הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • האם פריז בוערת?
  • האם פריז בוערת?
    לארי קולינס, דומיניק לפייר | תרגום: דרורה בלישה
    אוגוסט 1944. פריז כבושה על ידי הנאצים אך בעלות הברית מגדילות את אחיזתן בצרפת. היטלר מבקש להרוס את פריז כדי שזו לא תיפול שלמה בידיהן. הוא ממנה מפקד חדש לעיר, דיטריך פון קולטיץ, קצין ממושמע שהחריב כבר את רוטרדם וסבסטופול, ופוקד עליו לא לאפשר בשום פנים ואופן את נפילתה של פריז בידי האויב, ואם יגיע האויב עליו למצוא בה רק תלי חורבות. אולם, דרישתו של הפיהרר למחוק את העיר היפה בעולם מעולם לא בוצעה. ב-19 באוגוסט התקוממו הפריזאים נגד הכובשים הנאצים וב-26 באוגוסט צעד הגנרל דה גול לקתדרלת נוטרדאם בעוד ירי צלפים נשמע מגגות פריז. הבירה הצרפתית שוחררה! 
    זהו הסיפור האמיתי והמצמרר החושף כיצד עיר האורות ניצלה מגזר דין המוות של היטלר. נסיבות האירוע ההיסטורי יוצא הדופן מוצגות בפני הקורא בספר המותח, המרתק, והמוקפד הזה, שהיה לרב-מכר עולמי מיד עם צאתו לאור בשנת 1965. שנה לאחר מכן נעשה על פיו סרט בכיכובם של קירק דאגלס ואלן דלון.
     
    "למרות שכולנו מכירים את סופו של הסיפור, אנחנו כל כך שקועים בעלילה עד שהאירועים משפיעים עלינו בעוצמה דומה לזו שהשפיעו על אלה שנטלו בהם חלק"
    - Los Angeles Times
     
    "סיפור עוצר נשימה, יחיד ומיוחד"
    - The Observer
     
    "יוצא דופן...מרתק..."
    - Time Magazine
     
    ההצלחה העצומה של השותפות בין שני הכותבים, לארי קולינס הבריטי (2005-1929) ודומיניק לפייר הצרפתי (נולד ב-1931), החלה עם פרסומו של האם פריז בוערת?; המשיכה עם Or I'll Dress You in Mourning – על לוחם השוורים מנואל בניטז אל קורדובז; ירושלים, ירושלים – על הקמת מדינת ישראל ו- Freedom at Midnight – על עצמאותה של הודו ב-1948 ורצח גנדי. בשנת 1981 פרסם הצמד את רומן הפרוזה הראשון שלו, הפרש החמישי, המתאר תקיפה ורוריסטית על ניו יורק פרי תכנונו של קולונל קדאפי. לאחר הפסקה של כמה שנים, זמן קצר לפני מותו של קולינס, חזרו השניים לשתף פעולה בספר Is New York Burning? – רומן המערבב דמויות פיקטיביות ואמיתיות ומדמה מתקפת טרור על העיר ניו יורק.
     
    קולינס ולפייר נהגו לכתוב כל אחד בשפתו (אנגלית וצרפתית) וספריהם יצאו לאור סימולטנית, בשתי השפות, בשש-עשרה מדינות שונות. עבודותיהם בולטות בתשומת הלב העצומה לפרטים ובהתבססות על מחקר מעמיק.
  • ספר דיגיטלי
     
    37
    ספר מודפס
     
    98 68.6
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • 1
     
    מעולם לא איחר. מדי ערב, כשהגיע הגרמני עם רובה המאוזר הישן, המשקפת הנתונה בנרתיק עור מרופט וקופסת ארוחת הערב, ידעו תושבי הכפר מֵיי־אן־מוּלטֵיין שהשעה שש. כשפסע בכיכר הכפר המרוצפת אבנים עגולות, נשמעו תמיד הצלילים הראשונים המבשרים על תפילת הערב ממגדל הפעמונים הרומנֶסקי של הכנסייה הקטנה מהמאה השתים עשרה, נוטרדאם דה ל'אסומפסיון, שהשקיפה אל גגות הרעפים האפורים של בתי הכפר ממרום מושבה על גב הרכס הצופה אל נהר אוּרק, במרחק שישים קילומטרים מפריז.
    הגרמני, פלדפבל מאפיר של הלופטוואפה, צעד תמיד היישר לעבר הצלילים השלווים. בפתח הכנסייה הסיר את הכומתה מראשו ונכנס פנימה. הוא טיפס בצעדים אטיים בגרם המדרגות הצר והלולייני אל ראש מגדל הפעמונים. שם למעלה ניצבו שולחן, כיריים וכיסא שהוחרמו מהכנסייה. על השולחן היו מונחים בקפידה מפה של המטה הכללי של צבא גרמניה, מחברת, לוח שנה וטלפון שדה אפור־ירוק. מגדל הפעמונים של נוטרדאם דה ל'אסומפסיון שימש עמדת תצפית של הלופטוואפה.
    מנקודת תצפית זו יכול היה הגרמני לסקור במשקפתו את האזור כולו, עד לטווח של 20 קילומטרים. מצריחי הקתדרלה של מוֹ מדרום ועד חומות האבן הימי־ביניימיות של ארמון דֶה לָה פֶרטֶה־מילוֹן בצפון. מבטו חלף על פני עיקול חינני של נהר המארן, ומשם אל קירות הטרה קוטה האדומים של בתי העיר ליזי־סור־אורק
    ובחזרה, לבסוף, אל גדותיו התלולים של נהר האורק המכוסים סבך עצי צפצפה, שנסתרו מעיניו.
    בעוד שעות ספורות ירד הלילה על התמונה השלווה הפרוסה לעיניו. אז תתחיל משמרת הלילה של הפלדפבל, החמישים ושמונה במספר מאז הפלישה, ובמהלכה יסרוק במשקפתו את האופק וינסה לחדור במבטו את הצללים המקיפים אותו. עם אור ראשון הוא ירים את השפופרת של טלפון השדה וידווח למטה האזורי של הלופטוואפה בסוּאָסוֹן. מאז ליל הירח המלא האחרון, לפני שנים עשר ימים, היו הדיווחים של הפלדפבל ללא שינוי: 'אין מה לדווח מהגזרה שלי'.
    הגרמני ידע שבעלות הברית נוהגות להצניח צנחנים וציוד אל כוחות הרזיסטנס הצרפתיים רק לאורו של ירח מלא. לפי לוח השנה שניצב על שולחנו, הירח לא יהיה מלא שוב עוד שישה עשר לילות נוספים, עד ליל 18 באוגוסט.
    הגרמני היה משוכנע שדבר לא יקרה באותו לילה במובלעת הקטנה הזאת, בצרפת הכבושה, שהוא מופקד עליה. הוא הרגיש שבלילה זה, 2 באוגוסט 1944, יוכל לנמנם בבטחה על השולחן הרעוע שלפניו. הגרמני טעה.
    בזמן שישן עמדו שני גברים ואישה בשדה רטוב מלא אלומות חיטה במרחק שלושה קילומטרים משם, בשלושת קודקודיו של משולש שהתווה את אזור ההצנחה של הרזיסטנס. כל אחד מהם אחז בידו פנס נתון בצינור מתכת. כשכוונו כלפי מעלה שלחו הפנסים העטופים פס אור דק שנראה היטב מהמטוס, אך לא ניתן להבחין בו מהקרקע. השלושה המתינו. זמן קצר לאחר חצות נשמע הצליל שחיכו לו: זמזום עמום של מפציץ ההאליפקס שחלף חרישית במנועים שנוקים מעל עמק אוּרק. הם הדליקו את הפנסים.
    טייס המטוס, שהביט למטה אל ערוץ הנהר השרוי בהאפלה, הבחין במשולש האורות המהבהבים. הוא לחץ על כפתור בלוח המחוונים שלפניו. בגוף המטוס מאחוריו הפך האור האדום לירוק.
    באותו רגע אחז אדם בשני צידיה של דלת המטוס הפתוחה והשליך את עצמו אל תוך הלילה.
    בזמן שריחף בדממה הביתה, אל אדמת צרפת, הרגיש הסטודנט הצעיר לרפואה אלן פֶּרפֶּזָה את כובדה של חגורת הכסף החגוּרה למותניו ובה חמישה מיליון פרנקים. אבל הוא לא צנח בליל אוגוסט זה כדי להעביר את סכום הכסף העצום הזה ליעדו.
    בעקב נעלו השמאלית של אלן פרפזה היתה טמונה רצועת משי דקיקה. היא הכילה שמונה עשרה קבוצות של מספרים מוצפנים. מפקדיו בלונדון חשבו שהמסר המוטבע על רצועת המשי דחוף במיוחד, ולכן שלחו את אלן פרפזה, בניגוד לכל הכללים, לצנוח בלילה ללא ירח כדי להעביר אותו.
    פרפזה לא ידע מה היה במסר שעליו להעביר. אבל הוא ידע שעליו להעביר אותו במהירות האפשרית אל ראש שירות המודיעין הבריטי בצרפת, ששם הקוד שלו היה "ג'ייד אמיקול". המטה שלו שכן בפריז.
    בשבע בבוקר ביום המחרת ניער פרפזה מעליו את אניצי הקש האחרונים מהערמה שהסתתר בה בלילה. כדי להגיע לפריז בחר הסטודנט הצעיר לרפואה באמצעי המהיר ביותר שעמד לרשותו. הוא החליט לתפוס טרמפים.
    המשאית הראשונה שחלפה על פניו בכביש הראשי מספר 3 נעצרה. היתה זו משאית של הלופטוואפה. ארבעה חיילים גרמנים חבושי קסדות, שישבו על ספסלי העץ בתא המטען הפתוח של המשאית, הביטו עליו מלמעלה.
    דלת המשאית נפתחה והנהג הזמין אותו לעלות. באותו רגע הרגיש פרפזה את כל כובד משקלה של חגורת הכסף המגושמת. הגרמני סקר אותו בעניין. "נאך פריז?" שאל. פרפזה הנהן והתיישב על המושב החמים שלידו. הגרמני החליף הילוך, ומתא הנהג של משאית הלופטוואפה ראה סוכן הביון הצעיר, שבנעלו מסר חשוב אל ראש הביון הבריטי בצרפת, את הדרך לפריז חולפת על פניו.
    תשע הנזירות במנזר "מסדר הפסיון של אדוננו המבורך" כרעו על ברכיהן בצל הקריר של הקפלה ומלמלו את מחזור התפילות השלישי שלהן. צלצול פעמון הדלת הפר את דממת המנזר: שלושה צלצולים ארוכים ואחד קצר. מיד קמו שתיים מהן, בירכו ויצאו. האחות ז'אן, הנזירה הראשית, והאחות ז'אן מארי ויאני, העוזרת שלה, ידעו ששלושה צלצולים ארוכים ואחד קצר בפעמון הדלת הישן של המנזר, ברחוב דה לה סנטה, פירושם "ביקור חשוב".
    במשך ארבע שנים ערך הגסטאפו חיפושים נואשים אחר אדם שהסתתר במנזר. בחדר אחורי בבניין הישן והסבוך, שנבנה במקום בו נפגש מגרש ריק עם חומות האבן הגבוהות של בית המשוגעים סנט־אן, שכן המטה של "ג'ייד אמיקול", ראש המודיעין הבריטי בצרפת הכבושה. מוגן על ידי האבנים העתיקות ושלוותן, ואומץ ליבן של קומץ נזירות, שרד המטה את כל החיפושים האכזריים של הגסטאפו.1
    האחות ז'אן ניגשה אל דלת האלון הכבדה של המנזר ופתחה את חלון ההצצה. בחוץ עמד בחור צעיר.
    "שמי אלן", אמר, "יש לי מסר בשביל הקולונל".
    האחות ז'אן הסירה את בריח הדלת ויצאה אל מחוץ לפתח הכניסה כדי לוודא שהצעיר נמצא לבדו ושלא עקבו אחריו. רק אז הזמינה אותו להיכנס.
    בחדר ההמתנה, תחת דיוקן חמור סבר של הכומר הקתולי שייסד את מסדר הפסיון של אדוננו, חלץ פרפזה את נעלו השמאלית. בסכין
    שהושיטה לו האחות ז'אן הפריד את הסוליה ושלף את פיסת המשי שזה עתה סיכן את חייו למענה. הוא הושיט אותה לענק המקריח בעל העיניים הכחולות שישב בכורסא לצדו.
    קולונל קלוד אוליבייה — "ג'ייד אמיקול" — העיף מבט באותיות השחורות המוטבעות על הבד וביקש מהאחות ז'אן להביא לו את הלוח שבאמצעותו פענח את המסרים שקיבל. הוא היה מודפס על מטפחת דקיקה עשויה בד אכיל שיתמוסס על לשונו בתוך שניות אם ייאלץ לבלוע אותו. האחות ז'אן הסתירה אותו בקפלה מתחת לאבן המזבח של "הגנב הטוב".
    אוליבייה הניח את המטריצה מעל המסר שהביא לו פרפזה. הפיקוד של בעלות הברית, נאמר בו, נחוש "לעקוף את פריז ולעכב את שחרורה ככל האפשר". אין לנקוט שום צעדים שמטרתם לשנות את התוכניות הללו, נאמר בידיעה. החתום היה "גנרל", שם הצופן של ראש שירות המודיעין, חתימה השמורה למסרים בעלי חשיבות עליונה.
    הקולונל הביט בפרפזה.
    "אלוהים", אמר, "זה אסון".
    • לארי קולינס
    • לארי קולינס
     
    • דומיניק לפייר
    • דומיניק לפייר
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות