הנסיעה שמתוארת ב"נסיעה" היא כזו שכולנו מכירים וחלקנו אף נוטים לזלזל בה- נסיעה של חייל בשירות חובה אל הקב"ן.

אך כיוון שהחייל הוא בן למשפחה דתית-לאומית, ציונית מאוד, נטענת הנסיעה בעוד ועוד משמעויות והופכת למסע אל גבולות הנפש ומעמקי החברה הישראלית.

"הספר הזה הוא בעל כוח הלופת את ליבו של הקורא... קראתי אותו בנשימה עצורה, בהזדהות ובכאב." אמנון דנקנר, מעריב

הפרוזה של יאיר אסולין בשלה וחכמה להפליא: מצד אחד היא צלולה, ריאליסטית, חדה כתער, ומצד שני מעוררת השראה. הוא מצליח להכניס את הקורא הישר אל תוך עולמו של הגיבור, לדבר ממש מתוך פיו וליבו, לנטוע בקורא את התחושה שמדובר ביומן פרטי של חייל דתי המצוי במצוקה גדולה, ורק כשהקורא מגיע קצר נשימה אל סוף הספר הוא מבין שהטלטלה האישית שמתוארת בו, "העדות" שכביכול נמסרת בו, היא יצירה ספרותית מעמיקה, משוכללת ומרשימה.