הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • האופטימיים
    ספר מוגן
     
  • האופטימיים
    ידיעות ספרים | אוקטובר 2018 | ביוגרפיה | 240 עמ' מודפסים
    כוריאוגרף הבית של ה"אמריקן בלט ת'יאטר", אנתוני טיודור, אמר בעבר כי ישנם שני דברים בישראל שהם בגדר נס – האחד הוא מים והשני הוא בלט.
    על הנס השני – להקת הבלט הישראלי – אחראים מייסדיו, ברטה ימפולסקי ובן זוגה הלל מרקמן.
    בזכות עיקשותם ונחרצותם של השניים, כולל הקרבת הון כספי ונפשי, הצליחו בעזרת לא מעט רוח פטריוטיות ציונית להקים את הלהקה לפני כחמישה עשורים. אולם משהצליחו לממש את חלומם לא דמיינו שכך זה ייגמר. לאחר לא מעט משברים ותהפוכות, ועם הרבה סיפוק וגאווה בזכות הישגים מקומיים ובינלאומיים, התנפץ חלומם וחייהם עברו מהפך בלתי–צפוי שאותו לא יכלו לחזות אף בסיוטיהם הגדולים ביותר.
    בספרה האופטימיים מגוללת הכוריאוגרפית הקפדנית, שלא לומר הפרפקציוניסטית, מי שאחראית ליצירות מחול רעננות ומקוריות כמו “רומיאו ויוליה" וה"גוּרה לידֶר", שזכו להצלחות מסחררות בארץ ובעולם, את סיפור חייה המרתק. כיצד מימשו היא ובן זוגה את חזונם כנגד כל הסיכויים בארץ החדשה והמתהווה. צעד אחר צעד היא לוקחת עמה את הקוראים בדרך נפתלת, החל מילדותה המוקדמת, שיעור הבלט הראשון, ימיה הראשונים של הלהקה והטלטלות שבדרך, ועד למימוש החזון של בניית היכל קבוע לבלט והובלת להקה פעילה ומקצועית.
    למען כל זאת ויתרה ימפולסקי על קריירה בינלאומית ובחרה שלא להביא ילדים לעולם, שכן הבלט היה עבורה הילד היחיד. וכעת עולה התהייה מדוע למי שהקימה מפעל אמנותי מפואר זה מאפס לא הוענקה בו ולו נישה צנועה, אף לא כיועצת אמנותית.
    האופטימיים, אם כך, הוא לא רק סיפור חייהם האישי של הזוג האגדי ימפולסקי ומרקמן, אלא גם סיפור לידתו, התפתחותו וצמיחתו של הבלט הישראלי.
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win10
  • 28.6  44 
    הוספה למועדפים שלי
  • פרולוג
     
    רבים ניסו להקים מוסד כדוגמת הבלט הישראלי, אולם איש לא מוכן היה להקריב כמונו את כספו ואת חייו למען משימה שאין לדעת מה יהא סופה. אבל אנחנו נשארנו חדורי תקוות ולא חדלנו לרגע להשקיע מאמצים ומשאבים בגידולו של בן טיפוחנו, הבלט. נלחמנו והצלחנו לברוא יש מאין. מהמורות אינספור נקרו בדרכנו, ובטוחים היינו שהמורדות והעליות לא ישברו אותנו ושנעמוד מולם בגבורה. המשכנו לשוט בנהר התקוות וזכינו לראות את החזון שעמד לנגד עינינו הולך ומתממש בזכות נחישותנו, עקשנותנו ואמונתנו ובזכות העשייה שלעולם לא נפסקת.
    אולם כעבור ארבעים ושבע שנים עברו חיינו מהפך בלתי־צפוי שלא היינו מתארים לעצמנו, גם לא בחלומותינו המאיימים ביותר. אט־אט הלכה וחלחלה בי ההכרה באובדננו - אובדן הבית שבנינו ברחוב הר נבו, אובדן הבלט שלמענו הקרבנו את הוננו, את נפשנו ואת מיטב שנותינו. אך לאותם משברים ותהפוכות קדמה דרך ארוכה ומרתקת, דרך משובצת חלומות, אתגרים, הישגים, סיפוק וגאווה, דרך מפותלת הטבולה כולה ביופי, בתקווה ובקסם האמנות המופלאה של הבלט.
    אנתוני טיודור, כוריאוגרף הבית של American Ballet Theatre, שבפניו רקדנו בניו יורק, אמר כי ישנם שני דברים שהימצאם בישראל הוא בגדר נס - האחד הוא מים והשני הוא בלט. מתברר שנסים אכן קורים. הבלט הישראלי פעל בהנהלתנו כמעט חמישה עשורים ברציפות. כנגד כל הסיכויים הגענו ללבו של הקהל הישראלי ואף זכינו בהכרה בינלאומית רחבה שהביאה כבוד רב למדינת ישראל.
    זהו סיפורי.
    זהו הסיפור של הלל ושלי.
    זהו סיפורו של הבלט הישראלי.
    • ברטה ימפולסקי
    • ברטה ימפולסקי
     
  • המלצות נוספות
    • נתניהו ביוגרפיה
    • האיש שלא היה שם
    • בגוף ראשון
    • חיימשלי
    • חוב של כבוד
    • המנהרה
    • הראיון האחרון
    • אדל
    • כשהגשם יורד
    • אח חורג יקר
    • הסוכן
    • 21 מחשבות על המאה ה-21