הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • האחרות
    ספר מוגן
     
  • האחרות
    כנרת זמורה-דביר | אוגוסט 2018 | מתח ופעולה, פרוזה מקור | 224 עמ' מודפסים
    תיק־תוק תיק־תוק... שום־תינוק שום־תינוק...
    פעילה פמיניסטית מתגלה בדירתה ללא רוח חיים, קשורה לכיסא, לידיה מודבקת בובת תינוק ועל מצחה חרוטה כאות קין המילה 'אמא'. כאשר שחקנית ידועה נרצחת באותו אופן פולחני, התקשורת כמרקחה, והמשטרה מחפשת אחר החוט הקושר בין הנשים. 
    חבויה בין בובות השעווה של מוזיאון התנ"ך שבו היא עובדת, שילה הלר, גיבורת הספר, יודעת היטב מהו. היא גם יודעת היטב שהקורבנות לא היו הראשונות ששילמו בחייהן על הברית החשאית שכרתו לפני שנים, כשהיו סטודנטיות באוניברסיטת בר אילן.
    מה ששילה אינה יודעת הוא אם היא החשודה? או אולי דווקא הבאה בתור? מי מעוניין להרוג נשים המסרבות להביא חיים לעולם, ולמה? 
    לשאלות של שילה יש תשובה אחת. אבל זו התשובה היחידה שהיא אינה מוכנה לקבל.
    "האחרות" הוא מותחן פסיכולוגי אפל ומושחז, הנכרך סביב אחת השאלות הגדולות של תקופתנו. בסגנונה שאין שני לו ובתנופה מסחררת מעמתת שהרה בלאו את אתוס האימהוּת עם המיתוס היהודי שנלווה לדמויות מקראיות כמרים הנביאה, מיכל בת שאול ובעלת האוב.
    "האחרות" הוא נדבך מסעיר בגוף יצירותיה של שהרה בלאו, על מאפייניהן המכשפים — התבגרות וקמילה, בחירה ועונש, חיים ומוות - יצירה מקורית ורבת־מעוף.
     
    שהרה‭ ‬בלאו‭ ‬היא‭ ‬כלת‭ ‬פרס‭ ‬היצירה‭ ‬לסופרים‭ ‬ומשוררים‭. ‬ספריה‭: ‬יצר‭ ‬לב‭ ‬האדמה‭ (‬2007‭), ‬נערות‭ ‬למופת‭ (‬2012‭), ‬יתד‭ (‬2014‭), ‬שליווה‭ ‬את‭ ‬הצגת‭ ‬היחיד‭ ‬שאותה‭ ‬כתבה‭ ‬ובה‭ ‬הופיעה‭, "‬ותכתוב‭". ‬
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win10
    מכר מאות עותקים
  • 42
    הוספה למועדפים שלי
  • 1.
     
    כשהגיעה השיחה ההיא מהמשטרה, כבר הייתי מוכנה.
    קול גברי עדין שאל אם יוכל להגיע לביקור. הגבריות הזו בילבלה אותי לרגע. בחזרות האינסופיות שערכתי עם עצמי, זו תמיד היתה אישה, כזו עם קול חרוך, ענייני. תמיד נשמעה לי עייפה מעט, אולי לאחר משמרת ארוכה, רוב הסיכויים שהיתה גם אם לילדים. הן הרי כולן אימהות לילדים.
    והיא תמיד היתה מזדעזעת עמוקות מהרצח הנורא, הפולחני והנורא, איזה דבר, אלוהים שישמור! ואז מתעשתת ונזכרת לשם מה התקשרה אלי.
    "גיל?" היתה שואלת תוך כדי הקלדה, "נשואה? יש ילדים?" ואני הייתי עונה על שתי השאלות האחרונות את ה'לא' הרגיל, אבל הפעם, לראשונה, חשה בהקלה המתפשטת במורד הגוף.
    לא, גברת, אין ילדים.
    על פי הדוח המשטרתי, דינה נרצחה באחת בלילה.
    בעיתונות כתבו 'באישון ליל' ותיארו את כל הפרטים מעוררי הבחילה, אבל הדוח המשטרתי היה גרוע יותר, האמינו לי.
    בעיתונות כתבו גם שהנרצחת היתה דוקטור למגדר, ואת הרצח תיארו שם כ'בעל מאפיינים חריגים', הם כנראה התכוונו לכך שהיא נמצאה עקודה לכיסא בסלון ביתה, על מצחה חרותה המילה 'אמא', וידיה המתות אוחזות בבובת תינוק.
    הם לא כתבו שזו היתה בובה מהסוג שניתן לראות בתוכניות טלוויזיה בריטיות על אנשים בעלי מוזרויות, המתייחסים לבובה כאל תינוק אמיתי. התוכניות האלו משודרות לרוב בלילה, באישון ליל, ואנשים כמוני נוהגים לצפות בהן בסקרנות מעורבת באימה, אני לא עתידה להפוך לאחת כזו, נכון? לא אנענע בובת תינוק בעריסה ואומר לאורחים, "הס! הוא מתקשה להירדם", נכון?
    לבובה שנמצאה בזירת הרצח היו פנים עגולות, פה ורוד קפוץ ועיניים תכולות שקופות, בעלות ריסים שנראו אמיתיים כמעט.
    הם כן כתבו שם שהיה קשה להוציא את בובת התינוק מידיה של הנרצחת, בתחילה חשבו שמדובר בקשיון המוות, אבל אז גילו שהתינוק הודבק לגופה. עיתונאית רגשנית אחת התפייטה על כך שהיא נראתה כ'אם הדבקה בעוללה ומסרבת לעוזבו'. עם כל מאמצי, התקשיתי לתאר לעצמי את דינה דבקה במשהו, בטח שלא בעולל, הו לא, היו צריכים להדביק לה אותו.
    אני מניחה שדינה היתה מרוצה לדעת שרשימת הישגיה נפרשה לאורך שורות רבות. תיארו שם את הדוקטורט שהשיגה בגיל כה צעיר, את ההרצאות המזהירות שמשכו אליהן מאות שומעים, את מאמריה המבריקים. הם, כמובן, ציינו בהבלטה את המאמר ההוא על נשות התנ"ך האַל־הוריות, זה שמיצב אותה כ'אחת ההוגות הפמיניסטיות המרכזיות ומעוררות המחלוקת של תקופתנו'. עוד ציינו שם שבחרה שלא להינשא ולא להביא ילדים לעולם, וכי הפכה לדוברת מרכזית של השקפה 'שנויה במחלוקת' זו.
    הם לא ציינו שבניסיונות לנתק את בובת התינוק מידיה, נתלשו כמה פיסות עור והיה הכרח לקבור את הבובה איתה, צמודה אליה.
    ואני לא יכולתי שלא לחשוב, הנה, דינה, את סוף־סוף אמא.
    • שהרה בלאו
      צילום: Heinrich-Böll-Stiftung
    • שהרה בלאו

      שהרה בלאו (בעבר: שרה בלאו),  נולדה ב-17 במאי 1973 היא סופרת ופובליציסטית. כלת פרס היצירה לסופרים ומשוררים (2015).

     
  • המלצות נוספות