שְׁנֵי פִּילִים קְטַנִּים גָּרוּ בִּרְחוֹב הֶס.
לָאֶחָד קָרְאוּ פַּעַם הָיָה, וְלַשֵּׁנִי פַּעַם לֹא. הֵם גָּרוּ דֶּלֶת מוּל דֶּלֶת.

יוֹם אֶחָד דָּפְקָה אִמָּא שֶׁל פַּעַם הָיָה בְּדֶלֶת הַבַּיִת שֶׁל פַּעַם לֹא.

שָׁלוֹם, אָמְרָה אִמָּא פַּעַם, אוּלַי אֲנִי יְכוֹלָה לְהַשְׁאִיר הַיּוֹם אֶת הַבֵּן שֶׁלִּי אֶצְלְכֶם עַד אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם,
יֵשׁ לִי הַרְבֵּה עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים לְסַדֵּר בָּעִיר.

בְּשִׂמְחָה, אָמְרָה אִמָּא לֹא.