיביזם.
    אינדיבידואליזם גורס שלאדם יש זכויות בלתי ניתנות להפרה שאיש אינו יכול לגזול אותן ממנו, גם לא כל מספר, קבוצה או קולקטיב של אנשים. מכאן שכל אדם קיים בזכות עצמו ולמען עצמו, לא למען הקבוצה.
    קולקטיביזם גורס שלאדם אין זכויות; שמלאכת כפיו, גופו ואישיותו שייכים לקבוצה; שהקבוצה יכולה להשתמש בו כרצונה, בכל אופן הרצוי לה, לכל מטרה שתחליט שמועילה לה. מכאן שכל אדם קיים רק ברשות הקבוצה ולמען הקבוצה.
    שני העקרונות האלה עומדים בבסיס שתי מערכות חברתיות מנוגדות. המחלוקת העיקרית בעולם כיום היא בין שתי המערכות האלה.
     
    2. מהי מערכת חברתית?
     
    מערכת חברתית היא קוד החוקים שבני האדם מצייתים להם כדי לחיות יחד. לחוקים כאלה חייב להיות עיקרון בסיסי, נקודת התחלה, אחרת לא ניתן לנסח אותם. נקודת ההתחלה היא השאלה: האם כוחה של החברה מוגבל או בלתי מוגבל?
    האינדיבידואליזם עונה: כוחה של החברה מוגבל באמצעות זכויות הפרט הבלתי ניתנות להפרה של האדם. החברה יכולה לנסח רק חוקים שלא מפרים את הזכויות האלה.
    הקולקטיביזם עונה: הכוח של החברה בלתי מוגבל. החברה יכולה לנסח חוקים ככל העולה על רוחה ולאכוף אותם על כל אדם בכל דרך שתרצה.
    דוגמה: במערכת של אינדיבידואליזם, מיליון אנשים לא יכולים לחוקק חוק להריגת אדם אחד לתועלתם. אם יממשו את רצונם ויהרגו אותו, הם מפרים את החוק – שמגן על זכותו של כל אינדיבידואל לחיים – והם נענשים.
    במערכת של קולקטיביזם, מיליון אנשים (או כל אדם שמתיימר לייצג אותם) יכולים לחוקק חוק להריגת אדם אחד (או כל מיעוט), כל אימת שעולה בדעתם שיפיקו תועלת ממותו. זכותו לחיות אינה מוכרת. במערכת של אינדיבידואליזם, החוק אוסר להרוג את האדם ומתיר לו להגן על עצמו. החוק ניצב לצד הזכות. במערכת של קולקטיביזם, החוק מתיר לרוב להרוג כל אדם ואוסר עליו להגן על עצמו. החוק ניצב לצד הכמות.
    במקרה הראשון, החוק מייצג עיקרון מוסרי.
    במקרה השני, החוק מייצג את הרעיון שאין עקרונות מוסריים, ושבני אדם יכולים לעשות כרצונם, בתנאי שיש כמות מספיקה מהם.
    במערכת של אינדיבידואליזם, בני האדם שווים בפני החוק בכל עת. לכל אחד יש את אותן זכויות, בין אם הוא לבד או יש עמו מיליון אחרים.
    במערכת של קולקטיביזם, בני האדם חייבים להתאגד בקבוצות שנאבקות זו בזו, ולמי שיש את הקבוצה הגדולה ביותר באותו רגע יש את כל הזכויות, בעוד למפסיד (הפרט או המיעוט) אין בכלל זכויות. כל אדם יכול להיות שליט אבסולוטי או עבד חסר ישע, תלוי בגודל הקבוצה שלו.
    דוגמה למערכת הראשונה: ארצות הברית של אמריקה. (ראו: הכרזת העצמאות.)
    דוגמאות למערכת השנייה: רוסיה הסובייטית וגרמניה הנאצית.
    במערכת הסובייטית, מיליוני איכרים או "קולאקים" הושמדו על פי חוק, שהוצדק בתואנה שהדבר נעשה לטובת הרוב, שלטענת הקבוצה השלטת היה אנטי קולאקי. במערכת הנאצית, מיליוני יהודים הושמדו על פי חוק, שהוצדק בתואנה שהדבר נעשה לטובת הרוב, שלטענת הקבוצה השלטת היה אנטישמי.
    החוק הסובייטי והחוק הנאצי היו התוצאה הבלתי נמנעת והעקבית של עקרון הקולקטיביזם. כאשר הוא מיושם הלכה למעשה, עיקרון שלא מכיר באף ערך מוסרי ובאף זכות של הפרט לא יניב דבר מלבד ברוטליות.
    זכרו זאת כשאתם מנסים להחליט מהי המערכת החברתית הנאותה. עליכם להתחיל במתן מענה לשאלה הראשונה. האם הכוח של החברה מוגבל, או בלתי מוגבל. שתי האפשרויות לא יכולות לדור בכפיפה אחת.
     
    3. מהו העיקרון הבסיסי של אמריקה?
     
    העיקרון הבסיסי של ארצות הברית של אמריקה הוא אינדיבידואליזם. אמריקה בנויה על העיקרון שלאדם יש זכויות בלתי ניתנות להפרה;
     שהזכויות האלה שייכות לכל אדם כאינדיבידואל – לא ל"בני האדם" כקבוצה או קולקטיב;
     שהזכויות האלה הן קניינו הבלתי מותנה, האישי והפרטי של כל אדם – לא הקניין הציבורי, החברתי והקולקטיבי של קבוצה כלשהי;
     שהזכויות האלה מוקנות לאדם לאור העובדה שנולד כאדם – לא כתוצאה מפעולה של החברה;
     שהאדם ניחן בזכויות האלה, לא מטעם הקולקטיב או למען הקולקטיב, אלא נגד הקולקטיב – כמחסום שהקולקטיב לא יכול לחצות;
     שהזכויות האלה הן הגנתו של האדם נגד כל בני אדם אחרים;
     שרק על בסיס הזכויות האלה יכולה להיות לבני האדם חברה של חירות, צדק, כבוד האדם והגינות.
    חוקת ארצות הברית של אמריקה אינה מסמך שמגביל את זכויות האדם – אלא מסמך שמגביל את הכוח של החברה על האדם.
    • ג'ונתן הוניג
    • ג'ונתן הוניג
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • מה שרואים ומה שאין רואים
    • מה לעשות עכשיו
    • היסטוריה של מהירות
    • האינטלקטואלים והשוק
    • למי קראת פשיסט
    • מסה על המתנה
    • איך אנחנו חיים — ואיך ביכולתנו לחיות
    • המאבק הליברלי בישראל
    • הדרך השלישית
    • חזרה בלי תשובה
    • קץ התמימות - משפט ושלטון בישראל
    • כל החשבון עוד לא נגמר - ההרצאה האחרונה