הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • אני כבר אוכל בקבר
    ספר מוגן
     
  • אני כבר אוכל בקבר
    ברברה בורלנד | תרגום: טל ארצי
    מטר | דצמבר 2018 | פרוזה תרגום, רומן רומנטי | 350 עמ' מודפסים
    אני כבר אוכל בקבר הוא ספר ביכורים משעשע להפליא, סאטירה שנונה על הפוליטיקה של גוף האישה ושל העבודה הנשית, רומן מרתק ומסנוור מרוב אופנה וזוהר.
     
    בכל יום מימות השבוע, כשהשמש זורחת מעל השדרה השישית, אפשר לראות תהלוכה ייחודית של נשים – בעלות יציבה בטוחה, התנהגות מלוטשת, חיבור רשת פעיל וגוף שרירי ומטופח בדרך כלל – השועטות אל בניין אחד מסוים, שאליו מדרבנות אותן שאיפותיהן כמו אל מרוץ. הנשים האלה חכמות, אופנתיות ומתוחכמות כולן – כולל האישה שגופתה נמצאה במשרד.
     
    כשהילרי ויטני היפהפייה מתה לבדה בחדר נעול וחסר חלונות במשרדי המגזין "רייג' פאשן בוק", קובעת תחילה המשטרה כי מותה הוא תופעת לוואי מצערת של הלחץ הכבד להיות רזה.
     
    אבל חברתה הטובה, קתרין אונו, שגם היא עורכת במגזין, יודעת שהדיאטה של הילרי היא לא העניין, וגם אם היופי אכן יכול להרוג – אולי הוא צריך להתאמץ קצת יותר.
     
    כעבור חודשיים מתגלגל פתק מסתורי בכתב ידה של הילרי לידיה של משטרת ניו יורק והתיק נפתח מחדש. הבלש מארק האטון מוצא את עצמו בעולמם הזוהר של רייג' ושל קתרין אונו הנפלאה וחמת המזג, המתעקשת להצטרף לחקירה.
     
    קאט וחברתה, בס בונר, נחושות בדעתן לפתור את התעלומה כמו גם להגיע לשלמות אופנתית. אבל לעבודת הבילוש החובבנית שלהן יש תוצאות הרות אסון, ושתי הנשים התמימות מסתבכות בפרשיית סמים המשנה את חייהן לנצח.
     
    "'השטן לובשת פראדה' בגרסה הפמיניסטית ובתוספת רצח."   בוקליסט
     
    "רומן הביכורים המהנה והלעגני של בורלנד הוא סטירי במובהק, מלגלג בשנינות על תעשיית היופי האכזרית, ויש בו סצנות שתצחקו מהן בקול. אלא שעל אף העיסוק השערורייתי (והמחכים) באיפור, טיפוח, אופנה וכמובן ברצון להיות רזה, מבצבצים בו הפגיעות וחוסר הביטחון שמתחת לפני השטח. איזה כיף למות מיופי."   קירקוס ריוויוז
    מתאים למכשירים: android, iOS, win10
  • ספר דיגיטלי
     
    39 23.4
    ספר מודפס
     
    98 78.4
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • פרולוג 
     
    אי־אפשר אמנם לפסול את האפשרות שאישה בת שלושים ושבע תמות מרעב במנהטן, פחות מקילומטר וחצי מהסניף הקרוב של "הול פודס", אבל זה בהחלט אירוע יוצא דופן.
     
    כשמשטרת ניו יורק פתחה את דלת חדר העבודה הנעול במשרדי המגזין "רייג' פאשן בוק", ומצאה את גופתה של הילרי ויטני שרועה על הרצפה, הימרו רוב השוטרים על מנת יתר של קוקאין.
     
    התסרוקת והאיפור המושלמים שנותרו ללא פגע, נעלי העקב הבוהקות בלובנן של דיור, הציפורניים הארוכות והמטופחות המשוחות באדום - כולם היו משתלבים יפה בהפקות האופנה של המגזין אלמלא התנוחה הבלתי טבעית שבה השתרבבו הגפיים מהשמלה בצבע ירוק מנטה.
     
    מניסיונם המשותף ידעו החוקרים שנשים שמתו בעבודה בבגדים יקרים כל כך כנראה הרגו את עצמן בחגיגת יתר.
     
    כן, קוקאין היה הימור בטוח, ובכל זאת הימר אחד האופטימיסטים שבחבורה על מפרצת. "היא נראית ילדה טובה," הוא אמר, "והעור שלה במצב מעולה." חובב סיכונים אחר הימר על דלקת קרום המוח כי, "אף פעם אי־אפשר לדעת."
     
    בסופו של דבר דווקא קרול - מזכירה בכירה בתחנת המשטרה מידטאון־סאות וסוכנת הימורים נלהבת - היא שגרפה את כל הקופה.
     
    בנתיחה של חוקר מקרי המוות התברר שהילרי אידית ויטני מתה ממחלת לב כלילית קטלנית - תוצאתו הסופנית של רעב מתמשך - ועל סיבת המוות הזאת איש לא חשב להמר. באזור שבו השווי הנקי הממוצע לנפש עומד על למעלה ממיליון דולר, לא תועד מוות מרעב של אישה בריאה בת פחות משישים מאז המאה שעברה.
     
    סימני ההיכר המובהקים שהעידו על חיים שלמים של הפרעות אכילה - תת־תזונה כרונית ושלל קרעים ומתיחות בשרירים ממשטר כושר יומיומי מאומץ - בצירוף בדיקת רעלים שגרתית תקינה, תמכו במסקנה של חוקר מקרי המוות.
     
    ולכן לא ראו בלשי התחנה שום סיבה לחלוק על התיאוריה שלו, ולפיה בשילוב המתאים של מתח ותזונה המבוססת על שייקים ירוקים בלבד, התקף הלב הקטלני היה רק עניין של זמן.
     
    גם הראיות היו דלות. בחדר העבודה התגלו לצד הילרי ויטני רק הפריטים הבאים: בקבוק מיץ ריק למחצה, ארגז ענקי הפוך על צדו ובו שנים־עשר מטרים של סרט בד "יוקרתי", ערמת כרטיסיות ריקות ועט. ככל הנראה קיבלה את התקף הלב לפני שהספיקה לכתוב משהו.
     
    עורך הדין מטעם "קופר האוס", בית ההוצאה לאור של "רייג' פאשן בוק", אישר שהילרי ויטני אכן עבדה על הפקת אופנה שחייבה סרט בד. הוא העריך בחביבותו שהילרי רצתה לרשום לעצמה נקודות בעניין המרקם והמקור, וטען בתוקף שזוהי פעילות "נטולת כל מתח".
     
    ואף על פי שהמוניטין של "קופר האוס" כמקום עבודה מלחיץ עמד בניגוד לטענותיו, הרי שזה כשלעצמו לא היה פשע. וכך נסגר התיק כעבור אחד־עשר יום. לבסוף, כמו שקורה תמיד, התפוגג מותה של הילרי אידית ויטני מתודעת הציבור.
     
    כעבור חודשיים לא נותר כמעט שריד לריחות הצבע הטרי והשטיח החדש בחדר שבו מתה. ההלוויה נערכה זה מכבר, האפר פוזר באגם אולד האוס במרתה'ס ויניארד, החבר שלה חזר לאשתו והוריה כבר לא בכו ברגע שפקחו את עיניהם בבוקר.
     
    ענייני העיזבון טופלו, הדירה שלה הועמדה למכירה, ובמקומה מונתה מחליפה זמנית לתפקיד מנהלת האופנה. כולם חשבו שבכך גוועו ההדים שעורר מותה. הם טעו, כמובן.
     
    חלק ראשון, יולי | 1 
    בכל יום מימות השבוע, כשהשמש זורחת מעל השדרה השישית, אפשר לראות תהלוכת נשים שאין דומה לה - בעלות יציבה בטוחה, התנהגות מלוטשת, חיבור רשת פעיל וגוף שרירי ומטופח בדרך כלל - השועטות כולן אל בניין אחד מסוים שאליו מדרבן אותן שוט שאיפותיהן. הן נוהרות כבאורח פלא מכל רחבי מנהטן וברוקלין, ברחובות וברכבות תחתיות גדושי פקקי תנועה ואנשים מיוזעים, לעבוד ב"קופר האוס": בית ההוצאה לאור היחיד בניו יורק שעדיין מוציא מגזינים חשובים.
     
    אחדות, כמו בס בונר בת העשרים ושמונה, עורכת משנה ב"רייג' פאשן בוק", מגיעות מוקדם מהאחרות. הקולגות שלה אמנם מתנדנדות לא פעם למשרד רק בצהריים, אחרי לילות ארוכים שבהם שתו כמויות של וודקה יקרה שחולקה בחינם בעוד אירוע שנערך על איזו דוברה שכורה או באוטובוס מסיבות, אבל לא בס, שהתגאתה מאוד בדייקנותה.
     
    מיום שני עד יום שישי מנהלת בס שגרה קבועה: קודם כול היא הולכת עם האופניים שלה - אופני עיר הולנדיים גדולים - ברחובות הווסט וילג' וקונה קפה אצל ג'ו.
     
    אחר כך היא עומדת על המדרכה ושותה חצי כוס, בכל מזג אוויר. ולבסוף היא מציינת לעצמה בחריצות הערות שונות על בגדיהם של העוברים והשבים, הממהרים כמוה להגשים את הבטחת היום החדש.
     
    באחד מימי שני בחודש יולי יצאה בס בתלבושת אופנתית אך מעשית (שולי המכנסיים מוצמדים לרגליים ברצועות עור כחולות כהות; תיק הגב הכחול מעור גדי מונח בארגז פלסטיק כתום גדול המחובר לסבל באזיקונים זרחניים; ומתחת למושב תחוב תיק שעוונית עמיד למים ובו פונצ'ו לשעת חירום), שתתה קפה, ציינה לעצמה הערות, ניתרה על האופניים והתחילה לדווש אל קופר.
     
    כעבור כמה דקות מופלאות של רכיבה מהירה נטולת הפרעות בצ'לסי, עבר בה פרץ של אדרנלין והיא חייכה. הקילומטר האחרון של הרכיבה היומית תמיד רומם את רוחה והכתיב את הטון ליום העבודה הארוך הצפוי לה במגזין שהעריצה כל חייה.
     
    והיום העבודה היתה למיין צמידים ולסדר אותם על מגשים מרופדים בקטיפה.
     
    היא פנתה שמאלה ברחוב 39 , חצתה את ברודוויי ונכנסה במהירות לחניון של קופר. ג'ינה, הסדרנית הקבועה, לקחה את האופניים למלבן החניה האישי של בס - זכות יתר השמורה לעובדים במשרה מלאה - ובס הסירה את הקסדה וניערה את רעמת שערה השטני המתולתל.
     
    היא כיתפה את תיק הגב, ניגשה לעמוד האלומיניום שמחוץ למעלית השירות, ונופפה מולו בטלפון הנייד שלה. F גדולה הבהבה לזמן קצר על מסך שהיה עד כה בלתי נראה. כעבור עשר שניות נעלמה ה־ F, והעמוד חזר להיות קורת מתכת סתמית.
     
    בס נכנסה למעלית ובחנה את דמותה במראה. לא רע, חשבה. היא השפילה את מבטה אל נעלי הפפגאלו השטוחות בצבע כחול מתכתי וחיפשה בהן חורים, קרעים וכתמים, יישרה את מכנסי המשי השחורים המחויטים באורך הקרסול, ותחבה את שולי חולצת הווי הגברית הלבנה, המרופטת במתכוון, אל קו החגורה. היום היא ענדה תכשיטים פשוטים ועליזים: את מפרק כף ידה עיטר צרור צמידים של הרמס מזהב ורוד עם ניטים בצורת פירמידה, ומאוזניה השתלשלו זוג עגילים ארוכים מזהב צהוב, שקנתה לפני שנים במחלקה המצרית של חנות המתנות של המטרופוליטן בדמי הכיס של כיתה ה'.
     
    המעלית נעצרה בקומה הארבעים ושש, ובס יצאה אל הכניסה הראשית של משרדי רייג'. אזור הקבלה מעולם לא חדל להעביר בה צמרמורת של התרגשות בכל פעם שהגיעה אליו: קירות המבואה היו עשויים משיש בצבע שמנת ומעוטרים בברקים ירוקים וסגולים.
     
    התקרה והרצפה היו מבטון שחור מלוטש, וקו התפר בינן לבין הקירות לא נראה לעין. על הקיר שמול המעליות היו חקוקות המילים "רייג' פאשן בוק" באותיות מצופות פלטינה בגובה מטר כל אחת.
     
    "דלפק" הקבלה היה פסל של האדריכלית מאיה לין, עשוי מדסקיות מעץ מילה שנכחד מאז, אשר נערמו זו מעל זו בשיפוע ונתלו מהתקרה בארבעה כבלים דקים. בקבלה לא היה פקיד, רק טלפון חוגה כסוף. מרגוט ויליארס, העורכת הראשית של רייג', החליטה זה מכבר שהפנים של רייג' לא יהיו בשום אופן פני אדם, אלא חדר דייוויד לינצ'י ריק ובו טלפון יחיד שאפשר לחייג בו את מספר השלוחה הדו־ספרתי של כל אחת משבעים וחמש הנשים העובדות במשרדים.
     
    מלבד דלתות המעלית לא נראתה במבואה שום דלת. בס חצתה את החדר ונופפה שוב בטלפון הנייד, הפעם מול לוחית פליז שהיתה קבועה בפינה השמאלית של הקיר הנגדי. הקירות הצפוני והדרומי היו עשויים משיש דקיק כל כך שהאור חדר דרכם, וכשטלפון מורשה כמו הטלפון של בס אותת לאחד מהם הוא נפתח באמצעו, החליק הצדה על מסילה ותפקד כמו דלת אוטומטית. מרגוט קראה להן "דלתות בַּייניקי" על שם ספריית הספרים הנדירים באוניברסיטת ייל שקירותיה עשויים גם הם מאבן דקיקה כנייר.
     
    הקירות נפרדו זה מזה וחשפו את משרדי המגזין - חלל פתוח כמו חדר חדשות. בס הלכה בין קוביות העבודה המותאמות אישית מזכוכית אקרילית שחורה היישר אל הפינה הדרום־מערבית. בקובייה שלה היו ערמות גבוהות של קופסאות, תכשיטים, הזמנות, מתנות, פרחים ומחשב נייד בלתי יציב בעליל, שבו תיעדה מי שלח מה ולאן, ואם החפץ הנ"ל שובץ באחת ההפקות או לא. היא זרקה את תיק הגב שלה מאחורי הכיסא, והכניסה את הטלפון הנייד לתחנת עגינה שהיתה דחוקה בפינת השולחן.
     
    יום שני הוא יום האקססוריז של בס. שלוש מאות ארבעים ושניים צמידים נשלחו לרייג' בשבועות החולפים - בעזרת שידול או בלעדיו - והיא אמורה לתאר כל אחד ואחד מהם בגיליון אלקטרוני: לסווג אותו, לסמן את מחירו בקידוד צבעוני, להציע לו שיבוץ אפשרי לאחת מהפקות האופנה שנקבעו לחמשת החודשים הקרובים, ולבסוף, לכתוב למעצב התכשיטים מכתב תודה בכתב יד על נייר מכתבים של רייג', ולהניח את הצמיד במגש מרופד בקטיפה שבסופו של דבר יגיע למשרדה של קתרין אוֹנוֹ, הבוסית שלה, חברתה הטובה ועורכת בכירה במגזין.
     
    אני צריכה בשביל זה עוד קפה, היא חשבה באנחה. היא ניגשה למכונת וינטג' של קוקה קולה, שלשלה מטבע של רבע דולר והוציאה בקבוק שחור, שמנמן ולח של קפה קר מרוכז. היא מהלה שליש מהבקבוק בכוס מים קרים, חזרה לשולחן שלה והעבירה את הנייד לשקט. הגיע הזמן לעבוד.
     
    צמיד קשיח עם ציר, מזהב ורוד, עם נקודות אמייל לבנות בולטות.
     
    תפור על ג'וליאן מור ב"סינגל מן".
    קוד מחיר: ירוק (5,000$ ומעלה).
    הפקות רלוונטיות: בוקר של שתייה, מהדורת ינואר; נשות האסטרונאוטים, מהדורת דצמבר; מטורפת על זה - הפקה בהשראת סילביה פלאת בבית המשוגעים, מצטלמת בעוד שלושה שבועות למהדורת אוקטובר.
     
    צמיד קשיח מזכוכית אקרילית סגולה וברונזה, עם חריטה בלייזר א־לה סטארגייט.
     
    מתאים לפאט קליבלנד במסיבת בריכה ב־ 2035.
    קוד מחיר: תכלת (10,000$ ומעלה).
    הפקות רלוונטיות: בחזרה למחר באפריקה, מהדורת נובמבר; חפשו אותי ביאכטה (הפלגה בתעלת גוואנוס), מהדורת אוקטובר.
     
    צמיד חבל קלוע, ירוק־צהבהב בעובי סנטימטר וחצי, עם תליוני פלטינה בצורת חיילי משחק של מונופול.
     
    ילדות עשירות.
    קוד מחיר: צהוב (15,000$ ומעלה).
    הפקות רלוונטיות: מסיבת תה כל הלילה: לחגוג כמו סורי קרוז, מהדורת אוקטובר; המאיון העליון (בדרך לאלפיון!), מהדורת דצמבר.
     
    בס היתה מרוכזת כל כך שכמעט לא שמה לב שבסביבות אחת־ עשרה התחיל המשרד להתמלא סביבה. דלתות בייניקי נפתחו שוב ושוב, ועובדות רייג' נהרו לקומה הארבעים ושש ונכנסו אל קוביות הזכוכית האקרילית.
     
    הן היו לבושות במדים כמעט אחידים של משי קיצי בצבעים פוסט זרחניים אשר מילאו את המשרד בכתמים זוהרים קטנים של פעילות וצבע. בקיץ ההוא העדיפו נשות רייג' שמלות שקפקפות נטולות שרוולים בעלות מכפלות אופנתיות בליווי אקססוריז צעקניים. הבחורות הנמוכות הסתובבו בסנדלי ענק רעשניים בעלי סוליות עבות ודחוסות, ואילו הגבוהות, כמו בס, נטו לנעליים שטוחות דמויות נעלי בית. האיפור לא היה באופנה השנה, ואף אחת לא התאפרה.
     
    טיפוח העור - בהחלט כן. הקישוט היחיד על פניה של בס היו שתי קבוצות סמיכות של ריסי מינק שהודבקו אחד־אחד ועלו תשע מאות דולר להדבקה. הם שיוו לה מראה של טוויגי בעלת עיניים לא לגמרי ממוקדות.
     
    מוֹלי, המתמחה, טופפה לבסוף למשרד על נעלי עקב בגובה חמישה־עשר סנטימטר מעור עגל פרוותי בהדפס מנומר, בעלות פלטפורמות תכלכלות בגובה חמישה סנטימטרים מעוטרות באדום וזהב. על שמלת המיני שלה בכחול רויאל היה הדפס של צווארון שחור רחב, ורעמת השיער שלה היתה צבועה בגון התכלת של הפלטפורמות.
     
    ולא־מצאתי־מונית," פלטה מולי ותלתה את התיק שלה - של בית האופנה סלין מהעונה הנוכחית, כפי שבס שמה לב - על וו בדופן הקובייה של בס.
     
    "אין בעיה, מולי," ענתה בס בנדיבות. "תישארי קצת יותר מאוחר - קאט ואני צריכות לצאת מוקדם. אחר הצהריים ניתן לך רשימת משימות. בינתיים תגמרי בבקשה לכתוב את הכתובות על המעטפות מהשבוע שעבר."
     
    ניכר במולי שנרגעה. התסרוקת שלה - סדרה מסובכת של צמות דקות שנאספו לצמה סינית עבה מתוגברת בתוספות שיער - דרשה כנראה שעתיים לפחות ב"סלון הצמות של ברט", והוקל לה כשבס לא אמרה על כך מילה. בס יודעת שיותר חשוב להיראות טוב ולאחר קצת, חשבה מולי, מאשר להיות מכוערת ולהגיע בזמן. מולי תדגול בכך עד סוף ימיה.
     
    לבס לא היתה שום כוונה להביך את מולי ולא אף אחד אחר, בשום מצב. כבת למשפחה בת ארבעה ילדים היא הסתגלה בשמחה לסובבים אותה, ועשתה הכול כדי שירגישו נוח מפני שרק כך הרגישה נוח בעצמה. היא היתה זן נדיר בקרב ילידי מנהטן: משנה לשנה היא נעשתה מקסימה יותר ולא נוקשה יותר. אם כי יש להודות שחלק מהנינוחות שלה נבע מהמשאבים הבלתי נדלים של משפחתה, פרט שהסגירה רק לעתים רחוקות אם בכלל. בס הקדישה מדי יום זמן ניכר לחישוב היחס המדויק שבין המשמים למדהים בהופעתה (ולכן שידכה למשל את חולצת הכותנה המרופטת לצמידים של הרמס), בניסיון כושל לעמעם את זוהרו של העושר המשפחתי.
     
    היא למדה "לימודי שלום וביטחון עולמי" בהמפשייר קולג' ורצתה להצטרף למשרד החוץ, אבל העבודה הראשונה שלה בתום הלימודים - כמתמחה בשכר במגזין לנערות "פילי" שגם הוא היה כותר של קופר - העלתה אותה על מסלול אחר. בס התקדמה והגיעה למשרת עורכת בכירה ב"פילי", ולפני שנתיים החליטה לרדת ברמה מבחינת הגדרת התפקיד ולעבור ל"רייג' פאשן בוק" היוקרתי הרבה יותר, שבו, כמו כולן, היא מבצעת משימות שקטנות עליה בכמה מידות.
     
    אבל זה לא מפריע לבס, כי רייג' הוא הרבה יותר מסתם מגזין: הוא הכותר המצליח ביותר בתולדות כתבי העת לנשים. הוא מופץ בשלושים וארבע מדינות ברחבי העולם בשבע־עשרה מהדורות בינלאומיות, ויש לו ארבעה מיליון מנויים בארצות הברית.
     
    רייג' הוא דוגמה ומופת למגזינים לנשים בתחום הלייף סטייל, המודפסים והדיגיטליים כאחד, והוא דבק בערכים מוסריים שרק מעטים יכולים להתהדר בהם: כל הבגדים המופיעים במגזין מיוצרים בידי פועלים המשתכרים שכר מינימום לפחות. ועם זאת מדובר באופנה עילית מפוארת ודרמטית לא פחות מאשר בכל הפקת אופנה של "הרפרס בזאר" ושל " W" - כלומר, לפני שחברות האם שלהם פשטו את הרגל. בס מגיעה למשרד מדי יום מתוך מחויבות עמוקה לעבודתה, שולית ככל שתהיה, אבל מעולם לא ציפתה שלכולן תהיה רמת מוטיבציה זהה. בוודאי לא למתמחה ללא שכר כמו מולי. לכן העלימה עין מהאיחור שלה, כפי שתנהג למחרת, וגם ביום שאחריו. חוץ מזה, אחרי מה שקרה להילרי לא תזיק לאף אחת התרופפות מתח קלה.
     
    [...] 
    • ברברה בורלנד
    • ברברה בורלנד
      ברברה בורלנד גרה בבולטימור, מרילנד. בעבר היא כתבה במגזינים "Forbes Traveler" וב"Conde Nast Digital's Concierge.com" ושימשה כמפיקת תוכן בין היתר במגזין "O" של אופרה וינפרי.
       
      "אני כבר אוכל בקבר" הוא ספרה הראשון. בימים אלה היא כותבת את ספר ההמשך.
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות