הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • היהודי היפה
  • היהודי היפה
    עלי אלמקרי | תרגום: יהודה שנהב־שהרבני
    פרדס הוצאה לאור | ינואר 2017 | פרוזה תרגום | 172 עמ' מודפסים
    הרומן היהודי היפה שייך לגל החדש של ספרות שהתפתחה בעשורים האחרונים בעולם הערבי ועוסקת ביהודים־ערבים, שהיוו בעבר חלק בלתי נפרד ממנו. הרומן מגולל את סיפור האהבה המפתיע הנרקם בין פַאטִמָה, בתו של המופתי בכפר קטן, לבין סאלם היהודי, בנו של חרט הכפר, על רקע התסיסה המשיחית־שבתאית בתימן של המאה השבע עשרה וערעור היחסים בין היהודים למוסלמים שבא בעקבותיה. אלמֻקרי מתאר את היחסים המורכבים בין היהודים למוסלמים, יחסים שנעים בין סימביוזה לדחייה ומתגלמים בצורה המובהקת ביותר בשם הרומן, אשר מבטא בעת ובעונה אחת פחד קמאי ומשיכה ארוטית כמעט אל היהודי.
    עלי אלמֻקרי נולד בשנת 1966 בעיירה חמרה שבדרום תימן, והפך לעיתונאי חשוב בתימן. במקביל פיתח קריירה ספרותית משגשגת, בתחילה בתחום השירה ובשנים האחרונות גם בפרוזה. ספריו זכו להערכה רבה ושניים מהם, טעם אסואד ראאחה סודאא [טעם שחור ריח שחור] ואליהודי אלחאלי, אף נכללו ברשימת הספרים של פרס בוקר הערבי.
    יהודה שנהב־שהרבני הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בין תרגומיו האחרונים: פנים לבנות (2014) ומסעו של גאנדי הקטן (2016), שניהם מאת אליאס ח'ורי, וכן הזיכרון שוחח איתי והסתלק (2015) מאת סלמאן נאטור. בימים אלה הוא מסיים לתרגם רומן נוסף מאת אליאס ח'ורי, ילדי הגטו.
     
    “מלאכת התרגום של יהודה שנהב־שהרבני היא מעשה של חסד. היא חושפת בפעם הראשונה בפני הקורא הישראלי דובר העברית רומן שנכתב בערבית בתימן.”
  • ספר דיגיטלי
     
    30
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • 1.
     
    שנת אלף וחמישים וארבע למניין המוסלמים נכנסה לתוקפה.1 במהלכה, בחשרת סופות הזמן וטלטלות המוות, החלטתי להעלות על הכתב את הסיפור אודות פַאטִמָה — עד לאותה שנה שבה התחתנתי כשבלבי חלום, שהתחיל בתקווה והסתיים באסון.
    הכול התחיל לפני שבע שנים, עת ביצעתי עבודות בשירות משפחתה ובתמורה הוענקו לי ברוחב לב לחם, תירס ודברי מתיקה. כאשר נדרשתי לכך בפעם הראשונה, לא היה לי כל חשק ללכת לשם. באותו זמן ביליתי את רוב עתותיי עם חברי החדש — גור הכלבים שסחבתי בהרף עין מאמו באחת הסמטאות וקיצצתי בתער את קצוות אוזניו. קראתי לו עַלוּס.
    רק בפעם השלישית התאפשר לי לקחת אתי את הכלב לביתו של המופתי, כפי שהיה מקובל לכנותו בכפר רִידָה. באותו יום הורה לי אבי לשאת לשם עצי הסקה. אמי איגדה צרור מן הזרדים אשר אספתי מוקדם יותר על רכס ההר, ערמה אותם על ראשי והידקה אותם בענפים שפשטה מן העצים. גררתי אתי לשם את חברי הכלב, אשר הליכתו הפכה מהוססת בכל עת שהבחין במשהו מסעיר. בחברתו לא חשתי בעול המשא שעל ראשי כמו בפעמים הקודמות.
    נדמה היה אֻמָּת אלראוף אדישה כלפיי, כפי שהייתה אדישה כלפי חברי אשר ישב והמתין לי כל העת מול פתח ביתם. כהרגלה הייתה זו אחותה פַאטִמָה אשר פתחה את הדלת, לאחר ששמעה אותי מכריז ״הוי המאמינים, יא בני הבית.״ היא העלתה אותי אל גג הדיוטה השלישית, שם בישלו את האוכל ואפו את הלחם, ושם גם הנחתי את משאי.
    כאשר נפקחו מעט עיניי, המתגברות על הכאב ועל דקירות הענפים בראשי, הבחנתי בחיוכיה ששוטטו ברחבי החדר. היא לא הזדרזה להעניק לי את התמורה לעבודתי כפי שנקבו מבעוד מועד אביה, אמה, או היא עצמה. תחילה היא נהגה לרומם ולשבח את העבודה שביצעתי: ״כזהו מנהג הגבר, הוא ולא אחר.״ אחר כך הפנתה את הברכות ישירות אליי: ״יברכך אללה, יברכך ויחזקך. ישמור אותך. ישמור.״
    יותר מכל שימחה אותי ברכתה ״יאריך אללה את עלומיך ויביא שמחה לחייך,״ שבה שיבחה אותי על שהתבגרתי והפכתי לעלם צעיר, בעוד כל האחרים דאגו להבהיר לי שאני קטן ממנה. ״היא מבוגרת ממך בחמש שנים,״ אמרה לי אמי כאשר הייתי בן שתים עשרה.
    לעתים הגישה לי פַאטִמָה כוס תה ולטשה עיניה ממושכות בפניי. לא ידעתי מה עורר את התפעלותה משום שלא אמרה דבר. במקום זאת היא אספה את ראשי בין ידיה והצמידה אותו למותניה. פעמים אחרות היא רכנה מעליי עד שחזה התחכך בראשי ולחשה: ״מה קרה לך?... מה קרה לך?״
    • עלי אלמקרי
    • עלי אלמקרי
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • יסמין
    • בלשון כרותה - פרוזה פלסטינית בעברית
    • גיא בן הינום
    • גדר חיה
    • גוף שני יחיד
    • אם אשכחך
    • סעיד
    • היו לזרים
    • דמעות שיש
    • על גב סופה
    • החלילן
    • והגיא ביניהם